פסח בא אביב הגיע
בארץ אני מניח שכבר קיץ, אבל כאן מתלבש חג האביב בצורה מרשימה על האביב עצמו.
והתמונות מדברות בעד עצמן.



מכינים קניידלך בבוקר פסח


הטלה חטף שוק







טיול פסח, היום שאחרי ליל הסדר






גם הבלוג מתחדש, והתמונה הכללית התחלפה, ויחד עם ההשקה המוצלחת של 'זוטא', נדמה שהאביב הזה אכן מבשר פריחה - יותר מתמיד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/4/2009 11:01, ושייך לקטגוריות עונות השנה, תמונות
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של aananda ב-18/4/2009 20:42

---

לונדון ריין
לוח השנה אומר שהחורף נגמר, ומרץ כבר עלינו, ובסוף השבוע שעבר אפילו שיתף מזג האוויר פעולה ויצאנו למסע אופניים, תוך שחרור הצעיפים ואפילו הסרת מעילים סלקטיבית. אבל בשלושת הימים האחרונים חזרנו למצב שאני נוהג לתאר כ'מזג אוויר לונדוני' (וזאת למרות שלונדון האמיתיתי דווקא קיבלה אותי בשמש חמימה ונעימה בפעמיים שהייתי שם): שמיים ששומרים על אפרוריות קבועה בכל מקום, בלי עננים שחורים במיוחד, ברקים, רעמים או שאר אפקטים שנראים טוב באתרי מזג-האוויר; וגשם שיורד ברציפות, כל היום וכל הלילה, באותה עוצמה טורדנית שגורמת למטריה להיראות כמו השקעה מיותרת אבל בכל זאת מציקה כשיוצאים ברגל או באופניים לאן שלא יהיה.
במזג אוויר כזה, שאין בו אפילו מידה של דרמה להציל את המצב, אפשר ממש להתייאש, או לחלופין פשוט להתכרבל בתוך השמיכות או אחד בתוך השנייה ולהיפך. ודווקא מתוך הדכדכת אפשר אולי לחוש את העוצמה שבהתכרבלות, בהתכנסות פנימה, במתן זמן לדברים לשקוע, להחלים. והת'ר נובה אומרת את זה הכי טוב, אז אני אתן לאתה-צינור לעשות את העבודה בשבילי, בלינק הזה (משום מה דווקא לשיר הזה לא מאפשרים embedding, מה שמשעשע בהתחשב בקשר בין המילה embed למילה bed, ובכך שאפשר בעצם לחשוב ש-embed זה, מבחינה מטאפורית, בדיוק להתכרבל בתוך השמיכות במיטה החמה. ובהתחשב בכך ששם בדיוק נחלמים חלומות הדיסקונטיניואיטי מהפוסט הקודם - שאגב, היום כללו חדר סודי לקמפיין של בארטלט מאחור קול-סנטר בהודו - הרי שהתפתח לנו כאן דיון בין-פוסטי ומטה-טקסטואלי משעשע, וגם טקסט ארוך במיוחד בתוך סוגריים, [וייאמר במאמר מוסגר - שאני משתמש עבורו בסוגריים מרובעים כי אנלנו כבר ממילא בתוך סוגריים - שסוגריים הם מחלה, הם מחלה, הם מחלה] אפילו יחסית לנטייה שלי להכניס לסוגריים הרבה מאוד מחשבות שיש להם חשיבות משל עצמן ולא אמורות בעצם להיכנס לסוגריים, מכל סוג שהוא).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/3/2009 01:07, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, דברים שמצאתי ביוטיוב, הומור, ישירות מהמח"א, סטיות אישיות, עונות השנה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-17/3/2009 08:16

