לוח שידורים חדש בYES+, כמה המלצות

יש סיכוי שראיתם כבר שYES+ עולים היום עם לוח שידורים חדש, כולל סדרות חדשות וכמה עונות המשך לסדרות ותיקות יותר. זו הזדמנות מעולה לכמה המלצות.

ונתחיל בסדרה המדוברת ועטורת הפרסים

עקרות בית נואשות Desperate Houswives

יום א' ב-22:00  החל מה-15.5

(שידורים חוזרים יום ב' ב-14:15, יום ב' ב-19:05, יום ו' ב-22:30 ובשבת ב-12:05)

היום זה מתחיל עם שידור שני פרקים ברצף !

סדרת דרמה קומית עטורת פרסים, המתארת בעזרת המון הומור שחור את החיים האמיתיים של עקרות הבית והאמהות. סדרה שחושפת בצורה אמיתית וכנה את אותו "שבט" מדוכא בחברה האמריקאית, עקרות הבית. הסדרה שמערבבת דרמה עם קומדיה, מתח ונראית לעיתים כמו אופרת סבון עוקצנית ומשודרגת, הצליחה לגעת בנושאים אקטואליים רבים, שמטרידים את החברה האמריקאית ומהר מאוד השיגה הזדהות רחבה אצל הצופים שמצביעים עם השלטים ורואים את הסדרה בהמוניהם. אפילו לורה בוש, אשת נשיא ארה"ב אמרה לא מזמן באחד מנאומיה שהיא עצמה "עקרת בית נואשת", אינדיקציה ברורה לגודל ההשפעה של הסדרה.

במרכז הסיפור עומדות ארבע נשים שמתגוררות בפרבר אמריקאי טיפוסי: סוזן (טרי האטצ'ר), אם חד הורית שבעלה עזב אותה וברח עם המזכירה שלו, ברי (מרשיה קרוס), עקרת הבית המופתית, לינט (פליסיטי הופמן) אשת קריירה מצליחה שעזבה את משרת הניהול שלה בכדי לטפל בארבעת ילדיה וגבריאל (אווה לונגוריה), דוגמנית לשעבר שחיה את חיי הזוהר עם בעל עשיר ובית ענק. הדמות החמישית בסדרה היא מרי-אליס (ברנדה סטרונג), עקרת בית למופת שיום אחד בלי שום אתראה מוקדמת, שמה קץ לחייה. התאבדותה נמצאת ברקע של הסדרה.  ובכדי להתסיס קצת את העניינים, נמאצ בסדרה גם אידי (ניקולט שרידן) רווקה הוללת ויפהפיה שקשריה עם הגברים השונים, מסעירה את השכונה. יש גם כמה וכמה גברים בסיפור, אך הסדרה כולה מתמקדת בנקודת המבט הנשית, של עקרות הבית הנואשות. כמו בכל סדרה, הדברים הנראים על פני השטח, אינם מתקרבים לתאר את מה שמתרחש באמת והסדרה מספקת הצצה צינית ומשעשעת על מה שקורה מתחת לפני השטח, בחיים הזוהרים של עקרות הבית בפרברים. הולך להיות שם חם.

אחרי הציפיה הגדולה, הסדרה הגיעה לישראל, אל תפספסו ! 

קישור לאתר הרשמי של הסדרה

הסדרה הבאה, שחוזרת לעונתה השניה, היא

ישנן בנות The L Word

יום א' ב-22:45  החל מה-22.5

(שידור חוזר יום ו' ב-23:30)

את סדרת הגייז הגברית, "הכי גאים שיש" כולם מכירים. הסדרה הזו היא הגרסא הנשית, הסדרה על חייהן של הלסביות ולמרות שהיא עשתה פחות רעש מהסדרה הגברית, מדובר בסדרה טובה לא פחות. הסדרה אמנם עוסקת בחייהם ובקשרים השונים של קבוצה של לסביות אבל דרך זה מעבירה המון מסרים על קשרים בכלל ופונה לכולנוץ בכלל הסדרות הללו, יכולות בקלות לשפר את הסובלנות והקבלה של השונה. הסדרה כוללת המון קטעים נועזים של סקס ועל מנת לקרוץ לצופים הגבריים (שלא ממש צריכים שכנוע אחרי שהבטיחו להם קטעי מין לסבי על המסך) עומדות במרכז הסדרה כמעט רק בחורות יפהפיות. הסדרה מנסה להראות את כל הצדדים של העולם הלסבי, דרך זוג שחי חיים משותפים ומביא ילד לעולם, דרך בחורה שהייתה הטרוסקסואלית ומגלה משיכה גם לנשים, דרך מספר חברות שמנסות למצוא בת זוג וחיות את עולם הדייטים המתסכל ודרך בחורה כובשת שמזיינת כל מה שזז כמעט. הסדרה קצבית וכוללת פסקול נפלא ובכלל מצליחה לסחוף לתוך הסיפורים המורכבים השונים של בנות החבורה. מומלץ בחום.

