מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

15 11/2006		גירודי גרון
		תגיות: אהבה ויחסים, אופטימי, טכניון

קצת קשה להסתדר עם מזג האוויר הזה. בחם שלי חם כשהחלון סגור, אבל כשאני פותח את החלון (בינתיים התריס השתחרר לו באורח פלא, הכל בגלל אורחת) נכנס כל האוויר הקר של הכרמל לחדר ומקפיא אותי. כמובן שההסקות לא עובדות (משרד מעונות מחכה לשלג) אז אני צריך להקפיא את עצמי בשביל קצת אוויר ולקוות שאחר כך אני אוכל מספיק לחמם את עצמי בחדר. לפחות הפוך הגיע היום (ביחד עם שואב אבק לשטיח!), אז יהיה יותר חם בלילה.

לא שזה עוזר יותר מדי לגרון שלי. בשבוע וחצי האחרונים התחילו לתקוף אותי שיעולים בצורה כזאת שמזכירה את המפגן שהגוף שלי עשה לקראת השחרור שלי מצה"ל. למי שלא מכיר את הסיפור (ויכול לקרוא אותו בארכיון), חודשיים לפני השחרור תקפו אותי שיעולים מהסוג הקשה, כמעט בלי הפסקה. זה התחיל עם צרידות מטורפת ששינתה לי את הקול לגמרי, ונמשך עם שיעולים שלא הפסיקו שהובילו להקאות ולהרגשה לא טובה, ושאחרי כל מתקפת שיעולים הייתי מסתכל במראה ורואה בן אדם מסמורטט לגמרי. במשך יותר מחודש תיזזתי בין מרפאת הבסיס, להפניות ברחבי הארץ, הגימלים היחידים בשירות (ארבעה), עד שזה נגמר בקפיצה למיון ורק אחרי זה המצב התחיל להשתפר (ואז גם יצאתי לחפש"ש). אז השיעולים שתוקפים אותי עכשיו מאוד מזכירים את התקופה ההיא. היו לי לילות השבוע שהיה לי נורא קשה להירדם בגללם, שהתהפכתי לי במיטה, מפזר חיידקים בכל רחבי החדר ומקווה לכמה רגעים של הפסקת שיעולים בשביל שאני אוכל להירדם. קלגרונים למיניהם לא ממש משפיעים וככה אני מנסה להעביר את הזמן, מקווה שלא יתקוף אותי איזה גירוד בגרון שיגרום לכל הדירה לרעוד. אז עכשיו אני יושב לי בחדר, עם חלון קצת פתוח (שטפתי וקצת מסריח מסבון רצפה) ועם כוס תה חם שמונחת לה על המחמם כוסות שלי שמחובר למחשב (המצאה גאונית!), מקשיב לשירים שהיא שלחה לי לפני שעה.

זה לא היה השבוע האידיאלי. זה קצת מסתכל כי חשבתי שהנה משהו מתחיל להתקדם לו ולקרות, ואז הגיע השבוע הזה שגרם לכל אחד להסתגר במחברותיו. ככה זה כשיש מבחנים שעוד צריך לגשת אליהם (שלה), אז דברים אחרים נשארים בצד. בינתיים אנחנו מדברים מדי פעם דרך המחשב, והיום נפגשנו, אני, היא והשותף שלי משנה שעברה, להעביר ביחד את הפסקת הצהריים של יום רביעי. אני צריך להזכיר לעצמי כל פעם מחדש שאני צריך לתת לזה לקרות בקצב שלו, לא לקפוץ ולרצות יותר ומהר, כי זה מה שהפיל אותי בפעם הקודמת. היא צריכה את הזמן שלה להבין מה קורה, עוברים עליה מספיק דברים גם ככה, ואני לא צריך לדאוג. מספיקה נשיקה קטנה על הלחי בשביל להבין שהדברים הולכים בכיוון החיובי. חוץ מזה, בשבוע הבא יקרו מספיק דברים שיפצו על השבוע הזה. אני מתכנן להישאר שבת בצפון, בעיקר בגללה, במיוחד אחרי שהיא רצתה שאני אשאר בשבת האחרונה, ואני נסעתי הביתה. אני לא רוצה את כל התסכול הזה על הראש שלי, לא רוצה להרגיש רע מכל העניין כי באמת אין סיבה.

אז בינתיים מתקדמים עם הדברים שצריך להתקדם, מפסיקים להתפלא איך פתאום ממש לא עמוס לי (ככה זה כשיש שני קורסים בלי שיעורי בית בכלל), איך תרגילים אחרים שניתנו לשבועיים נפתרים תוך יומיים, ואיך באופן כללי, לראשונה מזה הרבה זמן, אני מרגיש טוב עצמי (והנה בא עוד שיעול בשביל להזכיר ההיפך). מחר נוסעים הביתה לנוח קצת, לטעון מצברים ולהסתער על השבוע הבא. עכשיו רק צריך למצוא שיר לשלוח לה למייל מחר בבוקר ואפשר ללכת לישון (בתקווה שהשיעולים לא יפריעו) כמו שצריך.

