מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

23 10/2007		פתיחה צולעת
		תגיות: טכניון

רק במקום כמו האקדמיה הישראלית יכול להיווצר מצב שבו חלק מהשיעורים מתקיימים וחלק לא, שתרגולים מתקיימים בלי הרצאות ושאף אחד לא באמת יודע איך יראה היום שלו מחר. כל כך הרבה בלבול וכל כך הרבה טרטור ובזבוז זמן משווע, ולמרות שרוב הפקולטות כבר פרסמו איזה קורסים יינתנו כרגיל ואיזה יתנו רק תרגולים (יש כאלו שלא יתקיימו בכלל), עדיין הכל מבולבל ומסורבל כל כך.
שנה ג' נפתחה בדיוק בנקודה שבה היא הייתה אמורה להיפתח מבחינתי, בבניין אולמן עם הרצאה בתורת החישוביות. זו אחת מבין מספר הרצאות מאוד מצומצם שכן מתקיימות אצלי בפקולטה בגלל שהמרצה בעצם שייך לסגל הזוטר ולא לסגל הבכיר ששובת (המרצה האחראי, שבאופן ממש לא מפתיע לא מעביר אף הרצאה, דווקא כן שובת). כל הסטודנטים מסביב כמובן שהתלוננו איך זה שמעיזים להגלות אותנו בחזרה לאולמן ולא לתת לנו ללמוד בספסלים הנוחים של פקולטת הבית שלנו, כאילו לנו מגיע יותר בזכות הפז"ם שלנו (אגב, את טיעון הפז"ם העלו העתודאים). אחרי למעלה מחודשיים וחצי של הפסקה, זה היה נחמד לחזור ללימודים קצת יותר נורמלים, עם כיתה ומרצה ולעזאזל שיכתוב קצת יותר גדול ויותר מובן ושיעשה את זה רק בחלק המרכזי של הלוח כי נורא קשה לראות את הכתב המיניאטורי שלו מהצד השני של הכיתה. עניין? ברור שיש עניין, אבל הבעיה תתחיל כשאני אצטרך לתרגם את העניין הזה לעובדות בשטח. הקורס עצמו עוסק במציאת בעיות שיש להן פתרון בעזרת מחשב או כאלו שאין להן פתרון, ובמציאת פתרון יעיל לאלו שיש להן פתרון (וזה העלה כמובן את השאלה לאיזה מבין הקבוצות מתאימים הבוחן והמבחן שצפויים).
כשנגמרו השעתיים פילסתי את דרכי לכיוון היציאה בדרך לפקולטה לכימיה, שם היה מתוכנן תרגול בכימיה פיזיקלית. כבר כשנכנסתי לבניין שמתי לב שהוא הרבה יותר שומם מכרגיל (למרות שבדרך כלל הוא ריק, מי בכלל לומד כימיה? ;-) ). בכיתה (הזוועתית) חיכה מתרגל שכנראה צריך לעשות בדחיפות הסבה לסטודנט בהוראת המדעים, כי להעביר תרגול כמו שצריך הוא לא יודע. בכלל, כל התרגול הזה נראה לי הזוי, כשאפילו המתרגל לא יודע אם יש שיעורי בית בקורס, איך הוא יתנהל, אם הם בכלל יבדקו את תרגילי הבית (היה מישהו שאשכרה שאל את זה...) ומה לכל הרוחות אנחנו עושים שם (טוב, את זה אף אחד לא שאל, אבל אני הייתי קרוב). עד עכשיו, שני קורסי הכימיה שלקחתי התנהלו באותו אופן: באתר הקורס חיכו לנו דפי עזר ודפים עם תרגילים והמתרגלת הייתה מסבירה קצת ופותרת חלק מהתרגילים בצורה אקראית יחסית, וכל השאר הושאר כתרגיל לבית. היום זה היה מוזר מאוד, כשהוא בחר להתחיל ולפתור את השאלות בדיוק בסדר שהן מופיעות ולא דילג על שום דבר (אבל כמובן שהזמן לא הספיק בשביל הכל, וככה יש לי כבר שיעורי בית הסמסטר). הוא לימד כל כך לאט, עד שכמעט נרדמתי, והסטודנטים מסביב לא תרמו לעניין כשהם בחרו לשאול שאלות כל כך מפגרות. אחר כך הוא דאג להפחיד אותי כשהוא שלף מאחד החורים טורי טיילור ונגזרות, אחרי שכבר חשבתי שנפטרתי מהעונש של זה. לאורך כל השיעור הייתה קבוצה של בנות שישבה מאחוריי ולא הפסיקה לדבר במשך כל השיעור, ולא רק שזה לא היה מעניין (לפחות כמו השיעור), זה גם היה בערבית, או יותר נכון, בערבית-פרחית, וזה נשמע עוד יותר נורא ממה שזה נשמע. נמלטתי כל עוד יכולתי משם בסוף השיעור, רק בשביל לטפס לפקולטה ולגלות שההרצאה שהייתה מתוכננת, לא תתקיים. שובתים, כבר אמרתי?
אז מה עושים? צריך ללמוד למועדי ב', אבל הטיפוס הארוך מכימיה לפקולטה בחום בצירוף של 4 שעות לימוד התיש אותי וגרם לי לצנוח בכיסא בחווה ולשוטט באתרי שטויות למיניהם, בלי אפשרות לנסות ולצבור קצת ריכוז בקריאה. בסוף מצאתי ממש מעט ריכוז והצלחתי לקרוא, אבל גם זה נגמר מהר ופרשתי לחדר, לניסיון נוסף ואז להתקלח (וזה מוזר, כי אחרי כל מקלחת אני פשוט גמור, לא מסוגל יותר להתרכז בכלום חוץ מהרצון לישון).

