חורף קשה

נעלמתי, אני יודע.

 

נדמה שכותרת הבלוג היא כבר קלישאה שאני משתמש בה מדי חורף, אבל השנה היא בכל זאת מתאימה במיוחד. הן מבחינת מזג האוויר, שנדמה כי נעשה גרוע יותר בכל שנה שאנחנו כאן, והן מבחינת האירועים מסביב, שאין לי כרגע יכולת או רצון לפרטם.

רק נאמר שאמנם אנו מסכמים היום שלושה חודשים בברלין, אבל בעצם עדיין לא חווינו ממש את העיר. התמונה בראש הבלוג היא בערך הנוף מחדר העבודה שלי בשבוע האחרון. וכל הזמן יש תחושה של חוסר סיפוק, חוסר השלמה, חוסר יכולת להתמודד. כל מיני דברים שצריכים להתמודד אתם נדחים ליום הבא, לשבוע הבא.

בדרך הספקתי להיות בארץ בדיוק כדי לחוות את השריפה בכרמל (אבל לחזור לברלין לפני הגשם) ולהתרגז על כל המערכות הציבוריות במדינה. אני תוהה אם מרגיז אותי יותר הסדר האכזרי של הגרמנים או הפרטצ'יות האדישה של הישראלים.

ברשימת הדברים הטובים ניתן למנות דרך חדשה להתמודדות עם חרדות (יקרה, אבל אפקטיבית); איסוף של טקסטים מארבע השנים האחרונות לקובץ שעושה כרגע סיבובים בין 'קוראים ראשונים' ומי יודע, אולי מתישהו גם יישלח להוצאות; והבהובים מעניינים של רעיונות שאולי יקרמו עור וגידים בעתיד, אבל כרגע בעיקר מצמצמים עוד יותר את זמן ההתאקלמות.

 

מספר הארגזים בבית נשאר קבוע, כמות הבלגן רק עולה.

 

יש כמה פוסטים שחשבתי עליהם, אבל לא יכולתי להביא את עצמי לכתוב אותם. אולי זה יקרה בעתיד הקרוב. אולי לא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/12/2010 11:17, ושייך לקטגוריות עונות השנה, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נועה רז ב-19/12/2010 14:11

---

חופש וטריטוריה
'להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון ירושלים'

נדמה שזהו אחד מקווי המחשבה הנפוצים ביותר: כדי להיות 'עם חופשי', כזה שאינו נכנע לשליטים מבחוץ ולא ניתן להטמיע אותו בעמים אחרים, צריך 'ארצנו' - ארץ של העם, או במלים אחרות, טריטוריה. הפרדוקס הוא שהמאבק המתמיד לשימור הטריטוריה ולהרחבתה (שהרי אם טריטוריה נותנת חופש, יותר טריטוריה נותן יותר חופש) כרוך בהשתעבדות לחובת ההגנה על מה ששלך - גיוס כללי, עם-צבא, פטריוטיזם. הטריטוריה, שבמקור נועדה לאפשר את החופש, הופכת מאמצעי למטרה, ותמורת המטרה הזו נפגע אותו חופש שעבורו ביקשנו לנו טריטוריה מלכתחילה.
הפרדוקס מתעורר לא רק ברמה של מדינות ועמים, אלא גם ברמה האישית. בעולם של היום, החופש לטייל וליהנות מהחיים כרוך במידה רבה בצבירת כסף ו/או רכוש; אבל כמו שאמרו כבר חכמים בעבר, 'מרבה נכסים - מרבה דאגה', ואותה רדיפה מתמדת אחר הכסף מגבילה את החופש שלנו, משעבדת אותנו לעבודה, מכריחה אותנו לספור ולמדוד כל חוויה ב'כמה היא מכניסה' או 'כמה היא עולה'. אנחנו נעשים טריטוריאליים בנוגע לרכוש שלנו, והטריטוריה הזאת מגבילה את היכולת שלנו לשוטט במחוזות אחרים. לפעמים נראה אפילו שהחופש נמצא בהישג יד, רק אם נוותר על הטריטוריה הזו - הנזיר מוכר את הפרארי, בוגר הקולג' בסרט Into the Wild עוזב את ביתו ושורף את כספו כדי לצאת למסע באלסקה.
וברמה האישית עוד יותר, הרצון לחופש והשמירה על טריטוריה נפגשים בצורה הכי ברורה במערכות יחסים זוגיות. הרצון לשמור על בן/בת הזוג כטריטוריה בלעדית שלך מתנגש ברצון לאפשר לו/לה כמה שיותר חופש אישי. אם נצמדים, שומרים על טריטוריה ומגנים על כל צעד, הזוגיות הופכת לכלא; אם מוותרים ומאפשרים חופש, מסתכנים באובדן הטריטוריה, המקום הבטוח שמאפשר לאדם להיות חופשי במקום שמוגן ומכיל אותו עד הסוף.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/1/2010 17:53, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, סטיות אישיות
29 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-14/1/2010 07:01

