יוקר המחייה

על רקע המחאה החברתית בארץ, נשמעות מדי פעם טענות שזו 'מחאה של מפונקים' ושהמוחים מתלוננים על מחירים של 'מותרות'. ההגדרה של מותרות היא כמובן עניין יחסי (לפני מאה שנה, מקלחת חמה היתה מותרות שרק העשירים הרשו לעצמם), אבל נבחרי הציבור היקרים שלנו כבר הגדירו זאת במונחי סושי, נרגילות, מסעדות ונסיעות לחו"ל.

כדי לברר האם אמנם יוקר המחייה בישראל הוא אגדה שנוגעת רק לחובבי הסושי והמכורים לדירות בתל אביב, החלטנו לבצע השוואה קטנה בין מחירים של מוצרי יסוד של ממש, בין גרמניה לבין ישראל. השוואות מחירים בין מדינות הן עניין בעייתי בדרך כלל, כי צריך לנסות ולהימנע מאפקטים מקומיים (שרלוונטיים לסופרמרקט אחד מסוים) ועונתיים (מבצעים, עונות מוצרים מסוימים וכו'), לקחת בחשבון את ההבדל בין מוצרים מיובאים לייצור מקומי (אבוקדו עולה המון בגרמניה, אוכמניות עולות המון בישראל), ולהתחשב גם בגורמים כמו השכר במשק, שקובע את כוח הקנייה של הצרכן הממוצע.

כדי לא להיכנס לתחומי המותרות, הגבלנו את המחקר למוצרי יסוד של ממש - שמן, מלח, סוכר, חלב וכד' - ולצדם כמה מוצרים קצת פחות יסודיים, אבל גם כאלה שאפשר למצוא בכל בית. את המוצרים האלה קנינו בסופרמרקט סמוך לביתנו בברלין (מרחק חמש דקות הליכה בקושי). הסופר שייך לרשת Edeka, שאינה נחשבת אחת הרשתות הזולות בגרמניה (רשת Aldi, שבה אנחנו קונים בדרך כלל, זולה יותר); מצד שני, ברוב המקרים קנינו את המוצרים מהמותג הפרטי של הסופר, מה שמנמיך את המחיר ומקרב אותו למחירים ברשת הזולה יותר. עם זאת, לא מדובר במוצרים במבצע. את המחירים הכפלנו בחמש (פלוס מינוס שער האירו כרגע; ההבדלים שגילינו כ"כ גדולים, שהשער המדויק באמת לא משנה) כדי להגיע למחיר בש"ח.

את מחירי המוצרים בארץ מצאנו באמצעות האתר הסופר, שלהבנתנו מספק אף הוא מחירים 'רגילים' (כלומר: לא במבצע) ממגוון רשתות שיווק וסופרמרקטים בארץ. בכל המקרים, כשהיו אפשרויות בחרנו את המוצר הזול ביותר האפשרי - לא ממותג, לא באריזה מיוחדת, לא שום דבר.

 

התוצאות? מרתקות.

 

ניקח קמח למשל. מוצר יסוד ללא ספק. אומרים שאם אין קמח אין תורה, אבל בארץ שנתנה לעולם את התורה, מסתבר שקמח זה עניין יקר יחסית. ק"ג קמח חיטה רגיל לגמרי עולה בשופרסל 3.29 ש"ח, וב'רמי לוי' (רשת שנחשבת זולה במיוחד, אאל"ט) 2.60 ש"ח. בברלין? 0.25 אירו, שהם 1.25 ש"ח.

חלב עמיד יש תמיד, נכון? אבל רק אם משלמים. ליטר חלב עמיד עולה בשופרסל 6.99 ש"ח, ואצל רמי לוי 5.40. בברלין? 0.60 אירו, שהם שלושה ש"ח בדיוק.

חשבנו ששמן זית יהיה בטוח זול יותר בישראל. אחרי הכל, ארץ שופעת זיתים אנחנו, וגרמניה ממש לא. יש הרבה סוגים של שמן זית בחנויות, ומשום מה דווקא המיובאים מספרד עולים בישראל פחות. 750 מ"ל של שמן זית יד מרדכי כתית מעולה עולים 44.99 ש"ח בשופרסל, 29.40 ש"ח אצל רמי לוי (היה מבצע או משהו?); 750 מ"ל של שמן זית 'בורחס' מיובא עולים 33-37 ש"ח בשופרסל, וכאן רמי לוי דווקא דומה במחיר. בגרמניה (הפעם בסופר המעט-יותר-זול, ברשת Aldi) קנינו 750 מ"ל של שמן זית כתית מעולה, מיובא מספרד, ב-2.60 אירו, שהם 13 ש"ח.