שמור   בטל

15 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של NineLives ב-17/11/2006 23:17

 

9 11/2006		לזה אתם קוראים לימודים?
		תגיות: טכניון

אי אפשר לבקש שכל הסמסטר ימשיך כמו השבוע הראשון שלו, נכון? זה היה יכול להיות מצוין ככה, בלי יותר מדי דאגות, לימודים קלילים ונחמדים, לבלות בערב ובעיקר להרגיש טוב.

בשבת בערב כבר הגעתי לדירה החדשה. הייתי הראשון מבין ארבעתנו (עדיין לא יודעים מי החמישי) והתחלתי בארגון. הבגדים הסתדרו בארון, המחברות והקלסרים הסתדרו כמו חיילים על המדף והמחשב גילה שבאופן מפתיע הוא לא צריך להיגרר לחווה יותר כי יש לו שקע משל עצמו על השולחן ואני יכול לגלוש לי בחופשיות בחדר הפרטי שלי. יש עוד לא מעט תקלות בדירה, בין אם זה הרשת של החלון שקרועה והמסגרת שלה לא ממש מחוברת לחלון, התריס שתקוע, הכיסא שחסר (מצאתי לי אחד באיזה חדר מדרגות) וזה רק בחדר שלי. כשנכנסנו לדירה גילינו שהדיירים הקודמים השאירו את כל החפצים שלהם. רק ביומיים האחרונים הגיע הדייר והתחיל לפנות את כל הציוד שלו מהסלון ומהחדר שלו, שנכון לעכשיו עומד לו מיותם ומחכה לשותף החמישי. שלושת השותפים שלי מצוינים, כולם לומדים איתי ביחד בסמסטר וככה נוכל לשבת לנו ביחד ולפתור את השיעורים שקיבלנו. השבוע זה היה קצת בעייתי כי שלושתם לומדים למועד ג' שיש להם ביום שישי במבחן שאני כבר ניגשתי אליו פעמיים (אי אפשר יותר משני מועדים) וקיבלתי ציון סביר בהחלט. אז אני יושב לי בחדר וגולש להנאתי, או יושב עם סימפ בים, או נפגש עם השותף של שנה שעברה אצל ח' ומעבירים ערב נחמד ביותר.

הלימודים עד עכשיו לא קשים במיוחד, אולי כי זה שבוע ראשון. אפילו כימיה, מקצוע שהסתבכתי איתו בתיכון נראה נחמד למדי, כל עוד העתודאים משנה א' לא יעצבנו עם שאלות קיטבג (טוב, הם לא יודעים מה זה קיטבג...) את המתרגלת ויגרמו לי לדפוק את הראש בשולחן מרוב עצבים. בכלל, זה קצת מפחית מהלחץ הכללי לדעת שיש קורסים בלי חובת הגשת שיעורים כמו ביולוגיה וכימיה, שבהם באים ללמוד את החומר נטו בלי יותר מדי כאב ראש. נכון ששיעורים תורמים לכל הלמידה, אבל עם שאר הנזקים של הסמסטר הקרוב, זה בהחלט מתקבל בברכה, במיוחד כשנכנסים לקורס לוגיקה ותורת הקבוצות והמרצה פותח את הדברים שלו ואומר שידוע שזה קורס שלוקחים אותו במשך 2-3 סמסטרים, עד שמצליחים להוציא בו ציון חיובי. אותו מרצה התגלה כטייפ-קאסט הקלאסי של פרופסורים, עם מבטא פולני כבד, וחיבה למונרכיה, אחרת תסבירו לי למה הוא הזכיר כל הזמן מלכים בדוגמאות שלו ("קבוצת כל מלכי צרפת שחיים היום" או "קבוצת כל המלכים שאוהבים ללכת לחוף הים של תל אביב").

ביום שני ציינו אצלנו, באיחור אופנתי, את יום הזיכרון לרצח רבין עם טקס ושעה הפסקת לימודים במהלכו. שעה חלון זה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי ההרצאה בלוגיקה לקראת ההרצאה בהסתברות, אי שם למעלה בבניין של תעשיה וניהול (או יותר נכון – מעשיה וטיול). עכשיו נשאלת השאלה: מה ההסתברות שדווקא מכולם, המרצה בהסתברות לא יקבל את ההודעה על הפסקת הלימודים? מסתבר שהסיכויים גבוהים למדי, אחרת איך תסבירו את המבט המופתע שלו כשהוא לימד 10 סטודנטים בשעה הראשונה וכיתה מלאה בשעה השנה. לפחות הוא עשה חזרה קטנה על החומר, ולא הפסדנו הרבה, פרט לדוגמא על ההסתברות לפגוש דינוזאור במרכז הכרמל (יש לי הוכחה מצולמת!).

