my lucky day

יש ימים שהכל מצליח לך, ואתה כמו טמבל לא ממלא לוטו.

 

---

לגבי, כזכור, יש מזל נאחס עם אופניים. עוד סיפור אופניים קצרצר שלא סיפרתי, הוא, שלפני כמה חודשים, גבי נסע לקניות לבד, החנה את האופניים מחוץ למרכז הקניות, חזר עם כל התיק עמוס וגילה שאין אופניים. בעסה של הלייף, אבל כאן אוסטרליה ארץ הפלאות. הלכתי לשכנים לבקש שיקפצו להביא אותו משם (הוא כבר התכוון ללכת ברגל) כי עם כל הקניות, איזה בעסה, ובאוטו זה שלוש דקות. כמובן שהשכנה הנפלאה שלנו מיד הסכימה, וכשהיא אספה אותו היא עוד התנצלה שלקח לה זמן להגיע. למחרת בבוקר היא וההורים שלה דפקו לנו בדלת, וכשפתחנו גילינו אותם בכניסה עם זוג אופניים מתנה.

"זה האופניים הישנים שלי מימי התיכון", היא אמרה.

"מלפני שנתיים?" התחנפתי כנדרש. כולם צחקו.

"רציתי לתת לכם אותם כבר אתמול, אבל רציתי לוודא עם אבא ואמא שלא אכפת להם". היא הסבירה.

היינו המומים. גימגמנו תודות,והם נפנפו אותנו. אמרנו להם שזה מקסים מצידם, הם לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם.

בכל אופן, לא מזל נאחס כשל גבי יירתע מנדיבות שכנים.

האופניים התפנצ'רו, בדרך חזרה מהעבודה.

הוא תיקן אותם.

התפנצ'רו שוב.

קנינו צמיגים חדשים, וגם פנימית. שיהיה.

נחשו מה, שוב.

היום בבוקר, אמרנו - נלך ברגל למרכז הקניות, וחזרה נחזור באוטובוס. וגבי יתקן את האופניים בערב.

 

כך עשינו.

 

עצרנו במשתלה שבה קנינו את עץ התאנה, יען כי העלים נעשים חומים ונושרים. וגם הפירות לא נראים משהו. חשדתי בכנימות.

האיש במשתלה איבחן פיטריה, ונתן לי גם ערכה לבדיקת הPH של הקרקע, למקרה שהיא חומצית מדי. את הערכה הוא ביקש ממני להחזיר.

משם הלכנו לחנות יד שניה, וקנינו סכו"ם, בד עבה למיטות של הכלבים, ו-ווֹק. סה"כ - 6 דולר.

משם הלכנו לחנות זולה, קנינו מיני קשקושים.

משם הלכנו לK-MART. קיי-מארט יכול גם להיות מכוּנה "ברדק במדפים ובקופות אימה", כי אם מצאתם מוצר, לעולם לא יהיה עליו תו מחיר. המחירים יופיעו על המדף, ולעולם יהיה קשה למצוא את המחיר למוצר הספציפי שאתם רוצים, ואם כבר מצאתם, כשתגיעו לקופה הסורק יציג מחיר אחר לחלוטין שבכלל לא היה על המדף.

כך גם הפעם - תבנית שהיתה אמורה לעלות 12 דולר, נגבה עליה 17, תבנית ב 10 דולר חויבה ב 16, וכרית ב-16, חויבה ב 23.

הערתי על זה לקופאי (ילד מחוצ'קן בן שלוש עשרה), שהמחירים המסומנים שונים משמעותית מאלה הנסרקים. הקופאי קרא לאחראית (ילדונת בת 22).

האחראית רשמה את המחירים שאמרתי לה על דף, התקשרה בטלפון פנימי למישהו (כנראה חיכתה להקראה של המחירים מהמדף), חזרה והכתיבה לקופאי את המחירים, אפילו יותר נמוכים ממה שזכרתי.

 

במקום 55, 38.

 

הייתי בהלם גמור. התנצלתי בפני הקופאי על אי הנעימות (הוא התנצל חזרה), בפני העומדים אחרי בתור על העיכוב ("שטויות, דברים כאלה קורים"), ואני לא מבינה למה הכל מלא שלטים של אזהרות לשופ-ליפטרים. זה כל כך הרבה יותר נוח.

