מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

28 8/2008		מכת חשמל
		תגיות: טכניון

אני תיכף סוגר 3 שנים במוסד הזה, ועוד לא הרגשתי כל כך חוסר אונים לילה לפני מבחן. אין, אני פשוט הולך להיכשל מחר ואין שום דרך שאפשר למנוע מהגורל הזה לקרות, אפילו לא פקטור עצבני במיוחד. אני פשוט לא יודע שום דבר ואין לי דרך להשלים את הכל ב-13 שעות הקרובות.

אני ופיזיקה אף פעם לא היינו חברים טובים. בנקודה מסוימת בתיכון חלה קריסה והציונים שלי פשוט צנחו. היה לי כבר ברור עוד מלפני זה שאני לא אגביר ל-5 יחידות והמוטיבציה הלכה לה. המפגש הבא עם הפיזיקה היה רגע לפני הלימודים בטכניון, עם מבחני הסיווג. חודשיים ישבתי וניסיתי ללמד את עצמי פיזיקה תיכונית, רק בשביל להגיע למבחן ולגלות שאני בעצם לא יודע כלום. החלק הראשון של מכניקה היה קטסטרופה (ואחר כך התרחש הנס בסוף הסמסטר הראשון) ואת החלק השני של חשמל עברתי במפתיע, בלי להבין כמעט כלום. אחר כך כבר הגיע הקורס הראשון האמיתי, ואיתו כבר ממש לא הסתדרתי. שילוב של הרבה מזל הוביל אותי ל-55 חלק יומיים לפני שהתחילה המלחמה, ואני נשבעתי שאני לא אגע בדבר הזה יותר. את הקורס השני החלטתי לדחות לסמסטר יותר נוח.

ואז פרצה שביתת המרצים ובעקבותיה הגיעו העוברים הבינאריים ואין הזדמנות טובה מזו לקחת את פיזיקה 2ממ (העודף מ’; במקור). אני מבין חלק מהתיאוריה, אבל לא מספיק ברמה של לפתור תרגילים לבד. ההשקעה בקורס הזה הייתה מינימלית (גררו אותי לעשות שיעורים, וכשלא פשוט רפרנסתי בלי לנסות להבין) וזה היה די צפוי בסופו של דבר. פשוט אין לי את המוטיבציה הדרושה בשביל ללמוד את הקורס הזה כמו שצריך ולהבין אותו לעומק. נכון שאני מנסה לשכנע את הפקולטה לוותר על המקצוע הזה כמקצוע חובה לכולם, אבל כרגע זה עוד רחוק ולא בטוח שאני אוכל ליהנות מזה (למרות שבקצב הזה, סיכוי טוב שאני אשאר כאן מספיק זמן בשביל זה).

חוסר האונים הזה מתבטא לראשונה בסוג של חרדת בחינות, דבר שלא היה לי מאז שהתחלתי ללמוד כאן ובטח לא היה לי בתיכון. מאז יום שני בבוקר הבטן שלי החליטה להזכיר לי שהיא קיימת ולהריץ אותי פעם אחרי פעם לשירותים. זה מגיע למצבים שאני פשוט מאבד את הריכוז שלי בגלל זה ואחר כך לך תמצא אותו שוב. הקלקול קיבה הזה, שהמקורות שלו לא ברורים (ושמלווה לפעמים בכאבי ראש), רק גורם לי להעצמת החרדה והחוסר חשק המוחלט מהמבחן הזה. בטח ביום שישי בבוקר, כשאני כבר אלמד למבחן הבא, הכל יהיה בסדר ואני כבר אתחיל לשכוח את כל מה שכתוב בגיליונות של בלייזר שמונחים בשירותים בדירה בדיוק בשביל המטרות האלו.

אני לא היחיד שחושש. אני יודע על כמה שלא ניגשים, ועל אחרים שפשוט פוחדים מהמבחן הזה. המרצה האחראי של הקורס ידוע בתור אחד שנותן מבחנים בלתי פתירים בעליל, והוא הוסיף שהמבחן הפעם יהיה פתוח לגמרי (לא אמריקאי כמו בדרך כלל) עם חומר פתוח, וזה אחרי שבוחן האמצע בוטל והמשקל של תרגילי הבית הוא זעום (רק 10%). כל זה רק גורם לתיאוריות הקונספירציה לעבוד שעות נוספות כאילו הפקולטה לפיזיקה עושה הכל כדי שאף סטודנט לא יוכל לקחת עובר בינארי על הקורס הזה.

