קיבוץ גלויות על החוף

פול הזמין אותנו להתארח אצלו. מרחק חצי שעה נסעה, ואין לנו אוטו. אוטובוסים? חה חה חה. הפתרון: הוזמן גם קרלוס המרוכב.

---

קולינאריה

קרלוס הקולומביאני הביא רום-קולה תוצרת באנדרברג, עיר חוף אוזית שמייצרת, ניחשתם נכונה, רום. טעים ולא נורא משכר. קרלוס נמצא בעיירה כבר שנתיים (!!) ולמרות שכל הבחורות עושות לו עיניים, הוא מרגיש דיי בודד. הוא אומר שהאוסטרלים נחמדים אבל לא פתוחים, לא מזדרזים להתקרב. אני אומרת שזה נכון למדי אבל גם קרלוס לא בדיוק פורש זרועותיו וחושף את נפשו לרווחה.

 

פול נשוי לנאט התאילנדית כבר מלא שנים, והוא זה שמצא לי את העבודה בעצם. יש להם גם זאטוט קטן וקצת משונה, והם גרים בשכירות בפרבר חוף, שם כל חלקה היא בגודל דונם אבל לאורך, וכל הבתים צמודים אחד לשני משל היו סלאם, או שכונת קוטג'ים יוקרתית בארץ. מצד שני לים הולכים ברגל ורוב הזמן יש שקט, כי זה לא על כביש ראשי.

 

אז נאט, האישה התאילנדית, הכינה אוכל, ואני לבקשת הקהל הבאתי - באופן חד פעמי ויוצא דופן - חומוס. נאט הכינה כנפי עוף צלויות ברוטב תאילנדי (נחמד), בקר ותפ"א ברוטב חלב קוקוס וליים (משונה, אם כי טעים), רצועות בקר בטיגון ערבוב (שגרתי) ואורז (לבן).  אחרי שתקענו עד אפס מקום, יצאנו לטייל אל החוף. היתה שעת שפל ושקענו בחול עם כל צעד - מה שכמובן גרר בדיחות על כמה אכלנו. טיפסנו על צוק כדי להסתכל באיים שעל קו החוף ואיך צבעי השקיעה משתקפים במים, וגילינו משהו על מקומות מרוחקים - יש בהם הרבה הרבה יותר יתושים.

---

קרלוס ונאט דיברו על השותף של קרלוס כמה פעמים, מסתבר שגם הוא תאילנדי. אחרי שהשמש שקעה וצפינו בלהקות עטלפי הפירות שמילאו את השמיים (מאד דרקולאי), אמר קרלוס שהוא רוצה לחזור הביתה כי יש ל"בוי-פרינד" של ה"רומייט" שלו מסיבה.

שאלתי, בוי-פרנד בוי-פרנד, או בוי-פרנד בוי פרנד?

ענה קרלוס "בוי פרנד בוי פרנד".

וואו, אמרתי לקרלוס, מאד מרשים. כל הדרום-אמריקאים שאני פגשתי היו ממש הומופובים. זה מאד יפה שאתה לא.

הרומייט שלי היא היא, אמר קרלוס. יש לי שניים.

גלופ.

---

היתושים כמובן אכלו את גבי עד דק. כשחזרנו לבית של פול ונאט ביקשתי ממנה משהו נגד עקיצות, מתוך היכרות עם כושר הסיבולת של גבי.

עוד עניין קטן, לגבי יש נטיה לעקשנות שיכולה להרשים אתון מקראית.

נאט הביאה נוזל קלומיין לבנבן. גבי מייד סירב להשתמש בו. "לא צריך", הוא אמר מבעד לרעש הקירצופים שלו.

התרגזתי.

איזה עקשן! איזה עקשן! תשים את התכשיר המזורגג כבר ותפסיק להתגרד כמו עמוד שווארמה במחנה יהודה!

לא רוצה, אמר גבי, זה ישאיר עלי סימנים לבנים.

אה, ועכשיו אתה שחור?!

