מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

14 3/2007		Back to square one
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, אהבה ויחסים, טכניון

כן, סוף סוף נגמר החודש הזה שבו ניסיתי לנתק את עצמי מהעולם, בלי הרבה הצלחה. תקופת המבחנים נגמרה לה ביום ראשון בקול תרועה רמה עם מבחן שאף אחד, אבל באמת אף אחד, לא הצליח לסיים אותו בזמן. יש נוהל חדש ומוזר בפקולטה שלי, שהתחיל עוד בסמסטר הקודם, לחלק את המבחן לשני חלקים ולדחוף באמצע הפסקה של 10-15 דקות. זה כמובן נועד לגרום לסטודנטים להתאפק יותר ולחכות להפסקה הזאת במקום לצאת לשירותים באמצע. אז למה שלא ננסה לעשות להם את זה עכשיו? פעם ראשונה שצוות הקורס התמודד עם התקנה הזו ולא הלך לו כל כך טוב. עד כדי כך לא הלך טוב, שמרוב לחץ בזמן לא הצלחתי לקרוא שאלה ולנסות להבין. פשוט לא מצאתי את הריכוז הדרוש בשביל לקרוא, להפנים ולשפוך החוצה את מה שהייתי צריך לשפוך. וזה לא רק אני. אנשים דיווחו שאפילו לא היה להם מספיק זמן בשביל לכתוב "לא יודע" שיזכה אותם ב-20% מהניקוד לאותו סעיף. פשוט לא היה זמן, וזה נכון לשני החלקים, מה גם שקשה למצוא ריכוז אחרי שיצאתי מהחלק הראשון עם תחושה כל כך רעה. עכשיו נשאר לחכות שבוע ולראות כמה פקטור הם יואילו בטובם להוסיף. אני כבר שריינתי לי את מועד ב' ביום הראשון אחרי שחוזרים מחופשת פסח (חופשה? זה חדש...).

גם במבחנים האחרים הציונים לא הכי מזהירים. ציון פושר מאוד בביולוגיה ועוד אחד זוועתי בכימיה גוררים אותי לעוד שני מועדי ב', בנוסף למועד ב' בקורס שחזרתי עליו הסמסטר וקיבלתי בדיוק את אותו הציון שהיה לי בסמסטר הראשון (אחרי מועד ב', שנפלתי בו). היה מבחן קשה ומתוך 4 השאלות עניתי כמעט מושלם על שתיים מהם וכמעט אפס על שתי האחרות. כישרון טבעי.

את היום בין סוף מועדי א' ותחילת סמסטר אביב ניצלתי לעבודה. התקבלתי לעבוד בתור מדריך ביום ההכוון לסטודנטים החדשים שהתחילו בסמסטר אביב. האמת, לא ידעתי ממש למה אני נכנס. אני לא טיפוס שרגיל למצוא את עצמו פתאום במרכז הבמה, והמילים שלי בדרך כלל נוטות להיבלע האחת בשנייה במצבים האלו. למרות הכל, ולמרות הפחד הרגיל שלי מהדברים האלו, החלטתי שאני הולך עם זה עד הסוף. הלכתי לראיון, ישבתי מול האנשים באגודה שארגנו את הכל שראיינו אותי, השתדלתי לדבר בצורה רגועה וטובה ולהעביר את המסר, וככה התקבלתי. ביום שני בבוקר הגעתי למקום המפגש באולמן, שם חיכו שאר המדריכים, כולל אחד שלומד איתי בסמסטר (ואז גיליתי שהוא הפך להיות הרכז האקדמי של הפקולטה). נתנו לנו כמה דגשים, כמה מילים שצריך ללטף את הילדים בהם ויאללה, לכו קחו אותם מהטקס שלהם לפקולטות. רק מה? הטקס נגמר קצת לפני 11 אבל הקבלת פנים מטעם הפקולטה התחילה רק ב-12, ועד שהם לא עוברים את מה שהפקולטה תכננה איתם, אי אפשר לצאת לדרך ולהראות להם את הקמפוס. זו היתה שעה די מייגעת, כי הם וגם אני די השתעממנו לנו. אי אפשר לעשות משהו כי אוטוטו אמור להתחיל המפגש, אבל אי אפשר לעשות שום דבר אחר חוץ מזה. באיחור קל התחיל המפגש, וסגן הדיקן דאג להפחיד את הסטודנטים עם כל מה שממתין להם בפתח, פלוס איומים על מצב אקדמי לא תקין. אחר כך עוד זיוני שכל של הדיקן, הוועד וקידום סטודנטים ויאללה, תצאו כבר החוצה ונתחיל בסיור.

