מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

12 5/2007		עוד חוזר הניגון
		תגיות: אוגי-מיוזיק, טכניון

אוטוטו הולכים לסגור חודש של שביתה והפתרון לא נראה באופק. כולם רבים עם כולם, מתעלמים מכולם, מתלהמים, הולכים מכות עם סוסי משטרה ובעיקר עושים פוליטיקה קטנה. השבוע שוב החליטו אצלנו לחזור ללמוד, אבל הפעם החליטו ליישר קו עם ההנהגה הארצית ולראות מה יקרה. הבעיה היא שלראשי המאבק לא ממש בוער לחזור ללמוד. הם עסוקים בלייצר סיסמאות ולשלוח מפגינים להתעמת עם שוטרים בירושלים, ויעשו הכל כדי שהשביתה תמשיך (גם אם זה אומר לשנות את שיטת ההצבעה בוועידה הארצית, רק בשביל שלא יהיה רוב להפסקת השביתה). אני כבר לא יודע בעצמי מה לעשות, כי כל יום שעובר נמתח כמו מסטיק, והחשש האמיתי הוא איך יהיה אפשר לחזור למצב של לימודים כשהכל יסתיים, אם וכאשר זה יקרה. כל המאבק הזה מתחיל לאבד עצמו לדעת ואף אחד לא מוכן לנסות ולנסח פתרון בשביל שהוא ייגמר. העיקר לשבות ולעשות רעש. היות וכך, החלטתי לחזור צפונה בשבוע הבא. לימודים לא ממש מתוכננים לי (אלא אם מרצה מסוים יחליט ללמד את המנקות) אבל הקמפוס יציע לי קצת יותר שקט בשביל להתחיל להשלים פערים אמיתיים, וגם לקחת מקדמה רצינית לקראת ההמשך. יחד עם כל זה, בקמפוס אני יכול ללכת בשקט לחדר כושר או לקפוץ לשעה-שעתיים של שחיה הגונה בשביל להתחיל לטפל גם בעצמי טוב יותר, ואלו דברים שאני לא ממש יכול לעשות בבית. זה עדיף על לשבת כל היום מול המחשב בתקווה שפתאום יצוץ ממנו משהו מעניין.

אתמול ושלשום ציינו אצלנו את יום הסטודנט ונתנו לנו יום חופשי מהשביתה. בשקט בשקט, כל האנשים שמטפסים להם על הקירות בבית חזרו אל הקמפוס בשביל יומיים של חגיגות. בניגוד לשנה שעברה, התוכניה של השנה נראתה פחות מבטיחה. הערב הראשון נראה מבטיח עם הרבה רוק ישראלי משובח, ואילו השני כבר נראה יותר פופ מיינסטרימי, רחוק מאוד מהגוון של היום הראשון. זה כמובן גרם לאנשים למצוא מספיק תירוצים לא להגיע להופעות השונות רק בגלל האמנים שמופיעים. אני, לעומת זאת, החלטתי שאני רוצה להיות בכל ההופעות שיש בבמה המרכזית (טראנסים לא נחשבים אצלי למוזיקה) וליהנות ממוזיקה ישראלית טובה.

הערב הראשון נפתח עם סינרגיה, שעלו להופיע באיחור אופנתי של שעה. כנראה שהזכיות האחרונות שלהם בתואר להקת השנה עלתה להם קצת יותר מדי לראש, כי הם הפגינו ביטחון עצמי מופרז ומחשבה שאנשים עד כדי כך מכירים את השירים שלהם. מלבד השירים שנטחנו ברדיו, הרבה אנשים לא זיהו את שאר השירים שלהם. המוכרים עוד נחמדים וטובים אבל אלו שלא הכרתי נשמעו מאוד דומים לאלו שאני כן מכיר וזה היה כבר קצת יותר מדי בשבילי. לא היה שיר אחד שגירה קצת מעבר ונכנס לראש וזה די חבל, כי יש להם פוטנציאל טוב. הדבר המעניין ביותר בהופעה היה להסתכל איך המארגנים מנסים ללא הצלחה להפעיל כמו שצריך את אחד מהמסכים שהם שמו, ודאג להראות את הסמל של ווינדוז בצהוב בוהק (במקרה הטוב, במקרה הרע הוא דיווח על קריסת מערכות).