אחד הדברים שהכי מרגיזים לשמוע ממרצה על המשפט הראשון שלו זה תלכו למרצה השני, הוא הרבה יותר טוב ממני אחר כך הוא גם נותן מספיק חיזוקים לזה כשהוא מסתכל בשקפים שיש לו ומתחיל לקלל את מי שכתב אותם ולטעון שהם בכלל לא נכונים (וזה אחרי שהשם שלו הופיע על השקף הראשון). אחרי ההרצאה שלו שלחתי אנשים לראות את המרצה השני ולהחליט שאני עובר קבוצה ולהתחיל ביום שלישי יותר מאוחר, וביום רביעי קצת יותר מוקדם, אבל עדיין נסבל. ככה אני אוכל להמשיך ללכת לחדר כושר ולבריכה ולהשקיע קצת בעצמי בנוסף ללימודים.

וככה יגמר לו השבוע הראשון, עם טיפוס מהמעונות שנמצאים בתחתית של הטכניון אל הבניין של ניהול (צריך קצת כושר, לא?) ואז שעה הרצאה קטנה והביתה. אפילו היום הייתה מנוחה נחמדה בצהריים אחרי שגוגל השתלטו לנו על הפקולטה ואנחנו ברחנו החוצה אל אור השמש, להשתזף קצת אחרי כמה ימים אפורים, וגם לשמוע את ירמי קפלן נותן הופעה מצוינת (עוד שבועיים הופעה אקוסטית של שלומי שבן). ואחרי כל זה, אומרים שהסטודנטים בטכניון סובלים.

והיא? היא נותנת לי מחמאות על הספגטי שהכנתי לנו לארוחת ערב...

שמור   בטל

16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-13/11/2006 14:39

 

31 10/2006		משהו נגמר, משהו מתחיל
		תגיות: טכניון

בדיוק שנה עברה מאז התחיל הפרק של הלימודים האקדמיים בחיים שלי. זו היתה בעיקר שנה של להבין מה קורה מסביבי, איך אני יכול להפיק מעצמי את הטוב ביותר בשביל להצליח בלימודים. בסיכומו של עניין, נראה שהמצב מתחיל להיראות הרבה יותר טוב מקודם, שיטת הלימוד שלי השתנה ואני כבר יודע הרבה יותר טוב איך ומה אני צריך לעשות. זו היתה שנה שבה הייתי צריך לחזור אל דברים שכבר הספקתי לשכוח, ללמד את עצמי מחדש איך ללמוד אבל בעיקר זו היתה שנה שבה הייתי בכוחות עצמי, רחוק מהמסגרת המחממת של הבית כמעט בכל מובן.
זה לא פשוט להתרגל לחיים בחוץ ורחוק, גם כשמדובר בחדר קטן במעונות הסטודנטים. נכון שאין חשבונות על הראש מלבד התשלום החודשי למעונות, אבל עדיין כל שאר ההוצאות, מנסיעות, דרך אוכל שצריך לקנות כשלא מביאים מספיק מהבית ועד לבילויים כשמוצאים זמן (וכזה אין הרבה), נופלות דרכי ואני זה שצריך לשלוט בהכל, להבין מה קורה ולהתחיל לחשוב מסודר על הכל. אחר כך אני צריך לקבוע לעצמי סדר עדיפויות של מה צריך לעשות, אם לגלוש קצת באינטרנט בחווה (כי בחדר לא היה) או לשבת ולפתור שאלה מהגיליון האחרון בחדו"א, אם עדיף להישאר בסוף השבוע בצפון בשביל להכניס את החומר טוב יותר לראש לקראת המבחן או לנסוע הביתה, כששם לך תדע אם אני אוכל ללמוד כמו שצריך.
והיה גם את העניין של להסתדר ולהכיר אנשים חדשים. בהתחלה היה את א', השותף החדש לחדר, שאיתו היתה כימיה כמעט מההתחלה ולא היתה לנו בעיה להסתדר האחד עם השני, כולל כמעט בכל עבודות הבית למיניהן. אחר כך לומדים להכיר אנשים אחרים, מהשכנים לביתן ועד לאלה שלומדים ביחד איתי. שניים כאלו, נכון להיום, הפכו לשותפים החדשים שלי בדירה החדשה במעונות. בין השאר יצא לי להכיר אנשים שלומדים ביחד איתי: את ההוא שלוקח קורסים מתמטיים מסובכים יותר ומוציא ציונים גבוהים כמעט בכל מקצוע (ומתלונן על ציון פחות מ-80), את השניים שגרים בשכונה שלי, אחד מהם בבניין שצמוד אליי, חבורה של עתודאים שעונה על כל סטריאוטיפ שרק תחשבו לגבי חנונים (ואת שאר הגיקים שממש שורצים בחווה ומנהלים טקסי פולחן לפנדות אדומות שנראות כמו שועל) ועוד מספיק אנשים שאפשר לסמוך עליהם שיעזרו אם נתקעים במשהו. איפשהו בסמסטר הראשון התחלנו אצלנו מסורת קטנה של ערב סרט בימי רביעי, שנחשב ליום הלימודים הנוח (וגם ביום חמישי התחלנו ללמוד יחסית מאוחר). בהתחלה היינו שלושה: אני, א' וידידה שלו. בהמשך היא הביאה כל מיני חברות שלה, עד שפעם אחת היא הביאה את ח', שקיבלה קביעות ונוצרה לנו רביעיה. המסורת כנראה תמשיך בשנה הבאה למרות שא' כבר לא גר יותר במעונות, ולמרות כל מה שהולך ביני לבין ח' בזמן האחרון (אם אפשר לקרוא לזה ככה, אם בכלל).
בשבוע שעבר נסגר הפרק של השנה הראשונה, עם המבחן האחרון. כרגע אני לא יודע אם אני אגש לעוד מבחן בניסיון לשפר, בעיקר אחרי הנפילות במועדי ב' בסמסטר חורף. גם העייפות של סוף תקופת המבחנים והרצון להתחיל את השנה החדשה בצורה חלקה משחקים כאן תפקיד. היום בעצם התחילו ההכנות לשנה החדשה עם הקניות המסורתיות (בעיקר מחברות ועטים, אני לא צריך כרגע יותר מזה) והכניסה הרשמית למעונות. כפי שכבר כתבתי בעבר, מדובר בדירה ל-5 אנשים, כשכל אחד בחדר שלו. החדר עצמו נראה לא רע, במצב הרבה יותר טוב מהחדר הקודם שקיבלתי. שאר הדירה קצת פחות, בעיקר כי חלק מהדיירים הקודמים לא פינו אותה כמו שצריך. אני ושני שותפיי (השניים הנוספים עדיין בגדר תעלומה) כבר הספקנו להתארגן ולהתחיל לחשוב מה צריך לעשות. בשבת בערב זו כבר תהיה חנוכה רשמית, כשהמעבר יושלם והלימודים יתחילו. שנה ב' מתחילה.

