אוגי

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±

מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

1/2018

קטעים בקטגוריה:

5 12/2006		אנקדוטות לאמצע הלילה
		תגיות: טכניון, אהבה ויחסים

אתמול אחרי הצהריים, אני מסיים עוד יום של לימודים ומתחיל לרדת לכיוון הפקולטה להעביר עוד ערב בניסיון לסיים עוד שיעורי בית (ולחכות לעוד כמה שנמצאים בקנה). כבר בכניסה רואים שהולך להיות ערב מעניין, כשכמה משאיות חונות ברחבת הכניסה ואנשים פורקים מהם דברים פנימה. עוברים את הבדיקה הבטחונית בכניסה לבניין (השומר כרגיל מנומנם) ואז מביטים ללובי. בעצם, מרוב אנשים לא רואים את הלובי. עשרות אנשים, אם לא יותר, מתגודדים להם ומסתכלים על כל מה שקורה. מסתבר שארגנו איזה ערב של תחרות יזמות כלשהי, וכל המי ומי הגיעו. אז היו דוכנים של כל מיני חברות, וממש כמו ביריד התעסוקה, אנחנו הסטודנטים הצעירים מנצלים את הערב בשביל לסחוב מתנות. השלל: שני עטים, מרקר דו כיווני ושרוך לפלאפון. סביר. בקצה של הפקולטה חילקו לחם שזה עתה נאפה עם טפאנאס (אני מקווה שאייתתי נכון, בכל מקרה, זה ממרח זיתים למי שלא יודע) וירקות, בצד השני היה בר משקאות חמים וכל האנשים חיכו שיתחילו ההרצאות שלשמם הם הגיעו. ברחבי הלובי הוקמו פינות הירגעות (זולה בשפת העם), אבל זה היה על חשבון חדר העיון שלנו (הידוע בכינויו חדר רעש, בגלל שאי אפשר לשמוע מבחוץ כמה מרעישים בפנים כשרבים על הוכחה בלוגיקה או הסתברות). אז מה עושים אחרי שטוחנים קצת לחם? נכנסים לחווה ומתחילים לעשות שיעורים, ואלה, כאמור, לא חסר. אחרי שעה ומשהו, כשאני חוכך בדעתי באיזה כד יש יותר כדורים ולמה לעזאזל אכפת לי אם הם ירוקים או בצבע בורדו-כחלחל, מישהו נכנס פנימה עם קופסה של אוכל סיני. התחילה ארוחת הערב. בלובי כבר היתה חגיגה שלמה. בצד אחד שולחן שמחלקים בו אטריות סיניות, לידו שולחן עם חומוס, בשר ופלאפל, ובקצה חילקו מרקים (גזר או ברוקולי). בבר משקאות נתנו גם קינוחים. בין לבין, קלטתי כמה עתודאים מסתובבים להם עם כוסות יין ושותים כאילו אין להגיש למחר תרגיל בית בלוגיקה. נו, מילא, עד שסוף סוף גם הם יכולים לשתות. בין לבין הרעים קולו של נשיא הטכניון שבירך את כולם על הערב ועל ההשתתפות ואיחל לכולם בתיאבון.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי היום כשחזרתי לחדר אחרי יום לימודים שכמעט נרדמתי בו, פתחתי את המחשב וגיליתי, כחול (עם לינק) על גבי לבן שנשיא המוסד שבו אני מעביר את זמני (יש הגדרה טובה יותר?) מתלונן, ממש זועק, שהמקום על סף קריסה כלכלית, ושהוא נמצא בגרעון של 25 מיליון דולר. מעניין, אמרתי לעצמי, שלמרות הגרעון הזה הם עדיין מסוגלים להרים ערב שכזה, להנאתם המרובה של הסטודנטים למדעי המחשב.

