טוב, אז היה בוחן. בואו נשאיר אותו מאחוריי וזהו. 4 שאלות, 2 עשיתי בערך בסדר, שלישית התחלתי טוב וגמרתי רע והרביעית היא בכלל משהו לא מוחשי בשבילי. נתנחם בעובדה שזה בסך הכל היה בוחן מגן ככה שהוא לא יפגע בציון הסופי (אלא אם הציון של המבחן יהיה נמוך ממנו). אבל זה מאחוריי ועכשיו צריך לאסוף את עצמי מחדש לדבר.

זה לא פשוט לעשות את זה. חזרתי בחמישי הביתה אחרי ששבועיים לא הייתי ואחרי שמלאי התחתונים והגרביים שלי כמעט נגמר לי, ועדיף שהמכונה בבית תכבס מאשר המכונות במעונות (אה, כן, אין לי אבקת כביסה). חוץ מזה, אני רוצה לנשום קצת את האוויר המזוהם של גוש דן, לגוון קצת מהאוויר המזוהם של הכרמל. הבעיה היחידה עם העובדה שאני בבית היא שיותר קשה להתרכז בבית בדברים שבאמת צריך לעשות כמו שיעורים, או להתכונן למבחן באנגלית ביום ראשון או לבוחן באלגברה ביום רביעי. במקום זה, יש פתאום טלוויזיה, יש מחשב שמחובר כל הזמן לאינטרנט וצמוד לאיפה שאני עושה שיעורים, יש בלגן גדול על השולחן ככה שאי אפשר לעשות כלום, יש אימא ואחים שמסתובבים כל הזמן ומסיתים את תשומת הלב ממה שצריך לעשות וכן, יש גם את הכביסה ההיא שמחכה שיתלו אותה, יגהצו אותה ויחזירו אותה לארון או לתיק שייקח אותה לארון בצפון.

ככה נמחק לי לגמרי סופשבוע שרציתי לעשות בו יותר. על פעילויות מחוץ לבית לצערי ויתרתי לגמרי ואני מנסה לשבת ולדרג לעצמי מטריצות בחצות בלילה, כשהמחשב לידי שוב קורץ לי (איזה מזל שכל הרשימה שלי ב-ICQ ובמסנג'ר מבלה לה, אחרת בכלל לא הייתי מצליח להתרכז). אם כל זה לא מספיק, המבחן באנגלית גרם לי להחליט שהשבת הזאת תהיה מקוצרת. אחרי שלא התנסיתי בדבר הזה בצבא, עכשיו יש את הזמן לראות איך זה לחזור צפונה באוטובוס עם צאת השבת. אוטובוס לילי (במונחים של סטודנט שאין לו מה לעשות בחיים חוץ מללמוד שמונה ורבע זה לילה) ייקח אותי צפונה לשינה במיטה הקטנה בחדר הקפוא שלי (חימום יהיה רק מיום ראשון, הגיע באמת הזמן), בתקווה שעד אז אני אצליח לזכור את כל הביטויים שאני צריך לדעת באנגלית.

אם לא היו לי מספיק טרדות על הראש, בא ביטוח לאומי בשבוע שעבר והחליט שאני חייב לו כסף. לא קצת, אלא 1400 שקל. רוב הכסף, באופן מפתיע, על חשבון תקופה שבה עבדתי ושילמתי ביטוח לאומי ואפילו קיבלתי מהם עליה מענק עבודה מועדפת. לא רק זה, הם דורשים שאני אשלם הכל עד מחר, אחרת יתווספו עוד 100 שקלים לסכום, ולך תמציא להם עכשיו את כל המשכורות שלך לתקופה ההיא (להירגע, שמרתי הכל). רק צריך למצוא זמן להגיע לשם ולסדר הכל, אבל באופן מפתיע אני בצפון בשעות שהם פתוחים. אוח... איזה בירוקרטיה נחמדה יש לנו.

לא רק ביטוח לאומי נזכר בי לפתע. היום בבוקר, כשחזרתי מהחדר כושר בדיוק הדוור חילק דואר ונתן לי ביד מעטפה חומה (טוב לא בדיוק מעטפה, כזאת מהסוג הנפתח של החשבונות). חותמת משולשת סגולה וגדולה עם האותיות ד' וצ' התנוססה למעלה ובפנים נכתב שעליי להתייצב לשירות מילואים ביחידה שלי למטרת רענון מקצועי. התאריכים: סוף החודש, יומיים. אבל לא סתם יומיים, היומיים העמוסים בשבוע, אלה שיש בהם הכי הרבה שעות לימוד. דבר ראשון שעשיתי היה לשבת מול המערכת המורחבת שלי (זאת שכוללת את כל השעות של הקורסים) ולחפש לאן אני יכול להזיז את השעות שלי. לחלק מהשיעורים נמצאו זמנים חילופיים, אחרים אני אצטרך לראות בוידאו או לסמוך על אחרים (או בקיצור, הלך עליי). אחרי שהתאוששתי קצת, אימא שלי הביאה את הדואר מלמטה עם עוד צו. בחינה מדוקדקת של שני הצווים גילתה שחוץ מהחתימות שהתהפכו להן קצת (הייתה צריכה גיוון הפקידה), ההדפסה שזזה טיפה שמאלה, והדרגה שלי שהושמטה באחד הצווים למטה, מדובר בשתי חתיכות נייר זהות לגמרי. נו, לפחות הם דאגו לי ליותר שוברי נסיעה, רק שבגלל שהמילואים יתחילו ביום שני, הם יהיו חסרי ערך לנסיעה הבין עירונית של יום ראשון בבוקר. אז עכשיו בסוף שבוע הבא אני צריך להוריד מלמעלה זוג של מדים, לאוורר את הנעליים הצבאיות שלי, למצוא את החוגר מילואים ולארוז הכל. יהיה מצחיק להסתובב אחר כך במדים בטכניון, להרגיש פתאום כזה מילואימניק בן 40...