---

משם המשכנו למרכז הקניות, לקניות הסטנדרטיות. בדרך עברנו על פני דוכן שהציע לנו משהו, אפילו לא התעכבנו להקשיב מה, אבל היה ברור שמדובר במשהו דמוי כורכי התפילין מטעם חב"ד ודומיהם. נפנפנו אותם בתנועת יד דומה והמשכנו ללכת במרץ.

"היי! גבי! פארה!" קרא אחד הכורכים, "מה שלומכם? זה אני, ריצ'רד! מהכנסיה! אתם עשיתם לנו את הסדר פסח!".

שיט.

עצרנו, חייכנו, והם התחילו במלאכה, להחזיר אותנו בתשובה שלמה, ישר לחיקו החובבני של ג'יזס.

מתוקף היותנו יהודים, עשינו איתם כמה סיבובי ויכוח כדי להוריד את החלודה (אני הזהרתי אותם שזה הספורט הלאומי ואחד מהם אמר שגם הוא נהנה להתווכח. "היי!" אמרתי לו, "מייבי יו שולד בי ג'ואיש!")

גבי קבע איתם ל"דיבייט".

מסכנים.

---

זו לא שיחת הדת הראשונה שלי השבוע. אחד ההודים סיפר לי השבוע שהוא צם.

"למה אתה צם?" שאלתי אותו. "היום יום צום לוישנוּ", ענה רוקי (השם האמיתי שלו זה קומאר, אבל היה קשה (?!) לאוסטרלים לבטא אותו). "בדת שלך יש צומות?" הוא שאל אותי.

"יש, אבל אני לא מבצעת את הדת שלי."

"איזה דת את מבצעת?"

"שום דת. אני לא דתית."

רוקי נראה מבולבל.

"אז... מה את עושה?"

עכשיו גם אני התבלבלתי. "מה זאת אומרת, מה אני עושה?"

"מה את עושה כשאת עצובה, למשל?" (תודו שזה יפה! לא - "מה, אין לך ערכים", לא - "לפי איזה מוסר את חיה". "מה את עושה כשאת עצובה". בעיני זו גישה מאד יפה.)

 

"תלוי למה אני עצובה. או שאני בוכה, או שאני מדברת על זה. כל מיני דברים."

"ומה את עושה אם את רוצה משהו?"

"תלוי מה אני רוצה. אתה מבקש מאלוהים?"

"כן, ואלוהים נותן לי. עובדה שאני פה."

"אבא שלי נפטר לפני שבועיים. לא משנה לאיזה אל אני אתפלל, אף אחד לא יחזיר לי אותו."

(רוקי מיד אמר: "אני אתפלל בשבילך".)

והיה גם קטע מצחיק, הרי להודים יש מלא אלים, אל לכל תעלול. "ואל של IT יש לכם?" שאלתי אותו בקונדסות. "יש אותך", ענה רוקי. פלרטטנים כל ההודים האלה, נשבעת לכם.

---

יצאנו ממרכז הקניות, עמוסים לעייפה באוכל, סירים, צמיג לאופניים, כרית, מטאטא.... ישבנו לחכות לאוטובוס. על פנינו חלף ג'יפ ובו משפחה, שאביה שמע מאיתנו על הבמבה והתלהב עד שורשי שערותיו הג'ינג'יות. ("בוטנים מותפחים?! אתם חייבים להכין לי כזה!"). עשינו להם שלום, ועוד הם עומדים ברמזור, שאלנו אותם אם הם יודעים אם יש בכלל אוטובוסים היום. הם לא ידעו.

הם נסעו לדרכם, ואנחנו שאלנו עוברי אורח אחרים. הם אמרו שיש היום, אבל האחרון עבר בחצות היום. השעה היתה כבר אחת.

התקשרתי להזמין מונית. עוד אני בהמתנה, חוזר הג'יפ.

"רוצים טרמפ?" שאל חובב הבמבה. "לא הצענו לכם קודם כי לא היה לנו מקום, אבל בדיוק הורדנו את הבן הגדול והתפנה."

האמא מסתבר, היא מורה למדעים. אמרנו שעוד נחקור אותה על אופי ההוראה כאן, כי גבי בתהליכי רישום לאגודת המורים האוסטרלית (מסתבר שהמשכורות כאן למורים מטורפות, יותר מהיי טק).

