מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

8 11/2009		9
		תגיות: טכניון, יומן מסע

זה נראה כל כך טבעי להתחיל עוד שנה של לימודים, ככה שבלי לשים לב עברתי את מכסת הסמסטרים שבה אני אמור לסיים את התואר. עם קצת כוח רצון הייתי יכול לנסות ולסיים את הכל הסמסטר, אבל זה היה יוצר עומס מטורף מדי, לא משהו שאני יכול לעמוד בו וסביר להניח שזה היה גורם לי לא לסיים. מבין כל הנקודות שנשארו לי, ממתין לו (בינתיים, ועל זה בהמשך) קורס אחד מאוד כבד ומאוד לא מובן לי, אחד כזה שפעם אחת ניסיתי להכניע ולא הצלחתי בשני המועדים, והיו עוד פעמיים שהתחלתי ללמוד אותו ופרשתי באמצע בתקווה לחזור אליו בהמשך. אז ארגנתי לי את המערכת לשנה שלמה, ויצאתי לדרך, מסתכל על מרבית הסטודנטים מלמעלה (לפחות אלו שבתואר ראשון) ומחכה כבר לצאת מכאן. באופן לא מפתיע, חלק לא מבוטל מהאנשים שהתחילו איתי ללמוד עדיין מסובבים להם במסדרונות הפקולטה, עוברים מהרצאה לתרגול או עושים פרויקט כלשהו, מגדרים את הנקודות האחרונות של התואר. מרבית העתודאים נעלמו, פרט לשניים שקיבלו אישור מיוחד למשוך עוד קצת (בטח תמורת משכון הנשמה לעוד כמה חודשי קבע).

קצת יותר משלושה שבועות לתוך הסמסטר (ככה זה שמתחילים ביום רביעי), אפשר להגדיר את הסמסטר הזה כמעניין, אבל כזה עם פוטנציאל להשתפר. אני עושה שני קורסים פקולטיים, כשאחד מהם עוסק ברשתות ובינתיים מעניין לפרקים (כל עוד לא נרדמים בהרצאה) והשני סמינר בתחום שלי. הסמינר הוא אצל אותו איש סגל צעיר שלקחתי אצלו קורס נושאים מתקדמים בשנה שעברה, ולמרות שהיה די לא מובן החלטתי לתת לו עוד צ';אנס, במיוחד שעכשיו אחרים מסבירים את החומר ולא הוא, ככה שזה יכול להיות מובן ומעניין יותר. את המאמר שלי אני אמור להרצות רק בשיעור הלפני אחרון (וחבל, כי הייתי יכול להיפטר מזה עכשיו), ככה שבינתיים אני רק מקשיב. בעצם, אי אפשר רק להקשיב. הוא החליט שהפעם כולם צריכים לקרוא את המאמרים כדי לקיים דיון בכיתה וזה חלק לא מבוטל מהציון הסופי של כל אחד בקורס, ככה שחוץ מהמאמר שלי (שכדאי שאני אקרא אותו כבר), אני צריך לקרוא כל שבוע לפחות עוד שני מאמרים, שלא תמיד מובנים ולא תמיד יש כוח להתעמק בהם (אחרת הייתי בוחר בהם ולא רק בזה שלי).

אני לוקח הסמסטר גם שני קורסים ביולוגיים קטנים ונחמדים בשביל האיזון הקוסמי של התואר. מצד אחד יש לי גנטיקה מולקולרית של האדם, שבו בעיקר לומדים על מחלות גנטיות נדירות, מוזרות ולעיתים קצת מזעזעות, וזה גורם קצת להודות להורים שלי שהורישו לי מטען גנטי שברובו די תקין בלי הרבה בעיות (אולי פרט למה שיש לי בשיער). חוץ מזה, השילוב של שעה מאוד מוקדמת יחד עם מרצה בעלת קול מאוד מונוטוני והפסקה אחת בלבד במהלך שעתיים וחצי של שיעור, די מפריעים לקליטה של החומר. אחרי ששורדים את השיעור הזה, נחים בהפסקה וצולחים את הסמינר בשלום, מגיעת הרצאת הערב בהנדסה גנטית. אף פעם לא הבנתי למה יש מרצים שלא יכולים להשקיע יותר מדי במצגות שלהם ולהוסיף קצת כיתוב, קצת מלל של הסברים שיאפשר לסטודנטים להקשיב יותר במקום לרדוף אחרי המרצה (וזה יותר גרוע ממרצה שלא משתמש בשקפים בכלל ורק כותב על הלוח). כשבמצגת יש דברים הזויים, קשה להבין מה המרצה בכלל רוצה מאיתנו ואיך כל זה מתקשר לנושא הכללי של הקורס. לפחות הוא מקליט את עצמו ומעלה את זה אחר כך לאתר הקורס, ככה שאני אוכל להירדם עם ההרצאה גם בסוף השבוע. הקורס הזה כבר הספיק לזכות בתואר הקורס עם הדרישות ההזויות ביותר, כשפרט למבחן ו-3 תרגילי בית (כשבינתיים כבר יצא השני וכאמור אנחנו עוד לא חודש מתחילת הסמסטר), אנחנו צריכים לכתוב מילון מושגים בנושא של אחת ההרצאות באתר הקורס ואמורה להיות לנו הרצאת חובה מתישהו באמצע הסמסטר כשבעקבותיה אנחנו צריכים להגיש משהו. בקיצור, לקחו קורס ביולוגי טיפוסי עם תרגילי הבית הלא סגורים שלהם והוסיפו לו עוד דברים יצירתיים כדי לגרום לסטודנטים "ליהנות".

