מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

26 12/2008		חנוכה
		תגיות: טכניון

תמיד יש משהו קסום בחג הזה. בדרך כלל קר וגשום (ממש כמו השבוע) ואז מדליקים נרות וכולם מסתכלים עליהם בוערים ומוקסמים, פצצות הקלוריות החכמות המכונות סופגניות ממתיקות את האווירה ויש סוג של אווירת חג למרות שמדובר בימי חול רגילים לגמרי. גם ככה מאז שסיימתי את התיכון אין יותר חופש אמיתי בחנוכה, גם לא בזמן הלימודים באקדמיה. השנה, כמו בשנה השנייה, שוב התבטלה החופשה הקצרה ממילא של יומיים שמתוכננת בגלל ההזזות של תחילת שנת הלימודים, וככה אנחנו מקבלים 14 שבועות אינטנסיביים ורצופים בלי רגע אחד של מנוחה. ולמרות הכל, תמיד יש את חנוכה באמצע לנסות ולארגן איזה משהו שובר שגרה שלא קשור בהופעת סטנד אפ הזויה או מסיבה לא מעניינת.

כמו כל שנה (או לפחות מאז שהתחלתי ללמוד), מארגנים אצלנו הדלקת נרות מסורתית באחד מערבי החג, כדי לשבור את אותה שגרה, וזה כמובן מלווה בהמון סופגניות. היות ואני אחראי השנה, הייתי צריך לראות איך מרימים שוב את האירוע. כבר בהתחלה הוזמנו 500 סופגניות מתקציב הוועד להפסקת לימודים ביום רביעי ואחר כך חיפשתי את הסטודנטית שכל שנה הייתה החוליה המקשרת בין הוועד לרב מבית חב"ד. הזמנה של רב מבחוץ יכולה להתפרש כמתכון לבעייתיות בגלל החשש שהוא ינסה למצוא דרכים להחזרה בתשובה, אבל רק ככה אפשר להשיג אווירה של חג, הרבה יותר מאשר הדלקת נרות שתעשה על ידי או על ידי דיקן הפקולטה. הסטודנטית דיברה עם הרב ואחרי שהיא שמעה את הסיפור שלו (שאליו נחזור אחר כך), היא ניסתה לגרום לי לארגן אירוע הרבה יותר גדול והמוני. אני בסך הכל רציתי לארגן משהו קטן לפקולטה בתוך הפקולטה, לא משהו בקנה מידה טכניוני באולם הגדול. בכל זאת, יש משהו באינטימיות הפקולטית (למרות שמדובר בפקולטה עם קרוב ל-1500 איש). בסוף היא התרצתה ועכשיו נשאר לטפל רק בצד הלוגיסטי של האירועים.