אחריהם עלו להופיע מופע הארנבות של ד"ר קספר וההבדל בין שתי הלהקות פשוט זעק. זה היה כל כך ברור מי כאן היותר משופשף בהופעות חיות והשירים של מי הפכו לקלאסיקות אמיתיות. למרות שחלק מהשירים כבר כמעט בני 15, הם עדיין מקפיצים, קליטים ובעיקר מהנים, כמו ששירים באמת אמורים להיות. את הקספרים גיליתי בצורה מעמיקה יותר רק אחרי שהם התפרקו, וגם זה לא ברמה מספקת. המוזיקה שלהם מצוינת והם ידעו להקפיץ את הקהל כמו שצריך, ואפילו ניסו לעשות "גרסת כיסוי לעצמם עושים גרסת כיסוי", עם עיבוד שונה וטוב ל"בשמלה אדומה" (בסוף הם גם נתנו את המקור). הכרתי את רוב השירים שלהם, כולל את שני שירי הסולו של הסולנים ("אדוני הממון" של שי להב ו"אל" של אורן ברזילי המעולים) והבירה שזרמה לי בדם גרמה לי להתחיל לקפוץ יותר ויותר. האמת, זה לא ב"אשמת" הבירה, המוזיקה פשוט היתה מצוינת.

אחריהם, ואחרי נאום קצר נטול כמעט אמרות שביתה של יו"ר האגודה (אבל עם השטות ש"הסטודנטים בטכניון יראו לכולם איך מנהלים את המאבק"...) עלה ברי סחרוף. אם הקספרים עוד התנהגו כצעירים אך מקצועיים, כאן כבר הגיע אחד שמשופשף במופעי רוק גדולים (כולל אחד על אותו דשא לפני שנה וחצי) והראה לכולם למה הוא אחד הגדולים מכולם. נסחבתי/סחבתי לכיוון הבמה (זה לא היה ממש ברור, והיא תעיד על כך), שם חוויית ההופעה היתה החזקה ביותר, עם עשרות אנשים שקופצים אחד על השני עם מעט מאוד מרחב לזוז (אבל עדיין זזים וקופצים) ועם המוזיקה שמתנגנת ישירות לתוך המוח, כשהיא מדלגת על האוזניים ונכנסת מכל מקום אפשרי פנימה. הקפיצות, השירה (למרות שלא שמעו אותי, ואולי טוב שכך) גמרו לי את הקול והרגליים, ואחרי מנוחה קצרה כשנגמרה ההופעה, כשברקע איזה די.ג'יי אונס שיר, חזרתי לדירה. המוזיקה עוד המשיכה להתנגן לה מרחוק והפריעה לי לישון (גם האדרנלין עדיין זרם לו בפנים) אבל ההרגשה היתה מצוינת.

הבוקר היה קצת מוזר. היה חם אבל לא היתה טיפת שמש בחוץ. לא התפאורה הטובה למסיבת הבריכה שהיתה אמורה להתחיל בצהריים. השנה העדפתי להגיע רק להופעה של מוניקה סקס ולכן יצאתי מהדירה קצת לפני שההופעה התחילה. מועדון הספורט צמוד לטכניון ולמעונות שבהם אני גר, אבל בשביל להגיע אליו צריך לעשות חתיכת עיקוף, אבל הגענו בדיוק לתחילת ההופעה. ההופעה עצמה היתה טיפה מאכזבת. הם היו טיפה מיובשים ולא ממש ניסו להלהיב את הקהל שהשפריץ מים מתחתם. אומנם היה כיף להשפריץ מים, אבל הם יכלו להוציא מעצמם הרבה יותר בשביל כל זה (אפילו הג'ירפות המסטולים שהופיעו שם בשנה שעברה היו יותר מלהיבים). אחרי שההופעה הקצרה מדי (רק שעה) נגמרה ועלה עוד די.ג'יי החלטתי שעדיף לי להעביר את הזמן בבריכה אמיתית ולשחות איזה שעה בשביל הכיף (ויסלחו לי אלו שלא אמרתי להם שלום כשהלכתי. מצטער).