פרט לחזרה על כימיה כללית (פעם שנייה שחוזר, כי ביישתי את עצמי בפעם הקודמת), אני מנסה שוב לצלוח את פיזיקה 2ממ המהולל. הפעם אני לא הולך להרצאות ומנסה לראות את כל מה שיש בווידיאו, רק שזה מחייב אותי לראות בערך אחת ביום וזה לא ממש עובד. גם בתרגולים אני לא ממש מקשיב וזה ממש בעייתי, כי המטרה שלי היא להבין את הקורס ולעבור אותו סוף סוף. זה קשה כי אין מוטיבציה בגלל שהוא לא קשור לכלום ולא מובן. חוסר המוטיבציה רק גדל כשמועצת הפקולטה החליטה להוריד את הקורס לגמרי מהמסלול שלי ועכשיו מחכים לסוף החודש כדי להכניס את זה לקטלוג הלימודים. הבעיה היא שזה ייכנס רק לקטלוג של השנה הבאה, ולא ידוע מה יעלה בגורל של אלו שמסיימים השנה, ככה שבינתיים אני מנסה ללמוד את הקורס אבל מחכה ומצפה לרגע שבו אני פשוט אעיף אותו ואשכח אותו לגמרי. בפועל, מן הסתם, זה לא עובד.

כדי לצאת מהשגרה הרגילה, שכנעו אותי בעקשנות מרובה לקחת את הקורס פסיכולוגיה של המוזיקה. עד עכשיו הקורס קצת מאכזב, כי במקום פסיכולוגיה של מוזיקה, קיבלנו 2 הרצאות שעוסקות במתמטיקה של המוזיקה עם החלוקה השונה של המיתרים והתווים. זה מעניין, אבל לא עד כדי כך. אני מקווה שזה ישתפר מתישהו בהמשך, כי יש לקורס הזה פוטנציאל. פרט למבחן סופי, אנחנו צריכים לבצע שתי מטלות במהלך הסמסטר כשאחת מהן היא הצגה של קטע מוזיקלי כלשהו (ולא ממש ברור לי איך נעשה את זה) והשני להציג קטע מוזיקלי או שיר שפשוט עושה לי את זה ולהסביר למה. זו ממש משימה קלה, וכבר יש לי בראש רעיון. נשאר לי רק שבוע וחצי להוציא את זה לפועל.

אז כרגע הסמסטר די נוח. פרט ליום רביעי הנורא שמתחיל ב-8:30 לפנות בוקר ונגמר אי שם ב-18:30 בערב, בשאר הימים אני לומד שעתיים-שלוש גג ובראשון בכלל לא. השאיפה היא שבקרוב הימים הריקים יותר יתמלאו בעבודה, אבל בשביל זה אני צריך להזיז את התחת שלי, לכתוב קורות חיים ולקוות שמישהו יסכים לקבל אותי. בינתיים אני עדיין סוחב את הפרויקט מהסמסטר שעבר שהיינו מזמן צריכים לסיים ואנחנו כבר רואים את הסוף. רק עוד כמה באגים והבנה ונגמר. כמובן שיש עוד מספיק דברים מסביב, אבל בשביל זה צריך פוסט שלם נפרד של חפירות (כי הבטן מלאה על כל מה שקורה מסביב).

