כך אמרו חז"ל.
ואני בחול המועד לקחתי חופשה כדי לעבוד נורא קשה במקום אחר ואמרתי את המימרה הזו למישהי שם, אבל היא העירה, "לא ניסיתי לקרוע את ים סוף, בטח לאלוהים זה היה קל."
צריך לשמוח ולהודות שיש עבודה ויש פרנסה, ובסה"כ אני גם שמחה שלא למדתי מקצוע פרקטי ורווחי (כי בהם איכשהו אנשים עובדים עוד יותר קשה. איכשהו זה לא עובד לפי ה-earth logic שלי, שמי שמרוויח יותר לשעה צריך לעבוד פחות שעות). אבל כן בא לי גם לקטר שכל כך קשה להתפרנס ושאת שנותינו היפות אנחנו מוציאים ברדיפה אחרי הפרנסה. נורא כיף לשלב את הקיטורים האלה עם השיר הזה של בילי ג'ואל (חבל שאין לו יוטיוב, המנגינה מדליקה) שבדיוק שמעתי באוטו בדרך הביתה.
ואני לא יודעת מה יותר גרוע, לעבוד במקום שאסור להיכנס בו לאינטרנט, או להיכנס לבסוף בהפסקה או בערב ולראות שהג'ימייל בכלל לא מתפוצץ ממיילים שכתוב בהם דרָלָה היקרה (דרלה, קיצור של אנדרלמוסיה, זו תנינה החדשה - תכירו), כמה אנחנו אוהבים אותך, את המכשפה הכי מוצלחת, איפה היית כל היום, כל הגמלים מתו משעמום בלעדייך.
אבל עכשיו אני אקרא את המייל של קיטי מהצהריים, הא!