אוסטרלית

אחרי למעלה משנתיים, תואר אחד ואלפי דולרים, זה הגיע.

 

בסמוך לחג החירות.

 

אנחנו באופן רשמי תושבי אוסטרליה למהדרין.

 

ולכן נפצח בקריאה אוזית ונאמר: קרייקי, נו ווריז מייטס!

---

בנוסף, ייתכן שנעבור דירה.

לעיר אחרת.

לא רחוק מסידני.

 

אחרי כל ברדק האסטרטגיה, ההסדר שגרג הצליח לחלץ מהדיקאן היה מלגה בשבילי לדוקטורט.

שזה דבר מאד נחמד. לקבל כסף מהאוניברסיטה כדי להשכיל ובסופו של דבר למצוא עבודה באוניברסיטה אחרת.

אלא מאי, הדיקאן באיוולותו התעקש שלא אועסק, גם לא בחוזה זמני, במשך שלושה שבועות לאחר עזיבתי את אסטרטגיה.

שלושה שבועות הם הרבה זמן.

במהלך שלושת השבועות האלה ביליתי את רוב זמני בעבודה עם גרג על המאמרים הרבים, ובריכולים עם כל סובבי, עיין ערך פוסט קודם.

בין השאר הגיעה לבקר מרצה בכירה מהאניברסיטה החביבה ההיא לא רחוק מסידני. אחרי ששמעתי רבות וטובות על אותה אוניברסיטה ממייקל, חקרתי את מרצבכירה האם כצעקתה. מרצבכירה אישרה שאכן. יש אצלנו שפע של עבודה אם תרצי, אמרה מרצבכירה, אבל מלגה יותר שווה.

בהחלט, אמרתי אני, ואצלכם באונ' אין מלגות פנויות, נכון?

נכון, אמרה מרצבכירה. אצלנו מחלקים מלגות פעם בשנה, באוקטובר. ככה שיש לך עוד זמן.

בעצם, אמרה מרצבכירה ועצרה לחשוב, מחפשים אצלנו מישהו עם רקע במערכות מידע (אני?) לדוקטורט (אני) בפסיכולוגיה (אני! אני!).

זהו! אמרה מרצבכירה. המנחה ביקש ממני למצוא לו מישהו מוצלח. תשלחי לו אימייל ותגידי שאני שלחתי אותך.

המלגה היא דבר מאד יוקרתי לא רק בגלל הסכום, שכמעט כפול מזה שיציע לי הדיקאן, ולא רק בגלל האוניברסיטה היוקרתית יותר, ואף לא בגלל תחום המחקר (פסיכולוגיה!! מה עוד יכולתי לבקש??? אה כן. שגרג יהיה המנחה שלי) אלא בגלל מקורות המימון. מחד, תאגיד ענקי שיהווה שדה המחקר המעשי שלי (משופע במשאבים ושיתוף פעולה), ומאידך, מועצת המחקר האוסטרלית, שבבוא יומי להיות מרצה בכירה בפני עצמי, תהווה יתרון עצום.

(גרג בתגובה: "המלגה הזו היא דרך מצויינת לעשות אצבע משולשת לדיקאן")

 

שלחתי מייל למנחה ההוא, ופצחנו בהליכי חיזור וחשדנות הדדיים. שנינו הצגנו את מרכולתנו המרהיבה בעודנו בוחנים את המוקשים שבהצעה בלי שהצד השני ישים לב. המנחה אירגן ראיון טלפוני יחד עם המנחה-שותף ונציג החברה, ואחר כך אמר שעיקר הבעיה כפי שהוא רואה אותה היא התושבות שלי.

למחרת בערב קיבלתי את ההודעה מהסוכן שלי, והפכתי תושבת מן המניין.

הדברים עדיין לא סגורים, אבל מאד ייתכן שהתושבות תטה את הכף לטובתי.

---

אז מה רע?

