ציפורים פה

גבי שלי עובד במפעל פרות. אם אתם צמחונים, אגיד לכם שהודים שלומדים איתי גם הם עובדים במפעל, אבל מסרבים להשתתף בהריגה, כמו גם גבי. אבל לא בזה התכוונתי לעסוק הפעם.

 

(הערה: שווה לפתוח את הלינקים שאינם "קרדיט")

 

את יום העבודה שלו גבי מתחיל מוקדם מאד. הוא מתעורר לפני חמש בבוקר, אוכל משהו ונוסע לדרכו באופניים.

מתוקף היותי קלת-שינה, ולמעשה מאותגרת-הירדמות, לרוב הקימה שלו כופה גם את הקימה שלי. זה לא כל כך מפריע לי, אני אוהבת את הבוקר ולומדת בבוקר הרבה יותר טוב מאשר בשאר שעות היום. לאחרונה גלישות בישראבלוג קצת מאטות את הקצב, אבל עדיין הבוקר יותר יעיל.

ככה שעם בוקר, כהשמש עדיין מתחבאת מאחורי ההרים, אני קמה אל שולחני לעסוק בענייני. את ענייני מלווה שירת הציפורים.

 

על התוכים כבר סיפרתי לכם ושמתי גם תמונה. הסוג המצולם כאן הוא הכחול, יש גם סוג ירוק.

האמת, בשלב הזה נמאס לי מהתוכים. הם כל הזמן צורחים ואי אפשר לשמוע כלום, הם לא עומדים על העצים בפוזות שנוח לצלם אותם, והם משתכרים מהצוף של הפרחים ומתנגשים בחלונות.

 

חוץ מהתוכים, שדווקא לוקח להם זמן להתעורר, יש את המאג-פאי.(Magpie).

(קרדיט)

המאגפאי הוא ציפור בערך בגודל של עורב, ואל תתנו למראה השגרתי לבלבל אתכם:הקטע איתו הוא איך שהוא שר. כאן אפשר לשמוע אותו, ואפשר גם כאן, וכאן יש להקה.

בימים הראשונים-ראשונים, כשגרנו באכסנית תיירים ועוד ניסיתי להתגבר על הכאבים בחזה מהצינון שהסתבך בטיסה, על הלחץ מזה שעברתי ליבשת חדשה ואין לי רשת בטחון, ועל הג'ט לג, כמעט כל בוקר הייתי מתעוררת בסביבות שלוש, ומקשיבה למאגפאי. הוא היה עומד על חוט חשמל וטועם את הצלילים. בודק מה הוא הולך לשיר היום. מרגע שהוא היה מחליט, זה היה השיר שלו באותו יום.

 

אליה וקוץ בה, למאגפאי יש נטיות טריטוריאליות חזקות בתקופת הקינון והוא תוקף. אני הותקפתי פעם אחת - הוא הסתפק ברעש חזק ולא נגע בי. גבי מותקף כל בוקר בדרך לעבודה. ילדים, שדרכם לבית הספר חוצה את שטחו של מאגפאי, חובשים קופסאות גלידה על הראש. אפשר גם לצייר עיניים או להרכיב משקפי שמש הפוכים, כי המאגפאי תמיד יתקיף מאחור.

 

חוץ מהמאגפאי, יש גם אמונה טפלה לגבי הקוקאבארה (Kookabara).

(קרדיט)

קוקאבארה היא בערך בגודל של עורבני, ויש גם דמיון. אם, כשאת עוברת ליד עץ שיש עליו קוקאבארות, הן מתחילות לצחוק עלייך, סימן שאת בהריון.

 

קאקדו לבן (הגבינה של ארילו ) בעיקר צורח.

(קרדיט)

להורים המאמצים יש אחד והוא אומר כמה מילים אוסטרליות. לפעמים קאקדו פראיים מתיישבים ליד הכלוב שלו והם צורחים אחד על השני. על קאקדו שחור כבר כתבתי.

 

מאד יפות אבל לא עושות קולות מעניינים הן הגאלה (Galah).

(קרדיט)

הן בערך בגודל של יונה שמנה. בדרך לאוניברסיטה יש כמה מקומות שהן רועות בו. כן, הן רועות.

 

ויש כאן גם איביס (Ibis).