אחרי הקפיצה לחדר, קפצתי לבריכה. קצת שחיה לא תזיק (ולעזאזל הקור כלבים שיש כאן). יש משהו מאוד מוזר בבריכה אצלנו. כשמתחילים לשחות באיזור הרדוד, אז די חמים ונעים. איך שעוברים את הקו למים העמוקים תוקף גל קור שיכול לגרום למי שעוד לא ממש התרגל לקור של המים כזה הלם שעלול להטביע אותו. עד שמגיעים לצד השני (בכל זאת בריכה אולימפית) כבר מספיקים להתרגל, אבל ברגע שחוזרים ושוב עוברים את הקו למים הרדודים, נהיה כל כך חם, ככה שאם הייתי מסוגל, כבר הייתי מזיע (אבל אי אפשר, אני מתחת למים). כל זה מעלה את הסברה שלמרות היוקרה של המקום ולמרות ההשקעה, עדיין תמצאו את אלו שישתינו לכם בבריכה.

הוכחה? באינדוקציה!

סיפרתי כבר בפוסט הקודם את עלילותיי עם השותף החדש שלי וכמה אידיוט הרגשתי איתו. בעקבות זה שלחתי לו מייל מתנצל ואמרתי שהעניין הזה לא יחזור. הוא מצידו ענה לי שהוא באמת היה מאוכזב וכועס, ציפה שאני אסיים בעצמי את כל העבודה ואז נשב ורק נשווה תשובות. מהבקשה שלי לקבל עותק של מה שהוא עשה הוא התעלם (שלח אותי לקרוא את השקפים של ההרצאות והתרגולים) וסיים במשפט המחץ "עדיף שנשקול את המשך עבודתינו המשותפת" (באנגלית במקור). אז שקלתי. עכשיו אני מחפש שותף חדש, שעושה פחות פוזות (מיותר לציין שכבר התחלתי את העבודה החדשה).

דיברתי איתה במוצאי שבת.

כלומר לא ממש דיברנו. התכתבנו במסנג'ר.

כלומר לא ממש התכתבנו. בהתחלה שאלתי אותה אם היא מתעלמת ממני והיא אמרה שהיא לא דיברה עם אף אחד השבוע. אחר כך סיפרתי לה שהיה לי שבוע רע והיא ניסתה למצוא דרך לשמח אותי (אמרה שיש לה את כל המדריך לטרמפיסט לגלקסיה על ה-MP4 החדש שלה). בסוף סיפרתי לה למה רע לי. אחרי שתיקה של כמה דקות היא ענתה שהיא לא עשתה חושבים עליה ועליי ושמאוד טוב לה ונחמד לה לראות אותי בתור ידיד שלה, בין הקרובים ביותר שיש לה עכשיו (אם היו לי 50 שקלים על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה ממישהי, מצב העובר ושב שלי היה הרבה יותר טוב עכשיו). אחר כך היא הלכה לישון, ואני נשארתי עם ההרגשה הזאת, שלא משנה מה קורה, בסוף זה הכל בראש שלי ואני זה שעושה תמיד דברים מסובכים.

עכשיו אני צריך ללכת לישון. מחר צריך לדון במצבי האקדמי הלא תקין, ואולי לסיים שיעורים בלוגיקה

31 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של NineLives ב-8/12/2006 20:10

27 11/2006		בית משותף
		תגיות: טכניון

בשנה שעברה זה היה פשוט ונוח. חדר קטן שמחולק לשני חלקים, העליון שלי והתחתון של השותף שלי פלוס איזור משותף (בגלל המקרר, המיקרו, הרדיו, כלי האוכל והאוויר מבחוץ). 5 מדרגות בתוך החדר, עוד כמה מדרגות למעלה לכיוון השירותים והמקלחת ועוד כמה צעדים למטבחון. לא מגורי פאר, אבל אחרי החדרון בתוך מוסך שגרתי בו בצבא, הכל יותר טוב. שנה ב' הכניסה אותי כבר לדירה במעונות עם עוד ארבעה שותפים ועם כל מה שמשתמע מכך.

כבר בהתחלה צצו כל מיני בעיות. השותף הראשון שנכנס לפני כולם הספיק לדווח שקיבלנו משהו זוועתי. גופות של חרקים בכיור, טינופת וירוקת בכל מקום, קירות שחורים במקרה הטוב, מחוררים במקרה הרע ומה לא. בנוסף, אחד הדיירים הקודמים טס לו לצרפת והשאיר את כל הציוד שלו מפוזר בדירה. לקח לו כמעט שבוע אל תוך הסמסטר לפנות את הדברים שלו מהחדר שלו, מהסלון ומהמטבח ורק אז יכולנו להתלבש על הכל ולנקות כמו שצריך ולגרום למקום הזה להיראות כמו דירה.

