מיחזור? הצחקתם אותנו
כדאי לקרוא את הכתבה של ארי ליבסקר בבלוג של צ'יקי. תקציר למי שאין לו זמן: תאגיד המיחזור, שהוקם בישראל ע"י חברות המשקאות כדי ליישם את חוק הפיקדון, עושה ככל יכולתו דווקא למנוע את המיחזור, ולעכב את הרחבת החוק. למה? כי ככל שפחות ממחזרים, לתאגיד נשאר יותר כסף (והקנסות שאמורים היו להיות מופעלים במקרה כזה הם אות מתה בחוק).
היה משהו הזוי בכתבה הזו, כשקוראים אותה מכאן. התאגיד מתגאה ב-17 מרכזי איסוף לבקבוקים בכל הארץ; כאן יש מכונות מחזור בכל סופר, ובמקרים רבים אפשר לקבל את הפיקדון חזרה גם באשנבי מזון מהיר. ש"ס מתלוננת ש-0.25 אג' זה הרבה; כאן גם משלמים 0.25 אג' פיקדון לבקבוק - אבל אלה אגורות של יורו. ואם איזה הומלס ינסה להתפרנס כאן מאיסוף בקבוקים, הוא מהר מאוד יבין שעדיף לחפש עבודה אחרת.
העניין הוא שלא מדובר רק בחינוך, מנטליות וכל המלים היפות האלה. מדובר, פשוט, בעניין של הרגל. ברגע שיש מכונת מיחזור בכל סופר, ולא למחזר עולה יותר משקל לבקבוק, אין שום סיכוי שמישהו יזרוק בקבוק פלסטיק לפח. אלא שבישראל תמיד יש מישהו שמרוויח מ*לא* לתת שירות לצרכנים. כפי שאמרתי, צריך לקרוא כדי להאמין.

---

בינתיים באליפות אירופה:
* פורטוגל אמנם משחקת נפלא והיתה תמיד אחת הפייבוריטית שלי, אבל כשגרמניה משחקת מדויקת, התקפי ויפה, לא נשאר לנו אלא לתמוך בקבוצה הביתית. שוויינשטייגר יכול לטפס לי על החזירים מתי שהוא רוצה.
* קרואטיה וטורקיה גילו התחשבות עצומה בכך שהערב הלכנו לראות את 'כרמן' באופרה המקומית, והתחילו את המשחק רק אחרי שחזרנו, חיממנו פסטה והתיישבנו מול הטלוויזיה בדקה ה-117. רק אז הם התחילו לשחק, והרביצו דרמה, שני שערים יפים ומתח-של-פנדלים בפחות מרבע שעה ברוטו. שווה.
* ביום רביעי יהיה כנראה לא בטוח לקנות ירקות בחנות האהובה עלינו; הבעלים הטורקי-גרמני עלול להיאבק קשות בפיצול האישיות שיכפה עליו המפגש בין השתיים בחצי הגמר. מי שלא תנצח, יהיו צפירות מכוניות ברחוב, ורחובות ברלין יתמלאו חוגגים.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/6/2008 01:47, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, הגרמנים האלו..., אקטואליה, שחרור קיטור
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק_ ב-25/6/2008 19:45

---

מקלל בסינית
הסינים אוהבים לקלל ב'שיהיו לך חיים מעניינים', אבל אני חושב שאני יכול ללמד אותם כמה דברים על מימוש הקללה הזו. קחו את אתמול, למשל: לכאורה כל מה שהייתי צריך הוא לנסוע למשרד לענייני זרים כדי לדאוג שאישור התושבות יוטבע בדרכון החדש, ומשם לקחת את האופניים, לפגוש את אסנת ולדווש לפאתי העיר כדי לראות צימר שאנחנו רוצים להזמין לביקור המשפחתי הבא. ולמעשה, מבחינת התהליך זה כל מה שהיה: במשרד הזרים לא היה תור, ואפילו לא הזדמן לי לקרוא את גרוסמן שלקחתי אתי, והצימר היה ממש מוצלח. אבל. אבל. אבל.