---

בפריזר
אז נכון, היו אזהרות שלפנינו חורף קשה, אבל גם אז חשבנו שהכוונה רק לאורכו של החורף ולשלג מוקדם מהרגיל. אבל מזה כמעט שבועיים שולט בכל אירופה (ובפרט אצלנו) גל קור קוטבי של ממש, ששינה לגמרי את החיים בעיר, ומבלבל אפילו זארברוקנאים ותיקים.
הטמפרטורות הרגילות בחורף כאן מסתובבות סביב האפס - מינוס אחד בלילה, פלוס אחד ביום, משהו כזה. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שהיתה כאן בחורפים הקודמים היתה מינוס שמונה, וגם זה בשתיים בלילה, בלילה אחד ויחיד, ולמחרת כבר עלינו שוב למינוס אחת. אבל מזה שבועיים שהטמפרטורות בלילה צונחות לאזור המינו שלוש עשרה, וביום מטפסות (גם כן מטפסות) לסביבות מינוס חמש, במקרה הטוב. הקיפאון הסיבירי הזה גרם לסדרה של שינויים מצדנו בהתייחסות למושג 'חורף', ולהם מוקדש הפוסט הזה.

1. לבוש
בחורפים הקודמים סיגלנו לעצמנו פק"ל חורף יעיל, שעמד היטב בפרץ, גם כשצריך לעשות קניות באפס מעלות או טיול אופניים במינוס שתיים. הפק"ל שלי, מלמטה למעלה, מורכב מ:

1. שני זוגות גרביים, זוג אחד רגיל ואחד חם (צבאי או משהו כזה).
2. נעלי ספורט שחורות גבוהות (אם לא יורד גשם/שלג) או מגפיים (אם כן).
3. מכנסי קורדרוי (ג'ינס לא עומד בפרץ)
4. חולצה ארוכה+ סוודר + מעיל
5. כפפות
6. צעיף צמר שאסנת סרגה
7. כובע חורפי

נראה מספיק, נכון? אז זהו, שזה הספיק עד לחורף הנוכחי. מאז שהחל גל הקור האחרון, נאלצתי להוסיף עוד שלושה שדרוגים לפק"ל. ראשית, כפפות הבד ששירתו אותי היטב בחורפים הקודמים הוחלפו בכפפות עור חמות; שנית, מתחת לכובע החורפי נוספה מעין בנדנה שנועדה לחימום אוזניים (אחרת הן קופאות); ושלישית, למכנסי הקורדרוי נוספו גטקס לגיבוי.
התוצאה - בכל פעם שיוצאים, אחנו מרגישים כמו שלושת הדובים של עליסה, מתנודדים בתוך כל הבגדים האלה ונזהרים ששום פיסת עור לא תיחשף לאוויר, מעבר להכרחי. ואם כבר מדברים, הדבר העיקרי שחסר בפק"ל הזה הוא הגנה ללחיים; בפעם האחרונה שטיילנו בחוץ, המשפט שעלה לי לראש כשחזרנו הביתה היה even smiling makes my face ache.

2. החוץ
באופן מגוחך, נראה כי פועל איזה איזון מסתורי בצרות-החורף כאן. כשחמים יחסית - כלומר מעל האפס - נוטה זארברוקן להיות ערפילית ומעוננת, השמש לא נראית כלל והדיכאון שולט בכיפה. ואילו כשקרררררר (כמו בזמן האחרון) זורחת השמש במלוא עוזה, וכשמביטים מהחלון אפשר לרגע לחשוב שקיץ. מה שכן, השמש אמנם מטעה, אבל יש גם אמת בקסמיה: מינוס שתיים עם שמש זה הרבה יותר נעים מאותה טמפטורה בדיוק אחרי שהשמש שקעה. אחרי שהבנו את התופעה הזו על בוריה, התחלנו לפעול בשגרת חיים שמזכירה את מלחמת המפרץ הראשונה: עד השקיעה אפשר לצאת החוצה בצורה מבוקרת, אבל אחרי השקיעה - ביתינו הוא מבצרנו. וגם שותים המון מים. הידד לנחמן שי.