אני באמת שלא יודע מה לעשות. בפעם הראשונה היו לי מחשבות לא לגשת למועד הזה, פשוט לוותר למרות שבזבזתי זמן יקר כל השבוע בגלל זה (זמן שהייתי יכול לנצל בנסיעה הביתה). מצד שני, אולי אני כן אדע משהו ואז יש סיכוי לתפוס 40 נקודות פקטור ולעבור. נראה לי שאני בכל זאת אגש, רק בשביל ההימור וניסיון להבין מה הולך, ואז כל חופשת הקיץ ה"ארוכה" תוקדש בעיקר ללמידה וחרישה כדי לנסות ולהבין את זה. בשביל זה צריך להתאמץ ממש חזק ולהצליח גם במבחן האחרון (ברוב חוכמתי גרמתי לכך שמועדי הב’; יתנגשו), ולקוות שמעבר הדירה (יום לפני מועד ב’;) יעבור חלק ומהר כדי שיהיה אפשר להצליח.

מוכן לעשות הכל תמורת 55. לא צריך יותר מזה.

שמור   בטל

17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ב-11/9/2008 00:47

 

26 7/2008		אז על מה היה כל הרעש?
		תגיות: אוגי-מיוזיק, טכניון, מסעותיי עם עצמי

והיה גם פסטיבל בתוך כל הבלגן מסביב. בניגוד לשנתיים הקודמות, התפקיד שלי הפעם נתן לי הצצה פנימה לארגון של האירוע עם כל מה שמשתמע מכך. כשפנו אליי עם בקשה לעזור, קשה היה לי לסרב למרות שזה אומר שאני הייתי צריך לוותר על האירוע עצמו. הסכמתי לוותר על היום הראשון ולהשתתף בהפקה עצמה, והתפקיד שייעדו לי היה אחראי על החשמל שזה בעיקרון להיות איש הקשר עם החברה שסיפקה את התאורה, הגברה וחשמל לכל האירוע בכל המתחמים השונים. בגלל שלא ממש יכולתי לוותר על הלימודים שלי בימים שלפני האירוע, את כל התיאומים מול אותה חברה עשה זה שהיה אחראי ביום השני (וזו נקודה לרעתי, ולא משנה כמה השתדלתי להיות בעניינים). ביום האירוע עצמו יכולתי להגיע למתחם רק לקראת 16:00 (כשב-16:30 המתחם היה אמור להיסגר לבדיקות אחרונות) בגלל שהמעבדה שלי התארכה מעבר למצופה ולא ממש יכולתי לנטוש באמצע. בימים שלפני הסתובבנו יחד עם דרישות החשמל של כל דוכן כדי למפות מי יצטרך חשמל וכמה, כדי שהחברה תוכל לפרוש את רשת החשמל לאירוע בשקט.

ביום האירוע הגעתי לחמ"ל קצת לפני שכל האירוע היה אמור להתחיל. החמ"ל מוקם השנה בתוך בית הסטודנט שעדיין בתהליכי בנייה (פחות או יותר סיימו את הקומה הראשונה של הבניין שבה ימוקמו משרדי האגודה) אז הכל עדיין היה מלא אבק ומבולגן. אפילו השירותים לא פעלו כמו שצריך, מה שלא מנע מעשרות אנשים להיכנס פנימה (כי האור דולק) ולחפש את השירותים ולא עזרו כל ההסברים שלנו אפילו כששמו שומר בכניסה. החלפתי לחולצת הפקה וקיבלתי מכשיר קשר שאיתו הייתי אמור לתקשר עם החמ"ל אם מתרחש אירוע. אם נשים לרגע בצד את העובדה שהאוזנייה הייתה כל כך לא נוחה ולא יכולתי לשמוע שום דבר מעבר דרך האוזן שהיא הייתה בתוכה, קיבלתי גם מכשיר דפוק שבקושי יכולתי לשמוע בו. אם הייתי הולך לאזורים שבהם יש יותר רעש, לא היה לי סיכוי לשמוע אם היו עולים מולי בקשר. לקח זמן לשכנע את האחראי על המכשירים בחמ"ל להחליף לי מכשיר ופתאום יכולתי לשמוע פנטסטי, אפילו ליד הרמקולים הגדולים (טוב, לא צריך להגזים).

