חופשה, עבודה, עייפות
אז חזרנו מקמפטן. עמוסים חוויות ותמונות. אבל עדיין לא פרקנו אפילו.
מצד אחד - עיירה מתוקה. באמת. במדרונות הדרומיים של האלפים. לא ממש פנינת תיירות - רוב העיר העתיקה נחרבה מזמן והאטרקציות היחידות הן מספר מוזיאונים ומנזר עם ציורי רוקוקו מרשימים מהמאה ה-17 - אבל מאוד ידידותית למטייל. הסתובבתי שם חמש שעות ב'מסלול המומלץ לתיירים', הכולל גם דברים מאוד לא נפוצים בגרמניה, כמו שלטי הסבר באנגלית. וגם אנשים נחמדים: הזוג החביב שגרנו בצימר הצמוד לביתם, וביתם מלא יצירות אמנות, היא ציירת ומשוררת, ושניהם מעריכים מאוד מוזיקה ומכינים ריבת חבושים מצוינת; הקהל החם שהגיע בהמוניו לשלושת ערבי הלידר בתיאטרון היפהפה; וחבורת הזמרים עצמה, שהסתובבנו אתם בין החזרות ואחרי ההופעות, ולפחות חלק ממנה התגבש לאיזו מין קבוצת אמנים עם הומור משותף בגרמנית ואנגלית. סוג של חופשה מהחיים, סוג של מקום אחר, במיוחד בשבילי - שלא לדבר על מפגש עם שירים, הרבה שירים, בגרמנית, והתמודדות עם כולם ללא מילון (שכחנו אותו בבית) עד כדי הבנה שאני כבר יכול להעריך שירה בגרמנית.
מצד שני - זו לא חופשה, זו עבודה. לבטח לאסנת - חזרה גנרלית עמוסה עד מאוד בבוקר, ואז חיבים לנוח לפני הקונצרט, ובערב להיות נחמדים ולחייך לאנשים מבנק אופנהיים (הבנק הפרטי הגדול בגרמניה) שהואילו בטובם לממן את אחד הערבים (חוויה מטורפת למדי שאני צרייך לכתוב עליה בנפרד) ואז להוריד שכבות עצומות של מייק-אפ לפני שנופלים למיטה לקראת מחר. אבל למעשה גם לי - כי אני לא מנותק ממנה, כי גם אני צריך להיות שם לחייך לאנשים שצריך, כי אני צריך וחייב ויכול ורוצה לתמוך בה כשהכל נראה לרגע מתפרק בתוך כל הלחץ הזה שהוא בעצם לא חופשה, הוא החיים שלה והוא אפילו החיים שלנו. ומתוך ההבנה שאלה בעצם החיים של זמרת אופרה ובעלה הנודד, לנחות לתוך החיים הביתיים היומיומיים בזארברוקן (ועוד שבוע כבר נסיעה לארץ) זה סוג של קושי, דיסוננס.
וכך באה העייפות. רוצה להיות הכי פעיל, רוצה לקפוץ לקלחת האמנותית, רוצה להיות חלק מכל זה, לתרגם שירה מגרמנית לעברית, לספר לכם סיפורים מופלאים על כל מה שנתקלתי בו - אבל אחרי החובות ואחרי המנוחה ועם הקור הזה, שמסתבר שרדף אחרינו עד לכאן, מסתבר שאין אפילו כוח לפרוק את המזוודות. לפעמים כשאני עייף א ני מתקשה לדמיין שאי פעם לא אהיה עייף; לפעמים כשקר לי אני מתקשה לדמיין איך זה כשחם. אני יודע מנטלית שמתישהו אקום שוב עם איזה עזוז וכוח ועם עוד מלא רעיונות ואנרגיות לבצעם; אבל כרגע אני חוזר מ'חופשה' וזקוק למנוחה.
ולכן כל הדברים האחרים שהצטברו בבטן מקמפטן - תמונות מרהיבות, סיפורים, חוויות - יצטרכו לחכות לפוסטים הבאים. עכשיו אני צפוף, צפוף, והראש שלי מלא גרמנית (בגרמנית אומרים gequetched, שאם תסתכלו טוב תגלו בו את הקוֶוץ').


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/12/2007 23:35, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, קוהרנטיות זה פאסה, עבודה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-22/12/2007 00:14

---

ליאונרדו יודע
כשהיינו בפאריז, בלובר, עברנו על כל התמונות בגלריה הראשית אחת אחת, מתעמקים בסמלים, בקומפוזיציה. היה די ריק. אבל בשלב מסוים נכנסו לחדר הומה, מלא אדם. כי באמצעו ניצבה, קטנה משציפינו, אחת ג'וקונדה עם חיוך מסתורי, שכולם התגודדו סביבה.





