מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

11 8/2007		קצת חופש
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

ויעברו להם 13 שבועות (נטו, ועוד אחד שקוצץ) ויסתיים לו עוד סמסטר, והופ, בלי לשים לב כבר חצי תואר מאחוריי. טוב, עוד לא ממש חצי תואר. ממתינים לי 5 מבחנים הסמסטר פחות אחד שכבר עשיתי השבוע (ולא היה מזהיר במיוחד, כנראה יהיה מועד ב’;). אחרי זה יהיה אפשר להגיד שנגמר ולהתחיל לחשוב הלאה, רק שלא יהיה הרבה זמן כי שנה ג’; תתחיל עוד לפני שאני אצליח לדעת איך מאייתים דייקסטרה בצורה נכונה באנגלית (האמת, זה בהולנדית, ואל תשאלו מה זה...). ככה שבעצם עכשיו זה החופש האמיתי שלי השנה, כי המבחן הבא שלי הוא בכלל אחרי ראש השנה. מצד אחד נראה שיש המון זמן וזה באמת יכול להיות הזמן האידיאלי לחופש אמיתי, נטול לימודים ונטול דאגות או לנצל אותו לקצת עשיית כסף. אבל מצד שני, זה אומנם חודש, אבל אני כל כך רוצה להקפיץ את הממוצע שלי למעלה, להוכיח לעצמי שאני מסוגל להוציא ציונים טובים ולא להתאכזב כל פעם מחדש, ברגע שאני יוצא מהבחינה וברגע שאני מקבל את המייל שמבשר על הציון שלי. כרגע, ההצלחה בלימודים היא בראש סדר העדיפויות ולכן רוב החופש הזה יוקדש ללמידה, איטית אומנם, אבל עדיין לשמור על הראש במקום ולסדר בו מחדש את החומר. הבחינה הבאה היא בקורס הכבד והמורכב ביותר הסמסטר, שמבחינתי הוא המפתח ללא מעט דברים שיהיו אחר כך. יש בו פשוט המון חומר שצריך להבין ולהסתדר איתו ואני לא יכול להרשות לעצמי להילחץ ולהסתבך עם החומר הזה, כי אני מסוגל להשתלט עליו ולהצליח. תוסיפו לזה ש-3 ימים אחרי המבחן הזה צפוי מבחן נוסף, בקורס שהכי אהבתי הסמסטר, ובו אני מצפה מעצמי להוציא את הציון הכי גבוה הסמסטר, אם לא בתואר בכלל. גם בו יש לא מעט חומר ו-3 ימים הם בטוח לא מספיק זמן לסכם ולהבין את החומר וללמוד למבחן עצמו.

כן, אני בטוח שכל מי שקרא את הפסקה הראשונה בטוח שאני לא שפוי והוא כנראה צודק. בגלל זה לקחתי לעצמי מנוחה קטנה בשבוע הבא, כמעט בלי לימודים (כי יש תרגיל בית ליום שלישי שלא נגעתי בו) ובעיקר עם מטרה אחת ג€“ לנוח ולא לעשות שום דבר אחר פרט לזה. קצת אינטרנט, הרבה זמן רביצה בחדר (סיימתי היום את "אם יש גן עדן", מחר אני מתחיל את הארי פוטר השביעי, אז בלי ספויילרים!), קצת ים, קצת הרבה תל אביב, קצת קולנוע (כרגע על הכוונת הסימפסונים) וגם אילת בסוף השבוע הבא עם המשפחה. אחר כך בהדרגה אני אחזור ללמוד למבחנים הראשונים, לחזור לחיפה כי בבית זה כמעט בלתי אפשרי ללמוד (צפוף ונורא חם כאן בחדר הזה), וגם ליהנות מהבריכה שהזנחתי בשבועות האחרונים כמעט לגמרי בגלל עומסי סוף הסמסטר. אני צריך גם את השקט שלי, את המרחב שלי להתרכז בכל מה שאני רוצה לעשות, להתרכז עם המחשבות, הטובות והרעות, ולתכנן לעצמי את המשך החיים, את המשך הלימודים. להיות שם זה גם אומר לדאוג לכל העניינים שעדיין בוערים אצלי, כמו הבעיה עם הרישום לקורסים לסמסטר הבא שצריכה להיפטר ומעל הכל ג€“ בעיית המגורים לשנה הבאה כי שוב לא אישרו לי מעונות (הם אפילו לא ראויים לקללות שלי( ואני צריך לרדוף שוב ולערער שוב ושוב בשביל להישאר בחדר שלי גם בשנת הלימודים הבאה. די בגלל הזה, השנה אין מהדורת קיץ בבלוג, כי אין לי ממש קיץ אמיתי נטול לימודים (לא שבשנה שעברה היה קיץ כזה, אבל המלחמה נתנה תחושה אחרת, שונה ממה שיש השנה).

