בבית
איפה זה בדיוק, בית?

אחרי שבוע של ביקור קרובים מהארץ, ושבוע של ביקור שלנו בארץ, השיבה לגרמניה, לבית ולשגרה היתה שונה מתמיד. מרגע העלייה למטוס, ואולי קצת לפניו, הייתי שרוי במין ריחוף מנותק - לא תחושה של עזיבת בית ולא תחושה של שיבה הביתה. גם לא ברכבת, במונית או במדרגות; הבית החל לדבר אלי רק כאשר נכנסתי דרך הדלת הקדמית וזיהיתי את החפצים המוכרים. בשבועיים של עברית ניתק המוח חלק ניכר ממעגלי הגרמנית; אבל הבית נותר סלע איתן, מקום מזוהה. בית הוא אם כך מקום עם טווח מאוד קטן, כמה קירות וכמה פריטים התחומים ביניהם.
חשבתי שאבוא ואכנס ישר למחשב ואשלים את כל חיסוריי בעולם הווירטואלי, בבית הווירטואלי שלי. אבל גם זה בא בקושי, גיחה פה וגיחה שם. 83 פוסטים חדשים חיכו לי; במחי יד אחת סימנתי את כולם כ'כבר נקראו'. לא הייתי כאן זמן מה, איני יכול להשלים רכבות שחלפו. לפני הכל היייתי זקוק לשינה ולעוד יום אחד של שגרה - קצת עבודה, קצת קניות, קצת צפייה בטלוויזיה. כאילו יש דיאלוג ביני לבין הישות הווירטואלית של עצמי שיצרתי. איני יכול לשוב ולתפעל אותו לפי דרישה.
במהלך האריזה לקראת הטיסה לכאן אמרתי לאסנת על משהו ש'קשה להשיג אותו בארץ' - והתכוונתי בגרמניה. רק אחרי רגע הבנתי וצחקתי. אם אני משחזר מה שעבר לי בראש, אמרתי 'בארץ' והתכוונתי 'בבית'. אני חושב שזה אחד השימושים הנפוצים של המילה, ולכן אולי לא באמת טעיתי.
השגרה עדיין לא שבה באורח מושלם אל מכונה, בעיקר משום שאסנת יוצאת מחר לחמישה ימים בפסטיבל ביירויות (היא זכתה במלגה המממנת לה צפייה בכל האופרות המוצגות שם) וכך לא נשוב לגמרי לשגרה היומיומית, אלא לשגרת-נתק מהסוג שכבר התרגלנו אליה. מבחינתי, זה בעיקר אומר יותר זמן להסתגל לבית, לחפש את המקום הנוח להתכרבל בו, להתמודד עם מה שקיבלתי ומה שיצא ממני בביקור הזה. לעכל את החומר ולבדוק מה יוצא.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/8/2008 00:59, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, מטאבלוגיקה, קוהרנטיות זה פאסה
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/8/2008 23:49

---

הזמנים חולפים
כל מיני דברים קורים. שוב אנו מארחים ביקור, וקונצרט הסיום של אסנת בבית הספר, שהלחיץ מאוד, היה ועבר. עכשיו אני מעדכן מהמחשב של האופה ואשתו, שם אנחנו מתארחים, אחרי הרבה אוכל טוב ולא מעט וודקה. ועכשיו בקרוב בארץ. כן, בשבוע הבא אנחנו בעוד ביקור חטוף בארץ החמה, הצפופה, החטופה. את החדשות מהכנסת אני קורא כבר בלי להבין מילה, מי נגד מי, מה לעזאזל כל הקומבינות האלה.
כמה רחוקים אנחנו כבר מההווייה הזו? כאן קיץ כולל גשם וכולל רוח נעימה וקרירויות של ז'קט. התרגלנו. מזגן? מה זה? ושוב תהיה הטיסה, הנסיעה, השיבה לעולם המוכר, או אולי ההופך להיות הרבה פחות מוכר.
המתח בין היכולת ליצור לבין היכולת לשווק, ליצור קריירה, להתפרנס, מגיע שוב לאיזה שיא. אין חיים שקטים לאמנים, אין מקום בטוח כמו פטרוני ימי קדם. גם באירופה הכל השתנה, גם באירופה כבר יש פחות קריירות לאמנויות הקלאסיות. הכל נמדד בכסף. שוב כסף.
כתבתי על שיווק ואמנות בבלוג השני. הרבה אידיאלים. המציאות אחרת, ממש אחרת. יש ציפיות, יש רצון לנורמליות. כאילו, טוענים האנשים, אי אפשר להיות בזמני לנצח. אבל האמנם? הנצח הרי קצר, קצר מאוד, והמוות מחכה מעבר לפינה, וכל טרדות ודאגות הפרנסה הם מיא, כפי שאומרים ההודים - שקר ותעתועי רוח, שקר ומשחקי מספרים. זה לא שהמתמטיקה עוסקת במספרים, מספרים הם בירוקרטיה ולא מתימטיקה. מתימטיקה היא הספירה הטהורה של המחשבות, הספירה הטהורה של הניקיון, סוג של שירה.