(קרדיט)

זו בעצם חסידה אוסטרלית. גבי שונא אותן, הוא אומר שהן נראות כמו הציפורים של השטן. לי היו כמה מקרים שראיתי פסלי-גינה מוצלחים בדמותן, עד שהפסלים עפו לדרכם.

 

כאן יש את הקולות של כל ציפורי אוסטרליה, למי שמתעניין, וכאן יש גם קולות של צפרדעים. קפיצה קטנה לחו"ל.

---

את פרוייקט הילודה החלטתי לדחות עד לסיום הלימודים.

השקעתי כל כך הרבה זמן, וכסף ואנרגיה, בלמצוא לי מקום שאין בו לחץ. מטבעי אני אדם לחוץ (מטבעי? מטבע החוויות שעברו עלי בילדותי ונעורי? לא יודעת, לא משנה) והלחץ הסביבתי בישראל רק עשה את זה יותר גרוע. הרגיעה כאן מחלחלת אלי לאט לאט. מה הטעם להרוס את כל זה, להפוך את תקופת ההריון - שיכולה להיות תקופה מקסימה ושליווה - לתקופה של לחץ סביב "האם נקבל את התושבות לפני שהתינוק יצא"? בנתיים אני לוקחת חומצה פולית ואוכלת תרד, אבל עדיין על גלולות, לכל מקרה. בסוף הסמסטר הבא נעבור לאמצעי מניעה פיזיים, כדי לנקות את הגוף שלי סופית מהורמונים. כל כך הרבה שנים השקעתי בלהפוך לאדם פחות לחוץ שיוכל להיות אמא-לא לחוצה, טפשי להרוס את כל זה רק בשביל כמה חודשים שלא משנים שום דבר.

---

ההורים של גבי שלחו לי, לבקשתי, מדבקות למקלדת (עד עכשיו כתבתי על המקשים וזה נמחק לי תוך שבוע. מייאש). כצ'ופר הם הוסיפו גם Hub לכל תוספות הUSB שלי, אבל לא כתבו איזה פתק. זה ממש חבל. אני יודעת שזה כיף ששולחים מתנות, ואני אמורה להגיד תודה והכל, אבל פתק. קטן. "היי גבי ופארה, מתגעגעים אליכם, מקווים לשמוע מכם בקרוב", משהו כזה.

---

עוד שבוע הבחינות. לא אכפת לי. שייגמר כבר.

---

שיעור אחרון בתקשורת, המרצה לא הגיע, המתרגל ממלא את מקומו.

 

סטודנט הודי: "אתה חושב שמייק, המרצה, יסכים אם נכתוב לו כך וכך?"

מתרגל: "מייק, ככל הנראה, לא יהיה עמנו בסמסטר הבא".

אני: "אתה מתכוון להרוג אותו?"

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 7/10/2005 13:21, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
46 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-10/10/2005 23:24

רוששנה - כמה טוב שהיה

אז אחרי הקיטורים בפוסט הקודם, הגיעה השנה החדשה.

 

ראשית, סיימתי את ההכנות לקציצות הדגים והתחלתי לטגן אותן. ואז הגיע איש התחזוקה של הבתים (כאן, כששוכרים בית, שוכרים דרך משרד תיווך. למשרד יש אנשי תחזוקה המטפלים בכל בעיה, כמו למשל סתימה בביוב ביום שבת בבוקר, או צורך להחליף רשתות נגד חרקים, או לתקן חורים בקיר שעשה הדייר הקודם, סוחר הסמים. אבל זה לא שייך כרגע לענייננו) - איש התחזוקה הגיע לסדר איזה חלון שסוחר הסמים שרף. לא חשוב עכשיו למה הוא שרף אותו. כשהוא תיקן את החלון חשבתי לי למה לא לבקש ממנו, אם הוא כבר שם, על הגג של החניה, לבקש ממנו לשים שם ברזנט שגבי הביא לפני מלא זמן כדי להצל על הבית.

וכל כך למה? כי הבית עשוי עץ, בלי בידוד, ואמנם עכשיו רק שלושים וחמש מעלות ביום אבל עוד מעט הן יהיו ארבעים ושתים, ואז יהיה חם נורא.