גבינה צהובה היא אמנם לא מוצר בפיקוח, אבל אני מתקשה לחשוב על משפחה עם ילדים שבשבילה זה נחשב מותרות. כדי לא להסתבך עם מוצרי יבוא החלטנו לקנות במקרה הזה גבינה מקומית הן בישראל והן בגרמניה.בישראל מדובר ב-400 ג' של גבינת עמק של תנובה, בפרוסות; המחיר שמצאנו הוא 31.31 ש"ח בשופרסל, 25 ש"ח אצל רמי לוי. בברלין בחרנו גבינת גאודה הולנדית בפרוסות (מקומי, כי זה בתוך האיחוד האירופי), שגם אותה קנינו ב-Aldi. המחיר? 1.89 אירו, כלומר 9.50 ש"ח.

בתחום היוגורט-עם-פירות (עוד מוצר שהוא די בגדר חובה למשפחות עם ילדים או למכורים כמוני), היה הרבה יותר קשה להשוות, כי משום מה רוב היוגורטים שנמכרים בארץ הם מוצרי יבוא (למה בעצם?), או לא בגודל המתאים להשוואה עם גרמניה. אבל רק לשם ההשואה, גביע יופלה (תנובה) בגודל 150 ג' עולה 3.70 ש"ח, גביע יוגורט עם פירות של מולר עולה 5.09 ש"ח, ואפילו יוגורט באדי בטעם תות (125 ג' בלבד) עולה 2.70 ש"ח. בברלין? 0.29 אירו ל-150 ג', כלומר 1.45 ש"ח.

בשביל להימנע ממותרות, החלטנו לא לקנות עוגות במעדנייה או בחנות, אלא להכין אותן בעצמנו. לשם כך קנינו 100 ג' אבקת אפייה (3 ש"ח בשופרסל, 1 ש"ח באדקה בברלין) ו-500 גר' קקאו (35.99 בשופרסל, 23.10 אצל רמי לוי, 18 ש"ח בברלין).

בכל הדגימה הזו מצאנו רק שלושה מוצרים שבהם המחירים היו איכשהו קרובים זה לזה: ק"ג סוכר לבן פשוט (לא ממותג, ללא אריזה מיוחדת) עלה 3.60 ש"ח בשופרסל, ו-3.25 ש"ח בברלין; ק"ג מלח עלה 1.95 ש"ח בישראל, ו- ש"ח 1.50 בברלין (בברלין קנינו אותו כשתי אריזות של 500 גר', מה שאמור לייקר את המחיר); ושמן צמחי (קנולה בישראל, ממותג פרטי של שופרסל, ושמן פרחי לפתית - rapeseed - בגרמניה) עלה בערך אותו דבר - 7 ש"ח בישראל, 6.95 ש"ח בגרמניה.

לא מצאנו אף מוצר שלגביו המחיר בישראל היה זול יותר. 

בסך הכל עלה 'סל הקניות' של מוצרי היסוד האלה 58.90 ש"ח בשני הסופרים בברלין (שנזכיר: בשני המקרים מדובר ברשתות, כלומר המחיר זהה בכל גרמניה, לא ספציפית זול בגלל איזו אנומליה בברלין, ללא מבצעים, ובמרחק הליכה מהבית - אין צורך להיכנס לאוטו). הקונה המקביל התיאורטי שהלך לשופרסל, לעומת זאת, שילם 129.83 ש"ח - יותר מפי שניים (ברמי לוי כ-105 ש"ח, אבל זה אומר להיטרטר עד לחנויות שלהם).

