סופשבוע אירוח
לגבי יש בעבודה כמה חבר'ה איריים. הם עובדים שם באופן זמני (יתרון שיש לבעלי דרכון אירופי, מותר להם לעבוד באוז באופן חוקי כשהם מטיילים) ומתארחים אצל חברים ברזילאיים.
מה אוכלים ברזילאיים? - אורז ועדשים.
מה אוכלים האיריים? אם הם גרים אצל הברזילאיים, אז אורז ועדשים גם. אבל הם מקטרים עד לב שמיים ומתגעגעים ל"ספאד'ז" שלהם געגועים עזי נפש הומיה. נכמרו רחמיו של גבי על האיריים והוא הזמין אותם אלינו לארוחה.
אוקיי, אמרתי, לא רק לאייריש יש כיסופים לקרטופלך, גם אנחנו הישראלים יודעים דבר או שניים על פוטאטוז. נגיש להם תפ"א בכל צורה ישראלית אפשרית - תפ"א בתנור עם שום ועשבי תיבול (סגנון צרפתי), סלט תפ"א במיונז (נשיקות מרוסיה), ותפ"א ברוטב קציצות בשר, חוואיג' ושום (צפון אפריקה זה כאן). יכולנו גם להכין פירה (אירופה), בורקס (שוב אירופה) ותפ"א במדורה, אבל נמאס.
מה פתאום! נזעק גבי. נגיש להם אוכל ישראלי אמיתי, פלאפל, פיתות, חומוס-צ'יפס-סלט. הם מתגעגעים לתפ"א, אמרתי לו, אז נכין להם תפ"א!
בצר לו, הלך גבי לשאול בעצתם של הגויים.
"אישתי אומרת", פתח, "שבשל געגועיכם לתפודים, נכין לכם ארוחה מבוססת תפ"א..."
"דאטס גרררייט!" אמרו האייריש לאדז, וגבי ויתר על השמעת הרעיון שלו.
וכך, כיאה לזוג מוצלח ופשרן כמונו, הכננו את התפודים בתנור, התפודים במיונז, התפודים בחוואיג', וגם תפודים בויניגרט (כלומר, החליפו את הגזר בסלט תפ"א בסלק, החליפו את המיונז בשמן זית, אה-וואלה!), אבל גם פיתות, פלאפל, חומוס-סלט ואורז, בשביל להפחיד אותם.

כך עמלנו ועמלנו, ולפתע הופיע בדלת פיטר. "ידעת מתי לבוא", אמרתי לו, ופיטר קיבל צורה של כלבלב. "יש אוכל?" הוא שאל חלושות (לא מזמן נולד להם תינוק שני. אני חושבת שהם ניזונים מפכסמים וקוטג').
"טוב, אני הבאתי לגבי קרשים", הוא הסביר את נוכחותו.

זה המקום לציין שלגבי אין חברים.
גבי הוא אדם מקסים. כל מי שפוגש אותו (אם פועם לב בחזהו ולא מצבור תרעלה) מתאהב בו. מעטים הם אלו שאינם מחבבים אותו, וכמו שרמזתי, אותם מעטים סובלים מליקוי נפשי כזה או אחר. ובכל זאת, אין לו חברים.
אף אחד לא מתקשר לביתנו לדבר עם גבי. אף אחד לא מגיע אלינו הביתה לאסוף אותו למשחק כדורסל. למה? יש הרבה סיבות ואין לי כוח להכנס לכולן. אחת מהן היא שגבי לא אוהב להתקשר טלפונית לאף אחד. אנחנו עברנו לגור ביחד תוך פחות מחודש מיום הפיכתנו לזוג, ולדעתי רק ככה הקשר הזה הצליח. הוא לא היה צריך להתקשר אלי. הוא העדיף לעבוד במשרה מלאה, ללמוד, לבשל, לכבס, לגהץ, לנקות, לשטוף ולסדר במקום.

פיטר, לעומת זאת הוא החבר האידיאלי של גבי.
הוא בא לבקר בלי התראה מראש, רק אם יש לו קרשים לתת לנו - לא סתם כדי לקשקש.
אחרי שהוא פורק את מטענו הקרשי, הוא נשאר לקשקש, עם גבי, על נגרות.
תמיד אפשר להאכיל אותו ("הוי פולוניה פולוניה שלי") והוא תמיד יגיד שטעים (איך לא יהיה טעים?!).
הוא עוזר אם מבקשים ממנו.
הוא לא מצפה שנתקשר אליו.
כשהוא צריך עזרה הוא מבקש.
מה עוד צריך גבי? שום דבר.
אז הנה לכם, עולם אידילי. לגבי, אינרטי שכמותו, יש חבר, ואני בדד. עולם כמנהגו נוהג.