 

הדבר הכי ברור הוא המעבר. אלו מכם שעקבו אחרי הבלוג הזה בימי הגיעי לארץ הפלאות אולי זוכרים כמה היה לי קשה ובודד בהתחלה. לעבור לעיר אחרת, במדינה אחרת (ניו סאות' וויילס לעומת קווינזלנד השימשית) אומר לוותר על הרשת החברתית שהקמנו כאן בדי עמל. זה אומר להתחיל הכל מהתחלה. להכיר אנשים, להכיר את האוניברסיטה, להכיר את נותני השירות, לגלות איפה קונים מה ומתי, להכיר אתה הרחובות ואת הרגלי התנועה. להיות חדשים.

פה בעיירה אנחנו אטרקציה. אנחנו ישראלים. אין עוד כמונו. בעיר גדולה יותר כבר יש ישראלים ואנחנו סתם. עוד זרים. עוד ישראלים.

באוניברסיטה פה, בגלל ימי בחדר מחשב, יש לי גישה להרבה יותר דברים. נותני השירות באוניברסיטה יודעים שאני לא באמת "אחת מהרעים", שאני פעם הייתי כמוהם. באוניברסיטה חדשה, כל זה אבוד.

 

גרג לא יהיה המנחה שלי.

חוץ מהתמיכה האדירה שלו בימי האסטרטגיה הנוראיים, שאני בספק אם אי פעם יימצא לה שני, גרג הופך את העבודה לכיף.

עם המנחים החדשים שלי, זו תהיה עבודה. הכיף שנוי במחלוקת.

וזה עניין גדול.

כמובן תמיד אפשר יהיה לעבוד עם גרג אחרי הדוקטורט, אבל מאד ייתכן שעד אז גרג יפרוש.

המף.

עוד עניין הוא הקושי של גבי למצוא עבודה. מאד ייתכן שהוא יהיה פחות אטרקטיבי לתעסוקה בעיר שקרובה כל כך לסידני.

מצד שני, ייתכן שיהיה לו קל למצוא תעסוקה שאינה בהוראה.

 

ואחרי ככלות הכל, אני לא רואה את עצמי אומרת "לא" להזדמנות כל כך נדירה.

---

את השבוע האחרון ביליתי במרינה בגולד קואסט, עיירה תיירותית להבחיל, כשאני מוקפת אוסטרלים חטובים, שזופים ובהירי עיניים.

מייקל ואני נסענו לראיין אנשים לפרוייקט שלו (מה שיעשה אותי עוד יותר אטרקטיבית לאותה מלגה, כי הם צריכים מישהו שיודע לראיין). הפרוייקט כולל ראיונות עם אנשים מהתעשיה הימית.

רובם בעלי יאכטות.

חטובים ושזופים.

אחד מהמרואיינים שלי, מנכ"ל של הסניף המקומי של חברה עולמית, גירסה אינטיליגנטית-למראה של ג'ורג' קלוני, תיאר את החברה שלו בצורה מעוררת קנאה. החברה נשמעה כמו מקום כל כך חיובי לעבוד בו, שבאמצע הראיון שיניתי טקטיקה ושאלתי אם יש להם משרות פנויות.

אחד אחר תיאר את העובדה אצלו כעבודת החלומות של גבי: התקנת ריהוט בהזמנה ליאכטות. כלומר לא ייצור סידרתי של ריהוט, אלא חיפוש פתרונות יצירתיים לדרישות בעלי ממון שבכלל לא שואלים מה המחיר.

בסופו של שבוע הראיונות סוף סוף הזמין אותנו אחד המרואיינים לסירתו המרווחת.

זו היתה הפעם הראשונה שישבני התחכך בשבע מאות אלף דולר.

הישבן לא הרגיש בהבדל.

---

בשבוע שעבר חגגנו את סנט פאטריק אצל אנט, ואני מצרפת תמונה של הבת שלה, לבושה כלפרקון כנדרש.

איזה מאמי.

 

---

בשבוע הבא - עוד ראיונות וסדנת ריקודי בטן בבריסביין.

ועד אז - סי יוז לייטר מייטס.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 25/3/2007 11:39, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גם כן סשה ב-2/4/2007 14:15

צרות טובות
כמו כל היהודים גם לי נורא כיף לקטר כמה רע לי כשבעצם אני נהנית מכל רגע. אז למה לקלקל מסורת מנצחת.
 
