Beauty and the Beast
Writing in English because I am not at home.
I am in Goerlitz, and it's a beautiful city, I dare say more special even then Prague is. Every house seems like a work of art, and the street beam with sunshine and life.
The festival staff has also been wonderful: Our room is actually a suite, with a four-poster bed, antique furniture and a great bathroom, and it's right in the middle of the old town, looking out to a pretty square and right next to the city hall, where Osnat will sing. And yesterday we were treated to dinner in an Italian restuarant, with lots of wine, at the festival expense... the only hard thing was to talk for hours in German, including while I'm drunk. But I think I did a good job.
All this - as well as a sightseeing trip this morning and news that Yaron is making progress with poems that I wrote and he will sing at the concert - should have made me utterly happy, and it did, until I managed to screw myself up again, and while trying to work a bit on my laptop I spilled a whole glass of water provided by the hotel onto the computer.
Oh, how I got mad. I got scared, and blamed myself, and got really crazed, because my life is that computer and with the stressed times lately I managed not to backup almost anything. Even a call to my brother in Israel, who told me that usually water damage does not destroy laptops, was not really enough to calm me down. It seems that I just can't let myself be utterly happy, and just have to do something to screw it up.
So now we wait -to see if my laptop will survive this - and I can't work or use the net in Hebrew. In a way, it makes this even more of a vacation... and maybe that is what I wanted to tell myself, that I need to completely immerse myself in this experience and enjoy it without thinking about work. Why they had to hurt a harmless laptop, who never did anything bad to anyone, in the process, is beyond me.

Nature sure is a bitch.
Ronen

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/9/2006 18:15, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, אמנות
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Ronen ב-14/9/2006 18:41

---

גוד מאני
היום היה יום רע. אולי זו הייתה ההקלה של סוף השבוע, התחושה שהינה, אנחנו מסתדרים ואפשר להיכנס לאיזו שגרה, שנתנה לי ביטחון מוטעה שהכל ילך מעכשיו חלק, או לפחות יותר חלק. ואז בא יום שבו הכל התעקש להיתקע במבוי סתום וטעויות קטנות הפכו לאיטן לבעיות גדולות, וכל זאת דווקא על רקע של יום יפהפה, אפילו חם, שכאילו להכעיס מתריס אלי מבעד לחלון.
הכל, כתמיד, מסתובב סביב כסף. לפעמים אני חושב שזה היה פשוט יותר פעם, כשאנשים היו מוכרים את כל רכושם ומהגרים לארץ חדשה, כשהם דואגים לקחת אתם הכל בכסף מזומן (או ביהלומי המשפחה, שיימכרו לעת צרה). היום, לכאורה, זה פשוט יותר: יש המון דרכים ומכשירים להעביר כסף לחו"ל, ונראה כאילו אין צורך לקחת יותר מדי, ואפשר להשאיר חלק מהחסכונות כמו שהם, ולהעביר אותם באיזה 'אחר כך' נסתר. נוח לחשוב ככה בתקופה שלפני המעבר, שמתרכזים באלף דברים אחרים, כמו לארוז את כל החיים לתוך קופסאות, להשכיר את הדירה ולהעביר את החתול דרך המכשולים הבירוקרטיים (פעם יבוא הזמן לסיפור הזה). אבל מסתבר שזה לא נכון. גם בימינו, בנקים עובדים לאט, אפילו לאט מאוד, ומהזמן שאתה מחליט שאתה זקוק לכסף ועד שהוא זמין עובר הרבה זמן, והרבה מאוד עמלות בדרך. הוסיפו לזה הוצאות בלתי צפויות גדולות, נסיונות נואשים לאופטימיזציה כדי לחסוך בעמלות, כל מיני אנשים בארץ שמאחרים עם הצ'קים ובנקים שדורשים את ההוראה בפקס (שנמצא במשלוח הימי שעוד לא הגיע), ותקבלו צורך הנואש לחשב חישובים מדוקדקים עד האירו האחרון ולבזבז זמן ועצבים כדי לדאוג שיהיה כסף במקום ובזמן שצריך אותו, במקום לשבת לעבוד ולהרוויח את הכסף עצמו.
זה באמת נורא קל להחליט לא להילחץ בגלל כסף כשיש לך, אבל כשאתה מגרד את הרצפה - אם זה בגלל שבאמת אין לך ואם זה בגלל שרובו שוכב איפשהו ולא שש להתעורר ולעבוד בשבילך - פתאום אין ברירה. כשמגיעים למצב שמתלבטים אם לרדת לחנות ולקנות קצת שוקולד, כי זו התפנקות ומי יודע אם יישאר מזומן לדברים אחרים, אז אתה באמת לא יכול להביט החוצה ליום היפה ולחשוב על הנוף, או על אמנות, או על החתול המתפנק, או על שום דבר אחר חוץ מהאל הזה מן המכונה, מר כ. מזומן, ועל איך להביא אותו שוב לצד שלך.
כמו כל אל, מר כ. הוא חסר רחמים. אתה יכול לחשוב שעשית הכל כדי לספק אותו: הרי אתה מתוחכם, ואת עניין עלות הטלפונים על הארץ פתרת בהינף יד בכך שהתקנת סקייפ במחשב ושלחת את כל החברים להתקין גם. אלא שאז מתחילים להצטרף המקרים: אתה מגלה שבגרמניה אינטרנט מהיר בחיבור תמידי הוא יקר ביותר ונאלץ להתפשר על חבילה של מספר שעות מוגבל בחודש, כך שכל דקת חיבור מיותרת כואבת; אתה מגלה שאתה לא מבין מספיק גרמנית ואת גרמניה כדי לקלוט שספק האינטרנט שאתו חתמת הוא חברה סלולרית, ולכן יש דיליי מעצבן בשיחות; ובתקרית משונה הכוללת חתול, שולחן לא יציב ומנורה יקרה (שעוד יסופר עליה בעתיד) אתה מצליח לשבור גם את האוזניות-מיקרופון המתוחכמות שקנית רק למטרה הזאת. זעם האלים ממש.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2006 22:10, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של בהצלחה ב-9/9/2006 19:19

---