באנו חורף לגרש
לוח השנה, השעון, השמש, הפרחים - כולם כבר מסכימים שהחורף חלף עבר לו והאביב עומד בפתח. מול הבית כבר פורח בוורוד העץ של השכנים, ליד האוטוסטרדה יש דאפודילים וכל מיני עצים מתחילים להנץ ירוקים. רק למזג האוויר עצמו שכחו כנראה להודיע. באותו תאריך בשנה שעברה נרשמו 15 מעלות, ובסוף אפריל כבר הסתובבנו בחולצות קצרות. אבל ל-2008 חוקים משלה.
אתמול, למשל, החלטנו לנסוע לשמוע קונצרט של ירון (המורה של אסנת) וסבסטיאן (הפסנתרן הג'ינג'י) באחת העיירות בסביבה. התוכנית היתה לנסוע לשם וחזרה ברכבת, ולתחנת הרכבת להגיע באופניים. אתרי מזג האוויר אמנם חזו שחורות לאותו יום א', אבל בחוץ נראה רק מעונן חלקית ואנחנו החלטנו (ביופי של wishful thinking) שכולם טועים, ועלינו על כלי-רכבינו הדו-גלגליים.
הדרך לשם עברה ממש בשלום, אבל כבר כשהיינו ברכבת התחיל גשם, ועם סיום הקונצרט כבר היה ברור שהעניין הדו-גלגלי לא היה רעיון מוצלח במיוחד. כדי לחדד את האירוניה גילינו שיש לנו טרמפ חזרה לזארברוקן (עם זמרת שלומדת עם אסנת) אך נאלצנו לבקש ממנה להוריד אותנו בתחנת הרכבת כדי לחלץ את אופנינו. אלה עמדו מתחת לסככה בתחנה ונשארו יבשים (בינתיים), מה ששכנע אותנו לוותר על הניסיון להעלות שני זוגות אופניים לאוטובוס עירוני חורפי צפוף וללכת על רכיבה חפוזה הביתה בגשם המטפטף מסביב.
ההתחלה היתה עוד בסדר - כפי שנאמר, הגשם הסתכם בטפטוף ולאורך המדרחוב המוביל מתחנת הרכבת היו כמה וכמה קטעים מקורים שהגנו עלינו מפני מוראות השמיים. אלא שקצת אחרי תום המדרחוב החל הגשם להתחזק, ובקטע משם עד הבית לא היה כמעט שום מקום לתפוס מחסה. נותר רק לרכוב במהירות-אך-בזהירות ולקוות שהכובע והכפפות יחזיקו מעמד. מה אני אגיד לכם, רכיבה על אופניים בגשם שוטף ובטמפרטורה של ארבע מעלות היא חוויה די מקפיאה, במיוחד עם מכנסיים שחורים דקים שמיועדים להיראות טוב בקונצרטים ולאו דווקא להגן על הברכיים מאיתני הטבע.
כשהגענו הביתה הציעה אסנת להתקשר למועצת המים, אולי יצליחו להעלות את מפלס הכנרת אם יסחטו לנו את הבגדים (והשיער). אבל לחורף זה לא הספיק, ולמחרת בבוקר הוא שלף משרוולו עוד תעלול.





כך נראתה החצר האחורית שלנו כשקמנו הבוקר. השלג המשיך לרדת עד הצהריים, קל אמנם אבל מרחף ברוח בהתלהבות ומצטבר בכל מקום, למשל על העצים, באופן שיוצר תמונות סוריאליסטיות כמו זו:





את שיא ההתעללות רשם החורף כלפי הדאפודילים המסכנים, שנאלצו לסחוב על גביעי הכותרת שלהם כמויות שלג ניכרות. לרוע המזל, בטיול לעיר שבו שמתי לב למצוקתם לא היתה עמי המצלמה, ולאחר מכן הספיק השלג להינמס ולהיעלם wie Schnee von gestern ('כמו שלג מאתמול', ביטוי גרמני). עם זאת, אתם יכולים להאמין לי, ואני חושב שהעדויות מדברות בעד עצמן. אין מה לעשות, חייבים לנקוט פעולה ישירה, למחות ולהפגין!