ועכשיו אני מתרגם את מדריך איטליה, ובמילאנו, על קיר צפוני ואכול-לחות של חדר-אוכל לנזירים, יש עוד ציור, שצריך להזמין מקום חודש מראש כדי לראות אותו, ועשרות אנשים עבדו 22 שנה כדי לשחזר אותו:





ומה משותף לשתי היצירות האלה שאנשים מצטופפים בטירוף לראותן? אחד, ליאונרדו, איש רנסאנס, מומחה לכל מיני דברים, מתעופה ועד בניית חומות. אחד כזה שמנסה טכניקות ציור חדשות ובגלל זה הציורים שלו מתפוררים תוך מספר שנים. ואולי גם מחביא צופנים בתמונות שלו (או שזו סתם רכילות גסה).

האם טעם הקהל כאן אומר משהו על איכות, או שזו רק הצטברות של העדר ההולך אחרי העדר?
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/11/2007 01:37, ושייך לקטגוריות אמנות, תמונות, קוהרנטיות זה פאסה
53 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רותם ב-27/11/2007 20:54

---

מחשבות שאיבה

מקליט מחשבות אוטומטי במהלך שאיבת אבק אחת:

- לנקות זו אולי משימה מעצבנת, אבל יש לה יתרון אחד: הסיפוק בה מיידי. כמו בהרבה עבודות פיזיות, אחרי שאתה עובד כמה זמן, פתאום משהו בעולם השתנה, משהו ניכר. זה לעומת העבודות הרגילות, שבהן הפער בין שלב העבודה (נניח, תרגמת שלושה עמודים) לשלב הסיפוק (בדמות כסף ומה שאתה יכול לעשות אתו) פשוט רחב מדי, ואין שום סיבה שהמוח יתגבר עליו ויראה את שניהם כסיבה ותוצאה. זה גורם לתחושת חוסר תוחלת בעבודה, יחד עם תחושת אשמה ובזבוז בזמן הצריכה (=סיפוק שנגזר מכסף). שלא לדבר על התקנת תוכנות במחשב, שזו משימה מסוג 'לעבוד קשה ואז לגלות שהמצב רק נעשה יותר גרוע במיליון דרכים משונות'.

- בימים הראשונים שלנו כאן, אחת הקניות הראשונות היתה שואב אבק, ומאחר שלא היו לנו ארונות או מדפים או הרבה שולחנות, השתמשנו בקופסא המוצלחת והמצוינת שבה הגיע שואב האבק כרהיט. מאז עברה יותר משנה, כל הקופסאות-שהפכו-לרהיטים האחרות נזרקו כבר מזמן למחזור, ורק קופסת-שואב האבק עוד אתנו, משמשת כרהיט כל כך נוח שכשהיה קלקול בשאבק חיפשתי בכל הבית את ההוראות עד שקלטתי שהן עוד בקופסא.

- איזה כיף שאפשר בבלוג לכתוב קופסא עם א' בסוף ולא עם ה' כמו שהעורכת שלי דורשת בעבודה על התרגומים.

- כפי שכבר כתבתי, אני אוהב זמרים ששרים 'החוצה', לפעמים באיזושהי מוחצנות מטורפת, ולובשים את הלב שלהם על השרוול, כמו שאומרים באנגלית. ואני גם אוהב נשים חזקות. השילוב של שני אלה הוא זמרות רוק - מוצר די נדיר במקומותינו ובעולם. אז שאבתי את הסלון בליווי אחת הגדולות שבהן, קורטני לאב, ומיד אחרי הניקיון התיישבתי לתרגם את השיר האהוב עלי ביותר שלה:

כוכב הצפון / קורטני לאב

ואני בוכה, ואף אחד לא מקשיב
נושמת
את העיניים המעוורות שרואות
הכאוס
מביא אלי את הנדכאים
למרות שאני ערה לגמרי, אהיה.
זה הלילה השחור ביותר ואני מחכה לך
קר כאן, אף אחד לא נשאר
ואני מחכה לך
ושום דבר לא מונע מזה לקרות
ואני ידעתי שאטפח את אומללותי לבד

ואני מחכה, נועצת עיני בכוכב הצפון
חוששת שלא יוביל אותי לשום מקום
הוא כל-כך קר, הלילה יהרוס את העולם
כל המלאכים כורעים לתוך אורות הצפון
כורעים לתוך אורות הקיפאון

והם שילמו, אני בוכה ובוכה בשבילך
רוחות שרודפות אותך בּיְגוֹנָן
בכיתי כי גורלך נחרץ
מתפללת לפצע שיבלע
כל מה שקר ואכזר
אתה רואה את העצים, עריצות והכרת-תודה,
הם רצים אל האורנים
שחור כאן, כבה את השמש
ורוץ לאורנים
האומללות שלנו פראית וחופשייה, וידעתי
את האש ואת האפר של חסדיו...

