כתבתי אז, בעקבות התקופה בפריז, גם שיר, ובזכות התגובה של בימבלונת בפוסט הקודם נזכרתי.
פריז או אהובי
העיר היא רק עיר, ונשמה אין לה
אינה אדם שיחבק
שיאמץ אל לבו ויאמר: אהובה את.
העיר אין פנים לה, או שמא פנים רבות
מכבסות אוטומטיות מסעדות לבנוניות ותחנות מטרו
אין יציבות בה, אוהבת לא אוהבת
בפצפוץ עלי שלכת
תחת הרגליים
ובְדואר בּוּלוַואר ז'וּרדַאן
פותח את הדלת הקבצן הנורא
בּוֹנז'וּר מַדַאם, בּוֹנסוּאַר.
אינה אדם, העיר,
ולא תחזיק ראשי בחמלה
בלילה
לא תאספני אל לבה העלום
אפילו לא תטפח על כתפי ותאמר:
את בסדר.