קישור לאתר הרשמי של הסדרה

הסדרה הבאה, שחוזרת לעונתה הרביעית, היא

נשות הכדורגלנים Footballers Wives

יום ב' ב-22:00 החל מה-16.5

(שידורים חוזרים יום ג' ב-14:45, יום ג' ב-19:20, יום ו' ב-21:15 ובשבת ב-16:54)

הסדרה אותה הזכרתי בעבר בהמלצותי, היא סדרת דרמה בריטית, שעוסקת בעולם הזוהר והתככים שמאחורי הכדורגל ובעיקר בנשותיהן של הכדורגלנים בקבוצה אחת בליגה הראשונה, קבוצת "ארלס פארק". להבדיל ממה שזה נשמע, הסדרה אינה סדרת ספורט, היא אינה מראה את משחקי הכדורגל עצמם, אלא עוסקת בדרמות, בתככים ובכל הרוע והבלאגן מאחורי הקלעים של עולם הזוהר הספורטיבי. סדרת דרמה עוקצנית וממכרת. שגם מי שטרם ראה, יכול להצטרף לצפייה בה. מהר מאוד מבינים מי נגד מי שם. הבריטים יודעים לעשות סדרות דרמה מצויינות והדמות הראשית טניה, היא אחת מדמויות הביץ' הטלוויזיוניות המרושעות והטובות ביותר שראיתי. מומלץ בחום.

קישור לאתר הרשמי של הסדרה

ונסיים בסדרה ההזויה, האפילה והמסתורית, שחוזרת גם היא לעונה שניה

ארצות הברית, שנות ה - 30, תקופת המשבר הכלכלי הגדול: בן הוקינס מוצא מסתור מפני החוק בקרנבל נודד, המנוהל על ידי דמות מסתורית נעלמה, הידועה בשם ''ההנהלה''. מוקף בפריקים ומנודים, הוקינס מתחבר מחדש לכוחות העל- טבעיים שלו, כוחות כה חזקים ולא צפויים. האח ג'סטין קרואו, מטיף דתי אדוק, נרדף על ידי חלומות וחזיונות אפוקליפטיים. גם הוא ניחן בכוחות גדולים, העומדים להתפרץ ולשנות את העולם. כעת, כשכל השחקנים ממוקמים, מתחיל המאבק בין כוחות האור לכוחות החושך.

קישור לאתר הרשמי של הסדרה

צפיה נעימה

אי המלצה על סרט - האושפיזין

סרט ישראלי עטור פרסים ותשבחות, שיצא ממש לאחרונה בגרסת הDVD.

להלן ביקורתי

שם הסרט: האושפיזין Ushpizin

במאי: גידי דר

שחקנים: שולי רנד, מיכל בת-שבע רנד, שאול מזרחי, אילן גנני

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

לא קלים החיים של משה (שולי רנד) ומלי (מיכל בת-שבע רנד), זוג חוזרים בתשובה החיים בעוני רב, באחת השכונות החרדיות בירושלים. משה, שהיה בעברו אדם אלים וחסר השכלה, מתקשה לדבוק גם בלימודי התורה. אבל מעל לכל מרחף הכאב הגדול על אי הצלחתם בהבאת ילדים לעולם.

בערב חג הסוכות, משה ומלי זוכים לנס - תפילתם נשמעת והם מקבלים 'גמילות חסדים' שמספיקה לצורכי החג. הנס מביא איתו 'ניסיון', ועם כניסת החג 'נופלים' עליהם באופן מפתיע יוסף ואליהו (שאול מזרחי ואילן גנני), שני פושעים נמלטים שאחד מהם הוא חבר של משה מהעבר. משה שמח לקיים את מצוות האושפיזין, הכנסת האורחים לסוכה, ומאמין שהמצווה הלא צפויה תסייע לו ולמלי להביא ילד לעולם. ההתנגשות בין עולמם של האורחים גסי הרוח ובין עולמם של זוג בעלי התשובה מעמידה את הזוג ב'ניסיון' המתגלה כקשה יותר ויותר...

דבר הפסיכופט:

שולי רנד, שהיה אחד השחקנים המוערכים בישראל וחזר בתשובה, איחד כוחות עם הבמאי גידי דר ועשה סרט,  שקיבל אישור לצלם בתוך תוככי האוכלוסיה החרדית, מה שבהחלט עומד לזכותו של הסרט ויוצר עניין. מבחינה קולנועית הסרט הזה מושקע מאוד ועשוי במקצועיות. המשחק של שולי רנד הוא החלק החזק ביותר בסרט ולמרות החסרונות שמצאתי בסרט עצמו, אינני מתפלא כלל שהוא זכה באוסקר הישראלי לשחקן הראשי. כל הסרט כמעט בנוי עליו ועל אשתו (שהיא גם אשתו במציאות) והם בהחלט מצליחים לסחוב את העלילה בצורה יפה על גבם. אבל פה לדעתי נגמרים הדברים הטובים בסרט הזה.

הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הייתה שהוא משאיר אותך עם יחס מאוד אמביוולנטי לגביו. מצד אחד, ברור לגמרי מה הסרט רצה להעביר לצופים: סוג של אגדה אורבנית, סיפור על אמונה וניסים והמחשה צינית מאוד של משמעות מצוות האושפיזין. בנוסף, הסרט גם מנסה להראות את הצד של החוזרים בתשובה ואת המאבק שלהם בעברם. מצד שני, אני לא חושב שהסרט הצליח לרגש, לעניין או לגעת בנושא יותר מאשר על פני השטח. העלילה כל כך קלישאית ומופרכת, שלעיתים זה פשוט מעליב. העובדה שבמרכז העלילה, מעמתים חוזר בתשובה דווקא עם עבר אלים ועם חברים פושעים היא מוגזמת לדעתי ונותנת תחושה שמאכילים אותך בכפית את המסרים. הדיאלוגים זוועתיים ונשמעים לעתים קרובות מדי, כאילו הם נכתבו בשפה נמוכה, הפוך לגמרי מהשפה היפה של של התנ"ך. בכלל, מבלי לפרט יותר מדי, בסיומו של הסרט, התסריט סוגר את הקצוות בצורה רשלנית, מהירה וגם די צפויה. אם מנסים לתאר את מה שקרה ובעיקר את סוף הסרט, זה נשמע צפוי ולא מתוחכם ושוב קצת מעליב את האינטילגנציה.