---

רגע, לא נגמר.

 

בדקתי את האדמה, ואכן היא חומצית. נסעתי חזרה למשתלה (על האופניים הלא מפונצ'רות שלי), החזרתי להם את הערכה, ושאלתי לעצתם. מה עוד שראיתי במו עיני כנימות קמח לבנות מגעילות.

האיש במשתלה נתן לי ספריי חינם ("לא נשאר פה הרבה... זה יספיק לך לתאנה"), אבן גיר לפזר על האדמה לסתור את החומצה (הוא פתח שקית של עשר קילו, נתן לי איזה בוחטה, ואמר: "חופן יספיק לך, אבל לכל מקרה"), ובסוף אמר - "אם הוא נראה לך במצב מדאיג, פשוט תביאי אותו לכאן ונטפל בו."

 

אם יש אלוהים, הוא אמר - "התחרבש לי כל הניסוי... אני אבנה יבשת אחת מההתחלה. בטוח זה יצא יותר טוב. אני אשים פה אנשים נחמדים, סבלנות, עזרה הדדית... קצת קואלות, קצת חיות מסוכנות, שלא יהיה מושלם, נסלק טיפה אוזון... זהו. מוכן. מהטרוריסטים הם יצטרכו להגן על עצמם."

 

בואו בהמוניכם.

 

---

 

עכשיו יש לי ייסורי מצפון שירדתי על הנוצרים המסכנים. זה מה שקורה, התנייה. כולם נחמדים ואתה מרגיש חרא אם אתה לא כמוהם.

 

אני אלך להכין להם מלאווח פיצוי.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 16/7/2005 08:45, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_way ב-19/7/2005 23:22

שופינג מעולם אחר

כזכור, כואב לי להקליד (מכאן שכל פוסט יש להעריך אותו בבחינת "נחצב ביסורים").

אצתי לי ביום סתוי זה (כי באוסטרליה הכל הפוך) לחנות לצורכי מחשב, לקנות לי כרית מוארכת כזאת מסיליקון שמשעינים עליה את המפרקים כשמקלידים.

הגעתי.

התבוננתי.

חיפשתי.

לא מצאתי.

שאלתי את המוכר: "יש לכם כרית מוארכת כזאת מסיליקון שמשעינים עליה את המפרקים כשמקלידים?"

אמר המוכר: "כן."

הלך המוכר והסתכל במדפים. הלכתי אחריו.

הסתכלתי גם אני.

לא ראינו.

ברחמים עצמיים מהולים בזעם סרקסטי שאלתי: "נגמר לכם, נכון?"

"לא, לא." הרגיע המוכר. "אני רק צריך למצוא איפה שמו את זה."

עבר למדפים אחרים. חיטט כה וכה, ושלף כרית מוארכת כזאת מסיליקון, שמשעינים עליה את המפרקים כשמקלידים. על הכרית בלה-בלה-בלה היתה מדבקה, 14.95$.

אמר המוכר: "חכי רגע, אני בטוח ששינו את המחיר הזה."

הלך אל הקופה.

הלכתי אחריו.

העביר את הברקוד של הכרית ידה-ידה-ידה. הצג הציג:

0.01-

אמר המוכר: "it's ok, you can have it."

שאלתי: "עבור המחיר הזה?"

אמר המוכר:

"no, you can just - have it. just take it."

 

 

קיבלתי הבעה של פורצלן.

 

 

שאל המוכר: "את רוצה שקית?"

 

התאוששתי.

 

"לא, תודה," השבתי, "אני פשוט אברח מהר לפני שתתחרט."

 

המוכר צחק נורא.

---

היתה ארוחה אתמול עם המאמצים ובתם הקטנה, בעלה והתינוק. היה כיף מאד, וגם קיבלנו הזמנה לבוא לבקר אותם בעיר הטרופית שלהם. בשבוע הבא אנחנו עושים להם ארוחת פסח, וכבר הזמנו מצות מהעיר הקרובה. צריך רק לתרגם את ההגדה ולסלק משם את הקטע עם "שפוך חמתך", ולוודא שאין צפרדעים בשום מקום - רק זה חסר לי, אורחים נמלטים בזעקות "מכות מצריים!" באמצע שבת בערב.שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 17/4/2005 10:01, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_way ב-21/4/2005 09:09

31,184