אז היום ממשיכים בשביתה, והחדשות האחרונות לא ממש מעודדות ונראה שהשביתה עוד תימשך הרבה זמן. מילא היו משביתים לגמרי ואז היה יותר קל ללמוד למבחנים, אבל במצב הזה העניין הרבה יותר ממסובך, בגלל שצריך כל הזמן להיות עם היד על הדופק בשביל לראות איזה מרצה מחליט בטוב ליבו הרחב לוותר על הסולידריות ולחזור ללמד ואיזה מתרגל מגיע בעצמו לעבודה ומנסה להעביר חומר למרות שלא הייתה הרצאה. יום של 6 שעות (7 עם שעת חלון) הפך ליום של שעה אחת בלבד, וגם היא רק ב-16:30, מה שמשאיר לי יום ארוך לסידורים (צריך לקנות חוצצים לקלסרים), פגישות ובעיקר לימודים ועוד קצת לימודים. מועדי ב' כבר אמרתי?

כימיה אורגנית
בפקולטה לכימיה קם לו מרצה, שהחליט בעקבות השביתה, שהוא מוכן לפצות את הסטודנטים ולבטל להם את המבחן אמצע (50% תקף) ולהתבסס רק על ציון אחד ועל עבודה שהוא החליט להטיל על הסטודנטים במהלך הקיץ, עבודה שהמשקל שלה יהיה 50%, והוא נתן לנו חודשיים לעשות אותה, תוך אזהרה על גבי דפי השאלות שדין העבודה כדין בחינה.
אבל תגידו לסטודנטים שיעורי בית, והם ישבו לעשות אותם ביחד, ישוו תשובות ויעזרו האחד בשני. זה למעשה הדבר הכי טוב והכי נורמלי שאפשר לעשות, אבל מתברר שזה לא הספיק למרצה. הוא החליט שחלק לא קטן מהעבודות שהוגשו זהה, ולכן הוא מחליט לבטל את הציון על העבודה והציון הסופי יורכב אך ורק מציון המבחן. איכשהו כל העניין מרגיש לי קצת מסריח וקצת מוזר, ואני בכלל לא בטוח שמותר לו לעשות את הדבר הזה. נכון שהכעס שלו מוצדק, אבל הוא די פוגע בסטודנטים בצורה הזו, ואותי בכלל מרגיז. הייתי יכול לקבל כאן קרוב ל-90 אם הוא לא היה משנה את מרכיבי הקורס כאן. יש צדק בדבריו, ואפילו אני הלכתי וביקשתי עזרה וגם קיבלתי, אבל זה משאיר תחושה של זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב. למועד ב' אני כנראה לא אגש, כי כבר אפסו כוחותיי מכל המבחנים האלו. כל מה שאני רוצה עכשיו זה רק לנוח. אולי יעשו כבר שביתה מלאה וזהו?