קשה למצוא מילים לסכם את הסמסטר הרביעי שלי בטכניון. מצד אחד, הלימודים היו הכי מעניינים עד עכשיו בתואר וסוף סוף הרגשתי שאני מתקדם לכיוון שבאמת מעניין אותי ושאני מצליח להפיק מעצמי מספיק הבנה וחוכמה בשביל להתמודד עם הכל. את זה אני אדע לבטח במהלך החגים, כשמועדי א’; יטלטלו אותי שוב ויקבעו לי את סדר היום והמחשבה. זה הסמסטר בשבילי לבוא ולהוציא את כל הפוטנציאל הזה החוצה ולהראות שאני באמת שווה ושאני באמת שייך למקום הזה. קודם כל, אני צריך להוכיח את זה לעצמי, אחר כך לעולם שבחוץ. מהבחינה האישית, זה היה סמסטר מורכב, שהיה חלק משנה עוד יותר מורכבת וקשה. זאת שנה שניסיתי לפרוץ לכל הכיוונים, לרסק חלק מהחומות שמקיפות אותי ולגרום לעצמי להתפתח בכל דרך אפשרית. בחלק מהמקרים זה נגמר במפח נפש, באכזבה, בכאב לא קטן ובהתרסקות כמעט טוטאלית. במקרים אחרים אני מצליח לגרום לשינוי פנימי אצלי, וגם חיצוני כלפי אחרים וכלפי מה שקורה מסביב. נקודת השינוי הראשונה והמפנה הזה אפשר לשים בדיוק יום לפני תחילת הסמסטר, כשהדרכתי קבוצה של סטודנטים חדשים ביום ההכוון והלך ממש לא רע. זו היתה אחת הסיבות שאחר כך החלטתי להגדיל ראש ולקחת על עצמי משהו יותר גדול, יותר מאתגר, ולמרות שיש רגעים שזה מתסכל, אני יודע שאני עומד בלא מעט ממה שהצבתי לעצמי. נכון שעדיין יש לי דברים לשפר, אבל אני רואה כמה זה אפשרי וכמה אני יודע טוב מה אני רוצה מעצמי וכמה אני מוכן לתת לטובת זה. זה עושה טוב להטביע חותם, להשאיר משהו אחריי. כל זה אמור לעזור לי גם להתמודד נגד כל אותן התרסקויות, לעצור את רגעי המשבר בזמן ולדעת לטפל בהם בזמן, כי אני לא יכול לחזור לאותו מצב נוראי. גם אם זה לא בלט כלפי חוץ, בפנים היה הר געש שלם שהתפרץ, והלבה הרותחת שרפה אותי מבפנים (והיא עדיין מכאיבה לפעמים). בזמן האחרון היא שורפת שוב, מאותן סיבות (רק בשינויים קלים), ואני עדיין מנסה למצוא את הדרך להסתדר ולא ליפול שוב. אני חייב את זה בשביל עצמי ובשביל כל הדברים שאני רוצה להשיג ולהגיע אליהם.

"אתה איש טוב", כתבו לי השבוע במסנג’;ר, "העולם צריך עוד כמוך", ודווקא המילים האלו, שאמורות להיות הכי מעודדות, מחמאה שיכולה לגרום לאנשים לקפוץ הכי גבוה שרק אפשר, דווקא לי היא מסוגלת לגרום להרגשה רעה, כאילו למרות כל הטוב הזה משהו פגום. להיות טוב זה לא מספיק.