איש התחזוקה הסכים בשמחה ומיד נכנס אוויר קריר למעוננו, כי גג הפח של החניה עד עכשיו גם היה מחזיר לנו קרינה ישר אל הקיר ומלהיט את הבית בצורה מרשימה.

 

אז ככה קיבלנו את מתנת רוששנה הראשונה.

 

עוד אני שוטפת את הבית לתפארת האורחים (והכלבים ננעלו בחצר כדי לא לטנף הכל עם הכפות שלהם לפני שהאוחרים יראו איך הרצפה נקיה ואיזו עקרת בית למופת אני, פחחח) סימסה לי וואלינג להודיע שהם יגיעו בשש וחצי ולא יישארו הרבה, כי בעלה והבן רק עכשיו חזרו מהפיליפינים והם עייפים.

 

מצויין - גם אנחנו לא רצינו שישארו הרבה. לי יש לימודים, גבי קם לפני חמש בבוקר לעבודה - מתאים גם לנו. הערכתי שאם הם יישארו עד תשע, סימן שהם ממש נהנו.

 

אז גם להורים המאמצים הודענו להגיע בשש וחצי, ואני המשכתי את ההכנות. גבי חזר מהעבודה והופתע לגלות שנשאר לו רק להכין סלט, לחתוך את התפוחים לתפוח-בדבש, ולערוך את השולחן. הוא ביקש ממני להכין דגלונים עם השמות של המאכלים  - עשינו את הקטע עם הסלק והדלעת והכרישה והכל, אז הוא רצה שנציג את השמות העבריים (הארמיים, בעצם) באנגלית, בשביל האורחים. אני את הקטע עם הדלעת והסלק וכל זה ראיתי לראשונה באיטליה, לפני שנתיים, בארוחת רוששנה אצל משפחה איטלקית יהודית. זה כנראה נוהג ספרדי ואני הרי אשכנזיה לפלפית. אבל זה נחמד, מוסיף פולקלור ועניין, וגם הכנו מאכלים מוצלחים מכל דבר אז בכלל טוב.

אז ככה פחות או יותר נראה השולחן, שימו לב לכסאות נטולי התיאום, אבל את השולחנות הצמדנו ופתרנו את הבדלי הגובה בעזרת חתיכות עץ, והמפה החגיגית כיסתה על הכל.

 

ההורים המאמצים הגיעו בשש וחצי, כנדרש (מפליא, לרוב אוסטרלים מאחרים) ואילו וואלינג שלחה סמס להודיע שהיא תאחר. וואלה יופי. כולנו גוועים ברעב, אבל מה לעשות.

 

האבא המאמץ גם לבש את החגורה עם האבזם שקנינו לו - אבזם עם קואלה. היה לו סיפור על זה שפעם הוא פגש קואלה בטבע (ולא בגן חיות איפה שהן מנומנמות וחביבות) והיא כמעט קרעה אותו לחתיכות. יש להם טפרים איומים. אז את האבזם קנינו לו ליום האב, שיגיד לה בפעם הבאה: I'm buckled up

 

כשוואלינג וMJ בעלה הגיעו הילד שלהם היה במצב אידאלי לבני גילו: הוא ישן. הוא ישן במשך כל הסעודה והתעורר כשהם נסעו הביתה. ילד מקסים. קוראים לו, אגב, אלון. שם פיליפיני נפוץ, מסתבר.

 

התחלנו עם הברכות, אני הסברתי מה המשמעות של כל ברכה - עם קצת שינויים. אני לא אוהבת את כל הקטע של "שיכרתו אויבינו" וכו' - דורשי רעתנו גם הם בני אדם. והאויבים האמיתיים הם לא. לכן למשל, ביקשתי שיסתלקו צרותינו, שיכרתו בעיותינו, ושיתמו קשיינו. נראה איזה אל יסרב לזה.

 

עם כל טעימה נשמעו קולות "ממממ" "אוווו" "יאאאאמ" וכו',  ו-וואלינג כל הזמן אמרה - אני חייבת לקבל ממך מתכונים. ככה שאני מניחה שקציצות הכרישה, הסלק בשמיר וחרדל, הדלעת בתבלינים וצימוקים והקציצות דגים (ר' פוסט קודם) יצאו טוב. כשגמרנו עם הטעימות אמרנו שנביא את שאר האוכל והזוג האוזי הסביר לזוג הפיליפיני המשתומם שאצלנו, זה לא נקרא ארוחה.

