upside down
קללה סינית ידועה אומרת "שיהיו לך חיים מעניינים". הסינים יודעים על מה הם מדברים: הם אנשים רציונליים, ולכן ברור להם ששינויים, טלטלות ועניין בחיים מובילים בסבירות גבוהה יותר לתוצאות שליליות מאשר חיוביות. צלצול בלתי צפוי בדלת, מכתב לא מוכר, נסיעה למקום רחוק - כל אלה צופנים בחובם, הסתברותית, יותר סיכון מסיכוי. זו נטייתו של העולם להגדיל את האנטרופיה (חוסר הסדר) - דברים יכולים להתקלקל, ליפול ולהישבר 'ככה פתאום' אבל אל יתוקנו ויסודרו בלי שמישהו ישקיע בכך אנרגיה מודעת.
ולמרות כל זאת, יש בי אהבה לדרמה. משיכה לרגעים שבהם הכל אינו כתיקונו, ודברים יוצאים בהם מכל שגרה שהיא. יש לי זכרונות נעימים, מרגשים, מאירועים טראומטיים (למשל הנסיעה הספונטנית לירושלים יום אחרי רצח רבין כדי לעבור ליד הארון, או הטיול ההזוי שלי הביתה ממרכז תל אביב כשמכל טלוויזיה נשקפים מגדלי התאומים הבוערים). לפעמים, דווקא כשהכל מסתבך ופעולות פשוטות הופכות למרוץ נגד הזמן בסגנון סדרת הטלוויזיה '24', אני בשיאי - מלא אנרגיה, אפילו אופטימי.
אפשר לראות את זה בהתעוררות מהשינה: אני מתעורר מאוד בקלות אם יש לי מטוס לתפוס, מבחן לעבור, יום חשוב לפני. קשה הרבה יותר להתעורר כשהיום המתחיל נראה זהה לחלוטין לאתמול. הרצון הזה הוא חלק מאותו קול קורא לנדוד שכתבתי עליו, וחלק שאינו תלוי בכלל באמנות או ביצירה אלא מהווה דחף בפני עצמו המתנגד לביתיות, משהו כמו I'm ok when everything is not ok (ציטוט של טורי איימוס מהשיר upside down). או אם כבר שירים, גם ביוטיוב הזה (שגם נורא כיף לשמוע אותו):



למאותגרי יוטיוב, קצת טקסט רלוונטי:

You know I love it when the news is bad
And why it feels so good to feel so sad
I'm only happy when it rains

Pour your misery down, pour your misery down on me
Pour your misery down, pour your misery down on me

זה לא שיר על גשם. זה שיר על אנשים שנהנים מקללות סיניות. לאנשים שיכולים לפזם גם It's the end of the world as we know it and i feel fine. כי לפעמים הרס הוא סוג של יצירה, וסוף העולם הוא המקום היחיד שאפשר לעבור דרכו הלאה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/10/2007 17:30, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, מעברים 10-20-30, קוהרנטיות זה פאסה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-29/10/2007 14:50

---

קול קורא לנדוד
"הרגשנו לא נוח בתוך עורנו/ אבל יותר מכל/ היינו יפים"
(אלאניס מוריסט/ Joining You)

לפעמים נדמה לי שתנאי בסיסי להיות יוצר אמיתי הוא שנאת הביתיות: איזה תיעוב בסיסי לעמידה במקום, להגדרה של בית, לארבעה קירות, דשא, 2.4 ילדים וכלב. נראה שיוצרים גדולים רבים נרדפו בידי איזה צורך לא להישאר במקום, לא להרגיש נוח, לא למצוא את החתיכה החסרה שלהם, אלא "לרוץ מהר, לרוץ מהר, לרוץ".
וגם בי יש את הצד הזה, זה שמתעב את כל טקסי הביתיות החצי-מעושים, את הסמול טוק, את ההתמקמות וההרגליות, כשה שהיה רוצה לשבת בפאבים עשנים ולקרוא בהם את הרמן הסה, לעבורא מעיר לעיר כמו בפרסומת לאינטרנט מהיר, להמציא דמויות פיקטיביות ולכלות אותן בעשן סיגריה, לאהוב מהר וחזק ועכשיו ובלי להשאיר עקבות.
אבל זה רק צד, וככל שהזמן עובר אני חושב שהצד הזה לא נמצא בי במינון מספיק כדי להיות ג'ים מוריסון, הנרי מילר או אנדי וורהול. אני מגלה שאני "אוהב להיות בבית" כמו אריק איינשטיין (ודווקא הוא אמן גדול). שמתפתחים בי הרגלים ומקומות נוחים כמו כורסא, שאני מתפנק ומתקשה לעוזבם. והרי ככל שטוב לך יותר אתה נושא מטען גדול יותר, יותר דברים לאבד בכל שינוי חד, יותר דברים לבכות ולהתגעגע אליהם. והרי הכלל הראשון של שנאת הביתיות הוא לא להביט לאחור, לא להפוך למלח.
וכך בתוך הבית החוזר ונבנה וחוזר להיות מעוז שמפחדים לעזוב כל פעם מחדש, מתנוון דחף הנדודים והופך לטרוניה צינית, לסתם אי נוחות חברתית מתנצלת שמתקרצצת לפעמים וקוראת בהתרסה, כאומרת 'מה תעשה לי, הרי אני אתה, הרי אני החלק שאתה מעריץ בך, מה תעשה לי?' והיא כמובן צודקת, אבל הצעד נעשה כמעט לבלי שוב, והמרוץ המטורף חצי נעצר או לפחות כיום מטויל יותר וירטואלית ממעשית, ואירופה שלי אינה פריז של מילר אלא עיר קטנה ואנשים בה רגילים, מי יותר ומי פחות, ואינטרנט אחד גדול מלא מרוצים וירטואליים, קטני סיכון ומורשים.
ואם רק הייתי יכול להכיר בזה, להגיד 'אני לא כמו החולות, אני כמו סלע', ולהשתיק את הכבשים שפועות בוואדי בלי הפסקה.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/10/2007 22:25, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
52 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מרי ג'יין ב-4/11/2007 22:22

