מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

11 10/2006		שלום לך עזה
		תגיות: 1000 מילים, טכניון

בספטמבר שנה שעברה הגעתי לטכניון לייעוץ בשביל המערכת שלי ואחר כך קצת הסתובבתי לראות את הסביבה שאני עומד לחיות בה בזמן הקרוב. אז הגעתי לאיזור המעונות שידעתי שאני אמור לקבל וצילמתי לדוגמא את אחד הביתנים.


הדבר שלא ידעתי אז הוא שחודש וחצי אחר כך אני אקבל מפתח לאותו ביתן ממש. כשהגיע היום המיוחל נפגשתי לראשונה עם א', השותף שלי, ונכנסנו לחדר. מצבו לא היה מזהיר במיוחד. הקירות היו כמעט שחורים ומלאים בכתובות בערבית. כבר באותו שבוע א' הגיע עם אבא שלו והם צבעו את החדר וככה היה לנו חדר לבן לגמריי, ומוכן לפתיחת שנה (בתמונות: כתובת בערבית ומבט לשולחן שלי לפני הצביעה).



אין הרבה מה להגיד על מעונות תחתון בטכניון, המכונים באופן רשמי רבקין (או רפקין, תלוי את מי שואלים) ובאופן לא רשמי עזה, ולא ניכנס לסיבות למה קוראים ככה למקום. החדר קטן, מתאים לשני אנשים (והחדר שלנו איכלס גם שלושה בשנים עברו), השירותים והמקלחת במסדרון וככה גם המטבחון (הכיריים החשמליות נעלמו להן במהלך השנה).


בחזרה לחדר. לאט לאט גרמנו לו להיראות כמו בית. זה התחיל עם הפוסטרים של שר המלחמה שמצאנו תלוי לו בקמפוס ואחד נחמד של הסימפסונז שקיבלתי מאחותי ליום הולדת. משמאל הארון שלי ומימין הדלת החוצה.


הדבר הראשון שרואה מי שנכנס לחדר זה את שוקי החתול על הלוח המגנטי המחיק, עם אינסוף תזכורות שנרשמו עליו וגם הקדשות שנרשמו, בעיקר זו שרשמה המיוחדת שנתנה לי אותו במתנה, ורשומה באמצע (למה שוקי? ככה כתוב לו על הקולר. נשבע!).


על הקיר מעל המיטה אפשר למצוא תמונות של מים, של פייט קלאב וגם משהו שיזכיר לי את החדר שלי בבית.


החלק התחתון של החדר (יש מדרגות) היה ברובו שייך לשותף שלי עם הארון הענקי (שהשתלטתי לו על המגירות עם האוכל והקופסאות לאוכל שלי), המיטה שלו ושם גם היה המקרר שלנו, יחד עם המיקרו והקומקום. מה שצריך בשביל לשרוד ולהכין ארוחות סטודנטים (התמונות צולמו הרבה אחרי שהוא עזב, אבל הוא השאיר חלק מהדברים שלו, כולל התמונות שתלויות שם, שאין לי קשר אליהן).



רואים כמובן שיש לו שני שולחנות. אני השתלטתי על אחד מהם לצורך ארוחות למיניהן, או כשרציתי לשבת ולעשות שיעורים איתו או שראינו סרטים שם למטה במחשב שלי.
והנה הנוף שראינו מהחלון הגדול שלנו למטה, שהיינו יכולים לצאת ממנו, אבל לא לנעול אותו מבחוץ.


וככה זה נגמר. אתמול (שני) ארזתי את כל הדברים שלי, מופתע שיש לי כל כך הרבה דברים, העמסתי הכל על האוטו שהגיע במיוחד מהבית ונפרדתי לשלום מהחדר, מותיר אותו לדיירי הסביבה...


שלום לך עזה. לשנה הבאה (שזה, אגב, כבר בסוף החודש) בקנדה הבנויה...