3. השלג
יש לציין שאי אפשר באמת - לפחות מזה שבוע - לחשוב שקיץ בחוץ, ולו בגלל שביום שני שעבר ירד קצת שלג. זה היה כל-כך מעט שלג שאפילו לא צילמנו - בפעם הראשונה מאז שאנחנו בזארברוקן. אבל גם בתחום זה צפן החורף הפתעה עבורנו.
ראינו כאן כבר שלג קל - כזה שמחזיק מעמד מהבוקר עד הצהריים - ושלג כבד, שיורד יום שלם ואז מחזיק עוד כמה ימים. בשלג הכבד האחרון כוסתה העיר בשכבה של כמעט עשרה סנטימטר. אבל הכל נעלם תוך ארבעה-חמישה ימים במקרה הטוב. עד כה, תמיד היתה אחרי השלג איזו תקופה שבה הטמפרטורה עלתה מעל האפס, ואז - די במהירות - השלג נמס. מצבורים נשארו רק במקום שבהם נבנו אנשים שלג, או שאנשים פינו אליהם גושי שלג גדולים; המדרכות והבתים היו חסרי-שלג תוך זמן קצר למדי.
אבל הפעם, כל הנחות היסוד נטרפו. למרות שהשלג היה קל ולא גבוה, הטמפטורה הנמוכה גרמה לכך שהוא פשוט לא נמס, וגם מה שנמס - קפא בלילה מחדש. כתוצאה, חלקי המדרכה שעליהם פוזר מלח (להמסת השלג) נותרו נקיים, אבל לצדם נותר עוד שלג - או שלג שהפשיר וקפא מחדש כקרח - למשך עוד יום, ועוד יום, ועוד... ועכשיו עדיין מכוסה כל החצר האחורית שלנו, למשל, בשלג בן שמונה ימים. ממש נס כד השלג.

4. הנהר
את הדבר המדהים ביותר שמרתי לסוף, וכאן אין ספק שתמונה שווה יותר מאלף מלים:





כן, זהו נהר הזאר, הנהר המקומי שלנו, והדבר הזה שנראה כאילו הוא צף עליו הוא סלע ענקי. והוא לא צף, הוא עומד על שכבת הקרח שנוצרה על הנהר. הנה עוד כמה תמונות להמחשה:






(הקו בין שכבת הקרח לבין המים)





זה לא סתם שדרה עם שלג; זה קטע מהנהר, מקום שבו יש בדרך כלל מרינה קטנה עם סירות פדלים. עכשיו אנשים גולשים שם על הקרח, וגם אנחנו אזרנו אומץ ועלינו.





מפחיד עד מטורף להפליא.

בינתיים התחזית צופה שמחר יחזור שוב ינואר להתנהגותו הרגילה (אפס פלוס מינוס) ואנחנו נצא מהקיפאון. עד אז, איזה מזל שכאן לא מחממים בגז מרוסיה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/1/2009 00:09, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, לפחות רוסיה, עונות השנה
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-20/1/2009 13:57