50 סטודנטים הגיעו ליום ההכוון, 3 מדריכים חיכו להם. חישוב מהיר נתן לי בסביבות העשרה. למה עשרה? שאלה טובה, אבל עדיף ככה. היתה קבוצה קטנה ונחמדה. עשיתי להם סיבוב מהיר בקומה התחתונה ובחוות המחשבים שהולכת להפוך לבית השני והשלישי שלהם בסמסטר הבא, אחר כך למעלה לספריה והחוצה אל העולם הגדול. בדרך עצרנו ליד מכלול, החנות המקומית לכלי כתיבה ושאר שטויות, שם הם קיבלו שי לכבוד פתיחת השנה (וכמובן שלא מקפחים את המדריך...). אחר כך עשינו טיול קטן והם ראו פחות או יותר איפה הם אמורים ללמוד מחוץ לפקולטה (עם אזהרה לא ללכת לאיבוד בתוך פישבך, לי זה כבר קרה בסמסטר הראשון) ובסוף התיישבנו קצת על הדשא לדבר, לשאול שאלות ולנסות לא להעמיס עליהם יותר מדי, רגע לפני שהם צוללים עמוק אל תוך החומר. בסוף הסיבוב חיכתה להם תעודת הסטודנט הנכספת והם הפכו לסטודנטים מן המניין. ממש מסע כומתה עשיתי להם. אז נכון שבלעתי קצת מילים ונכון ששכחתי כל מיני דברים חשובים יותר וחשובים פחות, אבל בסך הכל עבר חלק ואני מקווה שהשארתי עליהם רושם טוב וחיובי, ושלפחות הם התחילו את הסמסטר בצורה טובה.

והיום סוף כל סוף התחיל הסמסטר החדש, ובמיוחד לכבוד זה, מתוך 5 השעות שהיו מתוכננות לי במערכת למדתי רק שעתיים. הפקולטות לביולוגיה וכימיה מבטלות תרגולים שאמורים להיות לפני ההרצאות אבל הפקולטה שלי לא עושה את זה. אז קיבלנו מתרגל במערכות הפעלה שדאג טוב טוב להפחיד אותנו עד כמה הקורס קשה, מורכב, זוועתי ובעיקר חשוב להוציא בו ציון טוב אם רוצים להתקבל אחר כך לעבודה כלשהי. הוא המשיך להשתגע לו על הבמה והסטודנטים, שעדיין בטראומה מהמבחן של יום ראשון (שהוא קדם לקורס הזה...) לא ידעו איך לאכול את עצמם. דבר אחד יצא לי מהשעתיים האלו – אני הולך להוריד לי את הקורס בפיזיקה שהחלטתי ברוב חוכמתי לקחת. לא מספיק שהוא כבד, עמוס, לא מובן והיו 30 (!) נקודות פקטור בסמסטר האחרון, אני צריך לסבול אותו במקביל עם כימיה אורגנית ומערכות הפעלה. מספיק הרגתי את עצמי בסמסטר השני. לא צריך שוב. כל זה מפנה לי מהמערכת לא פחות מ-6 שעות ופותח לי לחלוטין את יום חמישי כיום חופשי לנוח, ללכת לחדר כושר, להשלים עבודות ולנסוע הביתה מוקדם יותר ובלי לחץ. הסמסטר הזה צפוי גם קורס שחיה, דבר שבכלל יוצר לי אי של שלווה באמצע היום, לנקות את הראש מהכל (רק חבל שהוא נופל על ההפסקה הפעילה ביום רביעי, אני מפסיד אריק ברמן בשבוע הבא).