אי לכך ובהתאם לזאת אני מקים את תנועת 'באנו חורף לגרש' (Wintervertreibungsverband), שמטרותיה העיקריות הן:

1. להעלות את הטמפרטורות ל-15 מעלות לפחות;
2. למנוע שלגים וגשמי קרה בכל מחיר;
3. להעניק סיוע חירום לדאפודילים ולפרחים באשר הם, אשר סובלים תחת שלטון הדיכוי החורפי;
4. לעצור את מסעו של הלפיד האולימפי ולהשתמש בו כדי לחמם את האווירה.

התנועה כבר פעילה ב-13 מ-16 המדינות הפדרליות בגרמניה, וצפויה לשתף פעולה בבחירות הקרובות עם ה-CDU, CSU, SPD ו-PDF. התחושה היא של שינוי מתקרב, של ניצחון שכבר נראה באופק. קודם ניקח את החורף, אחר כך את ברלין.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/4/2008 20:18, ושייך לקטגוריות עונות השנה, הומור, הגרמנים האלו..., תמונות
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של exvnksuo ב-17/2/2013 10:07

---

עריסת חתול
לצפייה האינטנסיבית במערבון-החלל עם הזונה 'זבוב האש' (או במלים אחרות, בסדרה הנהדרת 'Firefly' של ג'וס ווידון) היתה תופעת לוואי בלתי צפויה - שיר הנושא של הסדרה גרם לשיר אחר לגמרי להתחיל להזדמזם לנו בראש ולא לצאת.
אוקיי, דבר דבר. ראשית כל, הנה הנושא של פיירפליי, עם כותרות הפתיחה של הסדרה בביצוע היוצר עצמו:



אלא שהפולק-רוק-עם-מלים-מסובכות הזה הקפיץ לנו דווקא עוד פולק-רוק-עם-מלים-מסובכות, שיש לו דמיון מסוים בצליל. לשיר קוראים Cat's in a cradle ואף כי היכרני אותו בביצוע הרוקי של Ugly Kid Joe, מסתבר שהמקור הוא בכלל של זמר פולק בשם הארי צ'אפין, שביצע אותו בשנות ה-70 (ומת ב-1981), והוא הרבה יותר מקסים.



היתרון בגרסה הזו הוא שאפשר להבין את המלים, ומסתבר שכמו בכל פולק-רוק-עם-מלים-מסובכות (פרעמ"מ) גם כאן המלים עצובות עד אימה - שירו של אב שאף פעם לא מוצא זמן לבלות עם הילד שלו, עד שכבר מאוחר יותר, ואז לבן אין זמן לבלות איתו. מוסר השכל - אם יש לכם ילדים, בלו איתם כמה שיותר. נראה שהמלים של 'בלדת סרניטי' כבר יותר אופטימיות.

אבל אם כבר אנחנו במלים, אלה המוכרות ביותר מהשיר הם דווקא לא הבלדה העצובה, אלא רשימת המכולת של ביטויים לא קשורים בפזמון, ובראשם אותו חתול בעריסה, הרומז כמובן למשחק הילדים Cat's cradle, או 'סבתא סורגת'. המשחק, כך מתברר מוכר במגוון יוצא דופן של תרבויות, ולכן מעריכים שהוא אחד המשחקים העתיקים ביותר הידועים לאדם. הוא לא מתאים במיוחד לשיר - אני לא חושב שמדובר בדרך שבה הרבה אבות יבלו את הזמן עם בניהם; אבל נראה שהעריסה והחתול הם פשוט קאץ'-פרייז שימושי לדחוף לשיר כדי שזה ישמע מעניין אבל מוכר. אותם חבר'ה משחקים, למשל, תפקיד גם בשיר הבא של Cutting Crew, שהיה נכנס יופי לספיישל האייטיז שלי:




מה עושה החתול בעריסה בבלדת אהבה רוקיסטית? מי יודע. אבל הנה אתגר: האם אתם מכירים עוד שירים שבהם הופיע הביטוי הזה (או משחקי ילדים אחרים?) או לפחות מכירים איזה שיר טוב שיגרש לנו מהראש את החתול, העריסה, והשמיים שאיש לא ייקח ממני?