---

סנובום גודום!
מיליוני רוסים לקחו יום חופש אתמול. גם אנחנו.
זה בדרך כלל מאוד מבלבל להחליט אלה חגים אני לוקח כחופש ומה לא. במצב סביר, אני יכול להרשות לעצמי מדי פעם לקחת קצת חופש (אם כי יש לציין שהעבודה כפרילנסר, עם המשכורת שתלויה ישירות בכמות העבודה, מפעילה לחץ אדיר לא לקחת חופש בכלל). השאלה היא אם לעשות זאת בחגים היהודיים - שחלקם לא אומרים לי הרבה ושאין שום סממן שלהם בחוץ - או בנוצריים, שבהם הכל שקט ומפתה בחוץ ולאסנת אין שום פעילות מתוכננת, אבל לי ממש אין מושג מה מריה או ישו עשו כדי להצדיק את החופש הזה.
השנה, בראש השנה האזרחית, ידידינו הישראלים-רוסים פתרו לנו את הדילמה. מסתבר שהשלטון הקומוניסטי ברוסיה, שרצה לבטל את כל הסממנים הדתיים אבל עדיין נדרש לחלק איזה אופיום משלו להמונים, איחד את חג המולד ואת חגיגות השנה החדשה לחג אחד, בלי ישו ומריה וניקולס הקדוש אבל עם עץ אשוח, מתנות ו'סבא חורף' (שזה כמו סנטה קלאוס, רק בכחול). בראש השנה הרוסי אין זיקוקים (ממילא קר מדי לצפות בהם) אלא נשארים בבית עם המשפחה ו/או חברים, אוכלים ושותים בכמויות בלתי סבירות, ומלווים את השנה הישנה מחוץ לדלת ואת החדשה פנימה.
השלטון הקומוניסטי ברוסיה הוא כבר היסטוריה מזה כמעט עשרים שנה, אבל החג נשאר. והשנה, בהתחשב בכך שעמידה של חצי שעה בחוץ לראות זיקוקים לא נשמעה כמו כיף גדול, הצטרפנו גם אנחנו. בשל הפיזור המשפחתי ברחבי אירופה והעולם, ומכיוון שלידידנו הרוסי (הידוע גם כזמר האופה) היה קונצרט למחרת, החגיגה הוקדמה במקצת, וכך הגענו בתשע, חגגנו את בוא השנה החדשה ברוסיה בעשר, את בואה בישראל באחת-עשרה ואת בואה בגרמניה בחצות. סנוֹבוּם גוֹדוּם (בשני המקרים בהדגשת ההברה הראשונה, כך שהמילה השנייה נשמעת קצת כמו גות'ם סיטי של באטמן) היא הברכה הקבועה של הרוסים לשנה החדשה, ואליה צירפנו 'שנה טובה', 'פרוֹאֶס נוֹיֶיס יאר', 'הפי ניו ייר' ועוד כל מיני גרסאות בשפות שונות ככל שהתקדם הערב, עלתה רמת האלכוהול בדם והתגוונו החברים מרחבי העולם שיצרו קשר בסקייפ (בעולם הרוסי - יש אינטרנט).
האופה ואשתו התעלו על עצמם מבחינה קולינרית, ויצרו ארוחת-טעימות בסגנון פיוז'ן רוסי, שהוגשה בהתאם לשעות כניסת השנה (סליחה על הסגנון, אני מתרגם את פרקי המסעדות של ברצלונה עכשיו). לקראת עשר הוגשה מנה ראשונה: סלט אוליבייה מסורתי, מאפה בצק עלים וגבינת עזים עם רוטב דובדבנים ומגוון מטעמים רוסיים (עגבניות חמוצות, פרוסות עם קוויאר, חמוצונים) וכלל-עולמיים (אננס וזיתים שחורים). לקראת אחת-עשרה נחגגה העיקרית - סלמון טרי, מוקפץ בחמאה, עם רוטב נפלא ופסטה ירוקה תוצרת בית. ובחצות הובאו הקינוחים - פנקוטה שכבר רטטה מרוב התלהבות להיאכל (תרגום ישיר של שורה שמישהו כתב בלונלי פלנט), כדורי שוקולד ועוגיות סנדביץ' בסגנון OREO אמריקניות, שהיו התרומה שלנו לארוחה; אסנת הכינה את הבצק מראש ואת המליות באותו יום, ובגלל שהכינה בטעות יותר מדי מלית שוקולד נאלצנו להכין עוד כל מיני ממתקים לבית. לא נורא, היה לנו מה לאכול ביום ההתאוששות (אתמול).