לסמסטר הזה אני רוצה להיכנס בלי ציפיות מכלום. הציפיות, כידוע, רק הורסות וסופן באכזבות. הפעם אני רוצה להיכנס בראש שקט ובידיעה שיהיה מה שיהיה, אני מתכוון להיות נאמן לדרך שלי ולמצוא את הדרכים הטובות ביותר להשתפר ולהיות יותר טוב. כרגע הלימודים בעדיפות עליונה, יחד עם האנשים שיקרים לי. אני לא רוצה שום דבר מעבר כרגע בחיים שלי, שום דבר שיכול לקחת לי את הפוקוס ממה שאני צריך להתמקד בו. כן, גם בתחום הרומנטי. הסמסטר האחרון היה מספיק קטסטרופלי בנושא הזה, ואני עדיין מלקק את הפצעים ממנו. כרגע אני ממש לא רוצה שום דבר, ולא רק בגלל שעכשיו קצת יותר קשה לי להגיע לרמה מספיק קרובה של אמון ואינטימיות. אני פשוט מעדיף לא לחשוב על זה, ולרכז את הכוחות בדברים הממשיים  (ואם בכל זאת ייפול עליי משהו, רצוי לא מהפקולטה לכימיה, כי הספיקו לי השתיים בסמסטר האחרון). אני רק רוצה שקט פנימי, לתת למערבולת בפנים להפסיק להסתובב ולהפסיק את הבעבוע הפנימי. בניגוד ללימודים, מועד ב' לא יהיה כאן. אין טעם, אין רצון, אין סיבה מספיק טובה. אין סיבה בכלל.

שמור   בטל

44 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-21/3/2007 19:57

 

20 2/2007		בית
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

בית. לפעמים קצת קשה להגדיר מה הפירוש של המושג הזה בדיוק. לפעמים הוא נראה רחוק, לפעמים מחליפים אותו באחר, אבל הוא קיים איפשהו, הוא (ברוב הזמן) מקום המפלט שלנו מצרות היום יום.

אתמול (ראשון) חזרתי הביתה אחרי קצת יותר משלושה שבועות שהייתי בצפון. המבחנים והעבודות של סוף הסמסטר גרמו לי להישאר במשך כל כך הרבה זמן בצפון. שלושה שבועות של מרוץ אינסופי אחרי תרגילי בית אחרונים להגשה, אחרי השלמות של חומר חשוב למבחנים, ו-5 ימים עם 3 מבחנים לא פשוטים וכבדים מבחינת המשקל שלהם (4 נקודות זכות). אלו היו שלושה שבועות שהרגשתי שאני בתוך רכבת הרים, אולי הכי מטורפת שמישהו אי פעם בנה. פעם הרגשתי למעלה, הכי למעלה שיש, ובחלוף רגע אני בתחתית הכי עמוקה ללא כל אזהרה. לרכבת הזאת היו לא מעט פניות חדות, לופים אבל בעיקר, היו בה עליות וירידות.

חזרתי הביתה כדי להירגע קצת מכל הנסיעה המטורפת הזאת. יצאתי מהרכבת לכמה זמן, לקחתי ממנה חופש בשביל שכל הדברים שקורים בה יירגעו קצת, ושאני אוכל לנשום אוויר. זו הדרך הטובה ביותר להסתכל על הדברים קצת מבחוץ, לתת להם פרשנות אחרת, רגועה ולא כזו שקופצת מהר מדי למסקנות עוד לפני שמשהו באמת קרה. אחד הבאגים שלי הוא שאני מנסה לנתח כמעט כל דבר שקשור לי בחיים, מנסה להבין אותו עד הסוף ומנסה להחליט בכל רגע מה הדבר הכי הגיוני שצריך לעשות באותו רגע, וזה לא תמיד הדבר הכי נכון, או זה שיעשה לי יותר טוב לאורך זמן. הקפיצה המהירה הזאת למסקנות יכולה לפרק חברויות, לנתק קשרים או לגרום לי לעשות דברים שאחר כך אני אצטער עליהם. צריך לכל דבר לתת את הזמן שלו, לדעת את כל הפרטים ולחתוך עניינים כשמגיע הרגע הכי מתאים לזה, ולא לפני.