כזכור, הזהרתי מראש שהשוואות כאלה הן בעייתיות, בגלל ההבדלים בכוח הקנייה במדינות שונות. בהחלט ייתכן שהמוצרים במדינה מסוימת יעלו פי שניים לעומת מדינה אחרת, בהנחה שגם המשכורות גבוהות פי שניים. אלא שכאן, במפתיע, הכיוון הפוך: השכר הממוצע (ברוטו) בברלין בשנה שעברה עמד על 2400 אירו לחודש (12000 ש"ח) ואילו בישראל הוא כ-8300 ש"ח. כך שאם בכלל, היינו מצפים שהמחירים בגרמניה יהיו גבוהים ב-50% מאלה שבישראל, ולא נמוכים ב-50%. וכזכור, לא מדובר בסושי ונרגילות, אלא בקמח, סוכר, שמן, חלב ודומיהם. סיכם זאת היטב ה'ברלינר צייטונג', שפרסם אתמול כתבת רוחב על המחאות בישראל, באירלנד ובצרפת, שכותרתה היתה Wenn wohnen zum Luxus wird - 'כשלגור הופך ללוקסוס'.

 

זאת גם הזדמנות טובה להפנות את קוראיי (בהנחה שהם לא נעלמו בעקבות אי-הסדירות של הבלוג או סתם יצאו לרחובות להפגין) לגיליון המיוחד של זוטא בנושא 'יוקר המחייה', וגם לשיר שאולי יזכיר לכולם שהמחאה חייבת להימשך. כי לא מדובר במותרות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/8/2011 21:21, ושייך לקטגוריות אנחנו עם סגולה, אקטואליה, שחרור קיטור
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-24/8/2011 21:32

---

ראש בקיר

במשך הרבה שנים האמנתי באיזון קוסמי. תפיסה קצת מוזרה עבור מי שמעולם לא היה דתי, ובכל זאת, ככה האמנתי - שבסופו של דבר ההפתעות הרעות והטובות מאזנות זו את זו, ובטווח הרחוק, כל שיחת טלפון לא מזוהה או מכתב בדואר עשויים באותה מידה להביא עזרה או צרה. הגישה הזו מאוד עוזרת לעבור תקופות קשות - היא מובילה לאמונה שככל שהתקופה הקשה קשה יותר, כך התקופה הטובה המאזנת תהיה טובה יותר (עוד נספח להשקפה היתה התחושה שבמקרים רבים, דברים טובים צומחים דווקא מהמקומות הרעים ביותר). מה שעזר לי להחזיק בהשקפה הזו למשך שנים הוא כמה וכמה מקרים ממוזלים, ש'נפלו עלי' לגמרי באורח בלתי צפוי ו'הצדיקו' בכך הרבה מאוד הפתעות כואבות.

 

אבל לא עוד. השנים האחרונות - ובפרט חצי השנה האחרונה - פוררו את השקפת העולם הזו וטחנו אותה עד דק. סדרת המכות שניתכו מכל הכיוונים עלינו ועל אנשים יקרים לנו בחודשים האחרונים כל-כך מרגיזה, מרתיחה ומופרכת שאפילו זכייה בלוטו לא תאזן אותה - ואני אפילו לא ממלא לוטו. נראה שזה מאפיין של גיל, של תקופה בחיים: ככל שהזמן עובר, כף המאזניים נוטה לצד השלילי של הסקאלה, והסיכוי לחדשות רעות גובר על הצ'אנס לחדשות טובות. היום, האינסטינקט שלי כשאני ניגש לתיבת הדואר הוא חרדה מההפתעות הרעות המצפות לי שם ולא תקווה למכתב שישנה את חיי. אם התיבה ריקה, אני נאנח בהקלה.

 

וכשהנחמה הזו נגוזה, והתחושה שעוד נועדו לנו הצלחות-ענק שיפצו על הכל נגוזה, הרבה יותר קשה להתמודד עם היומיום, גם אם ברגע נתון לא נוחתת עליך שום קטסטרופה. כי הגוף זוכר, והנפש זוכרת, ושניהם מבלים את הזמן דרוכים לקראת האסון הבא. ובמצב כזה, גם ההנאות הקטנות ואפילו החדשות הטובות - כשהן מגיעות - נצבעות בגון האפור הכללי, בטלות בשישים מול המועקה.

