מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

16 6/2007		נציגות
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

השבוע הראשון בתפקיד הראה לי מאוד מהר שקל זה לא הולך להיות. עוד לא הספקתי להבין את המשמעות שלו, וכבר אחד המרצים החליט שהוא רוצה שהמבחן שלו יהיה באוגוסט ואפילו ביולי, ולא במועד החדש שנקבע לו בתחילת ספטמבר. לצורך כך הוא טס לחו"ל והשאיר את המתרגל האחראי לנסות ולשאול את הסטודנטים בעצמו, תוך כדי כך שהוא מרדים אותם במשך שעה ואז מפיל עליהם את הפצצה. מזל שהיו כמה אנשים עירניים בשביל להבין מה קורה. כרגע המצב בכלל לא ברור ואני בעצמי עוד לא גיבשתי את הדעה שלי. זה שוב לחזור לכל עניין שנחפר לעומק מאז שחזרנו מהשביתה  - מתי לעשות את המבחנים. הטכניון קבע אותם לספטמבר בגלל השיקולים שלו (מרצים בחו"ל, מחנות קיץ לנוער ועוד), האגודה ניסתה לייצר לחץ בשביל להעביר אותם לאוגוסט (הסמסטר נגמר רק ב-2 לאוגוסט), אבל אחרי שבועיים היא התקפלה למרות שכל הקמפוס התמלא בשלטים די מכוערים שקראו לבחינות באוגוסט. זה מוזר, כי יצאו למאבק למען משהו ואז פתאום החליטו להתקפל רק כי ראו שאין להם יותר מדי זמן, במקום להיות קצת יותר רציניים ושקולים ולנסות לתכנן מאבק כמו שצריך (וללמוד מהפיאסקו של השביתה הארצית). הבעיה היא שבשביל לרדוף אחרי מרצים שיגרמו לשינוי ההחלטה נתנו להם את האופציה של מבחנים באוגוסט ויש כאלו שהתלהבו מזה והם רוצים שהם יהיו באמת באוגוסט, ויהי מה, ועכשיו צריך להתמודד עם זה. זה מחזיר בדיוק לוויכוח של מתי עדיף ומתי כדאי לעשות את המבחנים, כל מועד עם היתרונות והחסרונות שלו. תמיד תהיה העדפה לקצת חופש, קצת ניקוי ראש לפני שצוללים מחדש למבחנים, וגם לסיים את כל הזנבות של שיעורי הבית שתמיד נכנסים לתוך תקופת המבחנים. מצד שני, הפער הזה לא תמיד טוב ויכולה להיות ירידת מתח אם אני לא אשמור עליו פעיל בחודש שיש בין הסמסטר למבחנים (שינוצל מן הסתם גם לחופשה קטנה). בינתיים עוד אין החלטה, אבל השבוע-שבועיים הבאים יכריעו מה קורה.

בכלל, לוח המבחנים החדש יצר לא מעט בעיות לאנשים. אנשים שלקחו קורסים מסוימים וראו שאין להם התנגשויות, גילו פתאום שלוח המבחנים שלהם נצבע באדום בגלל שהמבחנים שלהם נופלים במקביל, אז הם מתעצבנים וצריכים פתרון. הבעיה הזאת לא פשוטה כי ניסו לקבוע לוח שיתאים לפי המערכת המומלצת, אבל תמיד נוצר מצב שאנשים לוקחים קורסים מכמה סמסטרים (בין השאר בגלל נכשלים למיניהם) ואז פתאום יש להם מבחנים באותו יום. כאן כבר אני נכנס לתמונה וצריך למצוא להם פתרון שישביע את רצונם, וזה לא פשוט כשאני לא יודע עדיין מה לעשות. מזל שיש אנשים קצת יותר משופשפים ממני ומהם יצאה הבשורה שאנחנו עובדים על נתינת מועד ג' מיוחד לכל מי שיש לו בעיה, ולדעתי אם יהיו יותר מדי פונים לגבי זוג קורסים ספציפי, אז אחד המבחנים יזוז.