האירוע עצמו התחיל קצת באיחור בגלל כל מיני בעיות מול המשטרה. אין לי מושג למה לא הצליחו לפנות את האנשים בזמן מתוך המתחם בשביל לבצע סריקות, ומה שהיה אמור לקרות מוקדם, קרה ממש סמוך לזמן שבו השערים היו אמורים להיפתח (בפועל, הייתה דחייה בפתיחה). זה גרם לבית הבובות לעלות לבמה מול בקושי 100 איש, לתת הופעה קצרה ולעוף (בבמה ביער הייתה להקה שעלתה להופיע מול הסדרנים בלבד). מאותו רגע היה אפשר להריץ את האירוע כמו שצריך, ואני הסתובבתי בין המתחמים, מנסה לראות אם יש כל מיני תקלות ולהזעיק את האנשים הנכונים. בהתחלה הייתי אמור לדבר עם המנהל שלהם, אבל הוא בצורה די בהמית, הפנה אותי לשני האחראים על המתחמים העיקריים שזללו חשמל, הבזארים והאוכל. איתם כבר היה יותר פשוט לדבר והם טיפלו במרבית התקלות שקרו. רוב התקלות נבעו מדוכנים שחיברו יותר מדי מכשירים לחשמל, מעבר למה שהם ביקשו (אחר כך הם התפלאו למה החשמל שלהם קופץ יחד עם החשמל של הדוכנים מסביב). אחרים התפלאו למה אין להם תאורה, כי קצת קשה לקבל תאורה כשאתם לא מבקשים ולא מביאים מנורות, ומוצבים מאחורי דוכן בגדים שחוסם לכם את האור. דוכן אחר התמקם במקום שאי אפשר היה לפרוש עבורו כבל חשמל בשביל תאורה (כי לא נשארו) ונראה לי קצת חצוף לבקש אחד כזה ב-22:00 בלילה. מעבר לזה, היה די שקט, והיה אפשר לנצל חלק מהזמן להפסקות מים בחמ"ל בגלל שהיה נורא לח (הרגשתי כמו במסיבת בריכה בתוך המים). להופעות היה לי קצת יותר קשה ללכת ולא היה כזה נורא. שמעתי סיפורים שמשינה קיצרו את ההופעה שלהם בגלל שהדוכן הסמוך של פפסי הרעיש להם והפריע להם במיוחד בשירים השקטים (הבנתי שהם סירבו להנמיך, ולדעתי היה פשוט צריך לנתק להם את החשמל).
ב-2 בלילה כל האירוע נגמר ואז היה צריך להתחיל להוציא את האנשים החוצה ולקפל את רוב הדברים. בנקודה הזו התחילו עוד בעיות כשכל הדוכנים במתחם המזון גילו פתאום שהולכים לכבות להם את הגנרטור בלילה (וזה קורה כל שנה). הזעקנו אנשים מהטכניון ומצאנו נקודת חשמל שאליה הם יכולים להתחבר, וגם על זה היו להם טענות. בקיצור, רק בלגן. ברקע אנשים יצאו החוצה מהמתחם, ופה ושם התחילו להתפתח כמה קטטות של שיכורים (ערבים) עד שהמג"בניקים קפצו עליהם והרחיקו אותם. אחרי שהכל נגמר הגענו לישיבת הפקת לקחים עם כל מנהלי המתחמים לשמוע את כל סיפורי הבלגן של היום (והיו לא מעט) עד שהתפזרנו לקראת 4:30 מול המתחם הדומם. כשהלכתי לישון השמיים כבר לא היו שחורים.