מנה עיקרית - היה אמור להיות עוף בפירות יבשים וחבושים, אבל על חבושים אף אחד לא שמע פה וגם לא התאמצנו, השתמשנו בצ'וקו, שזה מן הכלאה בין קישוא לתפוח.

החלות יצאו מאכזבות, וגם העוגה, אבל לא רק שאף אחד לא התלונן, כולם ניקו את הצלחות.

 

היתה אווירה מאד חגיגית, אני חושבת שהסבלנות האוזית לתרבויות אחרות היא גורם חשוב. וואלינג נוסעת עכשיו לפיליפינים לכמה שבועות, וזה קצת חבל. הם יהיו חסרים לי. מצד שני, האמא המאמצת התפוטרה מהעבודה שלה, אז בתקווה לה יהיה יותר זמן אלי. אני לא יודעת אם נישאר כאן בעיירה, אבל אם כן לפחות אני מרגישה שחברתית משהו זז, ולכוון הנכון.

 

בערך בעשר גבי קם והלך למטבח לשטוף כלים, כדי לרמוז לאורחים בעדינות. ככה שאני מניחה שהם מאד מאד נהנו.

 

שנה טובה!

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 5/10/2005 07:43, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-8/10/2005 16:37

תכלה שנה וקללותיה - פוסט קיטורים

לראש השנה הזמננו את ההורים המאמצים לחגוג עמנו, וגם את וואלינג ומשפחתה. בהתחלה זה נראה כמו רעיון טוב, הרבה אנשים - הרבה שמחה. בהדרגה התחילו להחשף החולשות של הביצוע:

 

- אין לנו כסאות. זאת אומרת יש לנו כסאות אבל מאד לא-תואמים ולא הכי נוחים (למשל, כסאות פלסטיק ללא גב) שלא לומר בלתי-דקורטיביים בעליל.

 

 - אם אנחנו כבר בעניין, גם שולחנות אין לנו. כלומר יש אחד, ממש מכוער שביום-יום מסתירים אותו מתחת למפה, ועוד אחד, שהוא לעומתו מכוער מאד-מאד-לאללה, וגם הוא מוסתר מתחת למשהו שאמור להיות לונג אבל משמש כמפה.

 

- אין לנו אוטו, ככה שנאלצנו לעשות קניות חוזרות ונשנות כדי לסחוב באופניים את ה: 2 סטים של צלחות, סט כוסות שתיה קרה, כלי הגשה, קערות, וגם האוכל (כוסות יין כבר קנינו פעם, לא שמישהו ישתה יין).

 

- הבישולים נמשכו ונמשכו. התחלנו ביום שישי, המשכנו ביום שבת, ביום ראשון ראיתי שאני לא אספיק למרות שלקחתי חופש מחצי יום העבודה ולכן ביקשתי מהמרצה חופש גם מהשעה לימודים. עכשיו יום שני, צהריים, עוד לא סיימתי. וגם עוד לא שטפתי את הבית.

 

 - רימונים אין וגם אין להם זכר. נאכל פסיפלורה במקום.

 

- במקום ראש של דג החלטנו להכין קציצות דג של אהרוני (מדהימות. פשוט מדהימות) ולשם כך צריך ראש סלרי. בימים כתיקונם אין בעיה להשיג ראש סלרי. הפעם - נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. או כאילו הוא נשאר באדמה. או כאילו מישהו, ואני לא רוצה לנקוב עכשיו בשמות, אבל מישהו, אותו אחד שמתיימר להיות זה שקבע את ראש השנה, מישהו החליט שזה יהיה מה זה קטעים להדיר את כל ראשי הסלרי מהעיירה.

 

אבל אהרוני, אני לא יודעת אם אתם מכירים, הוא היקה של הבישול. כמעט כל דבר של אהרוני שאי פעם הכנתי, הוציא אנחות של תענוג צרוף מהאוכלים. ואני שמרתי את מצוותיו באדיקות רבה ומעולם לא החלפתי אף מרכיב שהוא גזר עלי (חוץ מפעם אחת - הוא אמר לשים פטרוזיליה טריה ואני שמתי קפואה. לא היתה לי אחרת! פשוט לא היתה!)

ואין לי ראש סלרי.