---

מסיבות מובנות, לא הבאנו איתנו את כל צעצועי הסקס שלנו במזוודות ("את מוכנה לפתוח בבקשה את המזוודה? רואים בשיקוף עצם גלילי... אהה... לא חשוב") ונאלצנו לקנות חדשים. בעיירה יש חנות סקס, כמובן באמצע הרחוב הראשי - כדי שכולם יוכלו לראות לאן את נכנסת ועם כמה שקיות יצאת. כרטיס אשראי הבנק לא אישר, ככה שאי אפשר להזמין באינטרנט, לנו ולא נותרה ברירה אלא ללכת לעשות שופינג.

אוף, רטן גבי, רק חסר לי עכשיו לפגוש שם חבר'ה מהעבודה.

לפי הסיפורים שלך על החבר'ה מהעבודה, אמרתי לו, הם לא משקיעים עד כדי כך בחיי המין שלהם. אם הם רוצים שיפור הם פשוט שותים עוד בירה.

נכנסנו וחיפשנו דולפין (רוטט תוך-כדי ומרטיט גם את שלו וגם את שלה), שמן מתוק וחם (ומתחמם עוד יותר כשנושפים עליו) ואולי גם כדורים-על-חוט (כמובן לא חוט אמיתי, לשחרור נקודת הג'י הגברית, אבל אפשר גם לנשית). היו שם צעצועים מצויינים - הכי מצחיק היה המשרוקית בצורת פוסי (מתנה אידיאלית למורה לספורט) - היה מבחר גדול ואיכותי, וכמובן גם פריטים אבסורדיים כמו דילדו באורך מטר וקוטר של קנה של טנק. המוכרת היתה אדיבה, סימפטית ועם הרבה ידע, וכשגבי הלך לחפש לו חוברת ואולי גם קלטות נכנסה חבורה גברית מיוזעת.

"מה אמרתי לך?" הוא אמר כשיצאנו עמוסים שקיות חומות אטומות, "עכשיו יעשו לי את המוות בעבודה!"

 

(כשגבי שאל אותם איפה אפשר להשיג בלונים להכנת השלט ליומולדת, אמרו לו: "מי קונה לאישה בלונים ליומולדת? קונים משהו מחנות סקס!" ואני בתגובה: "ולא שאלת אותם איפה לעזאזל יש פה חנות סקס?!")

---

קניתי גם מתנה לאמא המאמצת, אבל בחנות בגדים. חליפה שהיתה ממש ממש זולה ולכן אם לא ימצא חן בעיניה, לא נורא.

---

וכמובטח, תמונה ייצוגית מהיריד הבינ"ל: פינת ליטוף אוסטרלית.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 21/8/2005 07:26, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-24/8/2005 23:31

תיקון טעות

בסימן טוב ובמזל טוב נמצא קונה, במחיר סביר, עכשיו אנחנו מתקשקשים על הפרטים. מתי הם משלמים, מתי הם נכנסים, דברים כאלו.

ברוך שפטרני מעונשה של טיפשותי ושהקנה לי השכלה. או בעברית, סאאאאאאאאאמק.

---

היה היריד הבינ"ל, עוד לא קיבלתי תמונות (השתמשתי במצלמה של מישהו אחר) כשיגיעו אפרסם (מון).

 