שעתיים לפני צהרי יום ד' התייצבתי בבית הסטודנט בשביל לקחת סופגניות. החדר של היו"ר היה מפוצץ בקרוב ל-5000 סופגניות מחולקות לקרטונים שמהם הייתי צריך לקחת 500 בשביל הפקולטה (והריח כמובן היה מטריף). ביחד עם צמד עוזרים, העברנו את הסופגניות לפקולטה (לחלקן התווסף טעם של גשם) והשרירים שגם ככה תפוסים לי מהחדר כושר בחרו להיתפס שוב ולהציק לי, מה שמראה עד כמה סופגניות יכולות להיות מזיקות לבריאות ולאו דווקא בצריכה רגילה. החלוקה הייתה מאוד מהירה ותוך רבע שעה נעלמו להם מהמגשים קרוב ל-300 סופגניות (היינו צריכים לשמור משהו לערב). הגשם שירד בחוץ שמר על האנשים בפנים וכולם באו לקחת סופגנייה. אחרי שההפסקה נגמרה, הלכתי עם הסטודנטית למעונות ונאלצתי לסחוב את החנוכייה של החב"דניק לפקולטה. אמנם לא מדובר במרחק הליכה, אבל השרירים שלי היו די נגד כל העניין (לא שהייתה להם יותר מדי ברירה). החנוכייה הוצבה במקומה ואני הלכתי לשיעור שלי. למרות שאמרתי למרצה שיש הדלקת נרות בהפסקה, הוא לא ממש שם לב לשעון ואני הייתי צריך לצאת באמצע כדי להמשיך בהכנות. כשהגעתי למטה כבר המתינו לא מעט אנשים מסביב לחנוכייה, מחכים לרב שיגיע וידליק (והוא כמובן איחר). אפילו דיקן הפקולטה בא במיוחד להסתכל ולהשתתף וגילה קצת סימני עצבנות (לעומת זאת, לאגודה כמעט ולא היה ייצוג פרט לוועד, היות והיו"ר היה במילואים והסיו"ר עסוקה בחתונה שלה). הרב הגיע ושקט השתרר, והוא התחיל לדבר קצת על הנרות וביקש שהדלקת הנרות תהיה לזכרם של נרצחי הפיגוע במומביי לפני שלושה שבועות במיוחד כשלו יש צד אישי בכל הפרשה כי אחותו היא הרבנית ז"ל (אותה סטודנטית מאוד חששה להזמין אותו בגלל הסיבה הזו, אבל בסוף הוא בא). בזמן הברכות היה שקט, וכשהדליקו את הנרות (אני הדלקתי אחד) מישהו שעמד על הגשר לספריה שלף מפוחית פה והתחיל לנגן את "מעוז צור" עד שאנשים התחילו להצטרף אליו ולשיר ביחד, ואחר כך שרו עוד שירים. כשסיימו עם השירים, הרב התחיל לספר כמה סיפורים על אחותו, ולי היה קצת לא נעים כי בכל זאת רצינו הדלקת נרות ולא עוד דברים מסביב (כולל הזמנה לבית חב"ד ולקבוצה שלהם בפייסבוק) וגם הדיקן שאל אותי אם זה בכלל היה מתוכנן, אבל כנראה שזו חלק מעסקת החבילה כשמזמינים רב לעשות טקס שלם. כולם התנפלו על הסופגניות שנשארו, שמחו מאוד וחזרו לשיעורים שלהם. החנוכייה עצמה המשיכה לדלוק כל הערב והאירה את הבניין הקר של הפקולטה, ואפילו 3 וחצי שעות אחרי ההדלקה, כשחזרתי לחדר לראות הישרדות (לבד כי הבריזו לי), היא עדיין דלקה.

יש משהו קסום בחג הזה.

שמור   בטל

3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-26/12/2008 12:02

 

23 12/2008		פרזיטים
		תגיות: טכניון

כשהתמודדתי על התפקיד הנוכחי שלי, אחד מהנקודות במצע שהצגתי היה שאיפה לחלק את העבודה בוועד על כמה שיותר אנשים. היה לי נורא ברור שהפעילות השוטפת של הוועד לא מתחלקת בין כולם אלא יש אנשים שעושים יותר (או הרבה יותר) ויש כאלו שלא עושים שום דבר. למעשה, הם לא מגיעים לאף ישיבה בין אם היא של הוועד או של כלל נציגי הסמסטר, לא עוזרים בפעילויות ולא באמת מייצגים את הסטודנטים שבחרו בהם. מבחינתי, זה מצב בלתי נסבל. איך אני יכול לשכנע נציג להישאר בתפקיד אחרי שנה אם הוא רואה שיש בן אדם בדיוק כמוהו עם אותו תפקיד שלא עושה כלום ומקבל את אותן הטבות קטנות (מדובר בסך הכל בחוברת אחת לסמסטר, כניסה חינם לאירועי האגודה, מדבקה לרכב בחינם ואפשרות לקבל מלגת דיקן). מצד שני, מה מייחד את אותו אחד שלא עושה שום דבר מסטודנט רגיל? למה הוא צריך לקבל הטבות?

ההצעה הראשונית הייתה לחלק את הוועד לתתי ועדות, כשכל תת ועדה תהיה אחראית על תחום מסוים כשהמטרה שכל אחד יישב בוועדה אחת לפחות. בעיה ראשונה: זה קצת קשה לחלק את כולם כשלא כולם מגיעים לישיבות שבהם מחלקים את האנשים. בעיה שנייה מתעוררת כשהמצב הרגיל של אי עשייה ממשיך והרבה דברים נופלים עליי. בצירוף של הסמסטר הקשה שהיה לי, די מהר נגמרו לי הכוחות להזיז את כל העולם ולהישאר במקום. הגדיל לעשות אחד הפרזיטים שענה אחרי ששאלתי אותו למה הוא לא הגיע לישיבת הוועד שהוא לא מאמין בכל הפעילות של הוועד. אחד אחר הפסיק מסיבה לא מובנת בעליל לדבר איתי והצליח לעלות לי על העצבים בקלות (אני לא עובר בשקט על התעלמויות כאלו).