בכלל, כל הלחץ הזה ממש לא בריא, בטח שלא בתקופת מבחנים. גם אם יש דברים שפתאום נעשים לא ברורים, צריך לתת להם את הזמן להתבהר, לא לרוץ לכל הכיוונים ולהתחיל לנווט בין שני קטבים קיצוניים של החלטות. צריך להישאר באמצע ולתת למשקולות להיערם על המאזניים עד שתיפול הכרעה. הרי בכל רגע משהו יגרום לי לרצות ללכת לכיוון אחד או לכיוון השני. גם אם לפעמים יש סערה שמתחוללת לי בפנים, צריך לדעת להתעטף בקליפה שתשדר החוצה שהכל בסדר ובינתיים למצוא את הדרכים להרגיע את המערכת, בשביל לא להחליט בצורה פזיזה מדי. יהיו כאלו שיגידו שאני יותר מדי מחושב ויותר מדי זהיר בהרבה דברים, אבל מקרים שצריך להיות עדינים בהם, בעוד שבמקומות אחרים צריך להיות יותר ספונטניים ולחיות את הרגע. זה השילוב והידע ליצור יציבות בין שני הגורמים האלו שמעצבים לנו את האישיות ועוזרים לנו לעשות את הבחירות שלנו בחיים.

היו גם מבחנים בשבוע שחלף, ובעיקר ניסיון לעמוד בציפיות של עצמי ובעיקר להראות לעצמי שאני מסוגל להרבה יותר מהשנה הראשונה. עד עכשיו התחושות היו מעורבות, לא מבריק במיוחד, אבל גם לא נפלתי בגדול. אפילו בלוגיקה (בתנאי שאני לא אקבל אפס על הקורס בגלל השותף האידיוט שלי) שהכנתי את עצמי כבר למועד ב', אני מאמין שאני יכול להשיג ציון עובר. במקרה הזה אני מסתפק בעובר ולא שואף גבוה כי ההתכוננות שלי למבחן הייתה גרועה מאוד. העובדה שרק יומיים לפני המבחן ישבתי והתרכזתי רק בחומר ממש לא עזרה לי להבין אותו יותר טוב, וגם אז לא בצורה הכי אופטימלית (ביום שבת, יום לפני המבחן, הריכוז שלי בחומר ובניסיונות להבין אותו היה כמעט אפסי). יכולים להיות לי אינסוף תירוצים לעניין, אבל בסופו של דבר העדפתי להתרכז במבחנים שקדמו ללוגיקה במטרה להוציא בהם ציון טוב יותר ואחר כך לתקן גם את לוגיקה. בסופו של דבר, הציון בהסתברות (שכבר פורסם) אומנם מעלה לי את הממוצע הכללי אבל לא במידה הרצויה. אני שואף להרבה יותר והתקווה שלי שבשלושת המבחנים שעוד נותרו לי אני אהיה מסוגל להוציא ציוניים מספיק גבוהים בשביל להרגיש טוב עם עצמי.

אז עכשיו אני בבית לשבוע שלם, נהנה משינוי באווירה. אני יודע שיהיה לי הרבה יותר קשה ללמוד כאן כי אפשר בקלות לקפוץ לעשרות דברים אחרים ויותר קשה למצוא מקומות אחרים להתרכז בהם (כמו הספרייה בפקולטה שהתגלתה כמקום מצוין להתכונן בו למבחנים). גם הרבה פחות נוח כאן לשבת וללמוד, אבל זה באמת תירוץ עלוב. שלושת המבחנים שנותרו לי הם יותר פשוטים, יותר מעניינים מבחינת החומר ושלושתם מהווים קדם לכמעט כל הקורסים שיש לי בסמסטר הבא (מלבד פיזיקה, בעעע...). היום נחתי, עשיתי קצת סידורים (תספורת, עוד שנה של תבנית HTML לבלוג) ובעיקר מנוחה. מחר אני חוזר למסלול של לימודים כשהפעם התירוץ שאין מספיק זמן ללמוד לא יעבוד. המטרה מוגדרת מראש, ואני לא מתכוון לנוח עד שאני אשיג אותה (וככה בעוד דברים בחיים שלי).