כל מה שאינו שירה הוא אשליה. אשליה מרגיזה, מהסוג הטורדני. אשליה שהיא כמו ספאם באינטרנט. חשוב? מה זה חשוב? מה הם מדינות ואנשים ומוות ופיצוצים ותרגילים בוועדת הכספים? מהו המאבק על הנראטיב, מהו 'אני שמעתי', מה הם הבדלי השפות? הכל שקר. נגד אמירות כוללניות, נגד מחקרים, נגד לחץ של אי ידיעה שנובע מהתחושה שיש מה לדעת. אין מה לדעת. אין מה להרגיע. מה שבא בא.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/7/2008 21:41, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-23/7/2008 10:51

---

אי-קיומו של אי-קיום
יום אחד יכול להיות ארוך ארוך ארוך, אבל הוא לא יכול להימשך לנצח. למעשה, אפילו שבוע לא יכול להימשך לנצח, וגם חודש, וגם שנה.
התפיסה הסובייקטיבית אומרת שאם שעה זה כל הזמן הארוך והרחב הזה, אז 24 שעות הן המון, ושלושים פעם 24 שעות זה המון המון, וכן הלאה. אבל איכשהו במבט לאחור, כל תאריך עתידי נדון להתקרב, להגיע ואז לעבור. כל זמן שכביכול יש לנו, ואפשר להירגע כי זה עוד רחוק, מגיע בסופו של דבר לסטטוס 'מעבר לפינה', ואז הוא כאן, מתנפל.
ואז הוא היה ועבר.
אני זוכר את התקופה שספרנו לאחור לשנת 2000. היתה תחושה שמשהו גדול יקרה, שהשינוי בדרך. כל השעונים תוזמנו, פעמו יחד. משהו קורה.
2000 הגיעה ועברה. ו-2005. ו-2007. ו-2008 כבר חצי מאחורינו. ואם סופרים בגילאים זה נעשה עוד הרבה יותר מפחיד.
והסיבה העיקרית לכל הבלגן הזה הוא שאין, בעצם, רגעים של אי-קיום, כלומר רגעים שמחוץ לזמן. בכל זמן נתון, האני האובייקטיבי קיים: חש, מתפקד, מדבר, חולם. לפעמים הוא לא מרגיש את מעבר הזמן (למשל בחלום), אבל הוא תמיד קיים, הוא לא בממד אחר שבו הזמן עובר אחרת, הוא לא בהפסקה (כי אין ולא תהיה כאן הפסקה).
הקיום אינו מפסיק, והקיום אוכל הכל, כולל את ההתנגדויות אליו. כל דבר שיוצא מגבולות האני נכנס לגבולות הציבורי, ובאותו רגע הוא מתקיים גם בממד חיצוני, בעל השתמעויות אחרות לחלוטין מאשר מה שתכנן האני בתוך אינותו הפנימית. אי-קיום, חופשה, ביטול, לקיחה לאחור, מחיקה של הקובץ" כל אלה לא אפשריים במציאות חסרת מכונות זמן. וזה מה שגורם לכל הטריקים להיכשל: תאריך ככל שתאריך את יריעת המסטיק של הזמן, בסוף היא תקפוץ כמו גומי חזרה למקומה בשרשרת השניות, תהפוך לאבן בחומת העבר ותותיר אותך, שוב, עירום וחסר ישע כנגד אשליית העתיד.
(העתיד הוא אשליה כי הוא בעצם רק עבר שלא קרה)