לא נותר לי אלא לצטט את בימבלונת השווה ולומר: שיא אללה, כמה סבל, בחיי. ראשית, עם שחר חניתי מטר ממסלול הליכתה של הג'נג'ית. למזלי היא לא בדיוק יודעת באיזה רכב אני נוהגת ולא עצרה להגיד לי שלום, אבל בעבודה אי אפשר היה להתחמק ממנה, או מחמישים ושתיים מחברות הבחינה של הקורס שלה. מבט קצר במחברת הראשונה הבהיר לי שאני, כמו ישראלים רבים אחרים, לא מסוגלת להבין כתב מחובר. גם לא אם ישליכו אותי לחדר מלא דוקטורנטים שחצנים. מבט מעמיק יותר גילה ששאר המחברות כתובות יותר טוב מזו הראשונה, חוץ מהמחברת הבאה. תקלטו את הכתב הזה:

במבט ראשון חשבתי שזה ערבית בכתב ראי. הייתי מבקשת מהסטודנט הזה שיעצב לי כרטיסים לריקודי בטן, אבל לא נראה לי שהוא יסכים.

לא אחרי הציון שהוא מקבל במבחן הזה.

 

אחר כך היתה לנו שיחת ועידה לעניין הקונפרנס שמתארח אצלנו בהמשך השבוע. מליסה היתה עקבית בלצחוק ראשונה ובקול רם מכל השנינויות שלי, מה שהקל עלי מאד בתהליך פיתוח האמפתיה כלפיה. זה, והעובדה שהיא לא הספיקה להגיד דבר שחצני אחד. שמתי לב שגרג לא צוחק מהבדיחות שלי יותר, אלא בוחן אותן לעומק לבדוק אם הוא נעלב מהן או לא. ועוד שמתי לב שסינגורו צוחק מהן באיחור של רבע שעה. בכל מקרה, במהלך השיחה התברר שיש מאפיה בעיירה שעושה לחם נטול גלוטן ויש מסעדה שמגישה אגרולים נטולי גלוטן אף הם. חיי משתפרים מרגע לרגע.

 אחר כך עשיתי כמיטב יכולתי לבדוק עוד בחינות וגיליתי שזה פחות נורא מלבדוק מטלות, כי לסטודנטים יש פחות זמן ומרחב נייר לזבל את השכל.

 גרג ואני אמורים להרצות בקונפרנס על המחקר שלנו. יש רק כשל קטן בתוכנית הזו: לגרג אין שום מושג במחקר שלנו. הוא מאד הופתע לגלות שכבר יש לי פרזנטציה מוכנה על הנושא.
שזה מדאיג מאד, בהתחשב בעובדה ש:
1. הוא ראה אותה
2. הוא ראה אותה בתהליך הראיונות והקבלה שלי לעבודה
3. הוא ראה אותה ואמר שהיא היתה מצויינת.

תמיד אמרו לי שאם אתה טיפוס ששוכחים ממנו, אתה יכול להיות מרגל טוב. כמה נחמד לחשוב על קריירה אלטרנטיבית שמצפה לי.

המשכתי לבדוק בחינות, ואז קיבלתי עוד אימייל מסטודנטית שלי (בעצם מעכשיו זה סטודנטית לשעבר) שהודתה לי היותי מרצה נפלאה ומשקיענית שגילתה להם את התשובות לפני המבחן.

 כדי לצמצם זמן מסך לפאדיחות, גרג שלח לי מייל (במקום פשוט להגיד לי) שאני מרצה בסמסטר הבא. ככה שכל תוכניותי על סמסטר קיץ רגוע ונטול-מעש ירדו לטימיון. והפעם אני לא אצא מזה בקלות של שלושה סטודנטים - הו לא! הם יהיו קרוב לשנים-עשר ואני אצטרך לבדוק את כל המטלות הטיפשיות שלהם.