והערה קטנטונת לסיום: זה הפוסט ה-350 שלי, לא פחות ולא יותר...שמור   בטל

19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-13/10/2006 01:25

 

29 8/2006		הומלס
		תגיות: טכניון

אחד הדברים הכי חשובים לסטודנט ממוצע הוא שיהיה לו איפה לשים את הראש בלילה לישון, איפה לשבת ולהתמודד באומץ עם שיעורי הבית שלו (לא אמרתי להכין, אמרתי לנסות להבין מה לכל הרוחות רוצים ממנו עם הייצור המוזר הזה על הדף), מקום להתכונן, בעיקר נפשית, למבחנים, מקום שהוא יוכל להכין לעצמו אוכל להשביע את רעבונו, וגם, מדי פעם לנוח ולארח אנשים אחרים לחברה. סטודנטים שגרים בקרבת הקמפוס מסודרים. יש להם את הבית שלהם, את אימא שלהם שתדאג להם, תעשה להם כביסה ותדאג להאכיל אותם. אחרים גרים קצת יותר רחוק וצריכים למצוא לעצמם פתרון דיור הולם. האוניברסיטאות (וגם חלק מהמכללות, כך שמעתי) מציעות לסטודנט המרוחק את פתרון המעונות, מגורים שהן הקימו בשטח הקמפוס או בסמוך לו ומשכנים סטודנטים. לכל מקום יש את היתרונות שלו וגם את החסרונות מול לשכור דירה בעיר.
לא באתי כמובן לספר ולהלל על המעונות בטכניון. גם לא באתי לספר על השנה שעברה עליי במעונות. את זה אני משאיר לסוף השנה, לסוף תקופת המבחנים המורחבת שתתחדש ביום שישי. באתי לספר על הסאגה שעברתי בשביל המעונות לשנה הבאה.
סטודנטים וותיקים (איזה כיף להיות פז"מניק...) צריכים להגיש איפשהו במהלך חודש מאי את טופס הקבלה שלהם למעונות. הם צריכים לצרף לו את כל המסמכים שיאפשרו לאנשים שמעליהם לחטט להם בחיים ולהחליט אם הם מתאימים: מי ההורים שלהם, כמה הם מרוויחים, איזה רכב יש למשפחה (ואם יש כמה), אם יש אחים ואחיות ומה הם עושים, אם הסטודנט עובד או לא, שירת בצבא או לא, מה וכמה הוא לומד ומה לא. חוץ מלהיכנס לו לנשמה או לעקוב אחרי כל צעד שלו, הם מחפשים הכל. זה היה באמצע הסמסטר, אז אספתי את כל הטפסים והאישורים שהייתי צריך והגשתי. הם התקשרו וביקשו עוד כמה, אז הם קיבלו. אחר כך ממתינים.
תשובות הגיעו בתחילת החודש, בדיוק כמו בשנה שעברה, כשחיכיתי להחליט איפה אני רוצה ללמוד על סמך החלטת המעונות. במקום מכתב מהודר כמו בשנה שעברה, הגיע מייל קצר ממשרד מעונות שבישר שבקשתי נדחתה. הסיבה: אי עמידה בתנאי הסף לקבלת מעונות. ככה, בצורה סתומה ולא מובנת. סימני לחץ ראשונים התחילו לבצבץ להם. אמרתי לעצמי, יהיה בסדר, תהיה רשימת המתנה ואתה תקבל את החדר שלה במסגרתה. בינתיים שמעתי ששותף פוטנציאלי שגר לא רחוק קיבל מעונות והבלבול רק גבר. שבוע עבר, ואני קראתי שוב את המייל שקיבלתי ואז שמתי לב שהפלא ופלא, אפשר להגיש ערעור. הורדתי את טופס