כשהתחיל הסמסטר הנוכחי הבנתי שאני לא יכול להמשיך במצב שבו אני רודף אחרי כולם כל הזמן ועושה כמעט הכל (יחד עם עוד 3-4 חברי ועד). אני לא יכול להדיח נציגים מכהנים (רק הסמסטר שלהם יכול לעשות את זה, תקנון דפוק) אבל אני יכול לקחת להם את ההטבות הקטנות שמגיעות להם. בהתחלה הודעתי שרק מי שבאמת עושה דברים יקבל מדבקה לרכב (גם ככה המספר שלהן מוגבל) ובשלב הבא העברתי בקלות החלטה בוועד לשלול הטבות ממי שלא מתפקד (כי הלא פעילים פשוט לא באו לישיבה). בזמן שעבר עד לישיבה הבאה הודעתי לשלושה נציגים שאני הולך לשלול להם את ההטבות. אחד הודיע מיד על פרישה, שני התחיל להתווכח ובסוף אמר שהוא יחפש לעצמו מחליף כי אין לו זמן והשלישי (הפרזיט ממקודם) פשוט התעלם. בסוף החלטתי להעלות רק אותו להצבעה בוועד ובאורך פלא ההחלטה עברה. הוא תפס אחר כך את אחד הנציגים האחרים ואמר שלא משנה מה נעשה, הוא מספיק פופולרי בשביל להיבחר שוב, עדיין לא אכפת לו מכל מה שאנחנו עושים (למרות שזה מוגדר בהגדרת התפקיד שלו) ושהוא מהווה אופוזיציה לפעילויות שלנו, רק שמדובר באדם אחד שלא עושה שום דבר ולא מביע את דעתו בשום צורה אפשרית שיכולה לשנות משהו.

היום נפתח באימייל די מפתיע. נציג אחר החליט פתאום לפרוש מהתפקיד שלו בטענה שאין לו זמן. תפסתי אותו לשיחה קצרה לפני אחת ההרצאות והוא פשוט אמר לי שגם ככה הוא לא עושה הרבה, והוא לא רוצה יותר מדי להרגיז אותי. בשורה התחתונה, אני לא ממש מאוכזב שהוא החליט לפרוש. גם ככה הוא לא באמת תפקד וגם שמעתי מכל מיני מקורות שהוא שם בגלל מלגת הדיקן שהוא מקבל (אני קיבלתי השנה 2400 שקל בגלל התפקיד), אבל ראיתי אצלו ניצוצות של רצון לעשות משהו, לתת קצת יותר ולא לשבת על הגדר ולא לעשות כלום. בגלל זה החלטתי כן לתת לו מדבקה, אבל זה היה אחרי אזהרה קטנה כדי שיתחיל לעשות יותר. לא שזה עזר (אבל המדבקה תחזור אליי). כנראה שבסופו של דבר כן צריך להוציא את האיומים אל הפועל ורק בצורה הזו אפשר לגרום לאנשים להתחיל לעשות דברים ולהצדיק את התואר שהם נושאים. נכון שזו פוליטיקה מהסוג המעצבן, אבל המטרה כאן מקדשת את האמצעים ואם זה ישפיע על האחרים לעשות יותר, אז הסטודנטים בפקולטה ירוויחו כל עוד אני נמצא בתפקיד הזה (וביום בהיר כבר מתחילים לראות את הסוף).

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-23/12/2008 22:07

 

11 12/2008		סמסטר 7
		תגיות: טכניון

בלי לשים לב, תיכף נגמר לו השבוע החמישי של הסמסטר. מרגע שנכנסים לקצב (ובמיוחד אחרי שנגמרו המבחנים עם נכשל שני בפיזיקה), אסור לאבד את זה ואז נכנסים לשגרה של הרצאות, תרגולים ותרגילי בית. פה ושם הפעילויות באגודה מוסיפות עוד קצת עניין, אבל זה מרגיש קצת מונוטוני. מצד שני, זה הסמסטר הכי מעניין שהיה לי עד עכשיו בתואר, לפחות ברובו. תורמת לכך העובדה שמראש רציתי להקל על עצמי ולא להעמיס יותר מדי ובחרתי לעצמי קורסים שבאמת מעניינים אותי (כולם בחירה, אין אף קורס חובה), אז אין לי תלונות.

