חם לכם?
המראה מחוץ לחלון הקדמי, ברגע זה:







והשלג ממשיך לרדת:





אנשים יוצאים עם אתים לפנות:





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/11/2008 10:18, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות
25 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק_ ב-23/11/2008 21:13

---

לימבורגר
הבטחתי בפוסט הקודם חוויות ותמונות מהטיול להולנד, אבל קיום ההבטחה נתקל בשלוש בעיות. השלישית תסופר בהמשך, אבל שתי הראשונות הן קוצר הזמן (אירוע רודף אירוע אצלנו) והעובדה שלא היינו בכלל בהולנד (וגם על כך בהמשך).

הקונסטלציה שעמדה מאחורי הטיול קצת מורכבת, אבל לסיכומו של עניין, מצאנו את עצמנו עם זוג חברים מהארץ, רכב שכור וקצת יותר מ-26 שעות במחוז הדרומי ביותר של המדינה המכונה בפי הישראלים 'הולנד'. הטיול החל (לאחר פקקים, איחורים וכל מיני מרעין בישין) בעיר הדרומית מאסטריכט, ולהלן אלף המלים שלי עליה:





יש במאסטריכט קתדרלה יפה (לעיל הצל שלה) וכיכר שוק נחמדה, אבל היא ממש לא היתה גולת הכותרת של הטיול. התמונה צולמה מתוך דיינר פסאודו-אמריקאי שבו עצרנו לאכול, אחרי שנשנשנו על הרינג חמצמץ, הזלנו ריר על ופלים בלגיים והסתובבנו בטיילת היפה לאורך הנהר מאס.

אחרי סיבוב נוסף של פקקים (בטעות הגענו למדינה בדיוק בזמן החופשה בבתי הספר) הגענו בשלום לכפר הקטן סוואלמן, ליד העיירה רורמונט, שם לנו בחווה עם מחלבה ובד-אנד-ברקפסט לתיירים. בגלל שאחרנו ביותר משעתיים קידם את פנינו זאטוט עם אנגלית מינימלית והוביל אותנו לצימר מקסים, שהיה בו הכל פרט למיטות זוגיות (נושא כאוב בצימרים באירופה). חצי שעה אחר כך פגשה אותנו גם בעלת הבית, ואז גילינו שהמחמצים המקומיים על השולחן נועדו לשימושנו (הסתערנו עליהם בארוחת הבוקר, למחרת). בהמלצתה הלכנו לסעוד את לבנו במסעדה העממית במרכז הכפר.
היתה זו החלטה מוצלחת במיוחד. המלצרית והשפית (שתי אחיות, וגם האימא והאבא הסתובבו באזור) לא רק באו לקראתנו מבחינת תכנון המנות (א' טבעוני, מה שדרש אלתורים נרחבים ומגוון רעיונות שלא נמצאים בתפריט) אלא גם נראו להוטות לפטפט - באנגלית או בגרמנית - ולספר סיפורים מפה עד להודעה חדשה. יחד עם האוכל (המצוין, אגב) קיבלנו גם הסבר מפורט על האזור, כולל הבהרה חריפה ש'לימבורג זה לא הולנד'. כן, מסתבר שהשם העברי של המדינה בטעות יסודו: 'הולנד' זה בסך הכל שמו של המחוז העיקרי, שם נמצאת אמסטרדם, ואילו למדינה כולה קוראים Netherlands. האבחנה הזו חשובה במיוחד במחוז לימבורג, שמטפח מאוד את עצמאותו ואת השפה המקומית (שה'הולנדים' בכלל רואים בה ניב של גרמנית). 'אנחנו לא הולנדים,' הבהירה המארחת, שפעם חלמה לעבור לגור באמסטרדם אבל היום מרוצה מאוד מהכפר הקטן ומהעסק המשפחתי. קינחנו בפנקייקים נפלאים, ורק אחרי שהלכנו (בסביבות 23:30) גילינו שכעיקרון המסעדה נסגרת בתשע....
[כל כך הרבה מלים, אבל לא צילמנו, כי שכחנו את המצלמה בצימר]

למחרת קמנו לארוחת בוקר מושקעת (בעלת הצימר פינקה את א' ביוגורט סויה + מיזלי + חלב סויה + פירות) ולאחריה יצאנו לטיול רגלי באזור. הנופים הכפריים וחיות המשק של הולנד (סליחה, לימבורג) השרו עלינו שלווה ועליצות, ותועדו בקפידה בדיגליטיס:









עם היציאה מהכפר פינו שטחי החקלאות את מקומם ליער מקסים, מלא עלי שלכת - ממש כמו אצלנו בזארברוקן, רק שטוח וללא עליות וירידות. כמובן שמצאנו את עצמנו על הרצפה....