התעוררתי לקראת 12 בגלל טלפון של זה שהחליף אותי ביום השני. גם ככה תכננתי לקום בשעה הזו, אבל לא ממש שמתי שעון מעורר. קמתי, התארגנתי והלכתי ביחד עם ענת למסיבת הבריכה. באתי לבריכה רק בשביל ההופעה של טל פרידמן (אחרת הייתי ממשיך לישון) ולא ממש עניין אותי יותר מדי כל מה שמסביב. הוא נתן הופעה נחמדה, מרעישה, קצת זייף אבל נתן את השואו שלו שמתאים למסיבות בריכה כאלו. אחרי ההופעה וקצת אוכל התקפלתי חזרה לחדר לעוד קצת מנוחה (ואז לראות את הנזקים מהבריכה בדמות כתפיים שרופות).
את הערב הייתי אמור לבלות עם סימפ’;, אבל עד שהיא הגיעה, נכנסתי קצת פנימה להסתובב ולראות מה השתנה מהיום הראשון. הג’;ירפות כבר התחילו להופיע (יש להם כרטיס קבוע אצלנו כנראה) וגלעד כהנא דיבר שטויות כרגיל, אז חתכתי משם. אחרי שהיא הגיעה, הסתובבנו קצת במתחם ואז הגענו לבלון של אחת מיצרניות הבירה השונות. קשה לתאר את הדבר הזה בצורה שונה, כי זה היה בלון שבתוכו היה בר קטן ולמרבה ההפתעה גם במה קטנה שבה היו הופעות ואף אחד מההפקה לא ידע מזה עד לרגע שההופעות התחילו. ביום השני הייתה הופעה של מרסדס בנד אז אני וסימפ’; (יחד עם ענת) נכנסנו פנימה והם נתנו שם הופעה מעולה של למעלה משעה בהתחשב במימדים של הבלון וכמות האנשים שיכולה להיכנס בו, ולא ממש רצינו לצאת לשמוע את ההופעה של כנסיית השכל עם פורטיס שהייתה בחוץ. אחר כך חזרנו לבמה המרכזית, סימפ’; חתכה הביתה בגלל העייפות מהצבא, ענת נעלמה, ואני מצאתי את עצמי מול הבמה עם מקליין (יותר מדי בלוגרים בערב אחדג€¦) בשביל ההופעה של החברים של נטאשה, שמבחינתי הייתה אמורה להוות את השיא של כל הפסטיבל. בסופו של דבר, הייתה הופעה טובה אם כי היא לא התעלתה לרמה גבוהה במיוחד כמו שכבר יצא לי לראות אותם. חלק מהעיבודים החדשים לשירים לא עברו טוב את מבחן האוזן שלי. ציפיתי לקצת יותר מהם, והם נראו קצת כבויים ולא נתנו מספיק בראש, וחבל. אחריהם עלו היהודים, ולמרות שיש להם שירים נחמדים, אני לא ממש מתחבר למוזיקה שלהם ולרוב הרעש שהם עושים. גם ככה הגעתי להופעה שלהם נטול כוחות מכל היומיים האלו, עם רגליים שבקושי יכולתי לעמוד עליהם וכתפיים שרופות, וזה גם פגע לי בחלק מההנאה של ההופעה האחרונה. קצת לפני ההדרן חתכתי החוצה, בחזרה לחדר.

בסך הכל, אפשר לסכם את הפסטיבל הזה כהצלחה גדולה, אולי אפילו יותר מהשנים הקודמות. זה היה די מעניין לראות את הדברים גם מהצד השני, בתור ההפקה של האירוע (והאגודה עושה את זה לגמרי לבד, רוב מנהלי המתחמים וההפקה היו סטודנטים) ולמרות שלא היה קל, היה מהנה ומאתגר. שנה הבאה? אולי, אם יהיה לי כוח.

שמור   בטל

3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של פ(י)לו ב-26/7/2008 16:14

 