לפחות הפעם המרצה הראשי לא יהיה הג'ינג'ית, אלא איזה אחד שבכלל גר שבע מאות קילומטר ממני, ומכאן שפוטנציאל ההטרדה שלו קטן ביחס ריבועי.

 לקראת אחר הצהריים הג'נג'ית כנראה הרגישה שהיא היתה נחמדה מדי כל היום (במיוחד בשלב שהתברר שאף אחד לא הזמין כוסות קפה חד פעמיות והיא תרמה לנו חצי ארגז) וירדה מהפסים, ואני מדברת על צניחה חופשית כוללת. היא התחילה לצרוח על הטלפון (המנותק): "מה לא בסדר איתכם!!! אנשים!!!1" ומשלא נענתה היא יצאה אל המרחב שלנו וצרחה אל החלל את אותם דברים. סינגורו השתמש בתורת הזן-בודהיזם, אותה ינק מחלב אימו, והתעלה מעל לכל הרעש והמשיך לרשרש בניירותיו. אני לא בטוחה מה ינקתי מחלב אמי, אבל בודהיזם לא היה שם. אחרי עוד כמה צרחות הג'ינג'ית כנראה הבינה שאין קונים בארבע אחר הצהריים, ויצאה הביתה.

ועל כך אצטט שוב את בימבלונת ואומר: שאולוהים יעזור, ישמור ויציל.

---

למחרת המצב הידרדר קשות. קודם כל, החוזה שהובטח לי לשנה הקרובה יקויים (כנראה), אבל לא בקבוצה של גרג, אלא במקום אחר עלום. הסתובבתי לי בעבודה נדכאת ואומללה. ריחמתי על עצמי. סוף סוף מצאתי מקום שנוח ונעים לי לעבוד בו, והנה מגרשים אותי. שוב אני לא שייכת.
לא היה לי הרבה זמן להסתובב עם האף באדמה - למחרת התחיל הכנס. אנחנו מתכוננים לכנס הזה כבר כמה חודשים, ככה שלחטוף התקפת רחמים עצמיים ואנטיפתיה לא היה חלק מהתוכנית. מה גם שהגיעו המון אורחים מכל רחבי אוסטרליה (ושתיים מארצות הברית) והייתי אחת מצוות המארחים, ומכאן - מחוייבת לעשות את ביקורם נוח ומשמח ככל האפשר.
 
אחד האורחים היה הדיקאן שלנו, להלן הדיקאן. הדיקאן הוא זה שהשווה אותי לאיינשטיין בראיון העבודה, ועשה קולות של המעריץ מספר אחת שלי. מאידך, הוא זה שדאג שהחוזה החדש שלי לא יהיה עם גרג, וגם דאג לא לידע אף אחד בעניין עד שכבר מאוחר מדי.
הדיקאן החליף כמה מילות נימוסין איתי ועם עוד כמה מהאורחים, ופנה לענייניו, יהיו אשר יהיו. גרג הזהיר אותי בתוקף לא לדון בשום דבר חשוב עם הדיקאן בהזדמנות הזו, כי הוא עסוק וכולי.
למרות התדמית המרדנית שלי, נשמעתי.
אבל עוד אני מנסה להתמודד עם ירקות סוררים בארוחת צהריים, תוך כדי שיחה עם אחד האורחים, ניגש אלי הדיקאן ואמר: "מצטער שלא יידעתי אותך קודם, אבל אני מקווה שהחוזה שלך יסודר בשבוע הבא".
"אנחנו צריכים לדבר על החוזה שלי", אמרתי לו בקרירות.
"אנחנו לא צריכים לדבר", הדיקאן לא נראה מודע לטמפרטורה, "אנחנו פשוט צריכים לעשות את זה".
היתה שתיקה של שלוש וחצי שניות. גרג נחלץ לעזרתי.
"אני חושב שפארה מתכוונת שצריך לדבר על תוכן החוזה", הוא אמר.
"מה?!" נרעש הדיקאן, "לא הקשבת כשהסברתי לך?"
"לא אמרת שום דבר", החלטתי להמר. בסופו של דבר, לי יש זיכרון יותר חזק, והדיקאן עמוס וגם ככה לא זוכר כלום. היה הגיוני שהוא יקבל את המילה שלי.
"אה", אמר הדיקאן במבוכה, "אני מתנצל."
שאר האנשים עזבו אותנו לנפשנו עם הירקות (גרג התעקש על תפריט בריא) והדיקאן פרש את משנתו.
"את מתבזבזת כאן. אין הרבה אנשים שטובים בפיתוח אסטרטגיה ואת יכולה להיות אחת מהם. אני רוצה שתתרכזי באסטרטגיה ולא במערכות מידע ולכן העברתי אותך לחלק אחר של האוניברסיטה. אני חושב שזה המקום לאנשים מבריקים".
"תודה", אמרתי, נבוכה מחד ומעוצבנת מאידך.
"אין על זה ויכוח", בלס הדיקאן לחמניה (עם ירקות). "את מבריקה".
(אוקיי, דיקאן, תפסיק להתחיל איתי, חשבתי לעצמי. אתה ממש לא הטיפוס, והחדר מלא באנשים)
 