כשהוא סוף כל סוף עזב היינו ארבעה, כולנו מאותו סמסטר מאותה פקולטה. לא ממש ידענו את מי אנחנו רוצים בתור שותף חמישי וגם לא מצאנו מישהו מתאים בשבילנו שלומד איתנו ומוכן להיכנס. ח' שאלה אותי אם יש לי מקום פנוי בדירה בשביל מישהו שלומד איתה ואני הסכמתי שיבוא. הוא לא נכנס לכאן בלי ועדת קבלה שעשינו לו אני ואחד השותפים, ורק אחרי שהוא קיבל את האישור וההסכמה, הוא קיבל מספר תעודת זהות (שלי) בשביל לתת למשרד מעונות ולהיכנס לכאן בתור שותף חמישי. בסופו של דבר התפשרנו על היותו עתודאי, נסתדר גם עם שניים.

את העתודאי שלנו החלטנו קצת לחנך, בעיקר על צעירותו. אחרי שהוא טינף קצת את המטבח ולא ניקה אחריו, הוא נשלח אחר כבוד לבקר את החתולים ליד הפח עם הזבל שהצטבר לו (נו, טוב, היינו חייבים להוריד את הזבל). תכננו גם שלט מיוחד לדלת שבו היה אמור להיות כתוב שכולנו משתחררים עוד 3 שנים (חוץ ממנו). הוא כמובן קיבל הכל בחיוך ובלי בעיות. הוא המשיך להתנהג כהרגלו בסמסטר הקודם (היה שכן שלי בביתן) ולהיות בעיקר בחדר שלו במהלך היום. בשבוע שעבר הוא נשבר והחליט לפרוש ולחזור לזרועותיו של צבא ההגנה, שהעביר אותו טירונות ביזיונית רק לפני חודשיים (לא ששלי הייתה משהו, אבל כבר עברו מאז 5 שנים). לפחות הוכחנו שקיים חוק שימור עתודאים.

בינתיים לומדים להסתדר עם מה שיש ועם מי שיש. מארגנים ימי ניקיון דירתיים, אוספים כסף לקופה משותפת ובעיקר מתפלאים איך ארבעה אנשים מסוגלים למלא מקרר ככה שהאור בתוכו לא יאיר כמעט בכלל מרוב אוכל. בסלון יש כבר טלוויזיה שחוברה לכבלים (משלמים בשביל זה 12 שקל בחודש גם אם היא לא הייתה שם) שנותנת יותר אווירה ביתית. חבל שהספות נראות כאילו חבורת חתולי המעונות חגגה עליהן במהלך הקיץ, ועד שלא יהיו לנו כיסוים מתאימים אנחנו מסתפקים בתחליפים. אחד השותפים התפרע במהלך סוף השבוע וצבע לעצמו את החדר, ואחר כך המשיך לכיוון המסדרון והסלון, עשה אותם לגמרי לבנים. ממש כאילו מוכנים למסדר צבאי. הוא בכלל קצת שרוט בעניין הזה, אולי כי הוא הקרבי היחיד מבינינו. הוא בכלל החליט על דעת עצמו להתמנות לרס"ר הדירתי ולנסות לטפל בעתודאים הפוחזים, רק שבשבוע שעבר, כשעשינו ניקיון קצת יותר רציני, הוא היה זה שהגיע אחרון וגם זה אחרי ששלחתי לו SMS נוזף. אותי הוא מינה למ"מ הדירתי, וקיבלתי גם אחריות על הקופה הדירתית, שנמצאת אצלי בחדר, ואחריות על כל מה שיצא ממנה. ממש יחידה צבאית קטנה (ורק זה עוד היה חסר לי עכשיו).