הערעור, כתבתי בצורה יפה שוב את ההסברים למה אני צריך לקבל מעונות ופיקססתי צפונה (הייתה מלחמה, תלכו אתם תגישו אותו באופן אישי). בינתיים עברו עוד כמה ימים ובפורום של האגודה התפרסמו הודעות מתי יהיו תוצאות לערעורים ופרסום של רשימת ההמתנה. חייגתי למענה הקולי וזה בישר לי, בצורה אוטומטית וקרה שאני לא זכאי למעונות. אחרי ערעור. עכשיו המצב היה קצת יותר לחוץ, אבל עדיין חשבתי על רשימת ההמתנה. בחמישי בלילה חייגתי שוב למענה הקולי. חזר על עצמו כל התקליט, שוב אני לא זכאי, שוב אחרי ערעור. ואז "מיקומך ברשימת ההמתנה: 209”. עכשיו כבר הייתה היסטריה.
לא בניתי בכלל על העובדה שאני לא אקבל מעונות. לא היה לי בכלל בתוכניות להתחיל לחפש לעצמי דירה בחיפה. בינתיים המלחמה נגמרה לה, ואפשר להסתובב בעיר בחופשיות בלי לחפש אחרי המקלט הפנוי הקרוב, אבל כזכור, ממתינים לי עכשיו חודשיים של מבחנים (השלמת מועדי א', יחד עם מועדי ב' וג', פתיחת שנת הלימודים נדחתה) וזמן לחפש דירה לא נראה באופק. הועלתה אפשרות לשכור דירה מנציגות רחוקה של המשפחה המורחבת בחיפה, בינתיים ללא הרבה מחשבות בכיוון. עד לסוף תקופת המבחנים יש לי עדיין את החדר שלי שלא הזדכתי עליו ואני עדיין מתכוון להשתמש בו, אבל אחר כך, אלוהים גדול.
על סף ייאוש, פניתי לרכז המעונות באגודת הסטודנטים, שיסביר לי למה לא קיבלתי. אחרי בדיקה הוא חזר אליי עם תשובה. מסתבר שהמרחק והשירות הצבאי הוסיפו לי נקודות, אבל ההורים דאגו לפסילה. מסתבר שהמשכורות שלהם (ברוטו, אגב) היו גבוהות מדי בשבילם, והם טענו שאני יכול לשכור בעצמי דירה על סמך זה. רק דבר אחד הם לא לקחו בחשבון. ההורים שלי לא ממש גרים ביחד וחיים ביחד. נכון שיש איזה שהוא קשר ביניהם (קוראים לזה ילדים) וששניהם תומכים, אם צריך, אבל אני גר אצל אימא ורוב הנטל נופל עליה, ככה שהחישוב שלהם לא הכי מדויק. הוא הסביר לי שאני צריך לכתוב (שוב) מכתב ולפרט (שוב) את הדברים האלו, רק לשים עליהם יותר דגש. אז כתבתי ושלחתי. היום הגיעה הודעת קבלה למעונות.
בתיאום כמעט מושלם עם החזרה שלי למעונות הישנים שלי, אני כבר רואה את החיים בחדר הבא שלי. חדר לבד, בתוך דירה עם עוד 4 שותפים (אחד כרגע באופן כמעט ודאי, שנינו ביקשו אחד את השני), עם סלון, מטבח ושירותים בתוך הדירה, בידוד לרעש ואזור נחמד יחסית, למרות שקצת יותר רחוק מהפקולטה (אבל זה נפתר בזכות חיבור לרשת בחדר תמורת תוספת תשלום קטנה). אנחת הרווחה התחלפה מהר בקריאות שמחה ובעיקר ההבנה, שאם לא מתעקשים על משהו חזק, לא מקבלים אותו.
אני בצפון, מתכונן בראש קצת יותר שקט למבחנים שלי, אם במקרה אתם מחפשים אותי...שמור   בטל