שמור   בטל

13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של _ג_ ב-11/8/2007 16:19

 

7 8/2007		ביטחון: פוסט פתיחת החודש [אוגוסט 2007]
		תגיות: פתיחת חודש, מסעותיי עם עצמי, טכניון

קשה לי לא להבחין בשינוי שעבר עליי בחודשיים האחרונים. פתאום יש דברים שאני מרגיש יותר בטוח לעשות, להגיד, להתמודד איתם. למשל, ביום שני שעבר, בהפסקה של אחת ההרצאות עליתי לבמה לדבר עם המרצה ולבקש ממנו דחייה קטנה לתרגיל בית המטורף שניתן. השיחה עברה בלי בעיות, כאילו דיבור יום-יומי בין שני אנשים גם אם הם לא מכירים. כשירדתי מהבמה לספר לכולם שקיבלנו דחייה של כמה ימים, נזכרתי איך חודש לפני, כשעליתי לאותה במה מול אותו מרצה לבקש דחייה לתרגיל בית הקודם, היו לי הרבה חששות וגם קצת גמגמתי כשניסיתי לבקש ממנו דחייה. עכשיו זה היה בדיוק להיפך, ואפילו היה משא ומתן קצר על התאריך המתאים כשבסוף זה הסתדר לטובת כולם.

השינוי הזה לא קרה בין לילה, אבל הוא קרה. אני מוצא את עצמי פונה למרצים ומתרגלים בצורה חופשית יותר, גם פרונטאלית וגם במייל, מדבר בקלות עם אנשים שאני לא מכיר, בין אם הם סטודנטים שאני אמור לייצג ובין אם הם בעלי תפקידים באגודה או בפקולטה. אני מרגיש יותר בטוח בדברים שאני עושה, יותר בטוח שהדברים שאני עושה הם הנכונים בשבילי ובשביל מי שבחר אותי וכבר פחות חושב פעמיים ושלוש וארבע פעמים לפני שאני אומר או עושה משהו. יש לי פתאום יותר אחריות על הכתפיים וכל זה בא גם מתוך המטרה שאני רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגל, שאני יכול, ועד עכשיו אני עומד בזה. הצבתי לעצמי רף גבוה יחסית, אבל אני מתקרב אליו כל הזמן ולא מוכן להביט לאחור.

לפני שבועיים בערך ערכנו יריד חוברות בפקולטה. כל מי שרצה היה יכול להביא חוברת מבחנים (או חוברת סיכומים) ישנה שהוא קנה בחנות חוברות של האגודה ולהחליף אותה באחרת, משומשת במצב טוב. ארגנו גם אבטיחים, ארטיקים, פופקורן, בירה וקפיריניה (גרועה) בשביל להעביר בקלות את צהרי יום ד'; החמים ואני מצאתי את עצמי מתרוצץ בין אנשים, לוקח מהם חוברות, נותן להם אחרות ומסתחרר קלות מהבירה (נו, טוב, היה חם והייתי חייב לשתות משהו). אבל היה כיף, וזה נתן הרגשה טובה לעשות משהו ולתת את החלק שלי בכל האירוע. גם הפידבקים שקיבלנו על האירוע היו טובים, ועכשיו נשאר רק לקוות שבסמסטר הבא אנחנו נוכל להתעלות על עצמנו ולהרים אירוע טוב יותר, מאורגן יותר.