אי קיומו של אי-קיום גורר גם את אי-קיומה של נקודת משען אובייקטיבית, חוצית לזמן, שממנה אפשר להביט ולסכם. אי-קיומו של אי-קיום גורר אם כך את אי-קיומה של משמעות, כי כל משמעות שתיפתח אינה לוקחת בחשבון את מלוא מערכת החיים אלא רק את חומת העבר שנצברה כבר (ואת הסיטואציה הספציפית ונקודת המבט של מסטיק ההווה). משמעות של ממש עשויה להתממש רק מנקודת-מנוף ארכימדית מחוץ לרצף הזמן, שהכרחי, אם כך, שתהיה נקודת אי-קיום. וזו איננה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/7/2008 21:41, ושייך לקטגוריות אמנות, קוהרנטיות זה פאסה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-5/7/2008 12:14

---

פירוקים
לפעמים אני נעשה מודע לכך שהפעולות היומיומיות ביותר אינן פעולות בדידות כלל וכלל, אלא סדרה מורכבת ומסובכת של פעולות שיש לבצע בסדר נתון. להכין קפה למשל: ניסיתם פעם לפרט את כל הפעילויות שנדרשות לביצוע המעשה היומיומי הזה? להוציא את הקפה. לפתוח אותו. להביא כפית. להוציא שתי כוסות. להכניס את הכפית לקפה. להוציא. לשפוך לתוך הכוס. ושוב. אני לא אמשיך כי תיאור מדויק ומלא של הפעולות עלול למלא כאן שלושה דפים, אבל אני חושב שהרעיון ברור. כל פעולה בסיסית-כביכול מתפרקת להמון פעולות קטנות, אינדיבידואליות, שלכל אחת מהן יש מקום בפני עצמה.
שחקנים ובמאים מכירים את העניין הזה היטב. הם מנצלים את כל פעולות המשנה של הפעולות הפשוטות-כביכול האלה כדי לאפיין את הדמות שהם משחקים/מביימים באותו רגע, בלי שנרגיש שלפנינו אפיון דמות, אלא סתם איש מכין קפה. העובדה שהפעולות האלה נתיקות, כלומר ניתנות לניתוק זו מזו, משמשת ליצור מתח כאשר הן מנותקות בצורה מלאכותית - כאשר צלצול טלפון עוצר את הכפית בדרך לסוכר, או כשכוס הקפה נותרת חצי מלאה (עם מים אבל בלי חלב) בגלל שהאיש שהכין אותה נאלץ לצאת במהירות/הותקף ע"י פורצים/נחטף בידי חייזרים.
לי זה קורה הרבה, בעיקר כשאני מתעורר או כשאני מרוכז מאוד במשהו אחר, שהפעולות הקטנות האלה ניתקות זו מזו, ולכל אחת מהן אני מודע במנותק, כמו פעולה צפה בחלל, עם הקולות האופייניים לה. הכנת הקפה נראית אז כמו מסע לקצות כדור הארץ, מהסוג שיש לבצעו באלף צעדים קטנים. זו תחושה מרהיבה אך מפחידה, כמו מסך ביני לבין העולם, כאילו שהמוח שלי מסרב לבצע את פעולת החיבור שמקשרת בין כל פעולה ופעולה (כמובן שהוא כן, כי עובדה שאני מצליח לעבור תמיד לפעולה הבאה ולא נתקע ובוהה במקרר, אבל עצם העובדה שאני לא מודע לפעולת החיבור היא שיוצרת את המסך המוזר הזה, כמו איזה ערפל חלבי שעוטף אותי, ובעצם אולי יותר כמו הקלקר ששמים באריזות של מכשירי חשמל כדי להגן עליהם מזעזועים).
ודווקא בכמעט-אוטיזם הזה, בידיעה שאפילו פעולות פשוטות שאני כביכול יודע הן בעצם פעולות מורכבות שאינני מבין, יש איזו נחמה. כי אם אני לא מבין את המכניזם הבסיסי שהעולם מושתת עליו, איזו ציפייה יכולה להיות לי מעצמי להבין דברים מורכבים יותר, כמו צורבי די-וי-די, מס הכנסה ואמנות? אני רק מתבונן, 'רק הצופה' (כפי שכתבתי פעם), רק זה שמפרק את העולם לחתיכות קטנות ובסיסיות.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/6/2008 21:56, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של חיה ב-24/6/2008 21:49

---