את ההופעות של הערב פתחה נינט טייב, בהופעה שהורכבה ברובה מתיכוניסטים חיפאיים מאשר סטודנטים. תפסתי לי פינה קצת מרוחקת בשביל לעמוד ולשמוע אם היא באמת מצדיקה את כל מה שיש מסביבה (כי פעם היא עוד היתה טובה). היא נראתה על הבמה כמו אחת שלקחה משהו לפני ההופעה וזייפה קלות בחלק מהשירים שלה. שי גבסו, שהופיע איתה ביחד, היה יותר מפוקס ממנה, והיה כמעט היחידי בכל המופעים שהתייחס בצורה יותר ישירה למאבק הסטודנטים עם שיר של בוב דילן. אבל דבר אחד לא לקחו שם בחשבון וזה את מזג האוויר המשוגע. אם בערב הראשון עוד היו טפטופים קלים פה ושם שרעננו את אלו שקפצו, בהופעה של נינט כבר ירד מבול. הם עוד ניסו לקיים את ההופעה, אבל אחרי שהגשם והרוח התחזקו ולאנשי הבמה נמאס לרדוף אחרי הניילונים שכיסו את המגברים שעל הבמה, הם החליטו להפסיק את ההופעה ל-20 דקות, ובסוף שרו עוד שיר אחד והלכו. הגשם השוטף גרם לאנשים לחפש מסתור ראוי כולל מתחת לעצים הקטנים שעומדים להם ליד הדשא.

אחרי שהגשם נפסק, ונינט נסעה לה, הגיע תורו של שלמה ארצי. רגע לפני שההופעה התחילה כבר ראו את ההבדלים בקהל בין שתי ההופעות, שהפך להיות יותר בוגר (היה שם זוג מבוגר שהגיע עם כיסאות מתקפלים בשביל לשבת ולראות את ההופעה). ארצי עלה לבמה עם חולצה אדומה של המאבק במקום המגבת הרגילה שלו ובשלב מסוים של ההופעה אפילו לבש אותה (גם אבי סינגולדה לבש אותה). ההופעה עצמה היתה מעולה והוא הוכיח את עצמו כפרפורמר מצוין. במיוחד בלט מאיר ישראל המתופף, שהוכיח כי הוא כמה רמות מעל לכל מתופף שיש כאן בארץ, רק לפעמים זה היה קצת יותר מדי, כשכמעט כל שיר נגמר בסולו תיפוף עצבני. ארצי היה אותו הארצי מההופעות, עם השינויים המוזרים במילים, הירידה אל הקהל (שמו לו מדרגות) ואפילו גער בצלם בזמן ההופעה כחלק מהשיר (הוא צילם את הקהל ואז קיבל "ההופעה היא כאן"). באחד הפעמים שהוא ירד למטה הוא זיהה שבשורה הראשונה נמצא נער שכנראה לוקה קצת בשכלו אבל שר את כל המילים. כשהוא שר את "מלך העולם" הוא שוב ירד לקהל והתחיל לשיר ביחד איתו את השיר, ואז הוא החליט פשוט לתת לו את המיקרופון ולתת לו לשיר בעצמו את השיר וגרם לקהל להתלהב הרבה יותר. הנער הועלה בהתחלה על הכתפיים בשביל שכולם יראו אותו ואחר הועלה לבמה והם שרו שוב ושוב את הפזמון ביחד, ואותו נער גם עשה את אותם שטיקים שארצי בעצמו עשה. זה היה אחד הרגעים היותר מרגשים של ההופעה. ההופעה המשיכה והמשיכה וגם כשנראה שהיא עומדת להיגמר, הם מתחו שוב ושוב את השירים והוסיפו עוד כמה. אפילו ההדרן עצמו כלל לא פחות מ-5 שירים, שלא רצו להסתיים. והקהל? הוא לא ממש רצה שייגמר. אנשים רקדו, שרו את כל המילים (לשם שינוי, הכרתי את כל השירים) ובעיקר עשו שמח, כי זה מה שהיה שם. אחרי קרוב לשעתיים וחצי של הופעה, היא סוף סוף נגמרה, והדבר היחידי שהצטערנו עליו היה הביטול של ההופעה של דפנה והעוגיות שבסוף לא באו (והיו גורמים לי לוותר על חלק מההופעה של שלמה ארצי).