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של צ' ב-13/11/2009 01:35

 

17 10/2009		הכוונה 6
		תגיות: טכניון

האמת, נחמד לחזור ללמוד. למרות שרשמית לא הייתי צריך להתחיל עוד שנת לימודים, פירורי התואר שנותרו לי גרמו לי להתחיל את השנה החמישית שצפויה לי נינוחה יחסית בתקווה למלא את החלקים החסרים בדברים שלא כוללים לימודים (כמו עבודה אמיתית, לשם שינוי). ככה גם נראית המערכת שלי שכוללת יום חופש אחד בראשון, ימים של שעתיים ושלוש שעות ויום אחד ארוך ארוך שנמשך מ-8:30 לפנות בוקר ועד 18:30 בערב עם 3 שעות חלון באמצע. הוא גם כולל סמינר שיחייב הכנה לפני כל שיעור פלוס עבודה על מאמר אחד ספציפי, 2 קורסים שאני עושה שוב בתקווה להוציא באחד מהם ציון עובר (פיזיקה, כי למרות המלחמה בפקולטה, אני עדיין צריך לעשות אותו) ובשני ציון מוצלח וקורס הומניסטי שנקרא פסיכולוגיה של המוזיקה, שאיכשהו הצליח לגרות לי את בלוטות המוזיקה במוח. בין לבין יהיו חפירות גנטיות (בשני קורסים שונים) וקורס פקולטי טיפוסי על רשתות. לא משהו שאני לא יכול לעמוד בו, בתקווה לסיים אותו עם הרגשה הרבה מוצלחת מהקודמים.

כמו כל סמסטר, גם הסמסטר הזה התחיל עם יום הכוון ופעם שישית שהדרכתי את הסטודנטים החדשים. אחרי פעמיים שבהם הייתי צריך לעלות על הבמה ולדבר עם כולם, הפעם השארתי אותה למחליפה שעשתה את זה בצורה מוצלחת פרט לעובדה שהמחשב החליט לא להקרין את המצגת (שאני הכנתי) וטעות קטנה שלה שנוגעת לטלפון שלה (התבלבלה בספרה אחת). הסיור היה די רגיל, למרות שהפעם הם שאלו הרבה יותר שאלות מבעבר ואני השתדלתי לענות על הכל. עשיתי להם את הסיבוב הרגיל שאני עושה למרות שבסוף לא ישבתי איתם על הדשא כדי לנסות לקרב ביניהם קצת. זה תמיד מרגיש לי קצת מאולץ, אולי בגלל שאני גם לא יודע לעשות את זה בצורה הנכונה. חוץ מזה, מיהרתי להספיק לסיים את העניין כדי להגיע להדרכות הנוספות שהשתתפתי בהן באותו יום.

למישהו בעירייה נכנס בשנה האחרונה ג';וק לראש שאומר שהם לא משקיעים מספיק בצעירים בעיר ולא גורמים להם להישאר בעיר אחרי שהם מסיימים ללמוד (בין אם הם תושבי העיר שלומדים בה או שהם באים מבחוץ ללמוד). אז צריך להשקיע בהם וליישב אותם באזורים נחשלים של העיר (כמו ליד הנמל או בהדר) כדי לפתח את המקום, להקפיץ את מחירי הארנונה כדי לסלק את המסוממים והזונות, לפתוח עוד מכללות ולשלב את הצעירים בקהילה. בעוד שמרבית הסטודנטים באוניברסיטה הם תושבי העיר, חלק ניכר מהסטודנטים בטכניון מגיעים מחוץ לעיר ושוכרים דירה בשכונות הקרובות או גרים במעונות בטכניון (שמכילים הכי הרבה מיטות מבין האוניברסיטאות בארץ). מרוב העומס בלימודים והדברים שהאגודה מציעה, רובם נשארים סגורים בתחומי הקמפוס ולא יוצאים יותר מדי לעיר. ככה זה שיש כמעט הכל בפנים, לא צריך להרחיק החוצה יותר מדי ולהסתבך עם תחבורה ציבורית. אז במיוחד בשביל הסטודנטים החדשים העירייה החליטה להתלבש על יום ההכוון ולקחת חלק מהסטודנטים לסיור כדי להראות להם את העיר כדי שיבינו שאפשר לצאת קצת ולראות דברים אחרים. הם פתחו הרשמה לאוטובוסים וקיוו להוציא כמה שהם יכולים, ובנוסף גייסו כמה מדריכים לאוטובוסים, וכאן אני נכנסתי לתמונה.