אז אחרי התחלה מבטיחה כזו, שבה הדיקאן השנוא ביותר באוניברסיטה הוא מעריץ מספר אחת שלי, ולכן עושה עם התעסוקה שלי דברים שאני לא רוצה, התחיל הכנס.

---

המשך, ובו על הסדנאות המגניבות שהיו, ארוחות הערב, התובנות שלי, ומייקל, המותק של הועידה, יבוא.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 27/10/2006 15:26, בקטגוריות עבודה, אוסטרליה - ארץ הפלאות
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של Wild Thing ב-5/11/2006 22:16

גרנולה, ספות ולוח שנה.

יש מצבים שאני תוהה אם בצדק אני מציגה את עצמי כאדם אינטילגנטי.

 

יש כמה רשתות שיווק גדולות המפגינות נוכחות בעיירתנו. כמו שבארץ יש קו-אופ, שופרסל, מגה, ואני כבר לא זוכרת מה עוד, אז לנו יש את וולוורת'ס.

(יעני woollworth's).

יש עוד כמה, אבל וולי'ז הכי שווים.

עד עכשיו הם היו בסדר יחסית. נגיד ככה - יותר מגוון מאשר אצלם לא מצאתי. חוץ מהחנות האסיתית, אבל זה סיפור אחר. כלל האצבע אומר, אם זה לא בוולי'ז, זה לא בעיירה. משהו כזה.

ובכן, מתוקף היותם רשת גדולה ואימתנית, הם לא תמיד מודעים לצרכיו של האזרח הקטן ומדי פעם מפסיקים להביא מני תרגימא שבלעדיהם חיי אינם משהו בכלל. למשל, שמנת חמוצה ללא לקטוז. או שמנת מתוקה ללא לקטוז, אם כבר. והקש ששבר את קיבת הגמל - גרנולה ללא גלוטן.

מזה חודשיים, לאחר שאיתרתי את מצבור הסיבים התזונתיים הפריך הזה, אני זוללת ממנה בוקר, לפעמים ערב (במקום שקדי מרק), כארוחת עשר, ואף כחטיף להשלמת קלורית אחרי ארוחת צהריים. המוצר סולק ללא זכר מעם המדפים, ואני נותרתי לבדי בחושך ואפילו כוס מים לא הציעו לי.

בצר לי, התלוננתי באוזני האחראי על הרכש. גם בעבר לא יצא מזה כלום, ואכן כמיטב המסורת הבטיח האחראי לעשות כמיטב יכולתו. ברגע ששוכנע שגבי מופנה אליו השליך את הפתק ממנו והלאה ואני נותרתי לבדי לחפש גרנולה ללא גלוטן.

אלא מאי? כל הגרנולות האחרות מבוססות על פיצפוצי אורז מטופשים במחיר שערורייתי. חקרתי את האינטרנט (מטה לחמי) ומצאתי את אתר הבית של היצרן.