כל שבוע נפתח עם שלוש שעות שעוסקות במערכת העצבים. בניגוד לכל הקורסים הקודמים שלקחתי שההרצאה השבועית שלה רוכזה במכה אחת באותו פרק זמן, כאן הזמן ממש טס והקורס זורם. המרצה טוב, החומר מעניין ולא ממש מסובך ואפילו יש גימיק קטן. הכיתה שבה ההרצאה מועברת היא כיתת הווידאו של הטכניון, שבה מצלמים את הקורס. הקטע הוא שהקורס כבר צולם לפני שנה (או יותר) ונמצא כבר על השרת ולכן לא מצלמים אותו הפעם בשביל הדורות הבאים אלא מסיבה לגמרי אחרת. בתור קורס של הפקולטה לרפואה, אמורים לקחת בו חלק גם סטודנטים שלהם, אבל מה לעשות שהם תקועים להם ברמב"ם בעוד המרצה מגיע לקמפוס הראשי בין נווה שאנן לנשר ואז במקום לדאוג ל-5 סטודנטים לתחבורה מסודרת ולסדר להם את המערכת בצורה מתאימה, משתמשים בציוד של האולפן בשביל לשדר אליהם את ההרצאה בלייב ולשדר אותם בחזרה לטכניון בשביל שהם יוכלו לשאול שאלות ולשמוע את התשובות. וככה מתנהל לו השיעור כשהמרצה מדבר על נוירונים ואז פונה אל הקיר שעליו מוקרנים הרפואנים ושואל אותם אם הם הבינו הכל, והתשובה שלהם מהדהדת בחדר דרך הרמקולים (זה בתנאי שהמיקרופון שלהם פתוח).
אחר כך ממשיכים להרצאה בשפות תכנות. קצת מוזר לעשות קורס של סמסטר שלישי בפקולטה שלי כשכולם מסביב צעירים פעורים שרק סיימו שנה ראשונה ושעדיין בשוק ממה שהם עברו בסמסטר הקודם (שנחשב לקשה בתואר), אבל מתרגלים. כרגע עוד אין חיבור בין ההרצאות, שבהן מלמדים על כל מיני עקרונות של שפות, לבין התרגולים שמציגים שפת תכנות ששונה מכל מה שלמדתי עד היום. מדובר ב-ML, שהיא שפה פונקציונלית שבה כותבים כמעט הכל בפונקציות של שורה אחת (לפחות ממה שלמדנו עד עכשיו) ובשביל לגרום לה לעשות מה שרוצים צריך לפעמים ממש לשבור את הראש. זה די סוג של יציאה מהקונספציה הרגילה של התכנות שהתרגלתי אליה עד עכשיו (למרות שאני בקושי זוכר איך מתכנתים כמו שצריך) וזה דווקא די מהנה. המרצה של הקורס הוא ראש המסלול שלי, מה שכמובן מחייב אותי להקשבה מלאה במיוחד אחרי שהוא הספיק לפדח אותי בהרצאה הראשונה ("אם אין עותקים בספריה, תפנו אליו והוא כבר יסדר את זה"). בינתיים זה השתלם לי, הוא קיבל אותי למסלול.
קורס אחר שאני לוקח מהפקולטה הוא אוטומטים ושפות פורמליות שהחלטתי לנסות אחרי כל מיני המלצות. למרות שמדובר בקורס מאוד פורמלי עם הרבה הוכחות, הוא משכיח מאוד מהר את הטראומה שהשאיר הקורס בלוגיקה וגורם לי להסתדר בצורה טובה עם החומר. אפילו ההוכחות בו לא ממש מסובכות. זה עוד קורס בשרשרת הקורסים התיאורטיים של מדעי המחשב שבסופו של דבר מראים איך מחשב מסוגל לחשוב, ולגרום לנו לחשוב כמו שהוא חושב בשביל שנוכל לתפעל אותו כמו שצריך. יש בזה המון יופי והמון אלגנטיות של הוכחות (אני לא מאמין שאני כותב את זה) ורק ברגע שצוללים קצת לעומק מבינים את כל מה שהולך שם. אנקדוטה קטנה: המרצה משתמש בשקפים באנגלית והיה די מביך באחת ההרצאות לשמוע שסטודנט מבקש גרסה שלהם בעברית. נכון שגם האנגלית שלי לא מבריקה, אבל יש גבול.
אם כבר הזכרתי את המסלול שלי קודם, אז אני לוקח עכשיו גם קורס בנושאים מתקדמים בביואינפורמטיקה אצל חבר הסגל החדש בפקולטה. הוא די צעיר ולא ממש מבין מה הולך מסביבו (גם תקעו אותנו באחד מחדרי הסמינרים ולא בכיתה בקומות התחתונות של הבניין) אבל הוא עדיין מבין לא מעט מהחומר, מה שקשה להגיד עליי. הנושא נראה מאוד מעניין, אבל הוא תיאורטי ברמה מאוד גבוהה וברוב המקרים אני פשוט לא מבין מה כל הקשקושים האלו על במצגת. עוד שבועיים בערך הוא אמור סוף סוף להסביר לנו מה הפרויקט שהוא רוצה שנעשה, ואז אולי זה יהיה יותר מעניין.
החלטתי גם לפנק את עצמי הסמסטר והצלחתי להירשם לקורס באיטלקית. יש מספיק סיבות טובות למה דווקא איטלקית, וזה פשוט מהנה. אמנם אני לא משקיע מספיק, אבל השיעורים לא יותר מדי קשים, המרצה חביבה למדי (אם כי התיאור ההולם יהיה איטלקייה היפראקטיבית עם רגשות אנטי עזים לצרפתים) והשיעורים זורמים. לאט לאט אני מצליח לקרוא ולהבין, אבל עכשיו צריך להשקיע יותר לקראת הבוחן שיהיה עוד שבועיים אם אני רוצה שהציון בקורס הזה יהיה מספיק טוב.
בשביל להשלים את הרשימה, אני לוקח עוד שני קורסים שכבר לקחתי בעבר רק בשביל להגיע לרף מסוים של נקודות. אם באחד אני משתעמם לגמרי, בשני אני אאוט לגמרי וחייב לתפוס את עצמי כדי לא לקבל את אותו ציון גרוע כמו בפעם הקודמת וברור שהעובדה שהעברתי את הציון על השיעורים מהפעם הקודמת לא ממש עושה לי טוב, כי לא נותנת לי להתרכז בשיעורי הבית ולקבל פידבק טוב (בכל זאת, עשיתי את הקורס לפני שנה וחצי).