הייתה לי תחושה שהסרט ניסה ליצור אגדה קסומה, על ניסים ועל כוחה של האמונה, אגדה שתקסם לחילוניים שמחפשים משמעות עם מסרים דתיים "לייט" ומצד שני גם לדתיים שיזדהו עם המסרים עצמם. אך התחושה היא שנקודת המוצא של הסרט היא, שהחילונים כל-כך טיפשים וקלי דעת שצריך לפנות אליהם בצורה כה ברורה, כה שקופה ובשפה ותסריט חסרי תחכום? קשה לי להאמין שבנו אך ורק על הקהל הדתי, שרובו בכלל לא הולך לקולנוע ולא רואה גם סרטים בDVD.

לסיכום, עלילה סמלית שמועברת בשטחיות גדולה. אכזבה שנובעת בעיקר מהפוטנציאל שהיה בסיפור, סיפור שבפני עצמו יכל לרגש. הצורה בה הוא מועבר, הפכה אותו למשהו שמזכיר את סרטי הבורקס מהזן הנחות ביותר (וזה נאמר מאדם שמעריך ואוהב את סרטי הבורקס) בדיאלוגים, בדמויות הפלקטיות ובעיקר בבחירה בשני צדדים קיצוניים בצורה די שקופה ומביכה. הרושם שהמשחק של שולי רנד משאיר, נובע בעיני גם בגלל שהוא מצליח לשכנע בתוך כל הכאוס הדי שטחי מסביבו. לא ברור לי ממש על מה ולמה, הסרט הזה זכה לכאלו דברי הלל, מלבד כאמור תצוגת המשחק של הזוג רנד, שעובדת היותם בעל ואישה במציאות גם היא מוסיפה עניין למשחקם פה. גם אם מתעלמים לרגע מאי מימוש הפוטנציאל, בשורה התחתונה הסרט משעמם מאוד ברובו הגדול ובעיקר צפוי ולא מצליח לרגש, למרות הסיפור המאוד יצרי שעומד במרכזו. מלבד אולי כמה רגעים מאוד מקאבריים וציניים, שמצליחים להצחיק, אך גם מהווים חלק באותה שטחיות של העלילה, לא מצאתי בסרט רגעים טובים. עדיף לוותר.

ציון: 4 מתוך 10  

המלצה חמה על סרט - מלון רואנדה

סרט שטרם הוקרן בבתי הקולנוע בארץ, אך אפשר להשיגו בינתיים בDVD מתורגם לאנגלית.

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: מלון רואנדה Hotel Rwanda

במאי: טרי ג'ורג'

שחקנים: דון צ'ידל, ניק נולטה, ג'ואקין פניקס, דזמונד דובה, האקים קי-קזים, סופי אוקונדו

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

למרות שהמאורעות התרחשו בשנת 1994, לפני קצת יותר מעשר שנים ולמרות שהתקשורת באותה עת כבר הייתה גלובאלית ומפותחת, העולם עמד מנגד בעוד שברואנדה התרחשו זוועות שקשה לדמיין. למרות דיבורים על הסכם שלום בין המיעוט משבט הטוטסי וגדודי המורדים שלו ובין ראש הממשלה והרוב משבט ההוטו, יום בהיר אחד הכל התפוצץ והשנאה התהומית החלה להשפיע על המאורעות. שנאה זו, מקורה בכל שנות העריצות השלטוני ובמשקעי עבר מעידן השלטון הקולוניאלי הבלגי במדינה. הסיפור מסופר דרך סיפורו האמיתי של ג'ורג' רוססבגינה (דון צ'ידל) שהיה מנהל המשק במלון בבעלות בלגית בבירת רואנדה, קיגאלי. גו'רג' שהיה איש רב קשרים בגלל עבודתו, השתייך אמנם לשבט ההוטו, אך היה נשוי לטטיאנה (סופי אוקונדו) שהייתה משבט מהטוטסי. כאשר העניינים החלו להתדרדר במהירות, ג'ורג' מצא את עצמו בלב הסערה כשפליטים רבים נמלטו למלון ומגלה שגורל חייהם נמצא בידיו. הוא מנסה לעשות כל שביכולתו בעזרת אופיו וקשריו להציל כמה שיותר אנשים מהזוועה. במהלך מלחמת האחים ברואנדה, היה נסיון של ממש להשמיד את שבט הטוטסי וכמיליון נפשות איבדו את חייהן. מה הצליח אדם בודד וכריזמטי לעשות כנגד המאורעות הכל כך גדולים ממנו, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

לא בכדי השוו את הסרט הזה לסרט "רשימת שינדלר". הסיפור, המבוסס על סיפורו האמיתי של ג'ורג' רוססבגינה, אדם שמצא עצמו בעל כורחו בלב המלחמה, דומה מאוד לסיפורו של אוסקר שינדלר. גם ג'ורג' מגלה בעל כורחו שחיי אנשים רבים תלויים בו, גם הוא מתעלה לקראת המשימה במלוא כוחו ומנצל את הכריזמה האישית שלו, כמו גם את קשריו הרבים על מנת לעזור לאחרים. יש קשר של דמיון בין המלחמה ברואנדה ובין השואה ולו בכך ששבט ההוטו דיבר במפורש על השמדת עם והיה מונע משנאה גזעית טהורה. הסרט גם מסביר את ההבדלים בין שני השבטים במשהו שהבלגים קבעו בעת שלטונם ברואנדה ובהבדלים במעמד, אך גם בצבע עור ומבנה האף. קשה להישאר אדיש אל מול סיפור נוראי כזה.

