[למען הסר ספק וטעות, תנינה וקורקבן הם כמובן הדמויות שיצרה נורית זרחי המופלאה. את הסיפור המסוים הזה כתבתי אני, וגם הטטושון הוא דמות שלא הייתה אצל זרחי.]
הטַטוּשוֹן הוא לטָא, והוא חבר של תנינה. לכן אסור לקורקבן לנסות לצוד אותו גם כשהוא מנמנם על הקיר ונראה כמו לטאה סתם. כמו לטאה, הוא מחליף צבעים. כשהוא במלוא צבעיו הוא משמח את תנינה מאוד, ונדמה לה שכל הבית צבעוני ומעניין ומלא חיים. אבל לפעמים הוא אפור או שקוף ולא רואים אותו, ואז תנינה מחפשת אותו, ומגייסת למשימה גם את קורקבן הנרגן, שלא מבין בשביל מה צריך את זה, כי הטטושון תמיד חוזר.
"אני פה," אומר הטטושון, שהיה על הקיר כל הזמן, ולא מבין על מה המהומה, אבל אפילו הקול שלו חסר צבע.
"מישהו שחושב שהוא פה," אומרת תנינה לקורקבן בזעף, "ומדבר בקול אפור, תפס לי את המקום של הטטושון."
וקורקבן שותק בזהירות, כי הוא יודע שתנינה עלולה להתפרץ עליו ולא משנה מה יאמר.
כשהטטושון שוב צבעוני, קודם כול תנינה זורקת עליו כמה חפצים כבדים, וגם את קורקבן, אם הוא לא נזהר; ואחר כך היא שוכחת.
