חופשה אתגרית
עוד יום עבר במסגרת ביקור ההורים-של-אסנת, שהופך את השגרה ומנער אותה כמו כביסה רטובה. שלשום היינו במפעל הברזל בפולקלינגר ואכלנו במסעדה איטלקית, אתמול טיילנו בגן הצרפתי-גרמני ואסנת הכינה בערב ארוחה חגיגית, והיום היינו במפעל הקרמיקה במטלאך ובלולאה של הזאאר, וקינחנו במסעדת סטייקים. כל האכילה הזאת , יחד עם הניווט מחוץ לעיר עם מפות והביקור באתרים שונים ומשונים, יוצרת תחושה של חופשה בחו"ל, ותהיה מתי אם כך הטיסה שלנו חזרה לארץ.
מצד שני, כל העניין הזה של לתכנן תוכניות, לחשוב איפה חונים בעיר, לתקשר עם עוד שלושה אנשים ולחזור הביתה מאוחר אחרי יום שלם בחוץ הוא גם קצת מעייף, הן לשרירי הגוף והן לנפש, קצת כמו הביקור שלי בארץ (כשהיה). זה מוזר, כי כביכול זה ממש חופש, אבל כנראה שחופש זה דבר מעייף. כל-כך מעייף שאין לי כוח אפילו לעבור על התמונות ולהעלות פוסט תמונות - זה יחכה למחר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/3/2007 00:05, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-8/3/2007 18:38

---

בבוקר
יש אנשים שיצחקו אם אספר להם שיש לי בעיה לקום בבוקר. הרי כמעט תמיד אני מצליח לקום ישר עם השעון, בלי נודניק ושום דבר אחר, ומשמש כמי שמעיר אנשים אחרים שישנים בסביבה (ובשנים האחרונות, את אסנת). אבל הבעיה שלי עם הקימה אינה פיזית, כלומר אינה קשורה לחוסר יכולת לקום, אלא נפשית - חוסר רצון לקום.
יש בזה משהו מאוד טבעי: השינה מתבצעת במקום בטוח בהרבה מהעירות, בתוך מיטה נוחה, שמיכה חמה, חדר מואפל - מקום נוח ובטוח שאינו משתנה. מצד שני, בזכות החלומות, יש למקום הזה אפשרות להיות כל דבר וכל מקום שארצה, בלי מגבלות כמעט, כך שגם שעמום ושגרה לא גרים שם. נכון, יש גם סיוטים וחלומות קשים, אבל קודם כל - אצלי הם נדירים, ושנית - הם נגמרים במהירות ובתחושת ההקלה של 'זה היה רק חלום', וזאת לעומת סיוטים שמתרחשים במציאות ואתה מוצא את עצמך מתעורר ומגלה שהם עדיין שם וצריך לנקות אחריהם.
בגלל העדיפות הברורה הזאת של עולם החלום על עולם המציאות, ההתעוררות היא עבורי חוויה קשה, שבמהלכה אני עוסק כל הזמן בנסיונות לשכנע את עצמי שיש לי סיבה לכניסה-מחדש הזו לעולם המציאות. זאת הסיבה שהרבה יותר קל לי להתעורר בימים בהם צפוי משהו מיוחד (טיול, הופעה, אירוע) והרבה יותר קשה בסתם-יום-של-חורף, בו קר מחוץ למיטה ואפילו השמש לא מציצה מהענן, ובטח כאשר כל מיני מטלות לא-נעימות במיוחד ממתינות לתורן ברשימה. וזה לא משנה באיזה שעה קמים (פרט לכך שחשוב שזה יקרה אחרי הזריחה).
טוב, אני הולך להכין קפה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/2/2007 09:58, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, עונות השנה, שחרור קיטור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שירי ב-26/2/2007 17:47

---

דיסקליימר
(נא לגזור ולהדביק לפני כל פוסט בבלוג)