שמור   בטל

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/10/2007 21:05

 

22 10/2007		מכוון ומושבת
		תגיות: טכניון

יום הכוון
אז הגיע היום הכוון, ואיתו קרוב ל-300 סטודנטים חדשים למדעי המחשב שרק מחכים להתחיל את השנה. היום עצמו מבחינתי התחיל כבר ב-8:30, כשנפגשתי עם הנציגה של הסמסטר מתחתיי שהכינה במיוחד לכל המדריכים של הפקולטה כרטיסי ביקור מיוחדים עם הפרטים, שנראים הרבה יותר טוב מאלו שהוועדה האקדמית רצתה שנדחף לסטודנטים. השעה הראשונה עברה בניסיונות עיקשים למצוא דרכים להדפיס אותם כמו שצריך ואז לנסות לגזור בצורה ישרה וסבירה. רצינו להשתמש בגיליוטינה הפקולטית (ולמרות שזה בטח מפתה מאוד את סגן הדיקן, לא משתמשים בה על סטודנטים) אבל היא התגלתה כלא אפקטיבית ומתאימה לשימוש בניירות שלנו. אחרי שסיימנו לגזור הצטרפנו לשאר המדריכים לתדריך הראשוני ומשם כבר לאסוף את הסטודנטים מהאמפי ולקחת אותם לפקולטה (יש לציין שמדובר במרחק כל כך עצום וספק אם הם היו מסתדרים בעצמם, וכן, אני ציני).
בגלל שהניהול של הפקולטה כל כך מבריק, היינו צריכים למלא שעה בין הזמן שהטקס המרכזי הסתיים לבין הזמן שהפגישה עם סגל הפקולטה תתחיל, וניצלנו את זה לצורך חלוקת שי מטעם הוועד לסטודנטים החדשים, כוס תרמית קטנה ונחמדה (רצינו דברים אחרים, אבל היה יקר מדי). כמו ילדים טובים הם הסתדרו בטור וחיכו לתורם לקבל את הכוס, בזמן שאנחנו הסתובבנו מסביב והשגחנו שאף אחד לא לוקח כוס בלי להירשם. הפגישה עצמה הייתה זהה לזו שכבר נכחתי בה פעמיים (פעם בתור סטודנט חדש ופעם בתור מדריך), כשסגן הדיקן מנסה להפחיד את הסטודנטים עם איומי הרחקה אם הם לא ילמדו טוב, המזכירה הפקולטית מתקנת אותו בכל 5 משפטים, ההיא מקידום סטודנטים מפצירה בהם ללמוד כמו שצריך ולבסוף יו"ר הוועד, לשם שינוי בהופעת בכורה, עם דברים קצרים וממצים.
הסיור התחיל ואני קיבלתי 10 ילדים שהלכו אחריי. הפעם, כבר הצלחתי לדבר יותר טוב מול הקהל הקטן שלי, יחד עם הניסיונות שלי להיזכר בכל מה שרציתי להגיד להם. עשינו סיבוב קטן בפקולטה, יצאנו החוצה לשמש (פעם ראשונה שאני בטכניון ולא יורד גשם ביום הכוון) ומשם לסיור במקומות החשובים שכדאי להם לזכור. בדרך הם שאלו שאלות ואני השתדלתי לענות להם כמיטב הבנתי. הם קיבלו שי ממכלול ובסוף נדחפנו אל תוך בניין ארכיטקטורה בשביל לתת להם את כרטיסי הסטודנט החדשים שלהם (את שלי אני אקבל רק בעוד שבועיים).
אני חייב לציין שפשוט נהניתי מהיום הזה, להסתובב בחוץ יחד איתם ולנסות להעביר להם את כל מה שאני למדתי בשנתיים האחרונות. אי אפשר כמובן לכסות הכל, אבל השתדלתי כמה שיכולתי. בסוף גם עזרתי לסטודנט שסיפר לי שרק לפני שבוע הודיעו לו שהוא התקבל ואין לו מושג בכלל מה הולך איתו, אפילו קוד סודי הוא לא קיבל. היום נגמר מאוחר ממה שחשבתי, והתיש אותי לגמרי, אבל הייתי מרוצה, וזה מה שחשוב.