ואני מחכה, נועצת עיני בכוכב הצפון
נדמה לי שהוא לא יקח אותך רחוק
הוא קר כל-כך, הלילה יהרוס את העולם
כל המלאכים כורעים לתוך אורות הצפון
כורעים לתוך אורות הקיפאון

ואני רוצה אותך
וברוכים הם השבורים
ואני מתחננת אליך
אין בדידות, אין אומללות הראויה לך
קִרעו את לבו מחזהו, קר כמו קרח, הוא שלי

ואני מחכה, מתפללת לכוכב הצפון
חוששת שלא יוביל אותך לשום מקום
הוא קר כל-כך, יורד הלילה גשם על העולם
כל המלאכים כורעים מול אורות הצפון

ואני מתפללת, מתחננת לכוכב הצפון
חוששת שלא יוביל אותך לשום מקום
הוא קר כל-כך, הלילה ישלוט בעולם
כל המלאכים כורעים מול אורות הצפון
כורעים לאורות הקיפאון
געו בליבותיהם, הם קרים כמו קרחון

המקור, באנגלית, כאן (עם כמה שגיאות). ולמי שבבית ויכול לשמוע מוזיקה בווליום גבוה, הנה גם יוטיוב של השיר (בהופעה חיה):



- הקטע הכי קשה בניקיון הוא לסיים, להחזיר את השואב למקום, לזרוק את הפחים, ולעשות את כל זה לפני שתישאב לעומק הבלוג. מיותר לציין שנכשלתי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/11/2007 17:55, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, קוהרנטיות זה פאסה, סטיות אישיות
26 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-24/11/2007 13:00

---

בוקר טהור
בעקבות פרק של 'האוס': עד כמה חזק באמת אפקט הפלסיבו?

האמריקאים נאחזים בו חזק חזק: אם רק תאמין במשהו, תוכל להזיז הרים. זה סוג של פלסיבו, אבל פלסיבו הוא בעצם שקר מוסכם שנועד לגרום עונג. placebo בלטינית I will please. כלומר, כדי לשמור על המערכת עובדת אני אגיד שיש לי תרופה, כשבעצם אין בידי כלום.
אבל זה עובד, ורופאי האליל בסופו של דבר מאמינים בעצמם. המוח בנוי בצורה מעצבנת מאוד עברו מי שמאמין ברציונליות. "אני לא מאמין בזה, אבל אומרים שזה עוזר גם למי שלא מאמין בזה" אמר הפיזיקאי נילס בוהר על הפרסה שתלה מעל דלת חדרו. או שאולי לא אמר, ואנחנו פשוט מעדיפים להאמין בזה.
אולי אמת ואמונה הם שני כוחות הפוכים. כמו שאמר אלוהים ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' - "אני מסרב להוכיח את קיומי, כי הוכחה מנוגדת לאמונה ובלי אמונה אינני קיים." האמת חופרת מתחת לפני השטח, לא מרוצה בדיוק באותם רגעים שבהם אנחנו הכי מרוצים. ברגע שבו האמונה ניצחה, הקהל מריע וכתוביות הסיום עולות, זה הרגע שאותו רוצה האמת לפרק ולטעון שלא כך, שזהו מיתוס/סרט/אגדה אורבנית/אורגזמה מזויפת.
פלסיבו הוא שקר מוסכם שעובד, ואלו מניעים בדרך כלל את גלגלי העולם, כל עוד מאמינים בהם. believe the lie ביקשו הכתוביות מפוקס מאלדר, איש התיק-עם-באפלה. שנאמר, you can't handle the truth. וגם אניף במקום לדבר בקוהרנטיות, נכנס למסע ציטוטים. או אולי דווקא הציטוטים הם האמת שלי, הדרך שבה אני נמנע משקר-הפלסיבו-המוסכם של הסו-קולד כנות, שתמיד מתנסחת באותן מלים ויש לה נקודה רציונליות ומדויקת בסופה.

האם רק בסרטי קונספירציות מותר לגיבור לדפוק על סורגי כלאו ולצעוק I want answers? האם לא מגיעות גם לנו תשובות?שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/11/2007 23:08, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, טלוויזיה וקולנוע, קוהרנטיות זה פאסה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-9/11/2007 13:52

---