סוף מודל
בראשית ברא יריב חבוט את ישראבלוג, הרבה לפני שהפך למפלצת שהוא היום. אי שם, בפברואר 2003 הצטרפתי לכל העניין. הפוסט הראשון הופיע לו בראשון למרץ, בשעת לילה מאוחרת. לקח לו זמן עד שהשם התייצב לו (זה השם השלישי) והעיצוב היה די בנאלי ומשעמם, כיאה לבלוג חדש. אי שם בסתיו, כשגיליתי איך אני יכול להעלות תמונות לכותרת, התחלתי לשחק עם זה ו-14/10/03, בדיוק שנתיים בצבא, התחיל מודל 2004. כאן באו בעיקר סיפורי השנה האחרונה שלי בצבא, וכל מה שהיה מסביב. באמצע עוד הספקתי לשנות את הכותרת וחלק מהעיצוב (היה שם את אוגי של נילס...). באמצע אוקטובר 2004 שוב מהפך, אוגי 2005 התחיל. השתחררתי מהצבא, הגעתי לעולם האמיתי. מצאתי לי עבודה מועדפת, עשיתי כסף, היכרתי אנשים, התכוננתי לאוניברסיטה. בסוף אוקטובר 2005 התחילו הלימודים והבלוג קיבל את הרענון שלו. הפעם כבר הייתי יכול לשחק הרבה יותר עם המראה, ולמעט שינוי הכותרת המתבקש בתחילת אוגוסט (חופשת קיץ, מלחמה), כמעט ולא חלו שינויים בתבנית, ולא רק מסיבות של חוסר זמן בגלל הלימודים.
שנת לימודים חדשה מתחילה ביום ראשון אבל זה לא הדבר היחידי שמשתנה. מבחינתי, זה הזמן להתחיל לקחת את עצמי בידיים ולעשות שיהיה לי יותר טוב, בעיקר בפנים, וככה זה ייצא כלפי חוץ. את חלק מהזמן בחופש הקצר שלי הקדשתי לטיפול השנתי בבלוג, ובסוף השבוע הקרוב תעלה גרסת 2007 שלו. תסתכלו עכשיו טוב טוב מסביב. סביר להניח שפעם הבאה שתיכנסו לכאן זה כבר יראה אחרת לגמרי...שמור   בטל

19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-3/11/2006 01:25