לילה טוב.


(ולידיעת החמסינאים: גם היום ירד אצלנו שלג, שאפילו נערם לפרקים בחצר האחורית. אסנת יצאה לקניות באמצע אחת מסערות השלג ודיווחה ששלג זה דבר קפוא, בעיקר כשהוא נושב לך לפנים. תשקיף לשבוע הבא: התחממות אדירה! 15 מעלות!]
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/3/2008 23:53, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, אופטימי, האייטיז, עונות השנה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-2/4/2008 09:16

---

אחר כך ואחר כך ואחר כך

נעבור את החורף ואחר כך נראה
לפני כשבוע אסנת שאלה אותי אם לא הגיע הזמן להחליף את התמונה בראש הבלוג, זו שאני מחליף כל עונה בערך. יש כמובן משהו בדבריה - שהרי גם לפי הספירה הקיצונת ביותר החורף אמור להיות כבר מאחורינו, ולמעשה באופן רשמי היום החל בקול תרועה רמה האביב.
אלא שמזג האוויר מסרב להישמע לגחמותיו של לוח השנה, ובמקום להתחמם הוא רק מתקרר. כך יצא שבשלושת הימים האחרונים יורד כל בוקר שלג קל, לפעמים מעורב בגשם ולפעמים לא, אבל תמיד קר ולבן (אבל לא נערם, אלא נעלם בשלוליות על הקרקע). היום המצב החמיר, והשלג ירד לא רק בבוקר אלא בהפסקות לאורך כל היום - לפעמים קליל ודק, לפעמים מהיר ומעורב בגשם, לפעמים בפתיתים סופר-כבדים שנראו כאילו מישהו שופך קלקר מהשמיים, ולפעמים במערבולות שעפו ברוח ולא ממש 'ירדו' אלא פלוס מינוס שהו באוויר. בין פרקי השלג - במיטב המסורת של ההפכפכות הפתאומית - נצפו קטעי גשם שוטף, רגעי אפרפרות חסרת גשם, מצבים של 'מעונן חלקית' ואפילו כמה קטעים של שמיים כחולים לגמרי ושמש נעימה. מה שלא סתר כמובן את הופעתו הצפויה של השלג הבא.
למרבה הצער, נדמה שאין תקווה באופק. אתרי התחזיות - אותם אתרים שדיווחו לי על 31 מעלות בחיפה היום - צופים שבמהלך סוף השבוע הטמפרטורות רק ירדו (עד כדי מינוס תשע בליל יום א') והשלג/גשם/מה שלא יהיה יימשך. אז תגידו לי אתם, במצב כזה אני יכול להרשות לעצמי להחליף תמונה?

אחרי החגים
אתמול, כשאסנת עשתה שופינג כדי להכין דברים למסיבת פורים אצל הזוג הרוסי האופנתי, יצא לה להיתקל בבחור שחום ששוטט בחנות הירקות כמי שהולך על ענן, חייך לכולם וקנה כל מיני פירות וממתקים. ההסבר שלו היה ש'חג היום' והוא צריך לחלק מתנות לכולם. אלא שהבחור לא היה יהודי כי אם מוסלמי - וזאת גילינו באדיבות וויקיפדיה, שסיפרה לנו שבמקרה אתמול חגגו המוסלמים את ה'מאוולאד',ובמסגרת החג נהוג לחלק מתנות. וכשחושבים על זה, מסתבר שמדובר בהצטרפות מקרים די מרהיבה: היהודי חוגגים פורים (ובירושליים - פורים משולש), הנוצרים עסוקים בשבוע החשוב שלפני הפסחא (היום הוא יום ו' הטוב והכל היה פה סגור), המוסלמים מעלים על נס את ה'מאוולאד', הזורואסטרים חוגגים 'נוורוז' והפאגאנים מציינים בשמחה את יום השוויון האביבי (היום בו היום והלילה שווים באורכם). אם חושבים על זה, יוצא שחלק ניכר מאוכלוסיית העולם עוסקת בחגיגות היום או אתמול, מה שמסביר את התחושה שהיתה לאסנת אתמול, כאילו אנחנו בסוף שבוע ולא ביום עבודה. במלים אחרות, זו לא תקופה לדחוף פרויקטים: הכל קפוא כמו השלג, מחכה לאחרי החגים.