(היה די נחמד לטייל עם עוד אנשים, ככה שסוף סוף יש לנו תמונות של שנינו יחד בנוף...)

ומה טבעי למצוא ביער קסום? כמובן, פטריות מהאגדות!





את הטיול השלמנו בטירה (פרטית כנראה) שנפרשה פתאום לצד הדרך ופיתתה אותנו בדשאים ירוקים, בתעלת הגנה מהאגדות ובאור מרהיב:





אחרי הטיול נפרדנו מידידינו (שמיהרו לשכיפהול) ובילינו עוד קצת בעיירה רורמונט, 'העיר הגדולה' של סוואלמן (אבל שם לא צילמנו), ואחר-כך שעות ארוכות ברכבות בדרך הביתה. בבית סידרנו את התמונות והמתנו בשקיקה לאלה שצילמו חברינו במצלמה שלהם; אלא שהסתבר שזו אבדה אי-שם בדרך לאמסטרדם, ולכן נאלץ הפוסט הזה להסתפק רק בתמונות 'שלנו' (וזו גם הסיבה השלישית). מה שכן, אני חייב לציין שהבלוג פשוט לא מצליח להתגבר על שטף האירועים של הזמן האחרון, ובעוד אני מדווח על טיול הסוף שבוע, כבר צברנו חוויות מגוונות עוד מאז, ומי יודע מתי אלה יתועדו ויופצו לעולם הרחב. נו שויין.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/10/2008 09:38, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, אסנת, תמונות, עונות השנה
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של גנצו ב-30/10/2008 05:49

---

שנה טובה!
שנה טובה לכל קוראי הבלוג, המגיבים והלא-מגיבים, המכירים ולהא-מכירים, ואפילו הטרולים מתחת לגשר. החגים הם תמיד גלולת-האלם החזקה ביותר שלי, זו שגורמת לי להרגיש כל פיסת מילה היא שקר ו/או התייפייפות ו/או מעשה דווקאי. זו סיבה אחת ש'פוסט לשנה החדשה' לא יהיה כאן (הסיבה השנייה היא שאנחנו מארחים הערב ויש המון עבודה).
מה שכן, ראש השנה הוא אחד מאותם אירועים שמסמנים שינוי - שנה חדשה, עונה חדשה - אבל מצד שני נמנים עם האירועים הקבועים ביותר שיש: כל שנה, בדיוק באותו זמן, בלי שמישהו יכול לשנות, להזיז או לבטל את התאריך. בכך מסמנים עבורי החגים את האמירה הידועה, ש- The more things change, the more they stay the same. יש בזה אמירה מדכאת: העונות מתחלפות, אנשים משתנים, ובכל זאת שום דבר לא קורה. ואולי משהו כן קורה, כי היוטיוב שהתכוונתי להוסיף לכאן, שיר על שינוי העונות שאהבתי בשנות ה-80, נשמע לי עכשיו כל-כך מעפן שהחלטתי לחסוך אותו מקוראי הנאמנים. אז בין אם אתם מלאים מחשבות פילוסופיות כרימון או מלאים מתפוחים בדבש, כדאי לזכור שהשינוי הוא עניין חלזוני-משהו: לאט, אבל בטוח.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/9/2008 01:21, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, עונות השנה, אקטואליה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/10/2008 01:27

---

ביער ביער
יום א' האחרון היה מקסים במיוחד. 15-16 מעלות ושמש מרהיבה קידמו את פנינו, מפיגים את הדיכאון של היום הקודם, שבו ירד גשם מהבוקר עד הערב. מצב הרוח הטוב נבע מכך שלצירוף של הרבה גשם והרבה שמש יש משמעות חד-משמעית בסתיו הגרמני: פטריות!
וכך ארזנו עצמנו, תיקינו וכריכינו, ועשינו את דרכנו לאחד היערות המקיפים את העיר. זה לא ממש קשה - לאן שלא תזרוק אבן בעיר, יש יער בסביבה - אבל הפעם החלטנו להתרחק מפיסת היער הקטנה יחסית הצמודה לביתנו וללכת ליער העירוני (מה שדורש נסיעה של כמה תחנות באוטובוס). מכיוון שהפעם לא התכוונו רק להתפעל מיופיין של הפיט-פיט-פיטריות, לקחנו אתנו מדריך לזיהוי פטריות, בגרמנית, שקנינו עוד לפני שנה ומשהו אבל לא יצא לנו ממש להשתמש בו.
למצוא את הכניסה ליער לא היה קל, אבל מרגע שנכנסנו היה ברור שזה המקום הנכון. פטריות מכל המינים קרצו לנו מצדי השביל; הראשונה שזיהינו באורח ודאי היתה פטריה בצורת אלמוג, שלצערנו הזהיר אותנו המדריך שאינה אכילה בשום אופן. אבל החגיגה האמיתית החלה כשסטינו כחמישה מטר מהשביל, ומצאנו את עצמנו בגן פטריות קסום לצד אגמון/בריכה/ביצה בלב היער:





כאן, במקום המשלב היטב את כל יתרונות היער, נפוצו הפטריות כמו... פטריות אחרי הגשם. עד מהרה ראינו סביבנו לא פחות מ-20 סוגים שונים של פטריות, מכל המינים והצבעים: חומות, לבנות, ורודות, צהובות, סגולות ומה לא. בשלב הראשון רק עסקנו באיסוף אחת מכל סוג, כדי לנסות לזהות אותן באמצעות המדריך.









שלב הזיהוי, לעומת זאת, הסתבר כמתסכל ומפרך. הפטריות הכי מיוחדות, אלה שלא היתה שום בעיה לזהות מול תמונתן ותיאורן במדריך, היו כמובן הרעילות או הלא-אכילות, בהן למשל הפטריה ההזויה הבאה, שהשווינו בהתלהבות מול תמונתה במדריך:





הגרמנים קוראים לה Hundsrute, שזה במלים פשוטות 'זין של כלב' ופרט לצורה, קל לזהות אותה גם בגלל ריחה האיום. זרקנו.
למזלנו מצאנו שלושה סוגים של פטריות שנראה היה לנו שזיהינו בוודאות (או כמעט-בוודאות) במדריך. המובהקת ביותר היתה פטריה חומה-כתומה, שהספר קרא לה Orange Milchlinge ('חלבית כתומה'?). זו צמחה בכמויות אדירות גם ליד אותו אגמון וגם סמוך לשולחן פיקניק בכניסה ליער, ומתאפיינת במעין 'חלב' לבן המטפטף מתחת לכיפתה. ככה הן נראות אחרי האסיף:





כמובן, לא הסתמכנו רק על הספר ועל יכולתנו המוגבלת לפענח את הגרמנית שבו. את שלושת הזנים הבאנו למומחה הפטריות של הקהילה הישראלית, הלא הוא האופה הרוסי שנהג לחפש פטריות עם אביו ביערות אוקראינה. בנוסף, כשחזרנו הביתה חפרנו את האינטרנט לאורכה ולרוחבה, גילינו שזיהוי פטריות הוא סיפור מורכב למדי, ולמדנו איך ליצור 'הדפס נבגים' לפטריות שאספנו. עם כל המידע הזה, רק החלביות צלחו את הבחינה וזכו לזיהוי 99.9% ודאי הן באינטרנט דובר-האנגלית והן ברשת החברתית הרוסית. כדי לכסות את ה-0.1% הנותרים, נהגנו על פי הוראות הבטיחות לפטריות שהושתו עלינו מטעם האופה:

1. יש לנקות את הפטריות בקפידה, לעבור עליהן עם סכין ולבדוק אם יש בהן תולעים, על ידיד חיתוך פרוסות מהגזע (תולעים באות מהאדמה).
2. יש לבשל את הפטריות במלח כחצי שעה.
3. אחד מבני הבית צריך לטעום *קצת*, מפטריה אחת, בשעות הבוקר, ולתפקד כשפן ניסיון. אם לא קורה לו כלום, אפשר להמשיך.

רשת המידע הרוסית גם ציינה שמדוב בפטריות בדרגה רביעית מבחינת טעמן, ושמומלץ במיוחד לכבוש אותן בחומץ. מאחר שחומץ ואסנת הם ידידים טובים מזה שנים, זה מה שהחלטנו לעשות.

בישלנו:





(אחרי הבישול טעמתי. המרקם היה נהדר ולא היה שום טעם. ושום תופעות לוואי).

הוספנו חומץ ותבלינים והכנסנו לכלי (לא אטום, כי הפטריות מוציאות אוויר וצריך לתת לו לצאת איכשהו):





אחרי זמן מה הוספנו עוד ועוד משקל על מכסה הכלי, לפי ההוראות, מה שיצר ביום השני את יצירת האמנות הסוריאליסטית הבאה:





(מלמטה למעלה: אדן החלון, פיסת נייר ניגוב, הכלי עם הפטריות, צנצנת בצלצלים שהחמצנו לפני כמה חודשים, דלעת).

היום - שלושה ימים אחרי תחילת התהליך - אמור התהליך להסתיים, וסוף סוף נהנה מתנובת היער. זו תהיה חוויה שאין להחמיצה, ואני כבר מתקשה לכבוש את התרגשותי. דיווח מלא על הטעם - בפוסט הבא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/9/2008 09:22, ושייך לקטגוריות עונות השנה, סטיות אישיות, תמונות
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-20/9/2008 23:47

---