השבוע גם היה מפגש ראשון של הוועד. זה היה מפגש ולא ישיבה כי "בישיבה הראשונה צריך לבחור יו"ר" (סוף ציטוט מטעם היו"ר היוצא). זה היה מפגש בעיקר להכיר את כל שאר חברי הוועד (בסביבות ה-14 סטודנטים), לשמוע כל מיני דברים שלא ידעתי על האגודה, כמו למשל שלרפואנים אצלנו יש אגודה נפרדת, שהעיתון שמופץ בקמפוס הוא בכלל לא באחריות האגודה (מלבד 3-4 עמודים), שיו"ר ועד פקולטי מקבל שכר של 30 שעות בחודש ופלאפון (עם הרבה כאב ראש נלווה, אז אני אוותר על התענוג הזה בינתיים) וגם שעכשיו אני חבר בוועידה של האגודה. מה זה אומר? שיהיה לי קול בקבלת ההחלטות האמיתיות באגודה, מבחירת יו"ר חדש, דרך אישורי תקציב (זה מה שמתוכנן לי עוד שבוע) ועד החלטות על השבתות למיניהן. כל הדברים האלו הם אלו שגורמים לתפקיד להיות מה שחשבתי שהוא יהיה, בעיקר מאתגר ומעניין, ולמרות הרגעים הקטנים שאני מרגיש שזה קצת גדול עליי פתאום, יש את הרגעים האלו שאני מרגיש שבאמת עשיתי משהו. וכולה עבר שבוע...

 

ובמקום להתחיל ולהשתפך, ולספר למה נפלה עליי הרגשה רעה, במקום זה שמעתי שיר שנתן לי הרגשה טובה יותר ועשה לי מצב רוח קצת יותר טוב (וגם השיר מצוין, הקליפ יפייפה והסרט שמתוכו הוא לקוח מומלץ מאוד).

 

 

[Across the universe – Fiona Apple]

 

Nothing gonna change my world

 

שמור   בטל

20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/7/2007 23:33

 

27 5/2007		מישהו
		תגיות: טכניון, יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי

כנראה כל אחד מאיתנו היה רוצה להרגיש שהוא מישהו. מישהו חשוב, מישהו שאחרים מסתכלים עליו ורוצים להיות כמותו, מישהו שאנשים סומכים עליו, מישהו שלא נסתר מהעין ולא נבלע בהמון.

לאורך כל שנות התיכון, לא הייתי אף אחד. ברוב המקרים הייתי זה שלא ממש רוצים לדבר, זה שמגרשים אותו, מתעלמים מקיומו ופשוט לא סופרים אותו. בכיתה י"ב עבדתי בסניף של אחת מרשתות הפאסט פוד והצלחתי ליצור לעצמי שם סוג של שם אחרי כמה חודשים. הם ידעו שכשאני עובד הם יכולים להיות בשקט עם ההכנה של חלק מהאוכל ולפעמים גם נתנו לי להיות האחראי על כל המטבח, אפילו בזמנים יותר לחוצים. השיא היה הבחירה כעובד מצטיין באחד החודשים, דבר שגרם לי לנפח קצת את החזה (פלוס בונוס של 250 שקל לארנק). למרות השכר הזעום, עזבתי בתחושה מעורבת כי בסופו של דבר די נהניתי שם וההרגשה שסומכים עליי היתה מצוינת. לא הייתי יכול לעשות כלום, צה"ל קרא לי, ואני השארתי את כל חיי בית הספר הקשים מאחוריי והתחלתי בחיים חדשים. אחרי הטירונות הקלילה, הגיע הקורס וגם הוא עבר די מהר. המפקד שם לב שיש לי קצת יכולת להסביר ולעזור לאחרים וניסה להכניס אותי לקורס מפקדי קורסים אבל לא ממש הצלחתי (מה גם שהמקום נסגר די מהר), אבל סיימתי אותו עם תואר של חניך למופת, אבל רק בגלל הפרש קטן של נקודות, אבל החזה נשמר נפוח. כשהגעתי ליחידה לאט לאט הצלחתי לתפוס את המקום שלי בה ולעשות את הדברים שאני יודע לעשות הכי טוב. רוב הזמן הם ניצלו את הכישרונות שלי בתחום המחשבים ופחות במקצוע הצבאי שלי, ובחלק מהזמן ניהלתי את רוב העניינים. נתנו לי להיות האחראי תורנויות בגף ולריב קצת עם הרס"ר בשביל החיילים ונתנו לי להיות חבר בצוות של חיילים שהיו אמורים לשנות דברים בטייסת (ולא יצא מזה כלום). למרות הכל, ולמרות שניסיתי להיות מעורב ולתת לא מעט ממני, יצאתי מהצבא עם תחושה לא קטנה של כפיות טובה. זה יכול להיות קצת מוגזם, אבל לא אהבתי (בלשון המעטה) את העובדה שכל פעם כשהיה טקס מצטיינים היו קופצים על השם שלי ונותנים למישהו אחר, והיו מקרים שהרגשתי שזה באמת היה מוגזם. למרות מילים טובות בשתיית השחרור שלי, למחרת גיליתי שכל מה שהמפקד שלי רשם לי בתעודת השחרור היה שמילאתי את תפקידי לשביעות רצונו וזהו. הייתי מאוכזב ואני עדיין כועס כי זה גרם לי להרגיש שוב פעם כאילו אני כלום ולא ממש משמעותי. השתחררתי והתחלתי לעבוד במלון, וממש כמו העבודה לפני הצבא, לקח קצת זמן אבל תפסתי לי די מהר את המקום שלי ובשלב מסוים כבר ידעתי שמספיק סומכים עליי בשביל כל מיני דברים. זה הגיע בשלב מסוים למצב שאני הייתי צריך להסביר לאחראי משמרת חדש איך דברים מתנהלים מסביב. כשעזבתי, קיבלתי סוג של פיצוי על כל השחרור שלי מהצבא בדמות ישיבת פרידה מהצוות של המסעדה עם עוגה, שמפניה ולא מעט דברים טובים שנאמרו עליי וגרמו לי להרגיש הרבה יותר טוב.