בסיכומו של דבר (חייבים לסכם, תראו איזה פוסט ארוך יצא), היה יום סטודנט מצוין. אומנם לא טוב כמו זה של שנה שעברה, אבל יותר נחמד מזה שהיה רק שבוע לפני כן בתל אביב (שם היה הרבה יותר צפוף ומבולגן). עכשיו, אחרי שהחגיגות נגמרו צריך לחזור לשיגרה הרגילה, וכבר מחר יש שוב דיונים על השביתה ועל המאבק. סיבה מספיק טובה בשבילי לחזור צפונה. אז, נתראה שוב בשנה הבאה?

 

 

[אחלום לנצח – מופע הארנבות של ד"ר קספר]

שמור   בטל

22 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-12/5/2007 20:18

 

4 5/2007		שוברים ונשברים: פוסט פתיחת החודש (מאי 2007)
		תגיות: טכניון, אקטואליה, פתיחת חודש

ביום שני, אי שם אחרי חצות קפץ לי העדכון. משרד קמפוס באגודה שלנו פתח חשבון במסנג'ר ודרכו הוא מעביר עדכונים על השביתה. זה כמובן הדרך הכמעט יחידה לעשות את זה, אחרי שאתר האגודה דאג לקרוס כל יום בגלל שאף אחד לא באמת יודע מה קורה וכולם מנסים להבין. באותו ערב התכנסה הוועידה של האגודה והחליטה אחרי דיון ארוך מאוד להפסיק את השביתה ביום רביעי ולחזור ללמוד. זה כמובן יצר בלבול לא קטן, אחרי שבאתרים הגדולים פורסם שהסטודנטים דוחים את ההצעה שהועברה אליהם. הנימוקים שלהם היו שאי אפשר להמשיך לשבות כי המחיר שאנחנו, הסטודנטים בטכניון סופגים כתוצאה מהשביתה הוא גבוה יותר בגלל שאנחנו התחלנו ללמוד שבועיים אחרי כולם, ובעצם השבועיים שמחליטים להוסיף לסמסטר לא ממש מזיזים לנו. אותם נציגי סמסטר שהצביעו שם טענו כי הציבור שמאחוריו הם עומדים ביקש מהם להפסיק את השביתה

הנימוקים שלהם יכולים להישמע מאוד הגיוניים. קיבלנו סוף סוף הצעה כלשהי מהצד השני, שנראתה סבירה (למרות שהוועידה דחתה אותה) והממשלה לא ממש מתעניינת כרגע בסטודנטים. יש לה דברים יותר חשובים לעשות כרגע כמו לדאוג שהיא תמשיך לשרוד (ואני לא רוצה להיכנס כרגע לוויכוח הפוליטי שעומד מאחורי זה).