מפה לשם, פתאום נגמר לו הסמסטר. כשבאוניברסיטאות אחרות כבר התחילו את הקיץ אחרי מועד א' (ובחלק מהמקומות גם אחרי מועדי ב';), אנחנו למדנו עד יום חמישי האחרון. כבר ציינתי כאן שתקופת המבחנים שלנו נדחתה רחוק אל תוך ספטמבר והחגים, אבל כבר ביום חמישי ממתין לי המבחן הראשון. המרצה התעקש לבחון ביולי או באוגוסט ובסוף, כפשרה, הסכים לשני מועדי א';. אז אני לומד למבחן הזה ומנסה לסיים את כל תרגילי הבית שגולשים להם אל תוך ה"חופש" הזה ויש לא מעט. ניסיתי לגרום לכך שאף תרגיל לא יגלוש אבל זה גדול עליי, ורק בשביל לרווח קצת את העומס הזה שיש לכולם, זה היה הכרחי לתת לשיעורים לגלוש. מצד שני, יש כאלו שמגזימים לגמרי ונותנים תרגילים לאמצע אוגוסט ולא ממש אכפת להם שכבר שנתיים לסטודנטים לא היה חופש אמיתי בלי שום דבר על הראש. הרי יש לי להתחיל ללמוד מתישהו למבחנים אז גם אם אני ממש ארצה חופש, אני אצטרך להגביל אותו בשביל ללמוד כמו שצריך, בצורה יעילה כמה שניתן למבחנים בספטמבר. זה כל כך מסתכל שבסופו של דבר אני מקציב לעצמי שבוע אחד בודד לתוכניות החופש שלי ויש לא מעט כאלו. מספיק שאמא שלי התעקשה לרדת לאילת במהלך אותו שבוע וכבר נשרפו להם עוד כמה ימים. אין לי כרגע את המותרות לתכנן בדיוק מה אני רוצה לעשות כי אני מאוד רוצה לגשת למבחן השבוע ולהצליח בו כי אני חושב שאני מסוגל להוציא בו סוף כל סוף ציון מצוין (שרק השאננות לא תפיל אותי), כי העבודה שזה עתה הגשתי שרפה לי מספיק מהזמן וכי אני באמת שלא יודע איך לעשות הכל. אולי פשוט אני אסתפק בבטן גב על המיטה שלי בחדר, או מול המחשב. מקסימום טיול קטן בתל אביב (עם הרבה מים) וים. חייב להיות שם ים.

והימים מתישים, ואני שוב מוצא את עצמי על רכבת הרים של רגשות, לא יודע מה לעשות ואיך, ורק רוצה שדברים יתבהרו, שיהפכו לקצת יותר מוחלטים, שהחיים יהיו קצת יותר פשוטים. אולי כשזה יקרה, יגיע גם השקט, ואיתו גם קצת יותר ביטחון ממה שיש עכשיו.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-10/8/2007 20:39

 

19 7/2007		לחץ אמצע-סוף סמסטר
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור

איך יודעים שהשבוע היה ממש, אבל ממש קשה? כשיוצאים הביתה ויודעים שהמנוחה היחידה שתהיה לי היא בתליית הכביסה שהבאתי איתי אחרי 3 שבועות (יש לציין שלא היה לי זמן אפילו ללכת ולכבס אותה במעונות).

אמצע הסמסטר ידוע בתור הזמן הכי עמוס אבל לפעמים אפשר לשבור שיאים. אומנם יהיה קשה להשוות למה שהלך באמצע סמסטר אביב הקודם, אבל עדיין היו לי כמה שבועות לא קלים. עכשיו יש קצת רגיעה, אבל היא קצרה, לקראת השבוע האחרון של הסמסטר שאחריו יגיע המבחן הראשון ואז טיפה חופש וזמן לאגור כוחות לבחינות בחגים (שוב פעם בחינות בספטמבר, מוי כיף). זה לא פשוט שבכל הקורסים שלי יש לי שיעורי בית, חלקם כבדים, חלקים מסובכים ולאחרים פשוט אין לי זמן להגיע מרוב שיש שיעורים אחרים שתופסים את כל הזמן שלי. לקינוח, התווסף לו בוחן אמצע, ואז מה אם נשארו עוד שלושה שבועות בלבד לסוף הסמסטר. הרי בטכניון, אמצע זה אמצע.