אי אפשר לעשות מתכון של אהרוני בלי אחד המרכיבים, וחס וחלילה אם אני אשתמש במשהו במקום. אוי לעיניים שכך תצילנה.

לכן נסעתי למרכז הקניות הבוקר לחפש. ביום שבת לא היה אבל זה יום שבת, המלאי מרוקן, הכל אזל - היום שבוע חדש.

בסופר העיקרי היו שפע של גבעולי סלרי. ירוקים, נקיים, טריים, זולים - מה עוד אפשר לבקש. ראש. אני ביקשתי ראש. ניגשתי לאחד הנערים המסדרים, ושאלתי. "אין לנו כזה", השיב לי ללא כחל ושרק. "הם מגיעים בלי השורש. ככה, נקי".

"אני יודעת", אמרתי בנועם, "השורש נמכר בנפרד".

"אנחנו לא מוכרים אותו", קבע הנער בבטחון.

"מוכרים גם מוכרים", עניתי בחביבות, "אבל משום מה לא היום".

"מצטער", אמר הנער בחוסר צער.

"לא נורא", עניתי בנוראות. אבל לא הלכתי ריקם, קניתי בזיליקום ותרד. כי שכחתי וכי היה במבצע.

 

משם הלכתי לעוד חנות, הדיאלוג חזר על עצמו.

משם לעוד סופר, וחוזר חלילה (אבל קניתי חולצה לחורף הבא, כי שלושים מעלות עכשיו ביום).

משם נסעתי על אופניי לתקוותי האחרונה, ושוב התבזיתי בפני המוכרים שניסו להסביר לי ש"אצלנו מוכרים את הסלרי נקי משורשים". במקום (אל תספרו לאהרוני) קניתי פארסניפ. זה נראה כמו שורש פטרוזיליה, רק יותר גדול. וגם סלרי עלים קניתי, כדי לבשל אותם ביחד ולקבל טעם דומה לזה של שורש סלרי.

 

חזרתי הביתה, (שלושים ושלוש מעלות על אופניים) והתחלתי לגרד את הגזר, הבצל (עד שנזכרתי שצריך לקצוץ אותו), והפארסניפ האיום. גירדתי וגירדתי, אידיתי כנדרש הכל בשמן זית ושום וטימין, הוספתי גבעולי סלרי פרוסים לאורך (כדי שיפרישו טעם ואני אוכל להוציא אותם משם. שונאת סלרי), והסתכלתי מה הלאה במתכון.

"מערבבים את הירקות המאודים עם הדג הטחון (קצוץ דק למדי, אין לנו מטחנה), קמח מצה (נשתמש בקמח מלא, יותר בריא) והביצים".

ביצים?

 

ביצים??

 

אתמול גמרנו את הביצה האחרונה בלמרוח על החלות המתוקות. זה אחרי שחלק כבר הלכו לעוגת תפוחים וחלק לקציצות הכרישה ולקציצות עלי הסלק. אין ביצים.

 

שלושים וארבע מעלות, אני יוצאת למכולת השחטנית של השכונה - הכל פי שלוש כעונש על זה שלא חשבת על מה שאתה צריך כשאתה בסופר.

 

כל הדרך ממלמלת - תכלה שנה וקללותיה. זהו, אוטוטו זה נגמר. שמש - כמו פרוז'קטור משטרתי מכוון ישר עלי.

לשמחתי יש ביצים. מחיר רק פי אחד וחצי. לא נורא.

 

מגיעה הביתה, ומגלה ששכחתי לקחת איתי את המפתח. אני נעולה בחוץ, עוד לא מוכנות הקציצות ועוד לא שטפתי. שלושים וחמש מעלות.

 

אינעל דין בבור איליג'בקום.

 

מזל שיש שכנים. השכן טיפס על הגדר, עלה על הגג של החניה, פתח את החלון (לקחו לנו את הסורגים לתיקון) ופתח את הדלת.

 

"איזה ריח טוב", הוא אמר, "מה את מבשלת?"

 

שנה טובה יקירותי, בהצלחה בבחירותיכן העתידיות,

שנה טובה יקיריי, בהצלחה עם הבחירות שיבחרו אתכם.

 

תחל שנה, וברכותיה.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 3/10/2005 03:32, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
29 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-15/10/2005 21:59

31,185