ובאתר הבית מוצגות כל הגרנולות זו לצד זה, והנה זו החביבה עלי קורצת לי באלף דגנים, ומכריזה קבל עם ואינטרנט: "נטול חיטה, אינו נטול גלוטן".

אני לא יודעת אם אני קראתי לא נכון או שהאריזה השתנתה, אבל עובדה, מזה חודשים אני זוללת את הגרנולה הזו ותוהה למה מצבי לא משתפר.

אם חושבים על זה, פלא שמצבי לא הידרדר אף יותר.

---

שכבתי לי על הספה הישנה והורסת-הגב ובהיתי בלוח השנה. דודה של גבי הכינה אותו במו ידיה היצירתיות. כל חודש הוקדש לנכד / נין אחר ממשפחתו של גבי. כדי למנוע טרוניות, הדודה השתמשה בתמונות הכי גרועות של כולם. אני נראית כמו פרה גרוזינית, אחות של גבי הכוסית נראית כמו בהמה מובלת לשחיטה - כולם נראים זוועה ולא יכולים לטעון לאפליה. פטנט מצויין.

הדודה גם סימנה בלוח את יום הולדתו של כל בן משפחה, לועזי ועברי גם יחד. מקסים, לא?

שכובה הייתי והסתכלתי בלוח, הבחנתי שיום הולדתה של גיסתי מגיע בסוף החודש וציינתי לי שמן הראוי לזכור להתקשר.

ענן מחשבתי התגבש לו בתודעה.

הרי היומולדת של אחות של גבי מגיע אחרי היומולדת שלו, כלומר...

שבוע וחצי לאחר המועד נזכרתי. להגנתי, יום הולדתו הלועזי של גבי לא סומן! תמיד דופקים את האשכנזים.

"גבי", אמרתי לו, "אתה יודע מה שכחנו?"

"מה?" שאל גבי בחוסר עניין.

"את היומולדת שלך".

"אה", אמר גבי והמשיך לבדוק עבודות.

---

סאגת הספות.

זוכרים שקנינו ספות?

ובכן, הסיפור היה קצת יותר סבוך מזה.

יצאנו יחד להתבונן היצע הדל של עיירתנו, ונחרדנו. מראש לא תיכננתי להוציא יותר משלוש מאות דולר, שהרי הבית הנוכחי לא בחרנו את צבעיו. בטח לא את צבעו החיצוני, הידוע בשם "אפור-דיכאון-קליני", אבל גם לא הפנימי הקרוי "ירוק-מחלת-ים". מכאן שעל הספה להיות נוחה, נעימה, אבל לא בהכרח תואמת.

מעשה שטן, ספה סבירה עולה לא פחות מאלף חמש מאות דולר. אלו הזולות יותר נוחות כמו הספות בבית אמי, כולל הנוכחוּת. והרי ספות כאלה כבר יש לי.

נאלצנו לתקן את ציפיותינו, ועברנו ל"ספות נוחות שלא יעלו יותר מההכנסה החודשית שלנו". בחנות אחת, מרוחקת וגדולה, התגלו הספות שעליהן סיפרתי בפוסט. נוחות למדי, בצבע נסבל מינוס, ובמחיר של אלף מאתיים. התלבטנו לבט-ושוב, וחזרנו לביתנו.

אחר כך הלך גבי ביוזמתו לחנות אחרת. נכנה אותה "קטנה ומטופשת". הוא התקשר אלי לעבודה.

"תשמעי", אמר אהוב לבי, "יש כאן ספות, חבל לך על הזמן. תשע מאות וחמישים דולר. נוחות שאת לא מאמינה. אני רק לא סגור על הצבע. הוא קצת ירוק".

הצטרפתי אליו באולם התצוגה וחשכו עיני. לא ירוק היה הצבע, כי אם זית-מדי-צה"ל. משהו מחריד ומעורר בחילה.

"רק תשבי עליהן רגע", התחנן גבי, "רק תשבי ותראי איך הן".

"זה לא משנה" הקשיתי עורפי, "את הדבר הזה אני לא מכניסה הביתה. אתה ראית איך זה נראה? זה מחריד! זה תוצר לוואי של קילקול קיבה! איך אני אכנס לסלון עם הדבר הזה שם?"