התגובות הנזעמות הגיעו כבר באותו הלילה. כל מי שדיברתי איתו, בין אם בפורומים השונים ובין אם ישירות, לא ממש הבין למה אנחנו מחליטים לשבור את השביתה בשונה מכל שאר האגודות בארץ (שמועות על אגודות נוספות ששוברות שביתה כמו העברית, בר אילן ובן גוריון, פרחו בכל מקום), ויותר מהכל, לא מבינים איך באמת הגיעו למסקנה הזאת שסטודנטים לא רוצים בהמשך השביתה. התגובות הזועמות הגיעו גם מבחוץ. בצהריים אתרי החדשות הגדולים פרסמו את דבר שבירת השביתה וגרמו לגל טוקבקים ענקי נגד הסטודנטים בטכניון. הלחץ הזה הביא להופעת סקר באתר האגודה (שקרס שוב ושוב) ולכינוס חוזר של הוועידה בערב אחרי שיותר מ-77% הצביעו בעד המשך השביתה והמאבק (נתונים סותרים הראו שבערך חצי מהסטודנטים הצליחו להצביע).

אני בעצמי לא ידעתי מה לעשות. אי אפשר לקחת את הסיכון שיהיו לימודים כי ביום רביעי הייתי אמור להתחיל מוקדם בבוקר וזה מאוד קשה להגיע מהבית בשעה כל כך מוקדמת. גם ככה תכננתי להגיע ולעשות סידורים (הגשת טפסי מעונות לשנה הבאה, כרטיסים ליום הסטודנט) אז העמסתי תיק פלוס שותף לדירה על האוטו של אבא שלי שנמצא ברשותי בשבוע וחצי האחרון ונסענו צפונה. רציתי להגיע בזמן ולראות מה קורה בוועידה, אבל כשהגענו ופתחתי את המחשב, גיליתי שרק בין 8 ל-9 בערב הדיון יהיה פתוח לכלל הסטודנטים ואחר כך  הם ידברו ביניהם ויצביעו שוב. השעה היתה קרוב ל-9 אז ויתרנו להגיע לשם, ואני יצאתי לסיבוב רגלי. בפועל, הסתבר שהדיון שם נמשך עד 11 ורק אחר כך נציגי הסמסטר התכנסו לדון. הדיון שלהם נמשך ונמשך ואנשים התחילו להתחרפן בהמתנה לתשובה. הייתי צריך להתרוצץ בין לא מעט אנשים שביקשו לדעת מה קורה (כאילו שאני ידעתי באותו רגע) והחצי גמר של ליגת האלופות שהתנהל במקביל. גם ככה הייתי עייף מהנהיגה צפונה, ועם איום לקום מוקדם למחרת. בסוף רק לקראת 1 בלילה יצאה ההודעה הרשמית שהשביתה ממשיכה והיה אפשר ללכת לישון בשקט.

התעוררתי בבוקר כשהשותף החליט שאני צריך לקום ולבוא להפגנה. גירשתי אותו בטענה שיש לי כבר דברים לעשות. אחר כך עבר מישהו עם מגאפון בחוץ וקרא לכולם לצאת להפגנה (ואם לא היתה לי רשת בחלון, כבר מזמן היה עף עליו כיסא). כשסוף סוף גירדתי את עצמי מהמיטה, הלכתי לבדוק אם החלב שרד את הזמן שהייתי בבית (העדפתי לא לעשות ניסויים בבני אדם ופתחתי את החדש שהבאתי מהבית), ואחר כך סידרתי את כל הטפסים שלי וטיפסתי במעלה ההר להגיש את טפסי המעונות (בתקווה שלא יטרטרו אותי שוב כמו בשנה שעברה). אחרי שסיימתי את כל טיולי הקמפוס, החלטתי שאם אני כבר כאן, אני צריך לנצל את העובדה וללכת לשחות. בבית אני לא יכול לעשות את זה כי המנוי לבריכה ולחדר כושר נגמר לפני יותר משנה, אז עליתי על מדי בריכה והלכתי לשחות קצת, לנקות את הראש לפני הנסיעה הביתה.