אז עד עכשיו הכל בסדר. הוועד מתחיל לעבוד ולארגן אירועים (מתכננים מסיבה בסגנון בירה ונשירה וגם הופעת סטנד אפ). היום גם יצא לי לראות צד פחות נעים של העסק, כשהחלטתי לנמאס לי ממשחקים של נציגים שלא ממש פעילים ומשחקים אותה בעיקר ראש קטן ולכן הודעתי לשלושה שיהיה להם דיון של שלילת הטבות (אי אפשר לפטר והם לא מקבלים שכר, רק כמה הטבות קטנות). זה לא נעים לעשות דבר כזה, אבל יותר מעצבנת אותי העובדה שיש כאלו שקורעים את התחת שלהם ומשתדלים לעשות הכל בשביל הסטודנטים, בעוד יש כאלו שעושים טובה שהם עוזרים לסטודנטים שפונים אליהם או ממלאים פעם בשבוע את פינת הקפה שלנו (וגם זה אם ממש בא להם). אז אחד הספיק להודיע לי שהוא פורש (משום מה הוא בברוגז איתי ולא מוכן לדבר איתי), השני התווכח איתי קצת ואמר שגם ככה הוא לא משתמש בהטבות, והשלישי, זה שכולם ממש מתעבים, בינתיים בשקט. כשאין ברירה, אז אין ברירה.

עכשיו רק צריך לקוות שיהיה סוף שבוע פורה, כי מספיק זנבות שצריך להשלים ומספיק שיעורים לחסל, רגע לפני שזה יילך ויעשה יותר מסובך. אבל כבר רואים את האור בסוף, וזה כבר מעודד.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/12/2008 23:56