מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

2 6/2008		מסקנה יומית #1
		תגיות: מסקנה יומית, טכניון

כשאתה רוצה שמשהו ייעשה, עדיף תמיד שתעשה אותו בעצמך, גם אם הבן המדובר הוא היו"ר המכהן שלך ולא משנה כמה זה פשוט.
ולפני שאתה מבקר אחרים, הגיע הזמן לעשות את הדברים שהבטחת לעצמך לעשות ממזמן (גם אם זה אומר להקריב שעת שינה, גם ככה מחר על הבוקר יש פיזיקה לא מובנת).
שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/6/2008 20:35

 

1 6/2008		יוני 2008: קדנציה שנייה
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש, טכניון

בדיוק לפני שנה כתבתי כאן על כל הלבטים שלי בהתמודדות על תפקיד של נציג סמסטר. רציתי לעזור, להשפיע ולתת את הכל שלי (וזה היה מאוד אקוטאלי אז אחרי שביתת הסטודנטים), אבל בעיקר רציתי להיות מישהו ולהפסיק להיות בלתי נראה. התחושה הזו רודפת אחריי מאז ימי בית הספר כשאף אחד לא ממש ספר אותי, והיא עדיין צצה לה מדי פעם אבל אין לי ספק שמשהו השתנה בשנה האחרונה. למעשה, השתנה מקצה לקצה ובעיקר בי. ככל שהימים עברו, המעורבות שלי רק הלכה וגדלה, הדברים שעשיתי הזיזו במשהו וראיתי לא מעט פירות להתעקשויות השונות שלי. מצאתי את עצמי מתווכח בחלק מהמקומות עד שאני מצליח להשיג את מה שאני רוצה ולהרגיש טוב אחרי זה. היו לא מעט נצחונות, אבל גם היו הפסדים ונפילות והייתי צריך להתמודד גם איתם. המעורבות שלי הלכה וגדלה כשהתחילה השנה יחד עם השביתה הכי ארוכה בתולדות ההשכלה הגבוהה. זה התחיל בסיוע במערכת הבחירות לנשיאות, המשיך במעורבות בפורום הטיפול בשביתה והסתיים בהחלטה להתמודד לתפקיד של רכז אקדמי בפקולטה. כשהשביתה הסתיימה מצאתי את עצמי בתוך ים של בלגן וכאוס מוחלט, שלא ממש הסתדר גם אחרי שהיו החלטות מסודרות. לקח לא מעט זמן לאפס בחזרה ולהרגיע את המערכת ולהתחיל להתרגל לאורך חיים אחר.

בשבוע שעבר היו שוב בחירות. גם הפעם הייתי מועמד יחיד ובלי קושי נבחרתי שוב (ולמי שתוהה, היו מקרים של מועמדים יחידים שלא נבחרו כי הם לא עברו את אחוז החסימה). הפעם ההתמודדות נראתה לי טבעית ובלי חשש של ממש כי ידעתי מה אני מסוגל ולמה אני נכנס שוב. לא יכולתי להשאיר מאחוריי את כל האנשים שסמכו עליי בשנה האחרונה ולהעמיד פנים שכלום לא קרה. העניין הוא שעכשיו אני עומד בפני צומת נוספת.

