ככה ז'ק ברל שר לעצמו בפזמון של אחד משירי התוכחה שלו, Grand Jacques. ואכן הוא היה גדול מהחיים, ז'ק ברל, ואולי לא גדול דווקא, אבל בטח במידה שלא מתאימה, אחד שמכלה את עצמו מהר כי העוצמות שלו בכלל לא מותאמות למציאות.
היום עלה לי בראש שרומנטיקן הוא מישהו שמבקש אהבות שעוד לא נפרטו ליומיום. ככה ברל, אצלו אין יומיום ואין כסף קטן, רק צעקה גדולה. בתוך הצעקה הגדולה יש מקום גם להומור ולאירוניה עצמית, אבל הכול בטוטאליות מכלה.
תראו למשל ב"מתילד" - השיר האהוב עליי, אם לבחור. ותראו איזה פרפורמר... (התרגום למטה, תוכלו לראות מה הוא שר לפי התנועות שלו).
מתילד
אמא הנה בא הזמן
להתפלל על נשמתי
מתילד חזרה
יינן תשמור את היינות לעצמך
הערב אשתה את שברון לבי
מתילד חזרה
את המשרתת, מריה
מוטב שתחליפי את המצעים
מתילד חזרה
חברים אל תעזבו אותי
הערב אני יוצא שוב לקרב
מתילד הארורה כי חזרת
לבי לבי אל תשתולל
עשה כאילו אתה לא יודע
שמתילד חזרה
לבי תפסיק לחזור ולומר
שהיא יפה יותר משהייתה
לבי תפסיק להשתולל
זכור שהיא קרעה אותך לגזרים
חברים אל תעזבו אותי
תגידו לי שלא חייבים
מתילד המקוללת כי חזרת
ואתן ידיי, נוחו
זה כלב שחזר מהעיר
מתילד חזרה
אתן ידיי אל תחבטו
כל זה לא נוגע לכן
מתילד חזרה
ואתן ידיי אל תרעדו
זכרו את הדמעות שהזלתי עליכן
מתילד חזרה
אתן ידיי אל תיפתחו
זרועותיי אל תושטו
מתילד המקוללת כי חזרת
אמא! הפסיקי את התפילות
ז'ק שלך חוזר לגיהינום
מתילד חזרה אליי
יינן הבא לנו יין
של כלולות, של חגיגות
אַת המשרתת את מריה
הציעי את מיטת האפיריון הגדולה שלי
מתילד חזרה אליי
חברים אל תסמכו עליי
אני יורק על השמים עוד פעם
מתילד היפה שלי כי חזרת כי חזרת
קשה לגדול בצל השירים של ברל. לומדים ממנו לא להסכין עם גווני ביניים. וכמו כל גיבורי התרבות הצרפתית, הכי הוא שונא את הבורגנים (עם האירוניה העצמית הכרוכה בהבנה שגם הוא יהפוך לאחד מהם. אגב, הוא לא הפך. הצליח למות קודם...).
תראו איזה יופי הוא משחק את השיר בהופעה גם הפעם (אם אפשר לקרוא לזה משחק. חי את השיר.)
הבורגנים
בלב חם ונעים
העיניים בבירה
אצל אדריאן השמנה ממונטלאן
עם החבר ז'וז'ו
ועם החבר פייר
הלכנו לשתות את עשרים שנותינו
ז'וז'ו חשב שהוא וולטייר
ופייר – שהוא קזנובה
ואני, שהייתי הכי יהיר,
חשבתי שאני אני.
וכשלקראת חצות עברו הנוטריונים
שיצאו ממלון "שלושת הפסיונים"
הראינו להם ת'תחת ואת נימוסינו הטובים
ושרנו להם:
בורגנים הם כמו חזירים
ככל שמזדקנים
רק מיטמטמים
בורגנים הם כמו חזירים
ככל שמזדקנים רק...
בלב חם ונעים
העיניים בבירה
אצל אדריאן השמנה ממונטלאן
עם החבר ז'וז'ו
ועם החבר פייר
הלכנו לשרוף את עשרים שנותינו
וולטייר רקד כמו כומר
וקזנובה לא העז
ואני, אני שעדיין הייתי הכי יהיר
הייתי שיכור כמעט כמוני
וכשלקראת חצות עברו הנוטריונים
שיצאו ממלון "שלושת הפסיונים"
הראינו להם ת'תחת ואת נימוסינו הטובים
שרנו להם:
בורגנים הם כמו חזירים
ככל שמזדקנים
רק מיטמטמים
בורגנים הם כמו חזירים
ככל שמזדקנים רק...
בלב שכבר שקט
העיניים כבושות בקרקע
בבר של מלון "שלושת הפסיונים"
עם האדון ז'וז'ו ועם מר פייר הנכבד
בין נוטריונים מבלים את זמננו
ז'וז'ו מדבר על וולטייר
ופייר על קזנובה
ואני, שעדיין הכי יהיר
אני מדבר עוד על עצמי
וביוצאנו לקראת חצות, אדוני השוטר,
הפרחחים הצעירים מהבר של מונטלאן
מראים את ישבנם
ולנו שרים:
בורגנים הם כמו חזירים
ככל שמזדקנים
רק מיטמטמים
בורגנים הם כמו חזירים
ככל שמזדקנים רק...
והנה השיר המפורסם שלו, "אל תעזבי אותי", עם כותרות תרגום טוב לאנגלית בגוף הסרט. אמרנו כבר שהוא פרפורמר מדהים? (ומשורר מדהים?)
להרוס לכם ולספר לכם שהוא כתב את השיר הזה אחרי שדווקא הוא נטש את אהובתו ההרה? ובכלל, ז'ק ברל כתב המון שירי אהבה מרגשים למתילד ולמדלן ולמיש, אבל מתברר שהוא כינה את כל אהובותיו הרבות בכינויים האלה. עם טוטאליות כזו, מה משנה מושא האהבה הספציפי?.. (וראו כאן מאמר מעניין של אורי קציר בעניין זה).
ובעניין אחר (פינת התוף מרים): הוא הרבה פחות בבתאחתי מברל, אבל הרבה יותר קל לחיות אתו - קורקבן כתב הבוקר מכשפוגרפיה.