הגענו על אופניים, מה שגרם לנו להרגיש צעירים בריאים ובכושר (זה נשמע כל כך מצחיק כשזה בא מפדלאה שכמותי). מיד בכניסה פגשנו חברה שהיא גם מורה, ודיסקסנו איתה את אופי ההוראה כאן. למרות השסיכויים של גבי להרוויח כאן משכורות אסטרונומיות (יחסית) הוא לא מתלהב לחזור למקצוע הזה. דנו איתה בנושא בעיות משמעת והסנקציות האפשריות. למשל, הידעתם שעד שנת 83', השנה בה נכנסתי אני אל מערכת החינוך הישראלית, היה עונש גופני חוקי באוסטרליה? אילו התנהגת לא יפה או טעית בתרגיל חשבון היית מושיט את ידך והמורה היה מצליף בך בסרגל. היום העונש המקובל הוא ריתוק - אתה נשאר שעה נוספת אחרי הלימודים (שזה דווקא רעיון לא רע, אם מתגברים את זה בנוכחות מורית. אפשר לבנות יופי של סמכות וקשר ככה) כנהוג באמריקה, האור הנוכחי לגויים. יש עוד סנקציות, כמו להוריד ילד "הקבצה", לא משנה. אבל התמונה על זה שהמורה חסר אונים קצת התפוגגה. גבי מצידו מגיע להכרה שאולי עדיף לו לעבור לסוג עבודה שמנצלת יותר מאשר את כישוריו הפיזיים, ולו רק בגלל התוחלת המוגבלת של האחרונים.

 

משם הלכנו לחפש את וואלינג, שסימסה לנו קודם. בדרך פגשנו את בריאן הקנייתי בחברת אפריקאי אחר (שכחתי מאיפה) וגרמני. היטלר היה מתפקע, כמה טוב. בריאן בדרכו החביבה הוביל אותי אל פינת הליטוף, שם היו נחשים ואיגואנות. נו, אוסטרליה.

 

פגשנו את וואליג שהיתה כולה מרוחה צבעי גואש. היא פיקחה על פינת הפעלה לילדים והילד שלה אכן הסתובב סביב בפעלתנות ועשה המון רעשים. לילד שלה, אגב, קוראים אלון (אלון זה בעצם "גל" בטאגאלוג, שפת הפיליפינים). חלק מחברי ההודים חלפו על פנינו וזו הזדמנות טובה להזכיר את השיעור מאתמול:

---

שיעור מאתמול

דיון כיתתי נסב על יתרונות האינטרנט מנקודת מבט עסקית (לו היו לי מים הייתי טוחנת גם אותם). אחד ההודים כתב את הדברים על הלוח.

בא המרצה וטען שהאינטרנט חינם הוא.

עלק חינם! (זעקתי בווכחנות) מה, לא משלמים לספק? לא משלמים על שרת אם רוצים לפרסם? לא משלמים על החומרה? חינם נעליים!

חינם, התעקש המרצה, על הקונספט לא משלמים.

אז, מה, גם על הקונספט של הטלפון לא משלמים, לא תגיד שטלפון הוא בחינם, נכון?

לא, חינם. התעקש המרצה. תרשום חינם, אמר להודי.

 

ורשם ההודי:

Freak

 

סוף סוף שיעור ששוה להיות בו.

---

משם הלכנו לנו להסתובב בין הדוכנים, שהציגו עבודות מקומיות כמו גם תרבויות זרות. שתינו תה סיני ירוק שהציע ג'סטין הטאיוואני, ואחר כך הלכנו לדוכן הטאיוואני שם כתבו לנו "אושר" בסינית, לתלות בסלון. אם התבלבלתם מה טאיוואני ומה סיני פה, אתם לא היחידים. (כשצילמתי את העומדים בדוכן הטאיוואני ביקשתי מהם לומר: "צ'איניז!" אבל לא נראה לי שהם הבינו את הבדיחה).

 

עוד הסתובבנו ומצאנו דוכן של סוודרים למכירה, עבודת יד. משוגעים, יצאתם כבר מאירופה. די. תעברו לבגדי ים.

 

פגשנו את אחד מחברי לעבודה (סתם אוסטרלי, לא מעניין, אבל השאיל לי את המצלמה) והוא הציע לנו סוכריות מנטה חריפות נורא. אחר כך פגשנו עוד אחר מחברי לעבודה, קרלוס מקולומביה, שבאותו יום קיבל אזרחות אוזית, והוא אמר שיש לנו מזל שאנחנו ביחד (כמובן תוך שהוא מפעיל את כל קסמיו הלטיניים. עלי זה לא עובד, אני אוהבת חנונים חיוורים וממושקפים), כי הוא מרגיש מאד בודד כאן.