אל הסיורים נרשמו משהו כמו 200 סטודנטים, ככה שהיו אמורים להיות משהו כמו 4 אוטובוסים. על כל אוטובוס היה אמור להיות לפחות מדריך אחד מטעם האגודה (על שלי היו שניים) ועוד מדריך ממרכז הצעירים של חיפה. הם היו אמורים לצאת כל חצי שעה ואני הייתי אמור להיות על השלישי ולכן תזמנתי את הסיור שלי בקמפוס עם הסטודנטים לפי הזמן הזה. כשהגעתי לנקודת היציאה, גיליתי שהאוטובוס הראשון עוד לא יצא אם כי הוא היה בשלבי מילוי אחרונים. את השני לקח יותר זמן למלא ואנשים קצת התייבשו בפנים עד שהצליחו להוציא ותו מלא. לאט לאט התחילו למלא גם את האוטובוס השלישי עד שהבינו שאי אפשר לייבש את האנשים שנמצאים בפנים יותר מדי ופשוט שלחו אותנו לדרך כשהאוטובוס היה חצי מלא. האוטובוס יצא מהטכניון לכיוון מרכז חורב, כשבדרך סיפרנו להם על כל מה שיש בשכונות שמסביב לקמפוס וכמה דברים שכדאי מאוד שידעו. עלינו לכיוון מרכז חורב ומשם על ציר מוריה לכיוון מרכז הכרמל, כשבדרך הראנו להם את כל המסעדות והפאבים שיש בדרך. ירדנו מהאוטובוס בתחילת טיילת לואי ושם חיכה לנו מדריך של העמותה לתיירות חיפה ומול הנוף המטורף של כל העיר והמפרץ, קיבלנו הדרכה קצרה על העיר וההיסטוריה שלה. בזמן ההרצאה הקצרה קיבלתי טלפון ממי שהיה אמור לעלות על האוטובוס הרביעי שאמר שכל מי שנשאר יצטרף אלינו מהסיבה הפשוטה שפשוט לא יצא עוד אוטובוס כי לא הגיעו עוד אנשים. אחרי ההדרכה הלכנו לכיוון מרכז הכרמל עצמו (אפילו עברנו דרך תחנת הכרמלית של גן האם רק בשביל להראות להם את הכרמלית) לאחד הפאבים כדי להראות להם איך נראה פאב חיפאי (מאוד שונה ממה שרגילים...). הסבירו להם קצת על המקום (פרסומת סמויה), כמה מילים על חיפה ועל הלל חיפה ואז נתנו להם קצת וודקה רד בול (בעעע) ושתייה קלה ויאללה החוצה. בחוץ חיכו להם סנדוויצ';ים קטנים של הסנדוויץ'; בר וקצת פיצה של פיצרייה שיושבת ליד, בשביל שלא יהיו יותר מדי רעבים (ובתכל';ס, הייתי ממש מורעב כי לא אכלתי מהבוקר). ההצטרפות של השאר והעובדה שהאוטובוס היה האוטובוס האחרון, גרמה לכך שלא היינו צריכים להדריך יותר והבמה עברה לאלו שארגנו שהמשיכו להסביר בעצמם את המסלול שהם תכננו. המשכנו לכיוון סטלה מאריס ומשם דרך המושבה הגרמנית אל קמפוס הנמל, ששם העירייה בונה את מרכז הצעירים שלה. שם גם ממוקמות שתי מכללות שנפתחו לא מזמן ושם הייתה הנקודה ההזויה ביותר בסיור. קצת לא היה מובן למה צריך להראות מכללות לסטודנטים שכבר התקבלו לטכניון ואמורים להתחיל בו את הלימודים למחרת. הצלחנו להתחמק מלהיכנס רק לאחת מהן בגלל שהשעה כבר נהייתה מאוחרת, והגענו שוב לאוטובוס. ויתרנו על להגיע לחוף הכרמל כדי לעלות בחזרה לטכניון בגלל פקקים בפרויד כדי לסכם יום ארוך, מייגע, אבל די מהנה.

אחר כך כבר התחיל הסמסטר ושוב הקמפוס התמלא ושוב אווירת לימודים שצריך להתרגל אליה מחדש (וזה יקרה אחרי התרגיל בית הגדול הראשון). בינתיים עוד צריך להתרגל לדירה החדשה, במיוחד כשאני לבד כאן בסופ"ש ובעיקר לפנס המעצבן שניצב לו בדיוק מחוץ לחלון שלי ומאיר בעוצמה חזקה אל תוך החדר ככה שאי אפשר לישון איתו. לפחות השותפים בסדר. בינתיים. העיקר שהתחיל, עכשיו רק צריך לסיים.