שביתה
אז הפעם תור המרצים לשבות, והכל בבלגן אחד גדול. אף אחד לא יודע מה קורה, מי מלמד ומתי, מי מהמרצים לא שייך לסגל הבכיר, מה קורה עם התרגולים ואם בכלל יהיו לימודים. בבוקר יצאה הודעה שאין לימודים, בערב הודיעו שהתרגולים וחלק מההרצאות דווקא כן יתקיימו. כל הערב הייתי בהתכתבות עם אחת המתרגלות האחראיות ובסופו של דבר התברר שבקורס שלה יהיו לימודים כולל ההרצאה שאמורה להיות מחר בבוקר, ושתפתח את שנה ג’; מבחינתי. ככל שעבר הזמן הופיעה רשימה יותר מסודרת של קורסים אבל הבלבול עדיין קיים. מחר אני אמור להתחיל את היום עם הרצאה שתתקיים ואחר כך לרוץ לבניין אחר, לתרגול שאין לי מושג אם ייתנו אותו לפני שבכלל הייתה הרצאה (בלי קשר לשביתה). אחר כך אני צריך לחזור לפקולטה בשביל הרצאה שכנראה תתבטל, ובתוך כל זה לנסות ללמוד למבחן של יום שישי ואולי קצת למבחן של יום ראשון. בקיצור, בלגן אחד גדול, ואני צריך לעשות לעצמי סדר בכל הדברים בשביל לעשות סדר לשאר הסטודנטים כדי שיבינו. עם כל ההתרוצצויות שיש לי מחר, אולי כבר היה עדיף לא ללמוד בכלל, לתת לי זמן להתרכז במבחנים הקרובים וזהו? בעצם, אולי זה תירוץ מספיק טוב לצאת מהמיטה, להתנתק מהמחשב בחדר וללמוד כמו בן אדם. אולי ייצא מזה משהו טוב.

בלוג
לצערי, בגלל חוסר הזמן המשווע של השבועות האחרונים, לא הספקתי להכין תבנית חדשה לבלוג לכבוד שנה ג’;. התבנית עצמה עדיין בבנייה, ואחרי ניסיונות עקרים הערב, היא הוחזרה לשולחן הניתוחים בשביל בנייה מחדש ועיצוב. יכול להיות שאני אעלה אותה בשלבים, כל ערב אחרי שייגמר לי הכוח ללמוד. אבל אי אפשר להתחיל את השנה כשלמעלה עדיין כתוב שנה ב’;, אז יש שם שינוי קטן, בתקווה שהאחרים יגיעו אחריו במהרה.

שנה לימודים מהנה לכולם.