אז גם הפעם אחרי שפיטר סיים לפרוק את מטען קרשיו, ישבו הבנים וקשקשו בקול גדול על נגרות (המוצר האחרון - גבי בנה לי כסא יפאני, כזה שכורעים עליו ולא יושבים, כדי לעזור בכאבי הגב שלי. מאד עזר), ואנחנו הזמננו את פיטר וקלייר אשתו להצטרף לארוחה (ממילא אי אפשר להבין את האירים האלו, עם המבטא העקום שלהם).
להפתעתי הם הסכימו (איזה אוסטרלי יגיד 'לא' לאוכל מזרח תיכוני? אוסטרלי מת, ככל הנראה), וקלייר באה על כל טפה.

דיברתי איתה קצת על עניין בדידותי הרבה. חלק מזה הוא אחריות שלי - בגלל הלימודים והעבודה אין לי זמן כל כך להתחברת. קלייר חשבה ובסוף הזמינה אותנו לארוחת ערב (בעוד חודש) להכיר עוד זוג.
עוד דבר שעלה, הוא עניין הילדים. אני הייתי רוצה להביא ילדים כשאנחנו רגועים כלכלית, אבל מאד יכול להיות שזה אף פעם לא יקרה. החלטתי החלטה.
בסוף הסמסטר הבא אני מתחילה חומצה פולית ומפסיקה עם הגלולות.
דיי, הגיע הזמן.

היה מאד כיף. כולם התפעלו מהאוכל, צחקנו על פיטר שהוא שבר לנו צלחת בביקור הקודם שלו ועכשיו אין לנו מספיק צלחות, האירים ביקשו הסברים על המצב הפלסטיני (ייצגנו את ישראל בכבוד) וגם על היחס הישראלי לגרמנים (אנחנו היינו הרבה יותר אמפתיים לצאצאי ההונים מאשר הם). כולם חיבקו ונישקו את הכלבים והם מצידם ליקקו את כולם למוות.

ואז ג'ייקן בן השנתיים לקח עוגיה.
ג'ייקן הוא ילד דיי מוזר. הוא מאד מאד יפה, אבל לא ממש נוצר איתו קשר - הוא לא משחק איתך אלא עובר לידך והולך להזיק למשהו. ואכן במשך רוב הארוחה הוא התרוצץ במעגלים, צרח, טיפס על הספות והגביר את הווליום של כל מכשיר חשמלי בבית - כלומר הוא היה רגוע למדי. אחרי העוגיה הוא התחיל להשתגע. הוא קפץ על הקירות, עשה סלטות קטנות באוויר והבריח את הכלבים. מדהים, בחיים לא ראיתי סוכר משפיע על ילדים כל כך מהר.

וכך שילחנו לדרכם שני אירים אוהדי ישראל, זוג אוסטרלי שבע עם פיתות לדרך וילד היפרקטיבי צווחן אחד. לזאת ייקרא ערב פורה ומהנה.שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 19/9/2005 11:31, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-22/9/2005 23:41

הצלחות

איך הצלחתי לקצר את התקופה הסטודנטיאלית.

ההודים בישרו לי שחוקי ההגירה השתנו, אבל לא האמנתי להם עד שהם הראו לי מייל כתוב מידי אחראית הסטודנטים הבינ"ל.

לפי המייל, בעבר נדרשנו ללמוד שנתיים לפחות באוז כדי להיות זכאים להגיש בקשה לתושבות, והתקופה קוצצה לשישה עשר חודשים.

למי אכפת מכמה חודשים תשאלו, ואני אגיד לכם "לי". למה?

 - כשנגמור את התואר, לא נצטרך לשלם שכר לימוד (12000$ בשנה. וזה נמוך יחסית!)

 - לא יהיו לי מגבלות על שעות עבודה (ואני כולי תשוקה לעבוד 80 שעות בשבוע. אבל זה העקרון).

 - לא יהיו הגבלות על לימודים לגבי (השואף להיות נגר מדופלם / חשמלאי מוסמך / מכונאי רכב מיומן)

 - נוכל לעבור דירה אם נרצה, למקום שבו יש ישראלים.