והיא? עדיין חידה, אבל לפחות משאירה טעם טוב (בפה) בשביל לנסות ולפתור אותה...

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-20/2/2007 18:18

 

16 2/2007		נקודת רתיחה
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

אני לא טיפוס שבדרך כלל מתרתח בקלות. גם כשאני כועס אני שומר חלק מהכעסים האלו אצלי בפנים ולא מוציא אותם החוצה. צריך משהו באמת רציני בשביל לערער אותי לגמרי, להעלות לי את הסעיף. זה קרה דווקא היום.

מעשה בשיעורי בית בלוגיקה, שאותם אני מגיש יחד עם א', שהיה השותף שלי לחדר בשנה שעברה. לפי הסיכום בינינו, כל אחד מגיש בתורו את הגיליון. הכוונה במגיש היא לא יושב לבד ועושה הכל, אלא רק מתקתק אותו למחשב, מדפיס ומגיש. את שאר העבודה המשותפת, שעיקרה כמובן, לפתור את הגיליון, אנחנו עושים ביחד, או לפחות מנסים לעשות ביחד. נכון שהשתמשנו בלא מעט רפרנסים, אבל לא תמיד אין דרך אחרת להבין מה רוצים מאיתנו, מה גם שבסופו של דבר, מכל ההשקעה שלנו בגיליון שיעורים שלם, בודקים רק שאלה אחת ששווה 50 אחוז, ואם כל שאר השאלות נמצאות, מקבלים עוד 50 אחוז.

זו לא הפעם הראשונה שנתפסנו מעתיקים. למעשה, זו השלישית. בפעם הראשונה הצלחנו לשכנע את המתרגלת שהעתקה לא ממש הייתה שם (בעזרת מופע התעלפות) והיא העלתה את הציון. בפעם השנייה לקחתי את האחריות לטעות על עצמי, בתקווה שינקו את אלה שעזרו לי (מה שלא קרה). הפעם השלישית הייתה לשם שינוי על גיליון שהשותף היה צריך להגיש. ראינו את הציון ורצינו לראות את הגיליון, לראות מה הבעיה, לראות מה המתרגלת כתבה, רק שהגיליון לא הוחזר. המתרגלת שמרה אותו אצלה מסיבה לא ברורה. אחרי שהבנו שזה המצב, ניסינו לראות אם אפשר להיפגש איתה, אבל היא לא הייתה בחדר שלה. בינתיים פרסמו שעות קבלה מיוחדות של המתרגלים והמרצים, אבל שעת הקבלה של אותה מתרגלת שבדקה את התרגיל נפלה בדיוק על המבחן שהיה ביום רביעי, ומה לעשות, לא יכולנו להגיע. שלחתי לה מיילים, שאלתי אותה מה קורה עם התרגיל ומה אפשר לעשות (כי רצינו לראות למה הורדו הנקודות) והיא אמרה שהיא פנויה כל היום (של המבחן) ולמחרת. אחרי המבחן בהסתברות שאלתי את השותף שלי אם הוא מתכוון להגיע למחרת בשביל שנלך אליה, והוא ענה לי שאולי ושהוא יתקשר אליי בבוקר.

קמתי לי היום (חמישי) בבוקר ואחרי ארוחת בוקר התחלתי להתכונן למבחן שהיה אמור להיות לי בערב. בינתיים חיכיתי לראות אם הוא מתכוון להגיע. במקום זה קיבלתי ממנו מייל. המייל היה ממוען לאותה מתרגלת, אבל גם למרצים של הקורס ולמתרגלת האחראית. אני אחסוך ממכם את הנוסח של המייל, אבל הוא היה יותר מדי בוטה, שבו הוא דיבר על גחמות שונות של מתרגלים להוריד ציונים שבגללן הוא צריך להיאבק כשהוא חף מפשע פלוס דרישה להעלות לאלתר את הציון בחזרה (הציון קוצץ בשליש כי נמצאו עוד 2 עבודות דומות). המייל הזה לא בישר לי טובות. הייתה לי תחושת בטן שהתגובה לא תהיה בסגנון של "כן, אנחנו מצטערים והיינו צריכים להיות הרבה יותר נחמדים אליך", מה גם שהוא רק דיבר על עצמו עם אזכור קטן שהיה לו מתישהו שותף (בדיעבד, זה אולי הדבר היחידי הטוב בכל העניין).

