וכל הזמן רצים שליחים הלוך ושוב אל ילדותי
כדי להביא משם דברים שהשארתי אותם או שכחתי,
כמו מבית שעומד להיהרס,
או כמו רובינזון קרוזו מן האונייה השוקעת לאט
אל האי, כך אני מוציא מילדותי
דברים וזיכרונות להמשך חיי.
יהודה עמיחי, מתוך "פתוח סגור פתוח"
והשליחים מביאים לי ברצף פרוידיאני את אבא שלי, את א' ואת ע'.
השעון האדום
הייתי בכיתה ב', לא הרגשתי טוב והלכתי לאחות, והיא צלצלה לאבא שלי לעבודה. איפה הייתה אמא? אִם בעבודה, הרי הייתי כבר בכיתה ג'; אבל הזיכרון מתעקש – כיתה ב'. זה היה יום ההולדת שלי. אבא שלי בא לאסוף אותי בַּאלפא-סוּד, נסענו יחד והגענו הביתה באינטימיות משונה ולא מורגלת, רק שנינו. כאבה לי הבטן, בגלל זה שלחו אותי הביתה. אבא שלי שאל אם אני רוצה לאכול משהו; אמרתי שלא, כואבת לי הבטן. אחר כך שאל שוב ובסוף, אחרי שחג סביבי בחוסר שקט, ביקש שאני בכל זאת אכנס למטבח. שם על השולחן חיכה השעון הדיגיטלי האדום, השעון הראשון שלי, מתנת יום הולדת.
א' וע'
איך מישהו יכול להיות גם בית וגם חוץ, גם המקום הבטוח וגם המקום המטלטל? א' היה החבר הכי טוב שלי כשהייתי בכיתה י"א, השיחות אתו נתנו לי תחושת ערך עצומה. ולפעמים להפך: תחושת אפסות ובלבול – הוא רוצה אותי או לא? למה לא? ומערער עוד יותר: מי הוא?
הוא נסע לטיול הגדול באירופה ודווקא כשהיה שם, בשיחה טרנסאטלנטית אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא אמר לי בחזרה. אבל זה לא שינה את העובדה שלפני שנסע, בלילות שישנו יחד לא העזנו לגעת אחד בשני אפילו בקצה אצבע. בשובו כבר הייתי בתוך אהבתי הממומשת הראשונה, עם ע'. מי היה הבית ומי היה החוץ? בארוחת ערב אצל א' היה לי נעים להתקשר לע' משם: הבטחתי שאתקשר בחצות, הנה-תראה-שיש-מישהו-שכן-רוצה-אותי; אבל כשע' ואני ישבנו בפאב עם חברי הילדות שלו מראשון והרגשתי שהוא לא מתייחס אליי, וא' וחבר שלו עברו שם במקרה ונכנסו, ישבתי על ברכיו כדי שע' ישים אליי כבר לב. ואחרי הריב הראשון עם ע' התכרבלתי במיטה של א' (הוא ישב בכורסה!) מול סרט מצחיק והוא ניחם אותי כמו החבר הכי טוב; ובכלל מרגע שהתקשרתי אליו מטלפון ציבורי ונסעתי לביתו בקו 7, במסלול המוכר, הרגשתי שהוא הבית שלי.
עם שניהם היה לי המון הווי, אהבות משותפות לספרות ולמוזיקה וסיפורים שהמצאנו ושרים שכתבתי עליהם (וע' גם כתב שירים לי). כשנפרדתי מע' ולא הבנתי למה אני עצובה, הרי רציתי להיפרד, ואבא הסביר לי שבין שני אנשים נוצרת ישות שלישית שהיא הקשר, ואליה מתגעגעים.
א' וע' רחוקים ממני כל כך בזמן, שהישויות השלישיות שהיו לי אתם כבר חזרו אליי והיו לחלק ממני, בלי קשר למי שהם ואיפה שהם היום (א' – אין לי מושג; ע' – אתר כלשהו – לא פייסבוק! ;) – גילה לי לשמחתי שגם הוא נשוי ואבא). וגם אבא שלי, הוא האיש שהוא היום אבל בתוכי ובשבילי הוא האיש שהיה אז, שנתן לי במתנה את השעון האדום.