עכשיו אני בבית, קצת אחרי שחזרתי מיום הסטודנט (השובת) בתל אביב. הייתי עם מקליין ברובו, ובסוף הוא היה צריך לחתוך הביתה (לא נורא, את ברי סחרוף אני אראה בשבוע הבא). היה מלא באנשים, היה חם מאוד ובעיקר היה גשם מציק שירד כל הזמן ולא ממש גרם להקלה במחנק הכללי שהיה שם. חזרתי הביתה עייף ועם רגליים כואבות רק בשביל לגלות שוועד ראשי האוניברסיטאות החליט להכניס את כולם למלכוד. ביום ראשון, הם הודיעו, הם מתכוונים לחדש את הלימודים ושהמרצים ילמדו גם אם יהיה סטודנט אחד בכיתה. עכשיו אני באמת לא יודע מה לעשות, כי אני לא יודע אם אני מוכן לקחת את הסיכון הזה. מצד אחד, המאבק מוצדק ואי אפשר להפסיק אותו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן בלי הישג משמעותי אחד לטובת ההשכלה הגבוהה (ולא רק מבחינת שכר לימוד, אלא באופן גורף). אבל כמו שאמרתי, אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד חומר לימודי חשוב. אני מעדיף לסמוך קודם כל על עצמי בכל עניין הלימודים ולא להתחיל לבקש טובות מאף אחד (מה גם שאין לי יותר מדי על מי לסמוך), ככה שאני במלכוד כרגע אם לחזור או לא. זה לא שאני עושה יותר מדי דברים כרגע בבית שיצדיקו הישארות כאן במרכז. שם אני גם יכול ללכת לחדר כושר ולבריכה ולחיות בראש שקט יותר בלי שאף אחד יושב לי על הראש. אני גם ככה מתכוון להגיע בשלישי בערב או ברביעי בבוקר ליום הסטודנט אצלנו (רביעי בערב וכל יום חמישי) אז זה יגרום לי להגיע קצת יותר מוקדם. זה כמובן יצריך פתרון לאוטו של אבא שלי, שיצטרך לחזור בחזרה למקום העבודה שלו בנתניה.

עושה רושם שכל המאבק הזה יצא מכלל שליטה השבוע וממש אי אפשר לראות את הסוף שלו. הסטודנטים יותר מבולבלים מתמיד ולא יודעים מה לעשות. בין האירועים השבוע למדנו גם שראשי המאבק לא ממש רוצים לסיים אותו ולא הופיעו לפגישה שאורגנה עם נציגי משרד ראש הממשלה (רוב יושבי הראש של האגודות היו שם, כולל זה של הטכניון שאף אחד לא אוהב אותו). סמסטר קיץ כנראה לא יהיה גם השנה (אצלנו לפחות, המלחמה ביטלה אותו בשנה שעברה), והאיומים על ביטול הסמסטר הנוכחי מתחילים להיות יותר רציניים, למרות שמדובר בצעד חמור מאוד ואני ממש לא בטוח שהוא ייצא אל הפועל.

ואני? אני יושב בבית ולא עושה כלום. היום עוד ניסיתי להתחיל קצת ללמוד, לפתור את התרגיל בית שיצא בתחילת השבוע (בלי תאריך יעד) ולגלות שאני צריך לעשות למידה עצמית אם אני רוצה לפתור אותו כבר עכשיו. בין לבין התחלתי לעשות חשבון נפש יותר נוקב על אירועי הזמן האחרון, ובהתאם לרוח התקופה, לעשות לעצמי ועדת בדיקה, אבל זה כבר נושא לפוסט שלם בפני עצמו.

שרק ייגמר כבר, בשקט ובצורה הכי טובה שיכולה להיות. יהיה קשה לחזור ללמוד אחרי החודש הזה (כן, כבר עבר יותר מחודש מאז שהפסקנו ללמוד).