אז עכשיו אני יושב לי בחדר שלי, שבכלל לא קטן, עם המחשב שלי שמחובר לאינטרנט ומסיים עוד יום ארוך של לימודים ושיעורי בית. החדר שלי כבר מזכיר את מה שהיה החדר שלי בבית, עם אותו שטיח (איזה כיף זה שטיח!), עם הרדיו שהיה לי מעל השולחן ועם הזברה וכרית מכבי שנמצאים בראש המיטה ונותנים לי אפשרות לנוח כמו בן אדם על המיטה גם בשעות היום ולא רק בלילה. הכל כבר מסודר ומאורגן כמו שצריך, אני רק צריך להתרכז בלימודים. לא שזה קורה יותר מדי, אבל קורה לפעמים. אם צלחתי כאן שבת אחת, אני אשרוד גם את הבאות בתור, ובחודש הבא יש צפי לפחות לשתיים (וזה בגלל ששמים לי בחני אמצע בימים שישי וחמישי, נורא כיף). ולמרות הכל, לפעמים החדר הזה, שיותר גדול, נראה לי לפעמים ריק. אולי כי אצלי בפנים עדיין יש משהו ריק (אבל עזבו אתכם שטויות, עד שהצלחתי לנפק פוסט עם טיפה חיוך על הפרצוף...)

18 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-6/12/2006 00:56

25 11/2006		שבת טכניונית
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור, טכניון

שבת טכניונית ראשונה לסמסטר השלישי תופסת אותי בדיוק בסופו של שבוע של חזרה למציאות, של נחיתה חזרה לקרקע, וכרגיל, זה יותר קרוב להתרסקות מאשר לנחיתה. אני יושב לי בחדר ה-בכלל-לא-קטן שלי, המחשב לידי מחובר אל הקיר, על השולחן מפוזרות מחברות, ניירות של טיוטות משיעורי הבית וסרט שחשבתי לראות מתישהו, אבל לא לבד. הדירה ריקה כרגע, רק אני כאן. אחרי שיצאתי מהמקלחת קודם, כיביתי את הטלוויזיה, שסתם עשתה רעש. שותף אחד פרש אתמול מהלימודים (ומתגייס לצבא), שניים אחרים נסעו הביתה והחמישי נסע לבלות וגם מחר הוא לא יהיה כאן רוב היום, ככה שהתקווה לסוף שבוע עם אנשים התפוגגה במהירות. ריח של צבע באוויר אחרי שהשותף שנשאר החליט לצבוע כאן היום מתערבב עם שאריות הריחות של האוכל שהוכן במטבח קודם לכן, גורם לי עוד יותר לסגור את הדלת ולהתנתק. החלון גם ככה סגור, גם כי קר, וגם כי יש יותר מדי רעש למטה ממכונת הסיגריות (אבל לפחות לא מעשנים כאן למטה).

אז אני לבד, כמו כל סוף שבוע שנשארתי כאן בשנה שעברה, מקדיש אותו לשיעורי הבית שלי. במחשבה שנייה, אין לי יותר מדי מה לבכות על זה. רק היום הגשתי תרגיל בית באחד הקורסים שמועד ההגשה שלו ליום ראשון הבא, ועדיין אפשר להגיש את הגיליון הראשון שלו (שכבר קיבלתי עליו ציון, מנפלאות הפקולטה שנותנת אותו). על הלוח מעל הראש יש שני מקצועות פתוחים, אבל באחד מהם אין בכלל חובת הגשה. רק רצוי להבין את החומר, וכדאי שאני אעשה את זה מחר בבוקר כי לא היה תרגול השבוע בשביל לחזור על זה. בקורס השני יש בעיות. לפני שבוע יצאה העבודה, ואני לתומי חשבתי שאני אעשה אותה עם השותף שלי משנה שעברה, אבל רק אז הוא נזכר להודיע לי שהוא עושה עם מישהו אחר, מטלטל אותי לגמרי. רוב השבוע עבר בניסיונות למצוא שותף (או יותר נכון, לקטר על זה שאין לי שותף) במקום לנסות ולהתחיל להתמודד עם הגיליון בעצמי כדי לא לאבד זמן. בסוף נמצא מישהו שאין לו שותף, רק שהוא לא עשה רושם מי יודע מה בשיחה הראשונית, כשהוא אמר שכל אחד ינסה בעצמו לפני שנשב ביחד, ואני עדיין הייתי תחת ההשפעה של החיפושים, ככה שלא ממש התחלתי. לפחות יש את הסוף שבוע הזה בשביל לנסות להתקדם (ויש התקדמות) וכשיתחיל השבוע אני מתכוון לתת לזה את הדחיפה הראויה, לפני שינחתו עוד מכות (ותחילת שבוע זה זמן מצוין לעוד מכות).