 

משם הלכנו לדוכן האוכל (חיפשתי את יין הבננות מהיריד הקודם, ולא היה. בעסה), וגילינו טרנד מסויים, נראה אם תעלו עליו.

 

הדוכן ההודי, תפריט:

- עוף בקארי

- בקר בקארי

- ירקות בקארי

 

הדוכן הבנגלדשי, תפריט:

- עוף בקארי

- בקר בקארי

- ירקות בקארי

 

הדוכן הסיני:

- איטריות אורז עם תוספות

- אגרול

 

הדוכן התאילנדי:

- איטריות אורז עם תוספות

- אגרול

 

הממ... כפר קטן כבר אמרנו? הירקות בקארי היו טעימים, הנודלס בירקות היו נחמדים גם. ולהודים יש גם בסבוסה משלהם, רק הרבה פחות מתוקה. דווקא נחמד.

---

פגשנו את ידידינו הפרסים. חדשות לא טובות, הם ככל הנראה יאלצו לחזור לפרס ואולי ינסו שוב להגר. עצוב.

 

עוד אנחנו מדסקסים את העניין, נשמעה מוזיקה מוכרת. כעכברים של המלין הפסקנו לדבר והלכנו בעקבותיה. "שורום בורום מאאאאאה" אמרה המוזיקה. המון גדול התגלה לענינו, מסביב לבמה מאולתרת יחסית (רחבת פלסטיק על דשא) ומעליה - קובבות מקושטות רבות צבעים בשאר מצלצלין. "איזה לבוש ערבי", אמר לי חוסיין בגועל. הקובבות עינטזו באשכנזיות וזייפו בהצלחה ריקודי בטן. המוזיקה התורכית שובבה את לב הקהל שפיזז מסביבן. אני הלכתי לברר אם יש בי"ס לריקודי בטן בעיירה, ואכן יש וגם לא נורא רחוק מהבית. אני מקווה להצטרף, ולתבל את המוזיקה התורכית בקצת ישראליות. נזרוק עליהם קצת טיפקס, קצת אביהו מדינה, אולי גם עופרה חזה.

---

עשינו עוד סיבוב, ומצאתי גם דוכן של רפלקסולוגיה. גם מהם לקחתי כרטיס ביקור, אולי ללמוד את זה גם. אני אנסה את זה, אולי ימצא חן בעיני.

בתחושת מיצוי מחד (היה טעים ומעניין) ופספוס מאידך (לא היה שום איזכור מזרח תיכוני, רק דגל ישראל שהתעקשתי שישימו - נו. בשנה הבאה) יצאנו חזרה לדרך הביתה.

בדרך עצרנו בחנות הירקות וקנינו קצת דברים שהיו חסרים, אבל חצילים לא מצאנו. מה נהיה עם החצילים בארץ הזאת? עד שסוף סוף יש לי מתכון לחציל שרוף מפרסית אמיתית שגם יכולה לעזור לי להכין אותו?

---

לשכנה שלנו קשה מאד עם בעלה. הוא די מפיל עליה הכל, עבודות בית, גידול ילדים וכו', והיא גם עובדת במשרה מלאה. בנתיים אני לא אומרת כלום, רק מגלה אמפתיה, אבל אני מאד מרחמת עליה. שאלתי אם היא ניסתה לדבר איתו והיא אומרת שכשהיא מתחילה הוא קם והולך.

אני חושבת שהיא בחרה בו משיקולים של טינאייג'רית - כי הוא היה קול ומאגניב. ועכשיו היא צריכה לחיות איתו ומגלה שהיא תקועה עם טינאייג'ר. היה פתרון טוב - הוא השיג עבודה שדורשת ממנו להיות בעיר אחרת במשך השבוע, ולחזור הביתה רק בסופי שבוע - אבל העבודה בוטלה.

אמרתי לה שאם היא צריכה מקום להרגע בו, הבית שלנו תמיד פתוח בפניה.