"רק תנסי לשבת, מה אכפת לך?"

התיישבתי, ואכן, ספות נוחות ונעימות מאלו לא ידעתי מעולם. עוד אני נאנקת בהנאה, נפל מבטי על הספה השניה שבצמד והאנקה הפכה לנעירה. "איכס", אמרתי לגבי.

"אבל הן באיכות יותר טובה!" ניסה גבי לדבר על לבי, "והן יחזיקו מעמד יותר שנים. והן זולות יותר. מאתים חמישים דולר זה משמעותי".

סירבתי, אבל הלכתי להתבונן מה עוד יש לחנות הקטנה להציע. משנחה דעתי שאין בה שום דבר ראוי לקניה, חככתי שוב.

"אתה יודע, אולי בכל זאת ניקח אותן", אמרתי לגבי, אבל אז נפל עליהן מבטי ונזכרתי כמה הן נוראות.

נסענו לחנות הגדולה והמרוחקת וככה אמרנו להם: הספות שלכם יותר יקרות ובאיכות נמוכה יותר מאלו שבחנות הקטנה. אם לא תורידו מאה דולר מהמחיר, לא ניקח אותן. אם תורידו, הרי שהספות שלכם בכל זאת יותר יפות ועל יופי משלמים.

החנות הגדולה נעתרה.

זו הזדמנות טובה להזכיר שגבי ואני שנינו חננות מאין כמונו, ובנפאל כל פעם שהתמקחנו בסוף יצא ששילמנו למוכרים יותר ממה שהם ביקשו כי ריחמנו על עוניים.

היינו קצת בשוק, אבל מסתבר שגם האוסטרלים חננות ולכן הצליחה לנו ההתמקחות. שמנו מאה דולר פיקדון והלכנו לדרכנו, שמחים וטובי לב.

בערך.

אני התחלתי לפקפק בהחלטתי. כן, הספות הנבחרות יפות יותר, אבל האיכות? מה יהא על האיכות? והרי הבית ממילא מכוער הוא. הספות לא ישנו לכאן או לכאן, ועדיף מכוער ונוח מאשר יפה-מינוס ועם גב כואב.

כעבור שבוע נסענו שוב לחנות הקטנה. אם הן עוד שם, אמרתי לגבי, נבטל אתה קניה בגדולה, וניקח אותן.

לא הצלחתי להחליט אם לשמחתי או לא, אבל הספות ההן עוד היו שם. מכוערות אף יותר משזכרתי, אבל גם נוחות יותר.

וכך, בלי המתנה של שישה שבועות, ביום למחרת, התמלא סלוננו בספות הבלתי נסבלות האלו, שכל כך נעים לשכב עליהן, וגם לשבת.

כדי שלא רק אני אסבול, צילמתי אותן. איכשהו, המצלמה לא תופסת את גודל הזוועה. שזה רק הוגן, כי אתם לא יכולים לשבת עליהן. בתמונה הן נראות חומות נסבלות, אבל תאמינו לי. הן מכוערות טיכו. היתרון הוא, שממש לא יכאב לי הלב אם יקרה להן איזה נזק בדמות מזון, נעליים או פרוות כלבים.

כבר אי אפשר לכער אותן יותר.

 

 

וגם סידרתי את הארון. אני אחד האנשים הכי מבולגנים שאני מכירה, ככה שרציתי להנציח את הרגע. ברור לי שזה לא יחזיק מעמד.

 

מי שכן רוצה לדעת איך זה היה קודם - תוך שבוע יהיה שידור חוזר.

---

גבי המסכן עבר היום אסיפת הורים. כאן ההורים קובעים פגישה עם המורה ליום אסיפת ההורים. למורים האחרים כמעט ואין פגישות, אבל הלו"ז של גבי מלא עד תומו.

כולי סקרנות.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 17/10/2006 10:27, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, דע את עצמך
94 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של adult resorts ב-18/5/2008 23:38

31,184