שני קודמיי בתפקיד הרכז האקדמי המשיכו מיד אחר כך לתפקיד של יו"ר הוועד ולכן זה היה די טבעי ללא מעט אנשים (כולל היו"ר הנוכחי) שזה גם המסלול שלי. השבוע הוועד הנבחר אמור להתכנס ולבחור לעצמו יו"ר חדש (הליך מחייב לפי התקנון) וכולם מתייחסים לזה כמובן מאליו שבסוף השבוע אני כבר אעמוד בראשות הוועד. כולם, חוץ ממני. מאז שהדבר נזרק לראשונה לאוויר אני בהתלבטויות לא קטנות, חושב עם עצמי ומתייעץ, שואל אחרים ותוהה אם זה לא באמת גדול עליי. התפקיד הנוכחי חייב אותי להתמודד עם אתגרים לא פשוטים כמו ויכוחים עם מרצים ובעלי תפקידים, להזיז עניינים בצורה קצת יותר גדולה (כמו שינוי במערכת המומלצת שבסופו של דבר התקבל בצורה חלקית אחרי שישבתי בישיבת מועצת הפקולטה והבעתי את דעתי). זה היה לא פשוט אבל דברים באמת זזו וקרו וקיבלתי לא מעט תשבוחות מהאנשים הנכונים. לעבור לתפקיד היו"ר יצריך אותי להתעסק בכל שאר כאבי הראש יחד עם העניינים האקדמיים (למרות שברובם יתעסק המחליף שלי, וגם זה כאב ראש למצוא). אני אצטרך להתעסק בכל הדברים הקטנים שקשורים לאגודה בתוך הפקולטה ובעיקר לנהל את אנשי הוועד לעשות את מה שצריך מהם. האחריות שנופלת עליי, שכוללת למעלה מ-1200 סטודנטים, היא עצומה וגורמת לי לחשוב אם אני באמת יכול להתמודד עם כל זה, בעיקר עם בעית חוסר הביטחון שלי. קשה לי לדבר מול קהל בלי להתרגש, קשה לי לפעמים להצליח להביע את עצמי מול מישהו בלי להתבלבל ולא לדעת מה להגיד ולרוב אני פשוט בשקט, מפחד להגיד משהו לא במקום שיחזור אליי כמו בומרנג. עם כל זה אני צריך להתמודד גם עכשיו, אבל השדרוג בתפקיד יוסיף לי עוד ועוד.

כשהתמודדתי לתפקיד הנוכחי, לא חשבתי לרגע ולא הססתי בעניין. לקחתי את זה בלי למצמץ ובלי לחשוב ונתתי את כולי ואת כל מה שיכולתי. הבוסית שלי לא מפסיקה לשבח אותי על התפקוד שלי ולא ממש רוצה שאני אעזוב את התפקיד (היא גם חברה בוועד, למרות שהיא לא יכולה להצביע). אין לי ספק שאם אני אבחר, אני אתן את כל מה שיש לי לטובת התפקיד ואשתדל לעשות הכל כדי להצדיק את הבחירה, גם אם זה אומר להכריח את עצמי להשתנות. אין לי הרבה ברירות ואין לי ימים של חסד. אם אני לא אעשה את זה, אני אהפוך את עצמי לבדיחה וכל מה שניסיתי להשיג, בין אם לטובת הכלל ובין אם לטובתי, ילך לזבל. איכשהו בחיים האלו שלי, שמלאים בחוסר הצלחה מסוגים שונים, אני חייב לעצמי ניצחון ודרך שבה אני יכול להשתפר ולהיהפך לבן אדם טוב יותר. אני צריך את זה בשביל ההתפתחות האישית שלי והרצון להיות מי שאני באמת, זה שמעטים באמת יכולים לראות.

תמיד תרחף מעליי העננה שאומרת שאני יכול לעשות יותר. זה קורה גם עכשיו וזה ימשיך גם אחר כך. אני לא תמיד מרוצה ממה שאני עושה ומיד חושב שאני יכול יותר ורוצה יותר. מצד שני, המרחק בין הרצון לביצוע בפועל הוא לעיתים גדול מאוד ולא מעט פעמים בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי מתייסר במחשבות האלו. תמיד חשבתי שאני יכול לעשות יותר, לתרום יותר, ואני תמיד נשמר על אותה רמה ובאותו סדר גודל. אפילו כשבאים ואומרים לי שאני מבצע את התפקיד שלי הכי טוב מבין כולם, זה עדיין גורם לי לנוע בחוסר שקט ולא באמת מאמין לזה. אני לא יודע עד כמה זה בריא לי לחיות ככה, כי אחרת אני פשוט אפול בשלב מסוים ואתפרק לגמרי. בצורה הזו אני לא ממש יכול לנהל עוד דברים בחיים שלי (פרט ללימודים, שאותם חייבים) אחרת המצב יהיה פשוט קטסטרופלי ולכן צריך לוותר לפעמים על דברים. אני לא יכול לעמוד בעוד סמסטר של עליות וירידות רגשיות, במיוחד כשכל זה על הכתפיים שלי, ולכן אני צריך לעצור ולהסתכל על כל הדברים בפרופורציות הנכונות ולדעת לעצור חלק מהדברים לטובת מה שהולך כרגע.

בשורה התחתונה, אני עדיין עושה את זה בשביל עצמי ובשביל להשתפר בכל האספקטים בחיים שלי. אני רוצה להאמין שכל המחמאות שקיבלתי היו אמיתיות וכנות, ושבסופו של דבר אני אגרום לשינוי הזה בתוכי ולא משנה מה האמצעים או הדרך. הבן אדם היחידי שאני צריך לנצח עכשיו ולאורך כל השבוע הוא אני.