סבלנות
אז כן, סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות וכו', אבל באמת לפעמים קצת נמאס לחכות, לצפות לאימיילים של תשובות מכל מיני מקומות, להמתין לכל מיני דברים שאמורים לקרות ולא קורים, להישאר באוויר. דברים שנדחים תמיד גורמים לי להרגיש שאם לא אשים לב אני עלול להתעורר כמו המפוזר מכפר אז"ר, לגלות שהיום כבר מחר ולא הספקתי שום דבר. אז הנה, הספקתי לפחות לכתוב קטע בבלוג.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/3/2008 00:16, ושייך לקטגוריות עונות השנה, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-23/3/2008 10:21

---

מה למדת בגן היום, פרק 12

האינטרנט של הכבלים עדיין בהפרעה, והזמן שלי הוא משהו שבאמת קשה לראות אפילו עם מיקרומיקרוסקופ, אבל כלום לא יעצור את הסדרה-האהובה-על-הכל.

עדויות חדשות בעניין אקואה

אף סדרה אינה שלמה בלי דמות מסתורית ורוחשת-רע, המרחפת אי-שם בשולי התודעה ואנחנו לא יודעים אף פעם איך תגיב. האי באבודים, השותפים הבכירים באנג'ל, מר רופר ב'שלושה בדירה אחת' - אתם מבינים את הרעיון. אצלנו תפסה את התפקיד, עוד מהיום הראשון, אקואה הגאנית, אבל למרות שהופיעה באזורנו עוד מספר פעמים, לא נמצא ממש הסבר להתנהגותה או להתנהגות החשודה והחשדנית של התלמידים והמורה כלפיה. רמז ראשון חולץ מפיה של צ'אולין הסינית בעת שהלכנו לבקר במוזיאון ההיסטורי העירוני. מסתבר שהתלמידים מתרחקים מאקואה בעיקר בגלל שלדברי צ'אולין 'היא מסריחה'. עבורי, כבלש מצונן-תמידית ולכן חסר חוש ריח, היתה זו תוספת רבת-ערך לפאזל. אבל התמונה המלאה עוד לוטה בערפל.
פיסה נוספת התחברה בשבוע שעבר, ביום שני, אחרי שביום שישי עשו כולם בחינה (ואקואה לא היתה). באותו יום שינתה המורה בבירור ממנהגה, ופנתה לאקואה בדברים; היא ביקשה לדעת אם אקואה מעוניינת להשלים את הבחינה שכולם עשוי ביום ו', או לא. אחרי דין ודברים ארוך, שבמהלכו חזרה אקואה על המלים ich probiere ('אני מנסה/אנסה') והמורה ניסתה לסחוט ממנה כן או לא חד משמעי, ארזה אקואה באורח מסודר את הסנדביץ' והמים שלה, הניחה בצד (לאחר שכנועים רבים) את הספר, הסלולרי והמילון, וצעדה בגאון לחדר השני לעשות את הבחינה. יש לציין שמהלך כל הדיאלוג הזה הפטירה מדי פעם פראו