הטבח ברואנדה מזעזע לא פחות בגלל העובדה שהעולם שתק והתעלם, כאשר בשטח הזוועות המשיכו להתרחש. לא רק שהתקשורת הייתה שם, גם כוחות של האו"ם היו שם במסגרת המאמצים להגיע לחתימת הסכם שלום בין הממשלה למורדים משבט הטוטסי. הסרט חושף כיצד העולם התייחס לאפריקאים כנחותים ולכן לא קם לעזרתם, גם כשהיו הזדמנויות פשוטות מאוד לכך. קשה פשוט לדמיין שדברים כאלו קרו רק לפני כעשר שנים ולאף אחד לא ממש היה איכפת. הישיבה על הגדר של אומות העולם, רק מראה שלא למדו כלום ושבמקומות מבודדים השמדת עם יכולה לקרות גם בימינו, מבלי שאף אחד יתערב, לפני שיהיו אבדות בכמויות כבדות מנשוא.

דון צ'ידל נותן פה הופעה מאלפת בדמות כל כך גדולה, מורכבת וכריזמטית ובתוך סיפור כל כך קשה מבחינה רגשית. לא בכדי הוא זכה למועמדות לאוסקר השחקן הראשי הטוב ביותר. גם ניק נולטה וג'ואקין פניקס, נותנים הופעות טובות בתפקידי משנה וגם סופי אוקונדו בתפקיד אשתו של גורג'.

אבל מעבר למשחק הנפלא, החלק הטוב ביותר בסרט הוא התסריט הרגיש והמופלא. קשה מאוד להעביר סיפור כל כך מזעזע וכל כך טעון רגשית וכל כך כאוטי, על מדינה שאיבדה שליטה ועל שנאה מתפרצת. קל מאוד לברוח להצגה קלישאית מאוד של הזוועות ולפניה לרגשנות של הצופים, אבל הסרט לא עושה זאת. במקום זאת, אנחנו נחשפים לזוועות בהדרגה, דרך עיניהם של גיבורי הסרט, כאילו אנחנו נמצאים שם. בנוסף, על מנת שלא להשתמש רק בדם וטבח, הסרט מצליח לרכז את הזוועה למקרים מאוד סמליים ושונים זה מזה באופיים, שמעבירים את הסיטואציה הבלתי אפשרית בצורה חדה מאוד ורבת השפעה. הסרט גם מצליח להראות את כל האספקטים של המלחמה ברואנדה, את מעורבות האום, את השנאה בין שני השבטים, את תפקיד התקשורת, את התגובות מחו"ל, את זוועות הקרב והטבח ובעיקר את הצד האנושי.

לסיכום, אין הרבה מה להוסיף על סיפור כל כך כואב, כל כך מרגש, סיפור של גבורה כנגד כל הסיכויים, סיפור על אדם שהעיז לקום, להאבק ולקבוע את ההבדל בין חיים ומוות להמון אנשים, תוך סיכון חייו. סיפור זה נבנה בצורה נפלאה, בעזרת תסריט שנבנה ברגישות אינסופית ושדרכו אנחנו כמעט חיים את הזוועות שלא ייאמנו. כיוון שהסרט אינו קלישאי בכלל, ארשה לעצמי קלישאה אחת בביקורת: הסרט הוא הרבה יותר מסרט, הוא גם מסמך אנושי חשוב ותמרור אזהרה, שאני מקווה שמישהו ישים אליו לב, הרי רואנדה לא הייתה המקום האחרון שבו התרחשו זוועות מלחמה. סרט מרגש, קשה, חשוב וסוחף שהוא מעין "רשימת שינדלר" של המלחמה ברואנדה. לא לפספס

ציון: 9 מתוך 10     

אי המלצה על סרט חדש - הצד הטוב של הכעס

דרמה קומית חדשה בכיכובם של ג'ואן אלן וקווין קוסטנר, שהגיעה לבתי הקולנוע בסוף השבוע

להלן ביקורתי

שם הסרט: הצד הטוב של הכעס The Upside of Anger

במאי: מייק בינדר

שחקנים: קווין קוסטנר, גו'אן אלן, אריקה כריסטיאנסן, קרי ראסל, איוון רייצ'ל ווד, אלישיה וויט, מייק בינדר

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

טרי וולפמאייר (ג'ואן אלן) קמה בוקר אחד ומגלה שבעלה נטש אותה ואת ארבעת בנותיה וברח עם המזכירה שלו לשבדיה. טרי נאלצת ללמוד להתמודד, ללא עזרתו של הבעל, עם בנותיה המתבגרות ומוצאת מפלט בשתייה אובססית. דני דייויס (קווין קוסטנר) הוא שחקן בייסבול מפורסם שפרש ומתפקד כשדר בתחנת רדיו בנוסף להיותו אלכוהוליסט מוזנח. דני שגר בשכנות למשפחה מתיידד עם טרי והם הופכים לחברים לשתייה. לאט לאט מתפתח קשר מיוחד בין דני ובין טרי ובנותיה אבל הקשיים הרבים שנקרים בדרכם מסבכים מאוד את העניינים.