השבועות האחרונים התאפיינו בעיקר בתרגיל הבית במערכות הפעלה, שאיים לכלות את הלילות שלי ושל השותפים שלי. צוות הקורס סיפק לנו מערכת הפעלה משלו שאנחנו צריכים להריץ על תוכנה מיוחדת, אחרת כל הניסיונות שלנו להבין מה בדיוק רוצים מאיתנו לא יצליחו. זה לא רק שהמטלה עצמה לא היתה ברורה, גם הקובץ FAQ שצוות הקורס פרסם לא הועיל, וכשסטודנטים ניסו לשאול שאלות בפורום הסטודנטים, מנהלי הפורום איחדו את כל השרשורים שנפתחו שם לשרשור אחד גדול, וזה קצת קשה לנסות להבין מה רוצים ממני כשאני צריך לנסות ולהבדיל בין 6 שרשורים שונים שהפכו לאחד (בצורה כרונולוגית). כבר מההתחלה היה ברור שמסגרת הזמן לא תספיק, ובסופו של דבר הצלחתי להשיג דחייה של 4 ימים שכמעט ולא הספיקו לנו. רק בערב האחרון עלינו על כמה באגים, הצלחנו לסיים את החלק היבש של התרגיל ובבוקר ההגשה הלכתי לי עם מעטפה חומה עבה שבתוכה היו כל חלקי העבודה המודפסים (הקבצים שכתבנו הוגשו ערב לפני). את העבודה החדשה, שצריכה להיות מוגשת בסוף הסמסטר בעוד שבועיים עוד לא התחלנו. פשוט עוד לא מצאנו את הכוחות והזמן.

רק אחרי שיכולתי להגיד נגמר על התרגיל במערכות הפעלה, הצלחתי להתפנות לתרגיל באלגוריתמים. בגלל התרגיל הזוועתי בהפעלה, פניתי למספר מתרגלים וביקשתי מהם לדחות את מועד ההגשה של התרגילים בכמה ימים בגלל העומס הרב, אבל הקורס היחידי שסירב לדחות היה הקורס שאני לוקח בעצמי. את סוף השבוע האחרון "ביליתי" בניסיונות לדלות אינפורמציה מ-1001 מקורות מידע שונים בניסיון להעמיד פתרונות הולמים לתרגיל. גם עבודות הבית בקורס הזה, כמו כמעט רוב תרגילי הבית בפקולטה, נעשות בזוגות. הבעיה אצלי, שבשביל למצוא בן זוג הייתי צריך להפוך עולמות ובסוף מצאתי מישהו שאיתו אני מגיש את העבודות. הבעיה היא, שבזה מסתפקת האינטראקציה בינינו. דיברנו פעמים ספורות בטלפון, אנחנו שולחים אחד לשני מיילים, וזהו. אין לי מושג מי הוא או איך הוא נראה ועל תרגילי הבית כל אחד מאיתנו ישב בעצמו על החלקים שלו (או ריפרנס, בחלק מהמקרים). זה מעצבן אותי, כי זה מוציא את כל הפואנטה של העבודה בזוגות, וזה לא תמיד קל. אני משתדל לשבת מדי פעם עם אנשים אחרים או לשבור את הראש עד שאני מצליח לעלות על הפתרון בעצמי. זה עובד, אבל מאוד לא אידיאלי ולקראת סמסטר חורף שיבוא עלינו לטובה (ההרשמה כבר החלה, אני יכול להירשם מיום שלישי) אני מתכוון לסגור מראש עם שותפים ולא לחכות לרגע האחרון עם כל העניין הזה. עדיף לעשות עם מישהו מוכר שעוד אפשר קצת לבטוח בו, מאשר עם מישהו שזו הפעם הראשונה שאני נפגש איתו (אם אני בכלל נפגש איתו).