שמור   בטל

11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-17/10/2009 17:06

 

13 10/2009		רגע לפני...
		תגיות: טכניון, חפירות של אמצע לילה, מסעותיי עם עצמי

עוד קצת יותר מ-30 שעות נפתחת שנת לימודים חדשה, בתקווה שתהיה האחרונה שלי. זמן לעשות קצת חשבונות פנימיים, לחשוב מה היה, לסכם ולקבוע מטרות הלאה. כל שנת לימודים זכתה בבלוג לעיצוב משלה, עם שיר משלה בכותרת שביטא במיוחד את התחושות שאיתן התחלתי את השנה וחלקן גם התגשם בהמשך.

"השביל הזה מתחיל כאן, בין סניף בנק למעיין..."
השנה הראשונה הייתה שנה של התחלות, של להבין מה קורה מסביב ולהתרגל לסביבה החדשה. אחרי 4 שנות הפסקה, לא היה פשוט לחזור ללימודים וחלק מהציונים נראו בהתאם. בסוף השנה כבר חיכתה מלחמה שנתנה את האות לקיץ ראשון מטורף ולתואר מבולגן למדי בלי הרבה הפסקות ומרווחי נשימה.

"ככה כמו שהבטחתי לעצמי, אני לוקח את עצמי בידיים"
השנה השנייה התחילה עם רצון לשפר את המצב הלא טוב (בלשון המעטה) בלימודים, דבר שהצליח במידה מסוימת כי הציונים התחילו לעלות והלימודים התחילו לעניין. זו הייתה שנה של שני משברים גדולים שלא קשורים ישירות ללימודים עצמם (בתחילת השנה ובאמצע) ואחרי ששביתת הסטודנטים נגמרה התחילה נסיקה למעלה עם ההחלטה להיכנס לפעילות באגודה. האמת, זה התחיל עוד לפני השביתה כשהדרכתי לראשונה ביום ההכוון (מחר זו תהיה הפעם השישית) וזה נתן לי את המוטיבציה ואת הביטחון להיכנס לזה ולבנות את עצמי בפנים.

"השמיים הגבול, לשם אני עף"
שביתת המרצים הגדולה נתנה לי את האופציה להתקדם באגודה לתפקידים בכירים יותר, ותוך חצי שנה טיפסתי מנציג סמסטר קטן לתפקיד של יו"ר הוועד ואחריות גדולה הרבה יותר. זו לא הייתה שנה קלה ואין ספק שהתפקידים פגעו בלימודים שלי ומנעו ממני להתקדם יותר, אבל בשורה התחתונה אני יודע שעשיתי משהו בלימודים שלי חוץ מללמוד וזו סיבה מספיק טובה לא להצטער על זה.

"משהו בחיי הולך להשתנות"
בשנה האחרונה המשכתי בפעילות האגודתית למרות העייפות הרבה והשחיקה שהתפקיד גרם לי. כשנגמרה הקדנציה החלטתי לא להמשיך בתור יו"ר אלא לקחת צעד קטן אחורה ולהמשיך להוביל רק שהפעם ההגה היה אצל מישהו אחר. זו גם הייתה שנה של חווית המסע לפולין, 10 ימים שנטבעו עמוק בזיכרון עם כל האירועים שסבבו אותם, ועדיין מהדהדים לי בראש. הייתי שם עם אנשים מדהימים וגם עכשיו, 4 חודשים אחרי שחזרנו, אנחנו ממשיכים להיפגש ולקשקש ביחד (וגם מרימים פרויקט קטן למען ניצולי השואה). זו גם הייתה שנה שקיוויתי שדברים נוספים ישתנו בה, אבל נשארתי עם אכזבות ותסכולים, אבל אני גם מתחיל לוותר עליהם כי גם הם לא יובילו אותי לשום מקום. כנראה שזו בסופו של דבר המהות של השינוי.

אז תיכף תתחיל לה עוד שנה עם המטרה המיוחדת שלה (ועיצוב חדש לבלוג) והתקווה שתהיה מוצלחת. אני כבר רגיל לפתוח סמסטר עם הדרכה ביום הכוון, רק שהשנה אני מוסיף לה הדרכה נוספת בעיר, במסגרת פרויקט מיוחד של העירייה כאן להראות לסטודנטים שיש גם עיר מסביב לקמפוס ושהם יכולים לצאת קצת מהקמפוס ב-4 שנים הקרובות. מה שבטוח, תהיה חוויה.

(שרוק משהו...)

שמור   בטל

10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-13/10/2009 20:21