21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/9/2006 20:15

 

26 7/2006		e של ודאות
		תגיות: טכניון, רוחות מלחמה

 אחרי שניסיתי לגזור אינטגרלים מרובעים, אחר כך קפצתי לבעיות בזיכרון (של מחשב, את הבעיות שלי אי אפשר לפתור...), רצתי למטריצות, התבאסתי מהעובדה שסיכומי ההרצאות שלי על תורת הגרפים נשארו להתמודד עם הקטיושות ואמרתי לעצמי שלפחות כל החומר למבחן האחרון שמור על המחשב, הגיעה היום ההודעה מדיקן לימודי הסמכה שפיזרה את עשן הקרבות מעל לתקופת מועדי ה-א'. הכל פשוט נדחה לו בחודש. ב-1/9, בזמן שכל הזאטוטים יתחילו להם עוד שנת לימודים, אני גם אחזור לי אל הספרים והמחברות, אבל במקום ללמוד חומר חדש, אני אנסה לשנן את החומר הישן והטוב של סמסטר אביב. כל המבחנים שעוד נשארו לי (5 במספר) יידחסו להם בשלושת השבועות הראשונים של ספטמבר, בתקווה שלא נצטרך להגיע למועדי ב' שתוכננו עוד מראש לחגים.

ככה יוצא שחופשת הקיץ בעצם הוקדמה לה בשבוע וחצי אבל תסתיים הרבה יותר מוקדם, ובכלל כדאי לי לנצל את החודש הקרוב לחרוש עוד קצת כדי לשפר מעט את המצב האקדמי הלא מזהיר שלי (אני לא אכתוב לא תקין, יש גבול כמה נמוך אני יכול לרדת על עצמי...). מצד שני, גם ככה לא היו לי יותר מדי תכניות לחופשת הקיץ. העדפתי לשים את כל התכנונים האלו בצד ולהתרכז בלימודים, כשאלו עוד היו, ולדאוג לקיץ אחר כך. היו דברים שנדחו לקיץ כמו התיקון המיוחל של הצעצוע (ויסלחו לי כל אלה שהשיחות איתם התנתקו כל הזמן באמצע) וגם לארגן אותו מחדש, לנקות ולהבריק אותו (לפחות מבפנים), לארגן את הדברים לקראת שנת הלימודים הבאה וגם לעשות לעצמי סדר פנימי בתוך הראש. בעיקר להתחיל לחיות. עכשיו יש לי הזדמנות לעשות את כל זה בדיוק כמו שתכננתי, ואם יהיה משעמם יש לי תמיד את המחברות בחדו"א, אלגברה ומה לא בשביל לחזור על החומר ולשמור אותו טרי לקראת ספטמבר.

בעיה חדשה שנוצרה היא מה יהיה על החדר. משרד מעונות הואיל בטובו להודיע היום כי מי שלא רוצה לשלם על חודש אוגוסט מוזמן להגיע בראשון או בשני ולהזדכות על החדר. מה יקרה בספטמבר? הם כבר יחשבו על זה, יוציאו הנחיות מיוחדות ויחליטו עד אז. בינתיים הם צריכים להתמודד גם עם אנשי סמסטר הקיץ (שקוצץ באופן מופתי ל-4 שבועות בלבד...). אז בשביל לחסוך לי 400 ומשהו שקל, אני אקח את האוטו, אבקש מאחותי שתסדר לי קסדה צבאית ושכפ"ץ מהסוג שסחבתי איתי לאבט"שים ולש"ג השונים בזמן השירות שלי, וניסע צפונה לארוז את כל הדברים שהושארו מאחור (חוץ מהאוכל שנשאר במקרר, שהחתולים בטח כבר מתכננים עליו המון זמן). אני גם אצטרך לקפוץ לקריות להחזיר לשותף שלי את הדברים שהוא השאיר מאחור, ככה שהמסע צפונה הולך להיות מרתק...

רק דבר אחד עוד נשאר לי לא פתור. בתוך מעטפה על השולחן כאן בבית ממתנים לי כבר כמה חודשים שני כרטיסים בצבעים אדום, שחור ולבן שעלו לי הון תועפות (ובטח יהיו שווים כל גרוש) ומודפס עליהם בגדול התאריך של יום חמישי הבא. כל השבוע שעבר אתרי האינטרנט עסקו בכל הביטולים שצפויים בגלל המצב, ורק על האירוע הזה (להגיד על זה הופעה יהיה מעליב, לא?) חזרו ואמרו שאין מצב שיתבטל, שרק אם ייפלו טילים על תל אביב, ורק אם באיזור צפון תל אביב, אז הוא לא יתקיים. חוץ מזה, הפרטנרית שלי להופעה, זו שהכרטיסים האלו נקנו במיוחד בשבילה, כנראה לא תגיע. היא עסוקה בלראות את הלבן בעינים של כמה מהחברים של נסראללה, אי שם בצפון הארץ. וככה אני מסתכל על שני כרטיסים, בלי לדעת מה אני מתכוון לעשות איתם, אם אני בכלל מתכוון ללכת ועם מי, ואולי בכלל כדאי למכור אותם ולקבל את הכסף עליהם בחזרה (שווה ערך ליותר מחודש במעונות). אבל כמו עם כל המצב שנחת עלינו עם הרקטות מלבנון, גם לזה יימצא פתרון.

"Enjoy the silence...”

שמור   בטל

42 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/8/2006 01:55