בלוג זה איננו מאמר מדעי, כתבה עיתונאית או מחקר היסטורי; הכללתו של פרט כלשהו בבלוג זה איננה ערובה לנכונותו. בלוג זה איננו מניפסט פוליטי, אמנותי או תרבותי, ואינו מתחייב בהכרח למהלך קוהרנטי, לוגי ומנומק, לעקביות או לטיעונים מוצקים; במקרים רבים מתעד הבלוג מהלך מחשבתי אסוציאטיבי ורגעי, שאין בו כדי ללמד בהכרח על דעתו של כותב הבלוג, על נטיותיו הפוליטיות ועל עמדתו בנושאים שעל הפרק. בלוג זה אינו מתיימר לחנך את קוראיו, לתת להם דוגמה או לפקוח את עיניהם, אלא מבטא את הדעות והמחשבות האישיות של כותבו; כל ניסיון להבין בלוג זה באופן שונה הוא על אחריות הקורא בלבד. בלוג זה אינו מקור ליעוץ משפטי, רפואי או הלכתי; פנו לעו"ד, לרופא המשפחה או לרב/כומר/אימאם/שאמאן המקומי. השימוש בבלוג זה הוא על אחריות הקורא בלבד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/2/2007 09:30, ושייך לקטגוריות הומור, מעברים 10-20-30, שחרור קיטור
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-21/2/2007 14:34

---

אנטי-שגרה
יש בפירוש קושי בחזרה אל תוך השבוע, אל יום שני של עבודה, סידורים ושמיים אפרוריים, אחרי סוף שבוע של עבודה מספקת בבית, קריאה, תרבות, וכמובן פרץ ההתרגשות שליווה את השלג (כן, אני עדיין תקוע על העניין הזה). היאוש במקרה הזה נעשה לא יותר נוח, אלא יותר עמוק. וזה לא שמשהו רע התרחש: נכון, אני מנוזל קלות, והיה לי קצת קר, והפרק הספציפי בלונלי מתקשה להלהיב, אבל באמת שאין הרבה הבדל בין יום שני הזה לרבים לפניו ואחריו. ובכל זאת, אצלי יש כביכול איזה אנטי פנימי לשגרתיות הזו, לחזרה הבסיסית על אותה רוטינה, בהתעוררות בבוקר ובכלל בהמשך היום.
יש כמובן דרכים רבות לשבור את השגרה, החל מטיול קל בחוץ וכלה בניסיון לחפש לעצמי איזו עבודה ו/או תעסוקה בעיר הזאת, משהו שלא כולל אך ורק ישיבה מול המחשב כל היום. אלא שכל הפעולות האלו דורשות אנרגיה, זמן, התעסקות, אומץ וכמה שכבות בגדים שצריך ללבוש כדי לצאת אל האפרוריות הלא מפתה בחוץ. ועל כולן רובצת הידיעה שאני עושה אותן כשהייתי יכול לעבוד ולהרוויח עוד כמה שקלים המומרים ליורו בשער מאכזב. שגרה היא סוג של אופטימום מקומי, כמו מכתש באדמה, שכל ניסיון לצאת ממנו דורש לפחות בשלב הראשון השקעה של אנרגיה יתרה, ומעבר למצב עוד פחות נוח מהשגרה עצמה. זה מה שעשיתי כשעברנו לכאן בקפיצה נחשונית מישראל, והמחיר היה הקשיים המתוארים בתחילת הבלוג; אבל עכשיו הגענו - לפחות זמנית - לעמק חדש, שקשה מאוד להשוות אותו למצב הקודם (השגרה של הארץ), ומצד שני קשה גם לפרוץ אותו ולהמשיך, למדרגה הבאה, להתפתחות הבאה, ללא-נודע הבא.
אני מטבעי נוטה להיות נסער ולא לשבת באותו מקום הרבה זמן; אבל הולך ונעשה קשה יותר לצאת מהשגרות שאני נכנס אליהן, ואני מרגיש שאין לי כוח אפילו להתחיל לחשוב לאן לצעוד עכשיו, להתחיל לדחוף את הכדור הכלוא במכתש אל מעבר לפסגה הקרובה בניסיון לחקור קצת מעבר. ביום שני שגרתי שכזה, אפילו לכתוב בבלוג נראה כמו מטלה, במיוחד אחרי שכבלתי את עצמי ברשימת 'נושאים לכתיבה'. אז לא. אני רוצה שהכתיבה בבלוג תישאר תמיד זינוק ספונטני קדימה, ולצורך זה הריני מוחק את רשימת הנושאים לכתיבה. צעד אחד קטן ללוחמה בשגרה. לילה טוב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/1/2007 01:17, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אמנות, שחרור קיטור
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-30/1/2007 16:21

---