ועכשיו, אני בשלב הבא של החיים שלי, בלימודים האקדמיים. אני כבר בחצי השני של השנה השנייה ללימודים, כמעט מסיים חצי מהם וכבר יודע מספיק טוב איך כל הדברים כאן מסביב עובדים, מצליח להשתלט על הלימודים ואפילו מצליח בחלקם ועכשיו הגיע הזמן גם כאן לתפוס את המקום שלי. אני יודע שבשביל לתפוס את המקום שלי אני אצטרך לתת לא מעט מעצמי, אבל זה כל העיקרון כאן. בשביל לקבל את ההערכה מהסביבה, צריך לגרום לסביבה להסתכל עליך ולהבין מי אתה. אי אפשר להישאר ככה בצד, להתרכז רק בדברים שלי ולא לעשות כלום מעבר לזה. אני כבר לא הכי חכם ולא תמיד מבין את החומר, אבל אני עדיין מוכן ורוצה לעזור לכל מי שבאמת רוצה.

לפני כמה שבועות החלטתי עוד החלטה מהזן הזה של ההחלטות, אלה שאחרי שמחליטים אותן, נשארים ודבקים בהן ולא נסוגים אחורה. בדיוק כמו כל הפעמים שניגשתי למועדי ב' למרות הסיכון (שהתממש פעמיים) שאני ארד בציון שלי ואולי אפילו אכשל. החלטתי להגיש את המועמדות שלי לבחירות לנציגות סמסטר שאמורות להיערך עוד מעט אצלנו. החלטתי להגיש מועמדות לא כי יש לי זמן פנוי שאני מחפש איך לנצל אותו, אלא בשביל להוציא עוד מעצמי, לעזור למי שצריך לעזור וגם להשפיע על איך שהדברים בפקולטה, באגודה ובקמפוס מתנהלים. אני רוצה להשמיע את הקול שלי ולא לשבת יותר בצד ולא לעשות כלום. אני חושב שהשביתה שבדיוק נגמרה (וכשתקראו את הפוסט הזה, אני כבר אהיה באמצע ההרצאות שלי) נוהלה בצורה מחפירה בלי להבין מה באמת קרה שם, וסיימנו אותה עם הסכם שגורם לי לחשוב שוב אם כל החודש האחרון היה שווה את זה. במיוחד עכשיו, כשצריך להבין מה עומד לקרות עם כל הסמסטר הזה, לא צריך לשבת בצד ולחכות שהגזירות ינחתו מלמעלה ולקבל אותן. אני רוצה לתת את הצד שלי, את הדעות שלי. אומנם אני נבחר מטעם הסמסטר שלי והמסלול שאני כרגע רשום אליו, אבל בסופו של דבר כל הסטודנטים כאן רוצים את אותו הדבר, ואם מישהו יצטרך עזרה, הוא יקבל אותה ממני.