דבר הפסיכופט:

ללא ספק, יש לסרט הזה את כל המאפיינים הדרושים להצלחה. סיפור דרמטי עם המון הזדמנויות קומיות, על אישה כועסת, הכי כועסת שאתם יכולים לדמיין. בוקר בהיר אחד היא מתעוררת ומוצאת את עצמה צריכה להתמודד עם האגו הפגוע בעקבות נטישתה ועם גידול של ארבע בנות מתבגרות, שכל אחת מהן מתוסבכת יותר מקודמתה. טרי בוחרת לברוח לשתיית אלכוהול ומתיידדת עם דני דייויס, שחקן בייסבול שפרש ומנסה להסתדר עם החיים שאחרי התהילה, בין פחית בירה אחת לשניה. הקשר שנוצר בין השניים מיוחד במינו ומספק גם הוא הרבה הזדמנויות קומיות. נסו לדמיין לעצמכם גבר מוזנח וקשוח, שמנסה להתמודד עם אישה נטושה וכועסת. ככל שהם מתקרבים רומנטית, האש רק גוברת. בנוסף, במשפחה שכולה נשית, יש גם כן לא מעט, הזדמנויות לסיפורים והסתבכויות רבות.

הקאסט של הסרט גם הוא נפלא. קווין קוסטנר נותן פה הופעה שמזכירה את ימיו הגדולים, ג'ואן אלן, ששיחקה בלא מעט סרטים, אבל זהו תפקידה הבולט ביותר, מספקת הופעה ברמה של אוסקר וגם בתור בנותיה לוהקו כוכבות עולות כמו אוון רייצ'ל ווד הנפלאה מהסרט "שלוש עשרה", קרי ראסל שמוכרת מסדרת הטלוויזיה "פליסיטי" ואליסיה וויט ואריקה כריסטנסן, שגם הן שיחקו כבר בלא מעט סרטים.

אבל כל זה נופל תחת ההגדרה של "ההבטחה של הסרט". נשאר לשאול את השאלה החשובה מכל, האם ההבטחה קויימה? התשובה היא חלקית. מצד אחד כל הנושאים שהזכרתי מספקים רגעים מעניינים וכמה סצינות מאוד משעשעות, אבל בסה"כ הסרט לא מצליח להמריא. העיסוק בבעיות שעולות עם בנותיה של טרי מאוד שטחי וגם דמותיהן לא ממש מפותחות אלא רק מוצגות בצורה קלישאית ובסיסית מאוד.  למרות שבנושא המרכזי של הסרט, הקשר שטרי מנסה לפתח עם דני למרות כל הכעס, יש עיסוק רחב ומעניין יחסית, התחושה היא, שהסרט מתמקד יותר מדי בלהראות את הצדדים של הכעס של האישה הנטושה ושוכח שיש צורך לפתח את הסיפור מעבר לכך. הסיפור שנבנה, מבוסס רובו ככולו על גו'אן אלן והיא עומדת בכך בכבוד ראוי לציון, אבל הבעיה המרכזית היא מה נשאר לנו מהסרט, מה בדיוק הוא אומר והאם יש בו יותר מאשר כמה קטעים חזקים.

הסרט שואל את עצמו ואת הצופים, מהו "הצד הטוב של הכעס"? אבל לצערי, בסופו של הסרט נשארים עם תשובה די בנאלית וסתמית וזה מסכם גם את מה שהסרט משאיר לנו הצופים. למרות כל ההבטחות שמניתי בתחילת הביקורת, הסרט לא מתרומם ולא משאיר שום אמירה מיוחדת לצופים ובזה לדעתי הוא גם נכשל.

לסיכום, קשה לשים את האצבע על מה שחסר בסרט הזה, אבל בסיומו נשארתי בעיקר עם הרגשה של הבטחה שלא נתקיימה. למרות שהסיפור טוב ומקורי, למרות מספר סצינות שנונות ומצחיקות ולמרות משחק נפלא של השחקנים הראשיים, הסרט לא מצליח ליצור משהו משמעותי. מי שמסתפק במה שסיפרתי פה יכול לראותו, אני אישית, הייתי ממליץ  להמתין להגעתו בDVD.

ציון: 5 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - מזימות זרות

מותחן חדש שהגיע בסוף השבוע לבתי הקולנוע, בכיכובם של ניקול קידמן ושון פן

להלן המלצתי

שם הסרט: מזימות זרות The Interpreter

במאי: סידני פולק

שחקנים: ניקול קידמן, שון פן, קתרין קיניר, איבן אטל, ג'ספר כריסטנסן, ארל קמרון, ג'ורג' האריס, ביירון אוטלי, סידני פולק

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

סילביה ברום (ניקול קידמן) היא בחורה אפריקאית לבנה, שעובדת כמתורגמנית בבניין האו"ם בניו-יורק. הפרשיה הפוליטית שעומדת על הפרק באו"ם, היא הטענות לרצח עם שנעשה במולדתה של ברום ע"י השליט העריץ זוואני. האו"ם שוקל להורות על חקירתו של זוואני בבית המשפט הבינלאומי בהאג וזוואני מחליט בצעד יוצא דופן לבוא לנאום בפני מליאת האו"ם ולהגן על עצמו. ערב אחד, כאשר סילביה חוזרת בשעה מאוחרת לקחת את חפציה מבנין האו"ם היא שומעת שיחה קצרה בניב אפריקאי ובה איום לרצוח את אחד הנואמים במליאת האו"ם. טובין קלר (שון פן) הוא סוכן בכיר ביחידה להגנת אישים בFBI, אשר איבד את אשתו בתאונה שבועיים קודם לכן, אך החליט להמשיך לעבוד על מנת להסיח את דעתו. הוא ושותפתו דוט וודס (קתרין קיניר), מקבלים על עצמם את הפרשייה כאשר תפקידם למנוע רצח במידה ואכן האיומים אמיתיים. סילביה ברום מגלה מהר מאוד שהסוכנים לא נשכרו להגנתה. בהתחלה קלר מתקשה להאמין לסיפורה של סילביה ומתחיל לחקור על עברה באפריקה ולחשוד שהיא מעורבת בסיפור. ככל שהסרט מתקדם, מתפתח קשר אמיץ בין קלר וסילביה ומצד שני הפרטים שהוא מוצא על עברהת מקשים עליו לבטוח בה. כיצד כל זה ייגמר, תאלצו לראות בסרט.