שמור   בטל

39 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-7/5/2007 21:07

 

20 4/2007		כאן שביתה
		תגיות: טכניון, אקטואליה, שחרור קיטור

כבר שבוע וחצי שהסטודנטים שובתים ואין ממש לימודים אמיתיים. אם עד עכשיו היו לי שני מבחנים בשבוע שעבר (בשניהם שיפרתי) ושתי עבודות להגיש, אז כבר אין לי יותר שום דבר על הראש. עד להודעה חדשה אני בחופש אמיתי מהלימודים, בלי שום עבודות ושיעורים שצריך להגיש, ובלי מעבדות שאמורות להתקיים בסוף בשבוע הבא (אבל זה כי אני לא עושה מעבדות הסמסטר).
האמת, החופש הזה מתחיל להזכיר את ימי יולי-אוגוסט. גם אז לא היו לי דברים על הראש ולא ידעתי מתי כל העסק יסתיים. אז זה עוד היה בתוך תקופת המבחנים אבל הדחייה בחזרה צפונה גמרה לבלבול במבחן שצריך ללמוד אליו. בסוף המבחנים התחדשו אחרי חודש וחצי והבעיה נפתרה. אבל מה נעשה כאן? בחלק מהקורסים כבר הלכו לאיבוד שני שיעורים ואני לא יודע מתי יספיקו להחזיר את הזמן שאבד. דחיה של סוף הסמסטר תגרור דחיה בתחילת סמסטר קיץ ואז דחיה הלאה ושוב נגיע לסמסטר חורף נטול חופשים ובלי חופשה בין הסמסטרים. לא שזה כזה גרוע, אבל צריך את הכמה ימי מנוחה האלו וזה מאוד היה חסר השנה. זה יכול להגיע למצב שסמסטר קיץ כולו שוב יתבטל וימנע מאנשים לקחת קורסים שהם שמרו לקיץ (אני עדיין שוקל אם לקחת גם כן, או לעשות חופש אמיתי, עם עבודה או חו"ל). אופציה אחרת היא פשוט לקצץ בחומר, אבל החומר הזה יהיה חסר להמשך הלימודים, וכבר בסמסטר הזה ראיתי איך המרצה בגנטיקה מתפתל בכיסא שלו כשהוא שומע שהמרצה בביולוגיה 1 לא לימד נושא שהוא די קריטי בשבילו. הם יכולים להגיד ללכת לנו ללמוד נושאים לבד וגם זה לא אידיאלי, כי לא בכל נושא אפשר לעשות את הדבר, ולא בכל קורס. אי אפשר להוסיף עוד שעות למערכת, כי זה יצריך סידור שלה מחדש ולא בטוח שהסטודנטים יכולים לעשות את זה עם כל האילוצים שיש להם.
בסופו של דבר, רק הסטודנטים נפגעים מהשביתה הזאת והיא לא מעניינת אף אחד. כבר היו מקרים השבוע של שבירת שביתה, שסטודנטים באו ולמדו ולמעשה פגעו בחברים שלהם ללימודים שלא הגיעו ולא ממש יוכלו להשלים את החומר כמו שצריך. המרצים, למרות ההבטחה שלהם, יכולים לעשות מה שבראש שלהם אחרי שהם הגיעו להסכם. לא מודדים אותם לפי השעות בפועל שהם לימדו וגם לא בודקים אם הם באמת לימדו. כמו שאחד המרצים שלי בסמסטר שעבר ניסח את זה: "אם אף אחד לא יבוא, אני עדיין אכול לשבת במשרד שלי ועדיין לקבל על זה כסף". את שאר המדינה השביתה הזאת ממש לא מעניינת, כי מי אכפת לו מסטודנטים ששובתים. נכון שכשהם יסיימו את התואר, הם ייכנסו למעגל העבודה וירוויחו מספיק כסף שממנו יופרשו למדינה מיסים טובים, הרבה יותר מאלו שלא הולכים ללמוד במוסד אקדמי, אבל עד אז יש מספיק זמן, והמדינה צריכה כסף עכשיו. הדרך הכי טובה היא כמובן להעלות את שכר הלימוד ולא לבדוק למה האוניברסיטאות הגיעו למצב כזה שאין להן כסף בכלל, ושהם לא מצליחות להתקיים בלי עזרה של תרומות. כמובן שהממשלה לא צריכה להשקיע כסף באקדמיה בשביל הישגים מדעיים חשובים שיעזרו לה ומבחינתה, שהסטודנטים יממנו את האקדמיה.