הכל התחיל כשהגעתי למשרד הזרים ולא מצאתי את התור. המשרד נפתח תמיד ב-8:30 על השעון, אבל כבר בשמונה ורבע יש בדרך כלל תור קטן ליד הכניסה. ולא היה. די מהר התברר שהתור לא שם כי המשרד לא שם: פתק חביב הודיע שהמשרד עבר כבר בינואר למקום אחר. הכתובת החדשה לא נשמעה מוכרת, אבל באמצעות גוגל מאפס איתרנו אותה לא רחוק, ליד תחנת הרכבת, מרחק די משמעותי אבל סביר באופניים.
כשהגעתי היה בדיוק 8:30, וכבר בעשרה לתשע יצאתי, דרכוני המוחתם בידי. המהירות המפתיעה הותירה חלל די משמעותי עד הפגישה בצימר בעשר, ומאחר שכבר הייתי די רחוק קבעתי עם אסנת שלא אחזור הביתה אלא אקנה לי כריך וקפה בדרך ואפגוש אותה על הנהר. וכאן התחילו הסינים להתערב.
בבואי לשלם על הכרטיס, הצצתי בארנק וגיליתי לפתע שכרטיס הבנק שלי נעלם. ברשימת גורמי החרדה אצלי, זה נמצא בשלישייה המובילה, לצד כל מיני דברים שאני מפחד אפילו להעלות על הכתב מרוב אמונות טפלות. מיד ניסיתי לחשוב איפה יכולתי להשאיר את הכרטיס והגעתי למסקנה שזה ודאי היה במספרה, יום קודם. ונסעתי לשם, מהר ככל שיכולתי. הכרטיס לא היה שם.
נותרה רק אפשרות אחת, לפני הפנייה לבנק לדיווח על אובדן. כי בגלל שלקחתי אתי את גרוסמן, ובגלל שנסעתי באופניים (שאין להם סל) לקחתי אתי תיק צד ולא את הפאוץ' הרגיל שלי. ייתכן, כפי שאמרה אסנת בטלפון מהנקודה שבה קבענו להיפגש, שהחזרתי אתמול את הכרטיס לפאוץ' ולא לארנק, והוא נמצא בבית.
כמובן שלא יכולתי לוותר על הרצון לדעת, וטסתי באופניים הביתה; כמובן שהכרטיס היה שם והחרדה היתה סתם; כמובן שטסתי במהירות לנקודת המפגש עם אסנת אבל כבר היה מאוחר; וכמובן שהטלפון של בעלת הצימר היה תפוס כל הזמן ולא יכולנו להודיע על איחור.
הסינים הוסיפו פלפל למדורה כשהתחוור שהדרך לצימר אולי נראית קצרה, אבל כוללת בתוכה כמה עליות הגונות. התוצאה הסופית היתה שהגענו באיחור של 40 דקות, עייפים אך מותשים, רק כדי לגלות ש... הכל בסדר, בעלת הצימר בכלל לא דאגה, וכנראה שהטלפון שלהם היה לא תקין או מנותק משום מה.
בדרך חזרה כבר התחלנו להרגיש את הרגליים, אני במיוחד - נסיעות חרדתיות זו לא הדרך הנכונה לטפל באופניים ו/או בשרירים. חזרתי הביתה בתחושה של יום טרוף ומטורף, למרות שהכל הסתדר. ככה זה כשהחיים מעניינים.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/6/2008 20:42, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, שחרור קיטור
32 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-16/6/2008 19:47