אמיני, חצי לעצמה, כל מיני הערות ציניות (למשל "כתבי את שמך על הדף", בקול רם, ואז בשקט "ואת יכולה גם לכתוב את הציון כי כולנו יודעים מה הוא יהיה"). ההתנהגות של פראו אמיני נראתה לי קיצונית להפליא, אבל נראה שהיא מבוססת במציאות: חמש דקות אחרי שהלכה חזרה אקואה מהחדר השני, אמרה 'אני לא מבינה', והניחה את הבחינה הריקה על שולחנה של המורה הבלתי-מופתעת בעליל. אחת אפס לטובת יסמין (זהו שמה הפרטי של מורתנו, שמסתבר שאינה טורקיה אלא דווקא ממוצא פרסי).
האקורד הבא בסיפורה של רוח הרפאים (הלא-בלונדינית-בעליל, ייאמר לזכותה) נרשם אתמול בבוקר. רגע לפני שחציתי כביש בצומת ליד הבית, עטוף במעיל במינוס ארבע מעלות בדרך לקורס, ראיתי לפתע מזווית העין את אקואה מתקדמת לעברי. עצרתי וקידמתי אותה לשלום, וניהלנו שיחה קצרצרה ('את באה לקורס', 'כן, אבל יותר מאוחר, יש לי מה לעשות פה') שהספיקה להבהיר לי שאקואה כנראה יודעת בדיוק מספיק גרמנית (או אם נדייק - זארלנדית) כדי להסתדר בחיי היומיום, וכנראה פשוט לא רוצה לדעת יותר, ובאה לקורס רק כדי לחתום על רשימת הנוכחות.
באותו יום נפתרה גם עוד תעלומת-אקואה, והכל בזכות המנהלת, פראו פרוצט, שבאה ללמד אותנו קצת על ההיסטוריה של גרמניה. המנהלת, כך מסתבר, היא אישה רבת יוזמה, ובגלל החדר הקטן והצפוף-יחסית כנראה הצליח להגיע לאפה ריחה של הגברת אקואה, והיא עצרה לרגע את השיעור כדי לקחת אותה לשיחה בצד. אלא שהגרמנית של המנהלת עברה לאקואה מעל הראש, והיא נאלצה להסביר לכיתה שרוח הרפאים שלנו כנראה שמה הרבה יותר מדי נפטלין בארון הבגדים שלה, ומכאן הריח שמרחיק ממנה את כולם. פראו פרוצט נראתה אובדת עצות בניסיון להסביר את המצב, אבל למזלה נחלצה לעזרתה אקואה מספר שתיים, זו מחוף השנהב, שמדברת (מסתבר) אותה שפה כמו רוח הרפאים הגאנית, ושימשה כמתורגמנית לעצות-ארון-הבגדים של המנהלת המסורה. אקואה הגאנית הקשיבה בשלווה, הנהנה, וכתגובה חתמה על רשימת הנוכחות ויצאה מהכיתה.
כמו כל פתרון, גם כאן נותרנו מלאי שאלות כרימון. מדוע עד השבוע לא דברו-אה אקואה ואקואה? איך זה שאחרי חצי שנה רק פראו פרוצט עלתה על ריח הנפטלין? ואיזו פגישה כבר יכולה להיות לגברת הגאנית בסנקט ארנואל הפלצנית?
אני חושש שיש דברים שיישארו לא מפוענחים.