[אל תאמיני - איה כורם]

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-4/6/2008 16:06

 

21 4/2008		עת ללחום ועת להיבחן
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

כבר יותר משבוע עבר מאז שהסמסטר נגמר, ורק עכשיו אני נזכר לשבת ולכתוב משהו על זה. גם ככה השבוע האחרון היה עמוס למדי, עם מבחן בהתחלה (כנראה הולך לשבור שיא עם הציון ולשם שינוי חיובי, ואין דרך טובה מזו להתחיל את תקופת המבחנים), ניסיון לחלק את הזמן שאחר כך בשביל ללמוד לשאר המבחנים, הרמת כוסית בעבודה, ארוחת צהריים קטנה משותפת, ישיבה על הבלגן הטכניוני הבא ונסיעה הביתה אל תוך כל הבלגן של החג. בין כל זה אני עוד צריך להזכיר לעצמי שמדובר עכשיו בתקופת מבחנים, מן העמוסות והבלתי אפשריות שידעתי, וצריך להתארגן אליה בהתאם. הסידור הבלתי אפשרי של המבחנים שלי (3 בשבוע האחרון) גרם לי להתחיל ללמוד אליהם כבר עכשיו בלי לדעת אם אני מתכוון לגשת לאחד מהמבחנים בדרך בגלל חוסר בזמן. השבוע הזה שאין בו מבחנים בגלל חול המועד היה אמור להיות מנוצל לכמה רגעי אוויר אחרי הסמסטר המתיש בבית, אבל גם כאן אני די חייב ללמוד ובבית זו משימה כמעט בלתי אפשרית. מצד שני, אני לא הולך לחזור הביתה לפחות עד תחילת הסמסטר הבא ולכן צריך לשאוף ולאגור מספיק אוויר מהמרכז לפני שמצפינים שוב, מה שהופך את הכל להרבה יותר מתוסבך. אני מוצא את עצמי מצליח להכריח את עצמי ללמוד עד שעות שפעם זה היה כבר בלתי אפשרי בשבילי, הכל למען ההספק הפרטי. כל שעה עכשיו היא שעה לתרגול של החומר אחר כך, ועוד שעה להספיק ולסדר לעצמי הכל בראש לפני שאני ממש אצטרך את זה.

הסמסטר החמישי היה ללא ספק הקשה ביותר עד עכשיו. בלי להתייחס לעובדה שהוא התחיל לו אי שם באוקטובר ונגמר ממש לפני שבוע (ובלי להזכיר את התפקיד שנטלתי על עצמי), העומס המטורף שהוטל על הסטודנטים ברגע שהשביתה נגמרה היה ברמות ממש לא אנושיות. לא מספיק שקיצצו את הסמסטר, הצליחו לדחוס הכל לתוך 12 שבועות במטרה לשמור על אותה רמה, ולמרצים לא היה ממש אכפת שהם דוחפים את הסטודנטים אל תהום האי-הבנה. יותר מדי פעמים שמעתי במהלך הסמסטר הזה מרצים שטוענים שהסטודנטים רק מנסים לסחוט עוד ועוד מכל ה"הטבות" שאחרי השביתה, ושיגידו תודה שהם בכלל לומדים ולא ביטלו להם את הסמסטר. אם הייתי יודע שזה המצב, אולי הייתי משנה את דעתי אי שם בינואר, אבל זה המצב כרגע ואחורה אי אפשר לחזור.
בשבוע האחרון של הסמסטר הייתי עסוק בלכבות שריפות שקשורות בעיקר בתרגילי בית שגולשים מעבר לסיום הסמסטר. היו לא מעט צוותי קורסים שהחליטו לצפצף על כל ההחלטות בעניין ונתנו לתרגילים שלהם לגלוש חופשי אל תוך תקופת המבחנים, כאילו הסטודנטים לא צריכים ללמוד למבחנים. ברוב המקרים זה נבע מתכנון לקוי ביותר של תקופות הזמן שניתנו לכל תרגיל בית (היה מקרה שבו תרגיל ניתן שבוע וחצי לפני סוף הסמסטר, כשזה שלפניו הוגש אי שם בתחילת מרץ) או סתם מתוך רצון לצאת ידי חובה ולתרץ שלא ממש חייבים להגיש (צריך להגיש 8 מ-9, אבל לכו תדעו אם מישהו ויתר על אחד בדרך או רוצה לשפר את הציון שלו). ברוב המקרים המערכת גילתה התחשבות, אבל תמיד חייבים להיות היוצאים מן הכלל בהתנהגות אטומה וחסרת התחשבות. המקרים האלו מסוגלים להתיש אותי ובעיקר לייאש, כי לא משנה מה אני עושה דברים לא תמיד מצליחים להגיע לפתרון הכללי והטוב.