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-22/10/2007 14:51

 

21 10/2007		מכניס לתמונה
		תגיות: טכניון

אני זוכר איך זה היה לפני שנתיים. ערב לפני כן נכנסתי באופן רשמי לחדר החדש שלי במעונות וישנתי שם את הלילה הראשון שלי. בבוקר הלכתי עם השותף לדירה לטקס פתיחת השנה, שמענו נאומים מכל מיני אנשים חשובים, הלכנו לפקולטה (ובדרך החלקתי בגלל הגשם שירד), קיבלנו מנת הפחדה מסגן הדיקן ואחר כך יצאנו לסיור מודרך ברחבי הקמפוס עם מדריך שהראה לנו את רוב המקומות החשובים. הייתה אווירה של התרגשות באוויר, רגע לפני שהלימודים האקדמיים יתחילו.
מחר אני אעמוד מהצד השני של המתרס, הצד המדריך. בפעם השנייה, יש לציין, אבל הפעם זה שונה. זה לא תחילת סמסטר אביב עם 60 סטודנטים בסך הכל, אלא כבר מדובר בסביבות ה-300 סטודנטים שיתחלקו בין כל המדריכים ויצאו להכיר את הקמפוס שיהיה מנת חלקם ב-4 השנים הקרובות, אם לא יותר מזה (בהנחה שהם לא ייפלו בדרך). לכל זה מצטרפת ההתרגשות של פתיחת השנה שאופפת את כולם, ואחרי קיץ נוסף ארוך, שעדיין לא נגמר, יהיה אפשר לחזור ללמוד כמו שצריך.

טוב, לא כמו שצריך. נכון לשעת כתיבת שורות אלו איום ההשבתה של הסגל הבכיר עדיין עומד בעינו, ולמרות שבבי מידע שנמסרים בחדשות לגבי התקדמות, עדיין אי אפשר לדעת, ועד יום שני, כשהלימודים יתחילו באמת, הכל יכול להשתנות לפחות 5 פעמים. יכול להיות שהתרגולים יתקיימו, אבל קשה לקיים תרגול בלי הרצאה לפני, ובחלק לא מבוטל מהמקרים, מבטלים תרגולים שאמורים להתקיים לפני ההרצאה הראשונה. אף אחד לא יודע איפה דברים נופלים מלבד אלו שהחליטו לשבות והבלבול גדול. שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד השביתה הזו, ולא רק בגלל שזה ייתן לי עוד קצת זמן ללמוד לשני מועדי הב’; שנותרו לי. בשנתיים שאני לומד כאן ניתן לראות איך חוסר התקציב פוגע בצורה קשה במערכת, בעובדה שתרגילי הבית לא נבדקים בצורה הראויה, באיכות האנשים שבמערכת, בהתעמקות בחומר ובאיכות חלק מהכיתות. אני לא רוצה להיכנס כאן לוויכוח מאיפה צריך לבוא הכסף (ברובו לא מהסטודנטים) אבל אני בספק אם השביתה הזו, או כל שביתה אחרת נוספת (ויכול להיות שבאביב תהיה עוד אחת, גם של הסטודנטים) תצליח להביא לשינוי המיוחל. עד שלא יקום מישהו ויתחיל לנהל את המוסדות האקדמיים כמו שצריך, יהיה קשה לצאת מהמעגל הזה של חוסר כסף ושביתות.

מועדי ב’; כבר אמרתי? לחץ המבחנים לא יורד, והשבוע האחרון דאג להכניס אותי מדי פעם לפאניקות ורצון עז לצאת לאיזה חופשה קטנה, להתנתק מהכל ולא להתקרב ללימודים לאיזו תקופה. קשה להתרכז כל הזמן ולשמור על הריכוז הזה, וברגעים הקטנים שמצליחים לברוח, לא רוצים לחזור. בסוף המבחן היה מגעיל למדי וגורם לי לחששות לא קטנים מהציון שלו. אחת הבעיות המרכזיות שלו הייתה החלוקה שלו ל-2 חלקים, מנהג מגונה שהתחיל להיות מושרש בקורסים הפקולטיים בשנה האחרונה. מישהו למעלה החליט שבשביל למנוע מסטודנטים לצאת לשירותים בזמן הבחינה ולקרוא שם את הסיכומים שהם החביאו, יפצלו את הבחינה לשני חלקים, כל אחד באורך מקסימלי של שעה וחצי, וככה הסטודנטים יוכלו לצאת לשירותים רק בהפסקה בין החלקים. זה כמובן רק מגביר את אפקט הלחץ בגלל שעכשיו למעשה צריך להתמודד עם שתי בחינות קצרות יחסית, דבר שכמובן מגדיל את הלחץ. אותו לחץ משתחרר בהפסקה בין שני החלקים ונוצרת ירידת מתח, דבר שרע מאוד לקראת החלק השני. אם אני לא מסוגל ללמוד אחרי מבחן בגלל אותה ירידת מתח, תארו לכם איך זה להיבחן במצב הזה. זה פשוט טירוף והפקולטה החליטה להתעקש על השטות הזאת, ובאיזו שהיא צורה צריך לעשות לזה סוף.