---

דרכונים ומבוכים
עם ההגעה לגרמניה ציפיתי די בחרדה למפגש עם מערכות בירוקרטיות, בשפה שאני לא שולט בה, ובחלק מהמקרים החרדות אף התממשו; אבל באופן מפתיע, אחד הסיפורים היותר-קפקאיים שבהם נתקלתי מאז שאני כאן לא נוגע בכלל למחסום השפה.
הסיפור מתחיל בקיץ שעבר, אז שמתי לב שתוקף הדרכון הישראלי שלי עומד לפקוע ביולי 2008. ולא רק, אלא שהדרכון כבר חודש פעם אחת, ולכן אני בעצם צריך דרכון חדש.
לא ייחסתי לכך חשיבות רבה, כי זכרתי שבשנים האחרונות הפכו משרדי הממשלה להרבה יותר מסבירים פנים לקהל, וברוב המקרים אפשר לסדר דברים כאלה במהירות ובקלות (ולפעמים אפילו להיתקל בגידי גוב). זכרתי גם שבדצמבר אני צפוי להגיע לארץ לשבוע ותכננתי לבצע אז את החידוש.
כדי לוודא שהכל עובד, שלחתי מייל לתיבת ההודעות של משרד הפנים, כדי לברר איך עושים את זה (חידוש דרכון) וכמה זמן זה לוקח. התשובה הגיעה תוך מספר ימים, אך היא היתה מאכזבת למדי: מסתבר שהדרכון החדש נשלח חזרה בדואר, וזה יכול לקחת עשרה ימים; מאחר ואני בארץ רק שבוע, וזקוק לדרכון כדי לשוב לגרמניה, חידוש בתקופה הזו אינו עומד על הפרק.
טוב, חשבתי לעצמי,אז מה עושים?
באתר של משרד הפנים היה כתוב שניתן גם לחדש דרכון בנציגויות ישראל בחו"ל. בדיקה מהירה גילתה שאיו נציגות ישראלית בפרנקפורט או בלוכסמבורג ושהנציגות הקרובה היא בפאריז. חשבתי לעשות טיול לפאריז ולחדש בהזדמנות את הדרכון, אבל לא רציתי לנסוע סתם ולכן שלחתי מייל (בעברית ובאנגלית) לשגרירות ישראל בפאריז, כדי לברר אם אני יכול לחדש שם את הדרכון למרות שאני חי בגרמניה. לא קיבלתי תשובה.
בשלב זה הפניתי את מרצי לשגרירות בברלין. חשבתי תחילה לקפוץ לשם בטיסה, אבל המחירים התייקרו והעדפתי לחפש דרך אחרת. משוכנע ביתרונותיו של האינטרנט נכנסתי מיד לאתר של שגרירות ישראל בברלין.
וכאן חטפתי את השוק הראשון. האתר, כך מתברר, אמנם מאפשר לבחור בין אנגלית לגרמנית, אבל ברגע שנכנסים למחלקה הקונסולרית - שם נמצאות ההוראות לחידוש דרכון - הכל מופיע אך ורק בגרמנית. עברית או אנגלית - יוק.
אז אימצתי את מילוני הגרמנית וניסיתי לקרוא את ההוראות. היה נדמה לי שהבנתי שניתן לחדש את הדרכון בדואר רשום, בלי נוכחות אישית, אבל ממש לא הייתי בטוח. אחרי כמה דקות אמרתי לעצמי - למה? למה לא פשוט להתקשר לקונסוליה, לוודא שהבנתי נכון, ואז לשלוח הכל? מה גם שבהוראות לא הופיעה כלל הכתובת למשלוח. [מיותר לציין שמייל לשגרירות לא נענה כלל].
אז התקשרתי. וכאן מתחיל סיפור מההפטרה.
תחילה התקשרתי ביום ד' בשעה 14:00 לטלפון הכללי של השגרירות. מענה קולי ענה לי שהשגרירות סגורה, ופתוחה רק בימים ב'-ו' עד 13:00. למחרת התקשרתי בבוקר, ונורא שמחתי לשמוע בחורה חביבה עונה בעברית. הסברתי במהירות את מצוקתי, והיא - במהירות רבה יותר - הודיעה לי שזה שייך למחלקה הקונסולרית, אבל הם עונים לטלפונים רק בשעות 13:00-16:00. היא גם היתה נחמדה מספיק כדי לתת לי את הטלפון הישיר של הקונסולרית. אלא שאותו אחה"צ היה ערב יום השואה, ולכן לא עובדים, וגם לא ביום ו' אחה"צ, או בשבת (חלילה) או ביום א', או ביום ב' (שהיה חג גרמני). סבלנותי כמעט פקעה עד יום ג', אז התקשרתי ב-13:05 למספר שקיבלתי.
תקליט נחמד ביקש ממני להקיש על כל מיני דברים, ואז עשה כאילו הוא מעביר אותי - ושקט. שקט מוחלט. דממת אלחוט. אותו תהליך חזר על עצמו פעם, פעמיים, שלוש. ב-13:15 פקעה סבלנותי והתקשרתי שוב למוקדנית.
"לא עונים במחלקה הקונסולרית" אמרתי לה.
"הם עונים רק החל מ-13:00," ענתה אוטומטית.
"אבל עכשיו אחרי 13:00".
"טוב, הם לא תמיד עונים מאחת אפס אפס".
"עכשיו אחת ורבע."
"בסדר, לפעמים יש לחץ בקבלת קהל. בכל זאת, אנחנו מוסד ישראלי [!!!]. תתקשר עוד רבע שעה."