דבר הפסיכופט:

נתחיל בפנייה קצרה למפיצים שבוחרים את השמות בעברית. עם כל הכבוד להתחכמות, ליוצרי הסרט יש זכות לקרוא לסרט "המתורגמנית" מתוך רצון להדגיש את תפקידה באו"ם שהוא מרכז הסרט. הרצון שלכם לבחור שם שישמע כמתאים יותר למותחן הוא מיותר, מספיק שבתקציר כתוב מותחן. החלפת השם היא חוסר כבוד ליוצרי הסרט ועם כל הכבוד לכסף ששילמתם, להם יש עדיין יותר זכויות על הסרט מלכם.

סידני פולק שזכה באוסקר על סרטו "זיכרונות מאפריקה", אחראי גם לסרטים כמו "טוטסי", "הם יורים גם בסוסים" ולמותחנים "הפירמה" ו"שלושת ימי הקונדור". שיתוף הפעולה של במאי גדול עם ניקול קידמן ושון פן, שני שחקנים זוכי אוסקר, שחקנים נפלאים ופולריים, הוא הבטחה גדולה.

הסרט מוגדר כמותחן פוליטי, אך הוא אינו מותחן אופייני ועלילתו יותר דרמטית מאשר מותחת. בפעם הראשונה אי פעם, קיבלו יוצרי הסרט אישור לצלם בתוך בניין האו"ם בניו יורק, דבר שאותי לפחות, אחרי הצפייה בסרט, לא מפתיע. מצד אחד הסרט נותן הצצה למתרחש בתוך בניין האו"ם ועלילתו עושה שרות חשוב לאו"ם ומציגה בחום רב את נחיצותו ומצד שני ברור גם מדוע יוצרי הסרט התעקשו על צילום בלוקיישן האמיתי. העובדה שגיבורת הסרט עובדת כמתורגמנית והפרשיה הפוליטית שמסעירה את האו"ם, הם הבסיס לכל העלילה של הסרט והצילומים במקומות האמיתיים, מוסיפים עוצמה לעלילה.

למרות שאפשר להתאכזב מרמת המתח שהסרט מצליח לספק, העלילה עצמה מורכבת מאוד ועוסקת בהמון נושאים מעניינים השזורים זה בזה בצורה טבעית ונהדרת. התסריט של הסרט מצויין ומצליח לשמור על עניין, גם אם לא על מתח כאמור. בין הנושאים שעולים במהלך הסרט יש המון נגיעות לנושאים הפוליטיים האפריקאיים. זה כולל טיהורים אתניים, מאבק של קבוצות מורדים בשלטון, אנארכיה ברחובות, המתיחות בין האפריקאים בעלי צבע העור השחור ובין האפריקאים הלבנים ועוד. אמנם במרכז הסרט עומד מדינה שאינה קיימת, אך ברור למי המסרים מכוונים. במהלך הסרט, אנו רואים מקרוב, כיצד האו"ם מטפל בנושאים רגישים כמו הטענות לרצח עם ובכלל, הצילומים בבנין המליאה, מספקים הצצה נדירה ומעניינת על המנגנון של האו"ם. בנוסף, כיאה לסרט מתח, אנו רואים כיצד מטפלת יחידת הFBI באיום מורכב מעין זה, כולל המעקבים, ההגנה על סילביה והחקירות האינטנסיביות.

בנוסף להתרחשות החיצונית, הסרט עוסק המון בנפשות גיבוריו. הקשר המיוחד שנוצר בין סוכן הFBI שאיבד את אשתו ובין המתורגמנית היפהפיה, הוא קשר שנע בין חשדות ובין הזדהות וגורם לשניהם להמון לחץ נפשי. העובדה שהמתורגמנית נמצאת תחת איום על חייה, אחרי ששמעה משהו שהיא לא אמורה, מכניס את הFBI לתמונה, אך גם מכניס את הלחץ לעלילה וגורם לגיבורים להתנהג כל הזמן כאילו הם בתוך סיר לחץ. הפערים התרבותיים בין האישה שגדלה וחונכה באפריקה ובין סוכן הFBI המחוספס והצורך לסגור עליהם במהירות על מנת למנוע את הרצח ולשמור על חייה של סילביה אחראים על הקצב של הסרט. "שחקן" נוסף שלוקח תפקיד ביחסי קלר וסילביה הוא המוות. בעוד הוא איבד את אשתו לפני שבועיים, היא נאלצת להתמודד עם איום על חייה ועם רצח העם שהתבצע במולדתה והם נאלצים להתמודד גם עם המוות שנמצא באוויר, בעזרת המטען שכל אחד מביא מחייו הוא. כבר מתיאור זה, ברור כי העלילה כולה בנויה על כתפיהן הרחבות (או יותר נכון הדקיקות)של ניקול קידמן ושון פן. העלילה מבוססת, מעבר לסיפור הדרמטי והמותח, גם  על הדקויות ביחסים בין הגיבורים וללא ספק, שני השחקנים סוחבים את הסרט בצורה נפלאה עם משחק מצויין כתמיד. בלעדיהם, נראה שזה לא היה עובד. הבימוי גם הוא מעולה והסרט כולל לא מעט קטעים חזקים וצילומים נפלאים.