כל סיבוב לווה כמובן בשתיית יין נתזים. כאמנים עניים לא היה לנו כסף לשמפניה אמיתית, והסתפקנו בקאבָה מספרד וקרֶמאן מצרפת. ונדמה לי שהמארחים רמזו שיש להם עוד בקבוק שאפילו לא נפתח. אבל גם מה שהיה הספיק כדי ליצור אווירה משועשעת למדי סביב השולחן, וגם הקל עלינו להתמודד עם החוויה ההזויה הצפויה לנו בדרך הביתה - מסע משונה שכלל בומים מפתיעים, קריאות 'אללה הוא אכבר' ופּוּף.
איך זה קרה? אז ככה.
אחרי שהתבסמנו כדבעי, קיבלנו את השנה החדשה, השקנו כוסיות אי-אלו פעמים וצפינו בזיקוקים מחלונות הבית (עמדה נהדרת מעל העיר. לא החמצנו כלום), הגיע הזמן ללכת. מראש ביררנו שהאוטובוס שלנו יוצא מראש הגבעה בדיוק בחצות וחצי, ויצאנו בזמן כדי להספיק.
בחוץ קידמו את פנינו קור כלבים, קולות פיצוץ, ריח של זיקוקים וקרח על המדרכות. הלכנו בזהירות רבה ברחובות שנראו שקטים, ובצדק: אחרי כמה צעדים נשמע מלפנים קול נפץ עז וזיקוק טיפס אל השמיים. בגרמניה, בנוסף למוקדי הזיקוקים הרשמיים, יש כמעט בכל פינת רחוב חבורה של נערים/ילדים/מבוגרים שהוציאו הון תועפות על נפצים וזיקוקים מכל הסוגים ושולחים אותם לחלל מחצות ועד בכלל. למהומה נוספו גם צעקות וקריאות קצובות שהחלו להישמע מכיוון בית הסוהר המקומי (מדובר בבית סוהר minimum security, השוכן בלב שכונת מגורים). תחילה חשבנו שהסוהרים עושים לעצמם ערב כיף לראש השנה, אבל ככל שהתקדמנו זיהינו בין הטקסטים הנצעקים גם קריאות 'אללה הוא אכבר' ו'פאק דה פוליס' שהבהירו לנו שמדובר באסירים מוסלמים שמביעים את מחאתם ומשום מה לא מושלכים לצינוק.
בין הצעקות לזיקוקים הצלחנו איכשהו להגיע לתחנה שלוש דקות לפני הזמן - וחיכינו. בצומת הסמוך לתחנה ירו כמה נערים זיקוקים ממש מקסימים, מה שניחם אותנו כשהמתנו לאוטובוס עשר דקות, וזה לא בא. קפואים ואומללים החלטנו ללכת ברגל לאט במורד הגבעה ולחפש סימנים לאוטובוסים אחרים או למוניות. הספקנו להגיע בדיוק עד לנקודה שבה ירדנו מהמונית בדרך למפגש, ושם - באורח שנראה כמו נס בלתי הגיוני - עמדה וחיכתה מונית. מונית פנויה היא כמובן דבר לא הגיוני בעליל בערב השנה החדשה, ואכן כבר כשהתקרבנו יצאו מהבניין אלה שהזמינו את המונית, אבל אסנת ביקשה במחשבה מהירה מהנהג שיזמין לנו מונית נוספת מהתחנה, ונעמדנו לחכות לה.
וכאן נכנס החלק ההזוי ביותר בסיפור. כי ממש במקום שבו עמדנו, על המדרכה מחוץ לבניין, הוציא מישהו כל מיני חפצים שכנראה כבר לא היה לו חפץ בהם. וביניהם אתרו עיני הנץ של אסנת פּוּף בצורת גליל נמוך, אדום-שחור ובמצב מצוין, ותהתה למה שלא בעצם ניקח אותו אתנו. ובדיוק ברגע שהרמתי (בספק רב) את המציאה, הגיעה המונית ושנינו קפצנו לתוכה בשמחה. את הערב המשכנו בבית (בזכות האלכוהול) ובבוקר התעוררנו מאוחר וגילינו - פוף!
וכך התחילה עבורנו 2009, והסנובום הצטרף לגודום, ואת שאר היום העברנו בנעימים (טלוויזיה, סרטים בדי וי די וכו') ובקיטורים על האינטרנט (אנחנו עדיין עם הגיבוי המקרטע, ואפילו שיחה מלאת כעס עם נציגת השירות של קאבל דויטשלאנד לא עזרה). והיום אפילו הרוסים חייבים לחזור לעבודה, וגם אני. אז שנה טובה לכולם!
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/1/2009 11:41, ושייך לקטגוריות לפחות רוסיה, מעברים 10-20-30, עונות השנה, אופטימי
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-5/1/2009 16:45

---