המקרה הכי קשה של השבוע הגיע בדמות קורס מסוים, שהיה אחד הבעייתיים בסמסטר האחרון. מדובר בכלל בקורס בחירה פקולטי (ולכן קטן מאוד) שכבר מהרגע הראשון עשה בעיות, בעיקר עם תאריך המבחן. אחרי מאבקים הצלחתי להגיע לאיזשהו הסדר עם הכיתה ועם המרצה והמתרגל, רק כדי לגלות שמעבר למה שעשיתי, שום דבר אחר לא נעשה מהבחינה של סגירת כל הפרטים הקטנים (כי מבחינתם זו האחריות שלי ולא שלהם) ואז שוב הייתי צריך להתרוצץ. מפה לשם הצטברו אצלי לא מעט תלונות על צוות הקורס שלא יכולתי להתעלם מהן, והעברתי אותן הלאה וזה גרם לכך שהמתרגל בקורס לא יהיה מרצה בקורס אחר בסמסטר הבא. השבוע הדברים הגיעו ממש לכדי פיצוץ ועצבים, אחרי שאותו מתרגל הטיל עליי למצוא תאריך למועד ב' (שעליו כבר דיברתי איתו ועם המרצה עוד בפברואר) והיה נדמה שהוא רומז שאני אדאג לכל העניינים. זה כבר ממש הרתיח אותי, וזה גרם לכתיבה של מכתב זועם במיוחד (יחד עם תלונה על תרגיל בית בתוך תקופת המבחנים). בתגובה קיבלתי מיילים זועמים מהמרצה והמתרגל עם האשמות שונות והרבה כעס עליי ועל הסטודנטים בקורס. אז מזל טוב, זכיתי לתאקל הרציני הראשון שלי עם מרצה במסגרת התפקיד, וזה קצת הוציא אותי מאיפוס. זה לא כל כך נעים לחטוף ככה, במיוחד כשאני יודע שהצדק איתי ברוב המקרים. זה רק מראה לי כמה יש אנשים אטומים במערכת, שלא מסתכלים מבעד לדפים שלהם ורואים מה הם מוציאים מתחת לידיים שלהם. לקח לי כמה ימים להתעשת, בשביל לכתוב תגובה לדברים שלהם (המתרגל השווה את הסטודנטים בקורס לאנס קצב, שחתם על עסקה וחזר בו אחרי שהוא נהנה ממנה), ולא ממש אכפת לי שהם קיבלו מגילה (הם רגילים אחרי הקריאה של ההגדה) יחד עם כל הטענות והמענות שיש לי. זה פשוט מתיש העניין הזה.

נכון שזה קשה, זה מתיש ומעצבן, אבל אחרי שסיימתי לכתוב את המייל ולחצתי על send, הבנתי שוב מה אני עושה כאן. אני בסך הכל רוצה לגרום לסטודנטים להתרכז אך ורק בלימודים שלהם, בלי מאבקים מיותרים ובלי בלגנים. הם באו לכאן בשביל ללמוד ולא בשביל לריב עם מרצים, וכל מקרה שאני מצליח לפתור נותן לי הרגשה טובה ודלק להמשיך. אז נכון שצריך להיאבק, אבל רק ככה אני אצליח לגרום למצב להשתפר, אפילו בפקולטת הרשע.

ויש עוד הרבה לכתוב, ואולי אפשר לנצל את התקופה הזאת, למרות הלחץ שיש בה, בשביל לכתוב יותר על הכל. זה מה שטוב בתקופת מבחנים, אפשר לארגן את הזמן כמו שצריך ולחיות את החיים בדיוק כמו שרוצים, בלי מגבלות (אולי פרט לזמן המבחן עצמו). בהצלחה למי שנבחן עכשיו וחג שמח.

שמור   בטל

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-4/5/2008 14:04