אליפות
לא להאמין, אבל כבר יותר מ-3 שנים אני משתתף במשחק רשת. לא מאלו שצריך לשלם עליהם או להצטייד במחשב על בשביל הרזולוציה שלו, משחק רשת קטן ופשוט, טקסטואלי ברובו, שבו כל אחד מקבל לידיו קבוצת כדורגל וצריך לנהל אותה אל עבר הליגה העליונה והאליפות הארצית. תאמינו או לא, אבל יש קרוב למיליון איש ברחבי העולם שרשומים למשחק ומשחקים, ובארץ מדובר על כמה עשרות אלפים. מכובד בהחלט. כל משתתף מקבל לידיו קבוצה עם שחקנים (השמות שלהם נבחרים באופן רנדומאלי למדי, השחקן בוחר את השם של הקבוצה), דואג לאמן אותם וקובע הרכבים למשחקי הליגה. בארץ יש עכשיו 8 רמות של ליגה, החל מליגת העל העליונה ועד לתחתית, כאשר בדרך כלל האלופות של כל ליגה עולות לרמה הבאה.
אז למה אני מספר את כל זה? היום זכיתי בתואר האליפות הרביעי שלי. נכון שמדובר בתואר אליפות בליגה מהרמה השישית (גם שלושת התארים הקודמים היו מליגות ברמה השישית) ושני התארים הקודמים היו קלים במיוחד, אבל זה מוציא החוצה תחושה של סיפוק והצלחה אחרי 14 שבועות של עונה. אני חוזר למעשה לרמה החמישית אחרי 2 עונות לא פשוטות (בעיקר בגלל קבוצות מסוימות שעשו לי חיים קשים), בתקווה לתקוע שם יתד ולא לחזור לפינג-פונג שאפיין את הקבוצה שלי לפני כמה עונות. פשוט לא הייתי מספיק טוב בשביל הליגה החמישית, וטוב מדי לליגה השישית (לסיים עונה עם מאזן מושלם ויחס שערים של 93-6 נראה לי באמת מוגזם). עכשיו יש שבועיים של פגרה (בדיוק בשביל סוף השבוע הבא, בין שני מועדי הב’; שלי) ואחר כך להתחיל לתכנן את העונה החדשה.

פייסבוק
אני כבר עומד על קרוב ל-30 חברים, וזה עדיין מפתיע אותי כל פעם מחדש. יש גם סוג של חידוש קשר עם אנשים מהעבר היותר רחוק שלי, אבל אני עדיין סקפטי עד כמה זה יחזיק מעמד ואם זה יהיה יותר רציני מהעובדה שהשם שלי מופיע אצל אנשים מסוימים. חוץ מזה, צריך לא לגרום לעצמי להיכנס יותר מדי לשטות הזאת. יש מועד ב’; במערכות הפעלה ביום שישי, והוא בטח יותר חשוב מזה.

לב
Don’;t even think about this.

שנת לימודים אקדמאית מוצלחת לכולם, לאלו שמתחילים מחר (ראשון) ללמוד, לאלו שכבר התחילו ולאלו שיתחילו.

שמור   בטל

7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של בורג ב-27/10/2007 10:54