ככל שהעלילה מתקדמת, לא ברור האם אכן ישנה תכנית לרצוח את המנהיג במליאת האו"ם או שבכלל מדובר בקונספירציה גדולה בהרבה. כמו כן, חקירה על עברה של סילביה, מעלה אצל קלר חשדות על מעורבותה ודמותה נעה לאורך הסרט בגבול הדק בין חשודה לבין נמצאת תחת איום. הגבול הדק הזה, הוא שמחזיק את העלילה כמעט לכל אורכה ומספק גם כמה וכמה הפתעות, אבל את זה כבר נשאיר לכם לראות.

לסיכום, סרט שמרכזו עומד סיפור הומני על רצח עם באפריקה ובעיקר ההתמודדות של האו"ם עם הסיפור. דרך הסרט אנו מקבלים הצצה מעניינת לתוך המנגנון של האו"ם ובמקביל אנו עוקבים אחרי קשר מיוחד ומורכב שמתפתח בין שני גיבורי הסרט. תסריט מעניין ומשחק נפלא, מחזיקים את הצופים בעניין לכל אורכו. הסרט מאכזב מבחינת רמת המתח שהוא מספק ובכלל מסיפור טוב כזה עם במאי מעולה ושחקנים נפלאים, אפשר היה חצפות ליותר. ציפיתי למשהו חזק בהרבה מבחינת רמת המתח והאינטנסיביות של העלילה, אבל הדרמה שהוא מספק והעלילה המעניינת ורבת הרובדים מצליחה בכל זאת לספק עניין לכל אורכו. המשחק הנפלא של שון פן וניקול קידמן, שגם נראית נפלא מתמיד, מצליח לדחוף את הסרט קדימה למרות חסרונותיו.. קשה לי לומר אם סרט כזה שווה את מחיר הכרטיס המופקע בבתי הקולנוע, אך בהחלט מדובר בסרט מהוקצע ששווה צפיה, בעיקר למי שמחפש מותחן דרמטי שוטף ומעניין. רצוי בכל מקרה, להתאים את הציפיות ולא לצפות למתח רב.

ציון: 7 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - רובוטס

סרט אנימציה תלת מימדי חדש מאת יוצרי "עידן הקרח", שהגיע לבתי הקולנוע בסוף השבוע האחרון

להלן המלצתי

שם הסרט: רובוטס Robots

במאי: כריס וודג', קרלוס סלדנה

דיבוב: יואן מקגרגור, רובין וויליאמס, האלי ברי, מל ברוקס, דרו קארי, סטנלי טוצ'י, דיאן ווסט, גרג קיניר, אמנדה ביינס, פול גי'אמטי, ג'ניפר קולידג'

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

יוצרי הלהיט "עידן הקרח" מספקים לנו להיט חדש בשם "רובוטס". קומדיית הרפתקאות, באנימציה תלת מימדית, המתרחשת כולה בעולם המאוכלס רק על ידי רובוטים. הסרט עוקב אחרי רובוט צעיר ועני בשם רודני (דיבוב, יואן מקגרגור), אשר חולם להיות ממציא גדול כמו ביגוולד (מל ברוקס), הרובוט העשיר בעולם שאחראי להמצאת הרובוטים עצמם ולעוד המון המצאות. רודני מתחיל לנסות להמציא דברים שיקלו על אביו הרב (סטנלי טוצ'י), בעבודתו כמדיח כלים במסעדה גדולה. אחרי שהוא ממציא רובוט שיודע לעשות כמעט הכל, רודני מחליט לצאת אחר חלומו ולנסות להתקבל לעבודה אצל ביגוולד בעיר הרובוטים הגדולה. כאשר הוא מגיע לעיר, הוא מגלה שדברים קצת השתנו, שביגוולד נעלם ושבראש חברתו עומד ראצ'ט (גרג קיניר), רובוט רודף ממון, שבראשו יש מזימה זדונית להיפטר מהרובוטים העניים. רודני גם פוגש חבורה עליזה של רובוטים מיושנים ובראשם פנדר (רובין וויליאמס), שעוזרים לו בימיו הראשונים בעיר. האם רודני יוותר על חלומו ויחזור הביתה ומה יהיה גורלם של הרובוטים הפשוטים והעניים?, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

סרטי האנימציה כבר מזמן החלו לפנות גם למבוגרים וללא ספק זהו אחד מהז'אנרים המצליחים ביותר, בעיקר אם מדובר בסרט של פיקסאר. הסרט הזה אינו של אולפני פיקסאר, אבל יוצריו כבר אחראים להצלחה של הסרט "עידן הקרח" (שאגב לפי פרומו שרץ בתחילת הסרט הזה, ייצא לו סרט המשך ב2006). כמו בכל סרט אנימציה, גם פה מעבירים מסרים על החברה שלנו דרך חברה אחרת, שיותר מדברת אל הילדים, הפעם מדובר בחברה של רובוטים. עולם שלם עשוי ברזל, קפיצים וברגים נבנה בשביל הסרט הזה, או יותר נכון נוצר בעזרת אנימציה ממוחשבת. הסרט הזה הוא אחד הסרטים המרשימים ביותר מבחינת ההקפדה על הפרטים הקטנים, היא אולי לא האיכותית ביותר מבחינת תחושת המציאות (לעומת "משפחת סופר-על" למשל), אך היא המורכבת ביותר שראיתי. הרבה יותר קשה ליצור עולם או דמויות שמורכבות מכל כך הרבה פרטים כמו חיבורים, זיזים, ברגים ועוד וזה בהחלט יוצר רושם ומשפיע על חווית הצפייה.