 

(זה גם בטח לא קל לגור לידנו ולראות איך גבי תמיד עושה את כל העבודה. אני ממש פרזיטית. אבל לפעמים אני שוטפת כלים, או מבשלת, או מעבירה אותנו מדינה, אז זה קצת מתקזז).

---

על השטויות של הביולוגי וחידוש פוסטי הפעם - בהמשך.

 

מי ייתן ולא יהיה לי סיוט נדל"ני כזה יותר כל חיי.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 15/8/2005 23:13, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-19/8/2005 00:09

בינ"ל

אני אמורה לקרוא את הפרק המדבר על משמעות האינטרנט בעולם ה IT, כי צ'וסאן טסן (המתכנה גם ג'סטין לרווחת האוסטרלים) אמור להגיע אלי ללמוד, והנה מה אני עושה.

גמרתי לנקות את השולחן לכבודו. אני אחד האנשים הכי פחות נקיים ומסודרים שיצא לכם להכיר, לכלוך מפריע לי ברמה סמלית בלבד ובלאגאן - בואו נגיד שאני לא אטריח את עצמי הרבה כדי להמנע ממנו. עכשיו החדר מסודר, זה יחזיק מעמד איזה יום וחצי ואז הכל יחזור למסלולו, אלא שבעוד שבוע נצטרך להפגש שוב, אז אולי הפעם אני אתחזק את זה.

 

כן, בטח.

 

במסנג'ר נמצא שרון, והוא כמובן לא פונה אלי. ככל שאני חושבת על זה אני מגיעה למסקנה שאני מאוכזבת מעצמי על שאני מאוכזבת ממנו. הייתי אמורה לדעת יותר טוב. חשבתי שבעקבות הקשר עם נטלי דברים ישתנו, כנראה שלא הייתי צריכה. מצד שני לא יודעת אם יש לי כוח לדבר איתו אם הוא יפנה אלי, להיכנס עכשיו לשיחה שבסופה אני ארגיש עוד יותר דחויה מאשר קודם. ובבקשה אל תגידו לי שהוא לא פונה כי לא נעים לו ממני, הוא יכול היה לסנג'ר את נטלי לעשות את זה. אני פשוט לא מספיק חשובה.

אז למה אני כותבת פוסט ומה פשר הכותרת? ובכן, כבר שבועות מספר העיירה מתכוננת לאירוע הגדול של "ערב בינלאומי בכנסיה הבאפטיסטית". הכנסייה, הבה נציין לזכותם, משקיעה הרבה בקהילה הבינ"ל של העיירה (שאינה ענקית כלל וכלל, בטח לא עולה על כמה מאות, הקהילה) -  יש שיעורי אנגלית בחינם, גבי אפילו השתתף בכמה לפני שמצא עבודה, יש מפגשים מאורגנים שבמסגרתם גם נסעתי לפינת הליטוף  והחזקתי קנגורו, כשאבא שלי נפטר הם התארגנו ושלחו כרטיס, בקיצור, משקיעים. אין הכרח להצטרף לכנסיה או להתנצר, שזה גם משהו מאד מקרב. בואו על כל תרבויותיכם, עם כל תרבויותיכם, וברוכים תהיו. מה רע.

 

בכל אופן, כל מי שהוזמן התבקש להכין תבשיל מסורתי בכמות מספקת למשפחתו (מתוך מחשבה שכל אחד יביא וככה יספיק לכולם) ולבוא בבגדי מולדתו המסורתיים. כולם מאד התאכזבו שבאנו ללא מדים (אם כי אני לבשתי מכנסי חאקי וחולצה כחולה), מצד שני הרבה אוסטרלים לבשו בגדי תליינים תורכים (שנקנו במרוקו), שמלות אפריקאיות (ממלבורן),  קימונו (מהסופר ליד), ואפילו נוצות על הראש. ההודים באו בפיג'מה, או לפחות משהו שנראה דומה מאד לפיג'מה, ומכנסיו אף נקראים "פיג'מה", וטענו שזה הלבוש המסורתי של פונג'ב, מחוז בצפון הודו. הם הציגו ריקוד פונג'בי מסורתי, וכולם מאד התלהבו:

  

 

אמרה אחת הנשים האוסטרליות: "שיראו שגם גברים יכולים לרקוד!"