אחת ההצעות של הוועדה שהוקמה לצורך מציאת הפתרון לבעיה באוניברסיטאות היא להנהיג שכר לימוד דפרנציאלי, שאומר שככל שהמקצוע מבוקש יותר, ככה שכר הלימוד אליו יהיה נמוך יותר (ובאותו האופן, גם התשלום למרצים). זה כמובן פוגע בחופש הבחירה ובזכות של כל אדם לבחור את התחום שמעניין אותו. הרבה אנשים היום מתחילים ללמוד את מקצועות ההייטק, ולכן לפי התכנון הם יהיו זולים יותר, אבל מה אם כל שאר תחומי המדעים ותחומי הרוח. האם אנשים שרוצים ללמוד פילוסופיה לא יוכלו ללמוד את המקצוע רק בגלל ששכר הלימוד שהם יצטרכו לשלם הוא גבוה מדי, והם יצטרכו להתפשר על משהו שהם לא ממש רוצים ללמוד? ובכלל, למה מעלים את שכר הלימוד? לא היתה לפני כמה שנים ועדה שקבעה שצריך להוריד אותו? בראש הוועדה עמד אז השופט וינוגרד, שהיום הוא עומד בראש ועדת בדיקה אחרת. אני מקווה מאוד שלא יתייחסו למסקנות הוועדה הנוכחית ממש כמו שהתייחסו למסקנות הוועדה הקודמת שבראשה הוא עמד.
לצערי הרב, אני לא רואה פתרון קרוב לכל המשבר הזה. אני גם לא מאמין שאני אחזור ללמוד בשבוע הבא, אבל אי אפשר לדעת דברים כאלו עם שביתות. מצד אחד, אני מקווה שהסמסטר הזה לא יילך לי, במיוחד אחרי שסוף סוף נכנסתי למגמת שיפורים טובה והציונים שלי רק עולים ועולים. מצד שני, זכותי להשיג את ההשכלה שאני רוצה תמורת מחיר הגון ושווה לכל נפש, ושאני אקבל את התמורה המלאה למחיר שאני משלם. בין אם זה בכיתות לימוד, ספריות, ספרים, מחשבים ומעבדות לצרכי הלימוד וההשכלה שלי. כמובן שצריך את המרצים הטובים ביותר שהמוסד יכול לתת (ולא בכל המקרים זה מה שקורה), כמות מספיקה של מתרגלים (וגם להם מגיע לעבוד בשכר הולם) ובודקי שיעורי בית ומבחנים, שיעזרו לי להבין את החומר בצורה הטובה ביותר ויעזרו לי להצליח בלימודים.
עד שיחליטו אם לחזור ללמוד או לא, אני בבית, נהנה מהחופש הזה אבל מודאג מכל מה שמסביב. בניגוד לימי בית הספר, כאן הרצון שלי הוא ללמוד ולהבין, ולצבור את הידע המספיק בשביל להצליח בהמשך החיים שלי. אם השביתה תמשיך אחרי החג, צפויה הפגנה נוספת בתל אביב (לזו בירושלים לא הלכתי), והפעם אני מתכוון להיות שם. הגיע הזמן שמישהו יתעורר וייתן את מלוא תשומת הלב לעניין. בסופו של דבר, כולנו כאן מפסידים. וחבל.
שמור   בטל

14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-22/4/2007 21:07