אפשר להעביר את תמצית העלילה בעזרת משפט המפתח אותו טובע ביגוולד, אבי המצאת הרובוטים שטוען כי "You can shine no matter what you're made of". ". בדיוק כמו במשפט מפתח זה, הסרט הוא על הגשמת החלום ועל השוויון. לא משנה מאיפה אתה וכמה כסף יש לך, אם אתה מעז לחלום ומעז לנסות, הדרכים להצלחה פתוחות בפנייך. גיבור הסרט, רודני, נולד להורים עניים שטיפחו אצלו את כשרונותיו כממציא וחינכו אותו לרדוף אחר חלומו. כאשר רודני עובר לעיר הגדולה הוא מגלה שמודל החיקוי שלו ביגוולד, נדחק לצד ושבראש החברה עומד ראצ'ט, רובוט תאב בצע ששינה את הסלוגן שעומד בראש החברה ל "Why be You, When you can be NEW" כאשר מטרתו הייתה למכור שדרוגים יקרים במקום חלקי חילוף ושמי שידו לא משגת, ייכחד וילך למשחטת הפלדה. ברור כי שתי הגישות הנ"ל, של ביגוולד שטען שכל הרובוטים שווים, שהכל תלוי בכשרון ושכל אחד יכול להצליח ושל ראצ'ט שטען לעליונות העשירים, מייצגים גם גישות חברתיות וכלכליות שקשורות ישירות לחברה האנושית. זוהי בדיוק תמצית העלילה וגם המסרים שהיא מעבירה, כאשר רודני שבא מתחתיתה של החברה, מנסה להילחם בשינוי בעזרת חבריו ובדרך גם להגשים את חלומו להיות ממציא.

הסיפור עצמו כאמור הוא די ברור ולא ממש קשה לנחש לאן הוא מוביל. לטעמי הוא הצד החלש של הסרט. אפשר לומר שהבעיה העיקרית היא, שהוא לא מצליח לסחוף ולרגש וחסר את אותו קסם מיוחד שיש לסרטי האנימציה הטובים, אם כי הסרט הזה מפצה על כך בדברים אחרים. גם סט הצבעים שנבחר לאנמיציה, מרשימה ככל שתהיה, הוא פחות צבעוני ופחות שובה את העין. אז אחרי שהבהרתי, שהעלילה דלה יחסית ושהסיפור חסר לב ולא מצליח ממש לסחוף, גם אם אינו משעמם, נשאר רק לומר שבזאת נגמרו חסרונותיו של הסרט ושהוא בהחלט מביא איתו הרבה דברים חדשים, שכל אחד יאלץ להחליט לעצמו אם הם מפצים על חולשתו של הסיפור.

הסרט הוא אחד הסרטים היותר יצירתיים שראיתי, הרעיונות שקשורים ל"חברה" הרובוטית פשוט נהדרים, כמו למשל הקטע שמראה איך רובוט נולד, הצורה שבה רובוטים גדלים ע"י החלפת חלקים, הגריז שהם שופכים על עצמם במין סוג של קפה על הבוקר ועוד המון רעיונות כבירים. גודש הפרטים  אותו תיארתי לגבי האנימציה נכון גם לגבי העלילה. הקצב של הדברים שקורים הוא פשוט מסחרר, בכל תמונה כמעט, יש כל כך הרבה דברים שקורים בעומקו של המסך, שלפעמים קשה לעקוב. הבדיחות הויזואליות והמילוליות נורות בקצב ויש המון מחוות ואיזכורים תרבותיים, לסרטים, שירים ותכניות טלוויזיה, שקשה לזהות את כולם. בנוסף יש שימוש עשיר בכפלי לשון. לדעתי הגודש הזה פונה יותר למבוגרים מאשר לילדים, שלדעתי קצת יתקשו להבין את כל המורכבויות וכפלי המשמעות, שסביר שאת חלקן כל אחד מאיתנו פספס, בגלל הקצב הבלתי אפשרי כמעט. סביר שגם הילדים ימצאו מספיק דברים שיקסמו להם, גם אם יפספסו חצי ממה שמתרחש ויש גם המון דברים שלקוחים דווקא מעולמם של בני הנעורים או מבדיחות יותר "נמוכות" שמדברות אל כולם.

לסיכום, למרות חולשה היחסי של העלילה, ולמרות שהסרט אינו מרגש או סוחף כמו סרטי האנימציה הגדולים והאהובים, הסרט הזה מספק משהו שמחפה לדעתי על כל זה. יש בהחלט סיכוי, שבגלל שלא מדובר בסיפור מרגש שסוחף ילדים, אלא בסרט מורכב, יצירתי ומחוכם מאוד בפרטיו הקטנים, חלקכם דווקא יאהבו אותו יותר. הסרט כולל כמה מהקטעים המתוחכמים והיצירתיים ביותר שראיתי, שחלקם כאמור נובעים מרעיונות נפלאים. בנוסף, יש המון בדיחות נפלאות, שיגרמו לכם להתגלגל מצחוק והמון איזכורים ומחוות שבתוך גודש הפרטים, ספק אם תספיקו לזהות את כולם. העולם עצמו של הרובוטים, גם אם אינו צבעוני ומבריק, הוא עדיין עוצר נשימה מבחינה עיצובית. אני אישית יצאתי מהסרט עם חיוך גדול ועם רצון לראותו שוב, על מנת לקלוט את הפרטים הרבים שבטח פספסתי. מדובר בסרט אנימציה אחר, פחות סוחף רגשית, אך בהחלט לא פחות מעניין.

ציון: 8 מתוך 10