ושוב נצאה אל הדרך
שגרה היא דבר משונה. יש אומרים - מנחם, יש אומרים - משעמם. מה שכן, שגרה גוררת אתה שגרות אחרות, קטנות יותר, כמו זנב של עפיפון. כך שגרת הקורס, המתחיל כל יום בשמונה ורבע, גוררת עמה שגרה של 'הליכה אל הקורס', בין שמונה לשמונה ורבע.
זה מתחיל ביציאה מהבית, בנשימה הראשונה של אוויר קר ונקי, נשימה שלרוב מתלווה אליה המחשבה 'אה, זה לא נורא, זה לא באמת קר'. קל לחשוב ככה כשעטופים מכף רגל ועד ראש. התחנה הבאה היא בצדו השני של הרחוב, במקום בו עמדה עד לא מזמן חנות אופנועים מכוערת שאיימה להפוך את אשתי הנחמדה לחברה בג'יהאד האיסלמי, לאור האופן שבו כיערה באורח חדמשמעי את הפינה הנעימה שלנו. אבל לא עוד: לפני מספר חודשים ראינו שתפילותנו נענו וחנות האופנועים מתקפלת. וכך הייתי מדי יום מציץ לחלל שהלך והתפנה ומנסה לדמיין מה יקימו במקומו - פארק שעשועים? בנק? עוד חנות אופנועים? הפתרון הגיע לפני כשבועיים, כששלט ירוק חדש החליף את האדום האופנועני: "ביו פריש מרקט", ובמלים אחרות סופרמרקט אורגני - בהחלט משהו שהרבה יותר מתאים הן לשכונה הירוקה-פלצנית והן לנו.
אבל היינו בדרך, והתחנה הבאה היא תמיד ליד האוטוסטרדה, שם חולפת על פני כמעט כל יום אישה הרוכבת על אופניה בכיוון ההפוך. זה כלשעצמו לא ממש נדיר כאן, גם במינוס ארבע מעלות, אבל לאישה הזו יש גם תוספת - מעין עגלה קטנה המתחברת מאחור לאופניים, ובתוכה פעוטה חייכנית, עטופה מכף רגל ועד ראש. השתיים כנראה בדרכן לגן של הכנסייה, בצד שלנו של הנהר, משם תמשיך אולי האישה לעבודתה; אבל הנחישות הזו של האמא-על-האופניים תמיד מחממת לי את הלב בדרך.
וצריך חימום, כי מיד אחר-כך מגיע הקטע הכי קר של הדרך, חציית הנהר. בגלל הלחות מהנהר ובשל הקור העז השורר כאן לאחרונה (למרות שה'בילד' שגוקאן מביא לשיעור ניצל סופ"ש שטוף-שמש אחד כדי להכריז על בוא האביב) מתכסים בלילה כל משטחי הדשא ליד הנהר בשכבת קרח, ונראים כמשטח החלקה לבן וארוך. מחזה מרהיב, במיוחד עכשיו כשהשמש כבר זורחת בשלב הזה, ומשתקפת בחלונות בית האופרה במרחק.
עשר שניות להתפעל, ואנו ממשיכים אל תוך העיר. ברחוב מיינצר, ליד בניין הביטוח הרפואי הממלכתי, עומד תמיד גבר שחרחר, עם כובע ועליו סמל של עלה מריחואנה, ומעשן - לבד או עם כמה חברים. סיגריה. אולי רגע לפני שהוא נכנס לעבודה, אולי רגע לפני שהוא נכנס לבקש מימון לטיפולים. אני רק יודע שאם אני מאחר בעשר דקות הרחוב כבר ריק והוא איננו. אבל בכל מקרה, מכאן נשארת רק עוד פנייה אחת וארבע קומות במעלית כדי להגיע.

אני חושב שזה יכול להיות רקע נהדר לשיר הפתיחה.

הערה ובקשה לסיום

- הסיני המסתורי שדפק הופעת אורח בכל הקטעים של הפרק הקודם התברר בכלל כווייטנאמי, אחרי שניסיתי לפנות אליו בסינית שעבדה על צ'אולין והוא הרצה לי על ההבדל בין שני העמים.
- אם מישהו מכם יודע סקוטית, טייל ארוכות בסקוטלנד, מכיר מישהו שדובר סקוטית וכדומה, אשמח מאוד לעזרתכם. אני תקוע עם שישה-שבעה שמות מקומות במדריך סקוטלנד שלא מצאתי באינטרנט שום רמז להגייה הנכונה שלהם. סקוטים, מסתבר, לא מדברים ממש אנגלית, ויש להם דרכים משלהם לומר אוכינדריין. בכל מקרה, אם יש לכם רעיון, השמיעו קול.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/2/2008 22:44, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, עונות השנה
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Brumhilda ב-23/2/2008 01:29

---