וענתה לה רעותה: "לא הגברים האוסטרלים..."

 

 

אנחנו כצפוי הכננו פלאפל. הכנו פיתות, טחנו חומוס עם תבלינים והכל, סלט ירקות ישראלי עם קצת נענע, ורוטב יוגורט-שום-לימון או סלט-חצילים-במיונז (באבאגַנוּש, למי שמעדיף) מלמעלה.

כזה:

 

 

 

(אין מה להזיל ריר, את החומוס לפאלאפל טחנו דק מדי והכדורים יצאו מלוחים ודומים להפליא בטעמם לפאלפל שמכינים מאבקה, הפיתות עשו טובה שהתנפחו וחלק יצאו יבשות להרגיז, אבל צבעוני, יפה, ומסורתי.)

 

בנתיים, כל הערב הזה שהיה אמור להיות משהו קטן ותמים בין כמה משפחות, תפח למימדים מפלצתיים של ארבע מאות איש. לא היה ברור איך נאכיל את כולם, מודל ה"אוכל למשפחתך" (מה, נעשה ארבע פיתות?) נראה מגוחך, מה גם שהוזמנו הרבה אנשים שלא התכוונו לבשל. חוץ מזה גם היתה תוכנית אומנותית, והמארגן ניגש אלי בין ההופעה המושקעת של האינדונזי (שנראתה דומה מאד לסצינה מתוך קראטה קיד) וההופעה המדהימה של איזה מוזיקאי סורי, ואמר:

"נכון שאת וגבי תעלו ותציגו ריקוד ישראלי?"

גבי ואני הסתכלנו זה בזו ואז בו, ואמרנו,

"לא."

"אז תשירו?"

גבי אמר שזה יפתור את בעית הבצורת לתמיד, אבל סירבנו.

אמר המארגן: "תספרו משהו מהתרבות שלכם?"

ואני חשבתי לי, למה לא. סטנד-אפ יהודי מסורתי, שיצחק על כל עניין הנוצרים והקדושים שלהם והצלב ו...

מבט קצר בכמה מאות הנוצרים האדוקים שסביבי הבהיר לי שאני אנקוט בגישת "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" המסורתית.

אמר המארגן: "אני מתעקש".

אמרה ג'וי, נוצריה אדוקה ויציבה בדעותיה: "אל תתעקש."

וכך פנה לו המארגן מפיג'י והלך לדרכו.

"אבל לשנה הבאה", הוא צעק לי ממרחק בטוח מג'וי, "תכינו כבר מעכשיו ריקוד!".

 

אז אם למישהו יש כוריאוגרפיה שאפשר לשדר באינטרנט ל"אם ננעלו" של עופרה חזה, אנא צבעו אותה בצבעים עליזים ושלחו אלי. יש לי שנה.

 

היה י—ם אוכל. אסייתי (דים-סאם, אגרולים, סושי, צ'טני חריפה, עוף בכל מיני רטבים, אוכל פיליפני עם צדפות), מזרח תיכוני (פאלאפל – לא נשאר כלום, אורז פארסי, כופתה, וכאלה ששכחתי את שמם, אבל היו טעימים נורא), הודי (צ'אפטי נטול טעם, עוף בקארי, עדשים בקארי, הכ—ל בקארי), אירופאי (לזניה, פשטידת רועים, פשטידת תפ"א בשמנת, פשטידת מקרוני) וגם אוכל אוסטרלי (פונץ' ממיץ פירות וג'נג'ר אייל, לחם עם וג'ימייט. שלא תדעו).

 

 

ההודים התבקשו לעלות להדרן.

 

 

 

 

אני מריחה ויזות נישואין.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 24/7/2005 01:05, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גם כן סשה ב-25/7/2005 15:17

31,184