הקורסים הביולוגיים והכימיים עוברים בינתיים בסבבה. התרגיל בית בגנטיקה עשה סימנים של הרגזה, אבל הלחץ הכללי מנע ממני לקרוא בין השורות ולהבין שהוא לא כזה קל, אפילו בחלקים מסוימים קל (ותודה למי שעזר לי להבין את מה שלא הבנתי). כימיה אורגנית, לעומת זאת, מתחיל להציק. מילא לעשות שיעורי בית שחוזרים על עצמם, אבל אחר כך אני אצטרך לזכור את כל התגובות האלו, וזה די מעצבן (וזה גם המבחן האחרון, אי שם בחול המועד סוכות). במקום מבחן האמצע שבוטל בגלל השביתה, יתנו לנו 4 תרגילי בית עם ציון לחופש, להגשה ביום המבחן. אני לא בטוח עד כמה זה טוב, אבל לפחות זה אחד הדברים שיישמרו אותי צלול בחומר לקראת המבחנים (החומר של תרגילי הבית האלו לא יהיה לבחינה הסופית). בביוכימיה של חלבונים חיכה לי השבוע הבוחן. לצערי, לא למדתי כמו שצריך ובכלל לא ידעתי מה בדיוק היה צריך ללמוד. הם אמרו לנו שלא צריך לזכור דברים, אבל בסופו של דבר היינו צריכים לזכור את המבנה המדויק של כל חומצות האמינו, וזה לא הדבר הכי אידיאלי שאפשר ללמוד, במיוחד תחת כל העומס של הסוף שבוע האחרון. זה חבל, כי הייתי יכול להוציא בבוחן הזה ציון טוב יותר אם רק הייתי לומד טוב יותר והיה לי יותר זמן. נחכה לציון ונקווה שהבוחן בסוף לא ייגן עליי.

בגזרת הפעילות הציבורית העניינים מתקדמים כסדרם. ביום ראשון השבוע ויתרתי על שעתיים הרצאה באורגנית (לא כזה קריטי) בשביל ללכת לסדנה אקדמית מטעם הוועדה האקדמית. הם לא חידשו לי הרבה אבל נתנו כמה כלים וכמה הצעות שכדאי לחשוב עליהן לקראת המשך הפעילות שלי. בינתיים אני מתמקד בכיבוי שריפות קטנות כמו דחיית שיעורי בית, פתרון בעיות קטנות ברישום לסמסטר הבא או ניסיון ללכת ראש ראש עם המתרגל שהחליט לפרסם פתרון לתרגילי בית דווקא על הקיר מול המזכירות ולא באתר הקורס (בינתיים אמרו לי לרדת מהרעיון להשיג בדרכים לא דרכים את מה שכתוב שם ולפרסם בעצמי). אני גם מנסה לשכנע מרצים ומתרגלים שייתנו שיעורי חזרה בווידיאו במקום פרונטלית, וככה גם להם יהיה יותר קל וגם לסטודנטים, שיוכלו להגיע בזמנם ה(לא)פנוי ויראו את ההקלטה. בינתיים שני מתרגלים הסכימו וכל מה שנותר זה לסגור על מועד הקלטה. היום היתה לי ישיבת ועד שבה תכננו הפנינג פקולטי לקראת סוף הסמסטר, ביחד עם יריד חוברות. אחרי אינסוף ויכוחים הגענו להסכמה וכבר מחר ייתלו ברחבי הקמפוס שלטים שיזמינו את מי שרוצה לחגיגה הקטנה שלנו (והיה לי חלק לא מבוטל בעיצוב הכרזות).

ועכשיו צריך להעביר כאן עוד סופ"ש, כי בשישי בבוקר מחכה לי הרצאת השלמה ואחריה כבר יהיה מאוחר מדי בשביל לנסוע הביתה. דווקא כשעכשיו אין כל כך הרבה לחץ כמו שיהיה ב-2 השבתות הבאות, אני אוכל לנצל את הזמן טוב יותר למנוחה, להתקדמות משמעותית בשיעורים ולארגון הבלגן שמצטבר לי כל פעם על השולחן. וכן, אולי לחזור לכתוב בצורה יותר מסודרת. הכתיבה של הפוסט הזה החזירה לי את התחושה שקצת חסרה לי בזמן האחרון, ויש לי עוד דברים לכתוב.

ועם או בלי קשר, דווקא בזמן האחרון יש תחושה כזאת באוויר שיש משהו שונה באוויר, שפתאום דברים נעשים בהירים יותר, טובים יותר. הייתי באמת רוצה להאמין שזו לא רק תחושת בטן, שאולי דברים באמת הולכים להשתנות. השבועות הקרובים ייקבעו.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/7/2007 16:42