---

1+1=3
לפני המון שנים היתה לי חברה שהיתי לי ידידה טובה בשם ליטל. ולאותה ליטל היתה השקפת חיים מאוד מעניינת. היא האמינה ששני אנשים שאוהבים זה את זה צריכים לשאוף להיות ביחד כמה שיותר, עד 24 שעות ביממה: לעבוד באותה עבודה, ללמוד אותו תחום. קראנו להשקפה הזו 'ליטליזם' והיו לנו כמה דיונים על עד כמה היא לא ריאלית.
אבל צחוק צחוק, נדמה לי שההשקפה הזאת היא בסך הכל הבאה עד לאבסורד של גישה הרבה יותר מקובלת, זו שגורסת ששני בני זוג הופכים באיזשהו שלב לישות אחת, מה שנקרא 'ויהיו לבשר אחד'. זה מוכר היטב: באיזשהו שלב מתחילים לדבר ב'אנחנו' במקום ב'אני'. וזה טבעי, וזה קורה.
השאלה היא - וזו בעיני נקודה קריטית - האם באמת נוצרת כאן משוואה של 1+1=1. האם ה'זוג' הוא כל מה שנשאר, וכל אחד מאותם שני אנשים הופך להיות 'בן זוג' - אדם שכל קיומו כפוף להגדרתו כחלק מזוג. כי אם כן, זה הפסד, וזה אובדן, שיתבטא בסוף גם בפגיעה בזוגיות. כי חשוב, ככל שמתפתח הדבר-הנוסף-הזה-המוגדר-כזוג, לשמר - ואם אין, אז ליצור - מקומות פרטיים של כל אחד מהשותפים בקשר, כדי שימשיך את הקיום הנפרד והעצמאי שלו. רק אז יכולים שני האנשים להמשיך להתקיים ו*בנוסף* אליהם נוצר הדבר המשותף הזה, זה שמוגדר כ'זוג'.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/10/2007 21:53, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, אהבה ויחסים
34 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-23/3/2008 18:32

---

יומנבית ז': השיבה
הכל חזר היום: האינטרנט חזר אחר הצהריים (בבוקר בא טכנאי ואמר שהבעיה ברחוב. בצהריים מישהו אחר בא ותיקן, בדיוק כשהייתי בדרך לסופר). אני חזרתי לעבודה ועשיתי את כל מה שיכולתי, אבל לא עמדתי בפיתוי ושוטטתי קצת במקום לעבוד. ואסנת חזרה הערב, עטורת פרסים ותעודות, והשיבה את נוכחותה הנהדרת והחמה לביתנו.
מהסיבוב הזה לבד צברתי כמה וכמה דקות שיחה בגרמנית, התעמקות קשה בדיוני-אינטרנט (בעיקר בבלוג השני שלי), שתי נסיעות באופניים, שלושה שירים חדשים והמון תמונות. אבל זה לא העניין בעצם. הענין הוא משהו אחר, אולי זה האקזיסטנציאליזם, אולי זה איזשהו קול מפרפר מהחרדות-של-פעם שבא והתעורר כדי לבעוט אותי החוצה וקדימה.
וזו השיבה: השיבה לעצמי, השיבה לבסיס, תצפיות (חיצוניות ופנימיות). זו המהות ולא השאלה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/10/2007 21:07, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-9/10/2007 17:02

---