יכול להיות שכל הפוסט הזה יישמע בסופו של דבר אגואיסטי ושאני עושה את כל הדברים האלו רק כדי לספק את הרצונות של עצמי, אבל בסופו של דבר אין הרגשה יותר טובה כשיודעים שעזרתי למישהו שבא במיוחד אליי וביקש ממני את עזרתי. הבחירות יהיו כנראה בשבועיים הקרובים, wish me luck.

שמור   בטל

14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-29/5/2007 20:28

 

15 5/2007		תואר ראשון בשביתה
		תגיות: טכניון, אקטואליה

חודש עבר מאז שהשביתה התחילה ועדיין לא ממש רואים את הסוף. נדמה שהסיכויים להציל את הסמסטר הנוכחי אוזלים מיום ליום, והוא בדרך להיהפך לסמסטר קיץ, וגם זה לא בטוח. בינתיים שובתים ושובתים, מפגינים פה, עושים קצת שרירים שם ובעיקר צועקים. כולם צועקים, ולא משנה הדעה.

ביום ראשון, אחרי שהשתתקו חגיגות יום הסטודנט בקמפוס, החליטה האגודה לכנס שוב את הוועידה שלה, ולפני זה לתת לסטודנטים לדבר עם הנציגים ושכולם ישמעו מה באמת קורה. ההתכנסות הראשונית היתה אצל כל פקולטה ובה לכל יו"ר ועד ניתנה הבמה להציג את עיקרי הדברים, לשמוע מה הסטודנטים אומרים ולתת גם לנציגי הסמסטר לדבר. שיטת הבחירות אצלנו שונה מהאוניברסיטאות האחרות. כל מסלול וכמעט כל סמסטר אמור לבחור מישהו שיהיה הנציג סמסטר שלו מול הטכניון ומול האגודה. כלל נציגי הסמסטר מהווים את וועידת האגודה שמחליטים החלטות ובוחרים את יו"ר האגודה. שאר התפקידים ניתנים במכרז (ועל זה יש גם ביקורות). בלי מפלגות ובלי אינטרסים חיצוניים, לפחות ככה אני מקווה.

בישיבה הזו קיבלנו סקירה בעצם מה קורה מסביב. בשבוע שעבר הגיעו להסכם מסוים שלמעשה קובע שיוחזרו כספים להשכלה הגבוהה (אבל לא אמרו כמה), יקפיאו את שכר הלימוד לכל אלו שלומדים עכשיו ושמסקנות הוועדה יוחלו רק על אלה שמתחילים ללמוד בשנה הבאה, הסטודנטים יוכלו להגיש את הערותיהם למסקנות הוועדה (או להגיש המלצות משלהם) ויתחייבו למלא אחר החלטות הממשלה (כלומר, לא לשבות לנוכח ההחלטות). על פניו, אפשר להגיד שההסכם סביר, אם כי עדיין בעייתי. מצד אחד נותנים לסטודנטים אופציה להציג לממשלה חלופה הולמת למסקנות, אבל מונעים מהם לשבות, מקפיאים לנו את השכר לימוד אבל פוגעים בכל מי שאמור להתחיל ללמוד, מה שכמובן יוצר הרגשה של דאגה רק לתחת שלנו. הוועידה אצלנו החליטה בשבוע שעבר לקבל את ההסכם הזה אבל בניגוד לפיאסקו שקרה שבוע לפני כן, ליישר קו עם ההנהגה הארצית. עם ההחלטה הזו יצא יו"ר האגודה לישיבת ההתאחדות הארצית, כשהוא יודע שגם בבאר שבע, בעברית ובעוד כמה מקומות החליטו לקבל את ההסכם. כשהישיבה התחילה, הם גילו שהיו"ר הארצי החליט לשנות את ההצבעה מהצבעת מנדטים (בה לכל נציג יש מספר קולות לפי כמות הסטודנטים שהוא מייצג, לטכניון יש 6 מתוך 100) להצבעת ידיים (לכל אחד יש קול אחד). הנציגים של האוניברסיטאות שתמכו בהסכם פרשו מהדיון (חוץ מהיו"ר של הטכניון) ובסופו של דבר החליטו לדחות את ההסכם, כאשר, לטענתו, הצביעו נגד ההסכם 6 מכללות שבכלל לא שובתות, מה שטיפה מוזר.