23 7/2008		מנעי קולך מבכי
		תגיות: טכניון

קצת קשה להתחיל לספר את כל סיפורי יום הסטודנט (טוב, טוב, פסטיבל הסטודנט. אחר כך עוד יבואו אליי בטענות) בלי כל מה שהתחולל מסביב, ולצערי זה עדיין לא נעלם. הבוקר של היום הראשון התחיל דווקא כמה עשרות קילומטרים צפונה, במעבר ראש הנקרה, כשהארונות של אלדד רגב ואודי גולדווסר זכרם לברכה עשו את דרכם חזרה הביתה. כמה ימים לפני כן, כשהיה ברור שזה פחות או יותר מה שהולך לקרות, ניסינו לחשוב מה אפשר לעשות עם כל האירוע וכל ההשלכות של מה שהולך לקרות. אי אפשר היה לבטל באופן מוחלט את האירוע, הן מבחינה כלכלית (זה היה פשוט ממוטט את האגודה) והן מבחינה אקדמית (הסמסטר עוד מעט נגמר ואין לאן להזיז את האירוע, מה גם שזה דורש כינוס של הסנאט שיאשר את השינוי בלוח השנה האקדמי). בכלל, קשה מאוד לנסות ולמתן אירוע בסדר גודל כזה, עם ציפייה ליותר מ-10 אלף איש שבאים ליהנות ולהשיג קצת שלווה בתוך שנת הלימודים המטורפת הזאת, שעדיין לא נגמרה (הסמסטר נגמר באמצע אוגוסט ואז מתחילים המבחנים), להתנתק לרגע מכל מה שהולך בחוץ ופשוט להרגיש קצת יותר טוב. החיים לא יכולים להיעצר כל פעם שקורה משהו ולפעמים פשוט צריך לשים את הדברים בצד ופשוט להרגיש טוב. נכון, זה נורא אנוכי אבל זה הדבר היחידי שיכול לשמור כאן על מעט שפיות.

די ברור שבלחץ כל האירועים נעשו טעויות לא מעטות. ביום הראשון החליטו לבטל את הזיקוקים שתוכננו, ולמיטב הבנתי, זה היה אמור להיות ככה גם ביום השני. הופתעתי מאוד כשישבתי על הדשא עם סימפ, בין הופעה להופעה, כשבדיוק בזמן שסיפרתי לה את כל הסיפור התחילו לירות זיקוקים. נכון, היו מעט מאוד, אבל די הרגשתי שזה לא במקום, למרות הכל. יכול להיות שהיה צריך למתן חלק מההופעות, אולי אפילו לוותר על הטרנסים בסוף הערב. לא היה קורה כלום אם מסיבת הבריכה הייתה מתחילה יותר מאוחר (היא לא התחילה במהלך ההלוויה, למרות מה שניסו להראות, וגם ככה כולם הגיעו לקראת 13:00) ואולי אפילו מתבטלת בצורה כזאת או אחרת. אבל ברגע שההחלטה ניתנה, אין כבר יותר מדי מה לעשות וצריך לעמוד מאחוריה וללכת איתה עד הסוף. חבל שאנשים מנסים לנפח את כל העניין ולעשות ממנו פופוליזם זול, כמו מה שקרה במהלך סוף השבוע האחרון, ונמשך אל תוך השבוע הזה. כל מיני גורמים החליטו להאשים את האגודה בכל חוליי החברה ולרדת לחיים של אנשים (כולל איומים וקללות). נדמה היה שכל אותם ימים הפכו לפסטיבל שכול אחד גדול, וכל מי שניסה לרגע לחזור לשפיות הפך למטרה. נכון, הלב נקרע לנוכח התמונות הקשות שהגיעו ולנוכח ניפוץ התקווה, אבל העניין התנפח קצת יותר מדי. אי אפשר היה לקיים את האירוע כאילו כלום לא קרה, אבל גם אי אפשר היה ללכת לקיצוניות השנייה ולבטל אותו לגמרי.

כל מי שראה את יו"ר האגודה ביומיים האלו הבחין כמה קשה לו כל העניין הזה. זה היה הרבה יותר מעבר לארגון כל האירוע (דבר שהאגודה עושה בעצמה ולגמרי לבד, בניגוד לכל האגודות האחרות). אף אחד מהאנשים שהיו אחראים על האירוע לא ניסה לגמד או להתעלם מכל מה שקרה, בניגוד למה שאנשים חושבים. חבל שיש אנשים שמנסים לקדם את עצמם ואת הדעות שלהם על חשבון הדם שנשפך. בסך הכל רצינו קצת שפיות, זה הכל.

"רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער ייפתח לו
ויבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם"
[מנעי קולך מבכי -עידן רייכל]

על הפסטיבל עצמו - בפוסט הבא.

שמור   בטל

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ר' ב-15/8/2008 22:31