לא נשארתי כאן השבת בגלל הלימודים שלי. אני יכול לבזבז את הזמן שלי טוב מאוד גם בבית. נשארתי בעיקר בגללה. לפני שבועיים היא שאלה אותי כמה פעמים אם אני נשאר או לא, ובסוף היה לי כל כך לא נעים לנסוע רק בגלל כמה דברים שהייתי צריך להביא מהבית. אז הפעם נשארתי, בתקווה לעשות משהו ביחד, אבל הרצונות שלי נשארים אצלי. כמו בלימודים שלי, גם כאן אני מרגיש תקוע, מרגיש שאני לא מצליח להתקדם לשום מקום וזה מתחיל לשגע אותי. אני מרגיש עכשיו איך אנשים מרגישים כשהם מנסים להתקרב אליי ואני חוסם אותם בחומות שמקיפות אותי. זה מרגיש כמו משחק של חתול ועכבר איתה. כשאני מנסה להתקרב, היא מתרחקת וכשאני נשאר במקום שלי ולא זז, דווקא אז היא מגלה סימנים של התקרבות, ואז אני מנסה להתקרב וכל הסיפור מתחיל לחזור על עצמו. אני לא מסוגל להתמודד עם זה. אני מנסה להבין אותה, להבין מה הולך לה בראש, מה מסתתר לו מאחוריי החיוך הקטן והנבוך שמסוגל להמיס אותי (גם אם היא לא רואה את זה). אני רוצה להיות שם בשבילה כל פעם שקשה לה, לתמוך בה, לגרום לה להרגיש טוב עם עצמה ועם מה שהיא עושה (והיא טוענת שבזמן האחרון היא מרגישה טוב).

אני לא יכול להתחיל לרדוף אחריה בשביל קצת תשומת לב אליי. נשבעתי לעצמי שאני לא עושה את זה שוב. זה רק יכניס אותי לסחרור יותר גדול, לתסכולים ולמעגל שהדרך היחידה לצאת ממנו היא בזבנג וגמרנו, דבר שאני יודע שלא יפגע רק בי. אני גם לא יכול לבוא ולהגיד לה מה הולך לי בפנים, כי זה יגרום לאותה תוצאה, וזה ינפץ אותי לרסיסים. אז למרות הכל, אני ממשיך במשחק של החתול והעכבר, נעמד לי במקום, מתרכז בדברים שלי, בלימודים שלי, נותן לה להתקרב ומנסה לחזור לקו שניסיתי לשרטט קודם, בלי להיכנס לשום לחץ.

אני לא צריך לרדוף אחרי העולם כל הזמן. אני לא צריך לנהל מרוץ אינסופי אחרי הדברים שאני רוצה שיהיו לי, כי המרוץ הזה לא ייגמר לעולם. לפני שבוע וקצת נהניתי מהחיים שלי למרות השיעולים (שהתמעטו בינתיים) ובהקשת אצבע אחת הכל התהפך, וחזרתי לרדוף אחרי הטוב שנעלם לי מכל פינה בחיים שלי. אני לא מוכן לרדוף אחרי העולם, עדיף כבר שהוא ירדוף אחרי. אני נמצא במקום שלי ומי שרוצה להשיג אותי כבר יידע איך למצוא אותי. הגיע הזמן להתרומם בחזרה, וליהנות ממה שהשבת הזו מציעה לי כמו שקט אמיתי בלי אף אחד על הראש, ועם אינטרנט שמאפשר לי לראות סרטים ופרקים של סדרות במצמוץ עין. עכשיו הזמן הכי טוב להרים את הראש, ולחזור למעלה.

17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-26/11/2006 23:01

הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378 כניסות