נושא נוסף שסיפרו לנו היה המכירה של איסתא, חברת הנסיעות של הסטודנטים. בלי להיכנס יותר מדי להיסטוריה שלה או לעניינים כלכליים, איסתא היא חברה שהסטודנטים מחזיקים במחצית מהמניות שלה, ובמהלך השביתה הם החליטו למכור חצי ממה שיש להם למנכ"ל החברה ולא במחיר של רווח. כל זה נעשה כמובן תחת השביתה וכל הבלגן שלה, ולא נתן לנציגים להתכונן כמו שצריך לישיבה ההיא, בלי שנזכיר ענייני שחיתות שהולכים בהתאחדות הארצית שנזרקו לאוויר במהלך הישיבה הפקולטית והכלל טכניונית שאחריה.

למעשה, עד תחילת השבוע הזה לא נוהל משא ומתן אמיתי בין הסטודנטים ונציגי משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה. ההסכמים שהגיעו אליו היו בדיונים בין חלק מראשי האגודות ונציגי משרד רה"מ שבהם לא השתתפו ראשי המאבק. הם כנראה יותר מדי עסוקים בקריירה הפוליטית שלהם ולא ממש מתעניינים במצבם של הסטודנטים. בראיון בסוף השבוע האחרון אמר אותו איתי שונשיין שכל מה שמעניין אותו באמת זה הקריירה הפוליטית שלו והרצון לרוץ דווקא לראשות עיריית ראשון לציון. רק השבוע התחילו דיונים אמיתיים בין הצדדים, בתקווה שאולי ייצא סוף סוף עשן לבן מהם.

מה שכן, הוועידה שכונסה הראתה כמה באמת הסטודנטים מפולגים. יש את אלו שדואגים לתחת שלהם, שרוצים כבר לחזור וללמוד, שהם סמסטר אחרון ורוצים כבר להיפטר מהמקום הזה ומפחדים שיבטלו להם את הסמסטר, יש את אלו שמוכנים להמשיך ולשבות אבל לא במחיר הסמסטר הזה, ויש את אלו שרוצים להמשיך בלי תנאים והעיקר להוציא מהמאבק הזה כמה שרק אפשר. בכלל, לצאת עכשיו מהמאבק הזה אחרי חודש של שביתה בלי כלום זה בזבוז זמן נוראי ולהראות לכל העולם שאפשר לשבור אותנו בקלות. השאלה היא כמובן המחיר שאנחנו מוכנים לשלם. ביטול הסמסטר הוא צעד קשה מאוד כלכלית וארגונית (למוסד) וכנראה יחייב אותם להחזיר כספים. אני בטוח שאף אחד לא רוצה שזה יקרה, כולל ראשי האוניברסיטאות שניסו לאיים ולא ממש הצליחו. בינתיים מנסים למצוא כל מיני פתרונות למצב כמו ביטול מבחן אמצע או לתת פרקים ללימוד עצמי, אבל זה מחיר יותר נסבל.

קשה לשבת כל היום ולחכות להתפתחויות, מה גם שאף אחד לא יודע מה יקרה מחר ואי אפשר לתכנן. אני מנסה ללמוד. לחזור קצת על החומר ולהתקדם בו, אבל זה לא פשוט לחזור לראש של לימודים אחרי יותר מחודש של כלום. חזרתי לקמפוס בשביל שיהיה לי קצת יותר שקט, וקצת יותר בריכה וחדר כושר למקרה והריכוז יברח לו. בינתיים זה עובד, אבל זה גם לא המצב הכי אידיאלי. כולם רוצים שכל השביתה הזאת תיגמר ושנוכל ללמוד כמו שצריך עם כל הבעיות הנוספות שקיימות (אנחנו התחלנו שבועיים אחרי כולם, זה קצת מסבך את העניינים), ואם כבר שייגמר על הצד הטוב ביותר לסטודנטים. בלי הסכם נורמלי, אין סיבה לסיים את השביתה. עד שהיא תסתיים, אני לפחות יכול להרגיש יותר טוב אחרי שהסכימו לקבל אותי למסלול, גם אם זה על תנאי. זה כבר משהו.

שמור   בטל

20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-23/5/2007 09:08