עכשיו נלך לטעון את המצברים. מחר צריך באמת ללמוד.

אז איך זה לסגור שבת בטכניון? האמת, זה נראה בדיוק כמו לסגור שבת בבסיס. שקט, אין אף אחד מסביב על הראש, כל אחד עסוק בעניינים שלו ומחכים שהשבת תגמר. האוויר אותו אוויר (רק שהוא קצת יותר גבוה אז האוויר פחות מזוהם), אבל ההבדל העיקרי הוא שבמקום לדאוג (כמעט ולא) למה שקורה ליחידות שקשורות ליחידה שלי (בהתאם לתפקיד כמובן), הפעם צריך להתמקד רק בדבר אחד: בוחן בחדו"א.

כן, הנה מגיעה הבחינה הראשונה שלי בטכניון, וזה יקרה ממש מחרתיים. בשבילה נשארתי את השבת הזאת להתחיל ללמוד, בתקווה לסיים את כל החומר עד הבחינה עצמה ואולי במקרה גם להבין את החומר. הדבר הראשון שראיתי שלקחתי את המחברת לידיים הוא שעד עכשיו, 7 שבועות של לימודים, עברנו כל כך הרבה חומר שזה פשוט מדהים. למרות שהחומר הולך בצורה מדורגת, גם בשלב מסוים אפשר לאבד הכל ואז כל המגדל קורס לו.

הבעיה העיקרית עם הקורס הוא שמדובר בקורס חדש לגמרי, סמסטר ראשון שנותנים אותו. בפקולטה שלי ובפקולטה לחשמל החליטו שהחדו"א שלומדים אצלם פשוטה מדי לסטודנטים שלהם והמציאו קורס חדש. אז במקום להתרכז בחישובי גבולות (שלעצמם הם לא פשוטים), מתרכזים בהוכחות המשפטים, וככה, הפך קורס של הבנת החומר ולפיו לחשב אותו, לקורס של שינון חומר ושפיכתו החוצה ביום המבחן/בוחן.

הבעיה היותר חמורה היא, שלא הכל פשוט כמו שזה נראה. מאז שאני סיימתי את לימודי המתמטיקה שלי עברו כבר 5 שנים וחלק גדול מהחומר דהה לו עם אדי הזיהום של מפרץ חיפה במהלך הצבא. וככה, אני ניצב מול נוסחאות פשוטות של חזקות, שורשים ודברים אחרים (מה לכל הרוחות עושה שם ה-log הזה???) ולא מבין מה הרגע היה כאן. בכלל, כל הקורס הזה דורש הבנה מתמטית חדשה לגמרי, כמו למשל הוכחות בשלילה. ניקח נתון מסוים, נרשם אותו הפוך ונגיע לעובדה שמשהו לא מסתדר לנו פה ואז הוכחנו. עד היום זה נראה פשוט להוכיח משהו ע"י זה שמגיעים מ-A ל-B, אבל עכשיו כבר דורשים להגיע בצורה אחרת...

צוות הקורס לא דואג לנו במיוחד. אין בחינות מסמסטרים קודמים בכלל (כי לא היו), אין הרצאות בוידאו שאפשר להשלים איתן את החומר (כי לא היה מה לצלם) והספר שהם אמרו שיכול לעזור לא ממש מראה את כל החומר ומלא בשגיאות. השאלות משיעורי הבית מסובכות (מספיק לראות כמה עמודים מרחו בפורום עליהם) ולא בודקים את כל התרגילים ככה שאין ממש אינדיקציה שעשינו הכל נכון (ושאלה אחת אמורה להופיע בבחינה). בקיצור סיוט מתמשך.

אז מה עושים? נשארים שבת, מתחילים לסכם ולסדר את החומר, מנסים (בלי ממש הצלחה) להתנתק מהעולם (שלושה ביקורים בסוף שבוע אחד לא ממש תורמים לזה), ומנסים להתחיל להבין את החומר. עד עכשיו, אני לא ממש יכול לדעת. צריך לזכור את ההוכחות, ועדיף כמובן להבין מבחינה לוגית ופחות לשנן אבל האפשרות השנייה היא היותר מעשית, ואחר כך להבין איך עושים את התרגילים. בסופו של דבר, מחר ב-17:30 יחכו לי 4 שאלות, אחת משיעורי הבית, אחת הוכחה מהכיתה, אחת משהו חדש ועוד שאלה שאיתן אני אצטרך להתמודד במשך שעתיים תמימות ואחר כך לצאת שפוי. זה יגמור את השבוע הזה לגמרי, אבל בשבוע הבא כבר מחכה לי מבחן ראשון באנגלית (בינתיים נראה סביר ואפשר להתמודד) וגם בוחן אמצע באלגברה (כנ"ל, אפילו יותר נסבל). ועוד לא דיברנו על שיעורי בית שמחכים שאני אכין אותם...

אז מה אני עושה כאן מול המחשב בחווה, אתם שואלים? אם לא שמתם לב, אני כבר לא פה...

נ.ב.

רוב הסיכויים הם שכשאני אקרא את התגובות, אני כבר יהיה אחרי זה...