התגובה לא אחרה לבוא. המתרגלת האחראית שלחה לנו מייל נזעם בחזרה. היא כתבה שמזמן היא לא נתקלה במכתב כל כך שופע ארס וחוצפה. זה גרם לאסימון אצלו ליפול ולהבין שהוא לא היה כל כך בסדר. הוא כבר הספיק לשלוח מייל מתנצל למתרגלת שבדקה את התרגיל (שדווקא ענתה בצורה נחמדה, בלי טיפה של כעס, ואפילו פירטה את הטעויות שעשינו בגיליון). כל הזמן הזה אני למדתי למבחן והשתדלתי להתרכז בו.

כשחזרתי לחדר מהמבחן, מבואס מהעובדה שחירבתי שם שאלה שלמה, ובעיקר נוטף מים בגלל שאיך שיצאתי החוצה התחיל שיטפון, חיכה לי מייל נוסף להשלמת הסאגה. הפעם אחד המרצים החליט להתערב. הוא קרא את כל התכתובת, הוא גם קרא את העבודות שהוגשו, והודיע לנו כי הם שוקלים להביא את המקרה לדיון בוועדת משמעת. כאן כבר נגמרתי לגמרי. זה כבר עבר כל גבול אפשרי. זו לא הפעם הראשונה שאני מוצא את עצמי כמעט דופק את הראש בקיר בגלל שנתתי לו לנסח מייל. בפעם הקודמת הוא שלח מייל שהוא טוען שאנחנו לא מכירים את האנשים שכביכול העתיקו מאיתנו (באחד הגיליונות הקודמים) בלי לברר מראש שמדובר באחד השותפים שלי לדירה. הרגשתי כאילו אני כבר בוער מבפנים. ליד ההודעה הזו חיכה עוד מייל ממנו שבו הוא מודיע לי שיהיה מה שיהיה, הוא מתכוון לקחת הכל על עצמו, לספר סיפורים ולהשאיר אותי מחוץ לעסק. כבר לא היה לי כוח יותר. כתבתי לו מייל בחזרה וכתבתי שהפעם הוא באמת עבר את כל הגבולות האפשריים, שאני לא מתנער מאחריות לגיליון עצמו אבל לא מוכן להיות קשור למייל האידיוטי של הבוקר. בסוף כתבתי לו שהקטע המסריח שהוא עשה לי בתחילת הסמסטר, שבו הוא "נזכר" להודיע לי יום אחרי שיצא גיליון שיעורים בקורס אחר שהוא מעדיף להגיש את השיעורים באותו קורס עם אנשים שלומדים איתו במסלול ולא איתי, הוא חסך ממני את ההחלטה לפרק את השותפות בשיעורי הבית. יש גבול כמה אפשר לסבול.

מן הסתם כבר לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר הערב. הייתי צריך להתאוורר, לנשום קצת אוויר אבל הגשם שכמעט לא הפסיק לא נתן לי לצאת החוצה. בנוסף לכל זה, הפקק החליט לקפוץ כמה פעמים, כנראה בגלל המכונת סיגריות המבחילה שנמצאת לי מתחת לחלון. אחרי שהאדרנלין נרגע קצת, ההרגשה של הכל הפוך התפוגגה במקצת, אפשר ללכת לישון. מחכים לי עכשיו יומיים של מרתון התכוננות למבחן שאין לי מושג בכלל מאיפה להתחיל ללמוד אליו. ואחריו? אחריו חוזרים הביתה אחרי יותר משלושה שבועות. קצת לנוח, לצבור כוחות ולהמשיך הלאה, למבחנים הבאים. אין לי כבר כוח...

שמור   בטל

31 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-18/2/2007 19:04