התקשרתי עוד רבע שעה. לא היה שום שינוי. ההבדל היחיד הוא שניסיון נוסף להתקשר למוקדנית נענה בתקליט הראשון שפגשתי, זה שטוען שהשגרירות סגורה. כצפוי, לא היתה תשובה במחלקה הקונסולרית גם בשתיים, ובשתיים וחצי, ולמחרת. שיטה מצוינת מצאו להם בשגרירות להיות מסוגלים לענות ל'אנשים חשובים' אבל לסנן ישראלים שרוצים לשאול על חידוש דרכון: המרכזייה פועלת עד 13:00, המחלקה הקונסולרית כבכיכול עונה מ-13:00 עד 16:00, אבל למעשה לא עונה כלל - וכשהיא לא עונה, אין למי להתלונן.

בקיצור, עשיתי מה שמצפים ממני: גייסתי עוד מילון, ישבתי על ההוראות, מצאתי במקום אחר את כתובת השגרירות, מילאתי את הטפסים, הצטלמתי (זוועה) ושלחתי הכל בדואר רשום, רועד כולי מפחד - כי ידעתי שאם לא אקבל חזרה דרכון בדואר, בשגרירות אין ממש עם מי לדבר. אבל אחרי שלושה שבועות קיבלתי לבסוף את הדרכון בדואר רשום, וחזרתי לנשום {בלי דרכון בארץ זרה זה לא מצב מדהים להיות בו}.

אז כן, אולי משרד הפנים בארץ נכנס למאה ה-21, אבל בשגרירות בברלין עדיין עובדים הכי טוב בדואר. אימייל? טלפון? לא מכירים.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/6/2008 01:32, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, שחרור קיטור
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-13/6/2008 10:13

---

קיץ? * אוקטוברפסט בחצר האחורית * גתה מתהפך בקברו

לחורף הגרמני הצלחנו איכשהו להתרגל, ולהבין שאמנם יש שלושה חודשי שיתוק, אבל זה לא כמו באגמים הקפואים של מוסקבה או באיגלואים של הקוטב. אבל הקיץ הגרמני - כלומר העובדה שבתחילת יוני, אחרי כשבועיים של שמש ומכנסיים קצרים, יכולים פתאום השמיים להתקדר, לשחרר 2-3 ברקים ורעמים רבי עוצמה ואז להמטיר מבול מהסוג שהיה גורם לנוח לחפש יונה - עדיין תופס אותנו לא מוכנים (ומאלץ את הקהילה היהודי-ישראלית להפוך את הפיקניק המתוכנן לשבועות לאירועי סולידי וביתי).
הקיצחורפ הלא-החלטי הזה כמובן לא מפריע לגרמנים, שחוגגים כאילו אין מחרתיים. בבית הסמוך, למשל, נערכת מהבוקר מסיבה פרועה (קרי: חבורת גרמנים יושבים בתוך אוהל ענק, אוכלים ושותים בירה) שעדיין לא שככה. הרעש לא איום, אבל שומר על איזשהו באזז מטריד שלפעמים קצת עולה על העצבים, אבל באופן כללי נסבל - כל עוד הוא לא נמשך 12 שעות ברצף.
אבל גם העינוי הזה הוא כלום לעומת הרצח השיטתי שביצעו חלק מהכותבים במדריך החדש שאני מתרגם בהיסטוריה ובתרבות של גרמניה. ראיתי סיכומים יותר אינטליגטיים על הנושא במכתבי שרשרת אינטרנטיים על שטויות שכתבו תלמידי כיתה ח' במבחנים משווים. מדי פעם אין לי ברירה, ולאחר שהטקסט סותר את עצמו פעמיים וגם לא מתיישב עם ציר הזמן, אני ניגש לאינטרנט ומברר מה *באמת* קרה. אני מקווה רק שקוראי המדריך בעברית יעריכו את עבודת הקודש שאני עושה כדי שיקבלו טקסט קצת יותר אינטיליגנטי (ומדויק) מקוראי המדריך באנגלית.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/6/2008 01:37, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., עבודה, שחרור קיטור
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של No-Angel ב-9/6/2008 19:31

---