---

החיים הם מה שקורה
עוברים יום אחר יום, והימים מצטרפים לשבועות והשבועות לחודשים.
בהסתכלות לאחור, הזמנים נראים ארוכים ומפחידים: כל-כך הרבה זמן עבר? באמת?
בהסתכלות קדימה, רואים רק ערפל: איננו יכולים לחזות את העתיד.
אנחנו נתקלים באנשים והם נתקלים בנו ואיננו יודעים אילו מהימים האלה ייזכרו ואילו יישכחו באבק.
ובין לבין, יש ימים שבהם נוגעות מלים במלים, ודברים נפתחים (כמו המוזיקה לפני יומיים, ועוד דברים אחרים).
וכמו שאמר ג'ון לנון, "החיים הם מה שקורה כשאתה עסוק בתכנון של דברים אחרים".

ובלי קשר, השם ישמור את מי שהמציא את הג'ימייל צ'אט.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/12/2009 22:29, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, המחשב ואני
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-18/12/2009 12:49

---

מעברים
סתיו-חורף
קר יותר. אבל כבר רגילים.
כל הפק"ל מוכן, כובע וכפפות וגרביים כפולות.
כבר לא תמיד נוסעים באופניים,
וכשמתעוררים והשמש לא יוצאת פשוט עוברים הלאה.
בשוק חג המולד, כמו בכל שנה, יש פלאמקוכן (פיצה אלזאסית עם קרם פרש, בצל ושפק) הכי טובה בעיר.
גם בחורף חיים.

משוררות הכותבות גרמנית
על מאשה קאלקו כתבתי כאן, ובבלוג השני.
סיפורה העצוב ליווה אותי כמעט שנתיים, והראה לי כמה מסובך לתרגם ולפרסם בסך הכל קובץ של שבעה שירים כשהמשוררת הלכה לעולמה ובזכויות לשיריה אוחזת סוכנת ספרותית יקית מהדור הישן.
רציתי להוציא ספר שלם, אבל לא נראה שיסתייע.
עברתי למשוררת אחרת - שוויצרית, חיה ובועטת.
הכל פשוט יותר:
הזכויות אצלה והיא שמחה לאשר,
כתב-העת בעריכתי (זוטא) ואני שמח לפרסם.
עוברים הלאה, לשיר הבא.
אני ממשיך לתרגם.

גרמניה-ישראל
נעים כאן, יפה כאן (גם בחורף).
החדשות פחות מדכאות או הזויות.
אני מלמד אנגלית פעם בשבוע, התשלום טוב, הקבוצה נחמדה. הם די משמימים באופן כללי אבל מסתדרים.
נוסעים לארץ לחגים, עוד פחות מחודש, ושם הכל תוסס.
כתיבה, משפחה, חברים, עבודה.
אני מגשר על שתי מדינות בקורי-אינטרנט דקים ויקרים מפז.

2009-2010
מצעד העשור של העשור הראשון במאה ה-21 בפתח.
אני זוכר כבר שני מצעדי עשור קודמים.
תמיד התפר הזה גורם להרהורים אחורה; לא סתם שנים המסתיימות ב-9 נוטות להיות יצירתיות.
ודווקא בגלל שהפעם אנחנו בארץ בתפר הזה, ובעצם כו-לם בארץ, מסבך את העניינים, גורם לחיבורים ישנים להיקרע ולתפרים להיפרם.
תכלה שנה, תחל שנה, מי יהיה במקום הראשון?
הכל משתנה, ונשאר באותו המקום.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/12/2009 22:21, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-12/12/2009 18:28

---