ואולי יותר מדויק לומר שהדריכות הזו, הנכונות תמיד להגיב למתקפה הבאה, מקשה עלי מאוד לקבל את המקומות הבודדים בחיים שבהם מנסים להעניק לי אהבה. כתבתי על זה פעם בשיר: "נושך את כף היד המוצעת לעזרה". אז זה היה מקום פנימי שנכנסתי אליו מדי פעם, היום זו מציאות שנמצאת כל הזמן סנטימטר אחד מפני השטח. מוכן כל הזמן להפסדים שיבואו, לצביטות המציקות, לתחושת חוסר האונים, האשמה ואי ההתאמה שמציפה אותי כשמתרגשת הקטסטרופה.

 

עוד בהמשך.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/2/2011 10:59, ושייך לקטגוריות שחרור קיטור, פסימי, קוהרנטיות זה פאסה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שפרוחץ ב-17/2/2011 01:15

---

חורף קשה

נעלמתי, אני יודע.

 

נדמה שכותרת הבלוג היא כבר קלישאה שאני משתמש בה מדי חורף, אבל השנה היא בכל זאת מתאימה במיוחד. הן מבחינת מזג האוויר, שנדמה כי נעשה גרוע יותר בכל שנה שאנחנו כאן, והן מבחינת האירועים מסביב, שאין לי כרגע יכולת או רצון לפרטם.

רק נאמר שאמנם אנו מסכמים היום שלושה חודשים בברלין, אבל בעצם עדיין לא חווינו ממש את העיר. התמונה בראש הבלוג היא בערך הנוף מחדר העבודה שלי בשבוע האחרון. וכל הזמן יש תחושה של חוסר סיפוק, חוסר השלמה, חוסר יכולת להתמודד. כל מיני דברים שצריכים להתמודד אתם נדחים ליום הבא, לשבוע הבא.

בדרך הספקתי להיות בארץ בדיוק כדי לחוות את השריפה בכרמל (אבל לחזור לברלין לפני הגשם) ולהתרגז על כל המערכות הציבוריות במדינה. אני תוהה אם מרגיז אותי יותר הסדר האכזרי של הגרמנים או הפרטצ'יות האדישה של הישראלים.

ברשימת הדברים הטובים ניתן למנות דרך חדשה להתמודדות עם חרדות (יקרה, אבל אפקטיבית); איסוף של טקסטים מארבע השנים האחרונות לקובץ שעושה כרגע סיבובים בין 'קוראים ראשונים' ומי יודע, אולי מתישהו גם יישלח להוצאות; והבהובים מעניינים של רעיונות שאולי יקרמו עור וגידים בעתיד, אבל כרגע בעיקר מצמצמים עוד יותר את זמן ההתאקלמות.

 

מספר הארגזים בבית נשאר קבוע, כמות הבלגן רק עולה.

 

יש כמה פוסטים שחשבתי עליהם, אבל לא יכולתי להביא את עצמי לכתוב אותם. אולי זה יקרה בעתיד הקרוב. אולי לא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/12/2010 11:17, ושייך לקטגוריות עונות השנה, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נועה רז ב-19/12/2010 14:11

---

אף אחד, לא מושלם
אני וההצטננות מנהלים יחסים מורכבים מזה שנים רבות.
אני פוגש אותה כל חורף לכמה מפגשים ארוכים.
פעם הייתי מוצא את עצמי מצונן כל החורף בלי הפסקה.

מתי כספי כתב פעם את 'זבר הבצודדיב', שיר שדיבר אלי לעומק, בעיקר בשורותיו האלמותיות:

לדו זה ברור
שהאף תביד סגור,
אדו דסתדר עב זה

אחר-כך התגברתי, והצטמצמתי להתקררות אחת או שתיים מדי חורף. בכל זאת אני חי עם זמרת והיא הבהירה לי איך להיזהר מווירוסים ושאר מרעין בישין.

אבל החורף הזה, עם הקור והשלג האינסופיים, החזיר אותה לחיי.
ועכשיו אני מצונן כבר שלושה שבועות, ומגלה דבר מעניין: כשמצוננים כל-כך הרבה זמן, והאוויר יבש וההסקה עושה אותו עוד יותר יבש, אז האף מתחיל לכאוב ולהיעשות אדום ולהתנפח.

וכך אני נראה כמו רודולף, האייל אדום-האף.

זהו. סיימתי לקטר. אין פואנטה.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/3/2010 22:34, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, שחרור קיטור
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-21/3/2010 00:25

---