 - נוכל לקנות אוטו (כי יהיה לי זמן לחפש).

 

יופי, מגניב. רק מה, כאמור, האונ' שלי לא הציעה קורסים בסמסטר קיץ, שבעזרתו אפשר היה לקצר את התקופה. כך התקשרתי שוב לאחראית הסטוד' הבינ"ל, ושאלתי מה נהיה. היא אמרה:

"אנחנו עובדים על זה".

נו, אם עובדים על זה ולא עלי מה טוב.

כעבור יומיים התקשרתי שוב. "הרשימה אצל דניאל", היא אמרה לי, "אבל דניאל בחופשה. היא תחזור בעוד שבוע. נולד לה תינוק!"

"אה, מזל טוב."

"כן... אם את רוצה את יכולה לדבר עם ג'נט, כי דניאל קיבלה את הרשימה מג'נט".

"אוקיי".

"ואם את רוצה לראות את התינוק..."

"הי! מה זה שם? זה לא קנגורו?"

"איפה?"

"אוקיי, חייבת לרוץ!"

(ממש בא לי להסתכל בתינוקות של אחרים כשאני בעוצר ילודה עד אחרי התושבות)

"שלום ג'נט".

"שלום".

"יש לך את רשימת הקורסים המוצעים בקיץ?"

"כן... <קורסים שאני עושה ברגעים אלו ממש>"

"אלו קורסים שאני עושה ברגעים אלו ממש!"

"כן...אין הרבה דרישה מהשנה שלך."

"מה?!?"

"בכל מקרה זו הוראה ישירה מגרג ויינמן."

 

טלפון לגרג ויינמן.

"היי, זאת פארה, ההיא מישראל...."

"היי מה שלומך!"

"בסדר... תגיד מה עם הקורסים?"

"אילו את רוצה?"

"אלו שעוד לא עשיתי."

"בסדר, אבל אילו מהם?"

"האמת?"

"כן"

"ממש לא אכפת לי."

"הא הא הא הא!"

"מצידי רק לגמור את התואר הזה".

"הא הא הא הא!"

"כן."

"את יודעת אם יש עוד סטודנטים שמרגישים כמוך?"

"אהמ... כולם?"

"אוקיי, תשיגי לי רשימת שמות ואני אעשה כמיטב יכולתי".

 

הרשימה הושגה.

 

פורסם מייל: אחה"צ חינם לסטודנטים הבינ"ל. מתי? כשיש לי שיעור.

 

באמצע השיעור הברזנו אני והמתרגלת לאחה"צ. בחולצה כחולה עמד שם גרג.

"אה, פארה! מה שלומך! תשמעי, חדשות לא טובות... השגנו קורסים אבל ההרשמה נסגרה".

"אההה... לא נכון..."

"לא, סתם צחקתי. הנה הרשימה:"

<כל הקורסים שרציתי ועוד כמה>

"איזה יופי!"

"את מרוצה?"

"מרוצה?! זה מדהים! זה מעולה! המון תודה!"

"יש עוד משהו שאני יכול לעזור?"

"יש קורסים שרציתי לקחת אבל הם לא מוצעים כאן. אלה של ניהול מערכות בריאות".

"המרצה שלהם חייבת לי, אז היא תלמד אותך."

"בקצב הזה גם אני חייבת לך..."

"הא הא הא הא! תודה שסידרת לי את הבעיה עם המחשב אגב."

---

כנות

שין ידידתי הסינית: "פארה! שלום! מה שלומך!"

אני: "בסדר שין, מה איתך?"

שין: "עסוקה... עסוקה מאד... תגידי את בהריון?"

 

אני בטוחה שיש חוק נגד זה, זו מדינה תרבותית!

---

הערכה עצמית

"אני מאד אוהבת אותך, אתה יודע?"

"באמת?"

"באמת".

"איזה מוזרה את".

---

פיטר תיקן את המזגן השבוק באחד החדרים, ולא דקה אחת מוקדם מדי - עשרים ותשע מעלות אנד קאונטינג.

כשנגיע לארבעים וחמש אני מאמינה שגם נדליק אותו.

---

תודות לכל המעודדים מהפוסט המיואש הקודם. זה מאד עזר.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 15/9/2005 13:07, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של שצה ב-17/9/2005 00:56

חידושים ותמונות

התחילה תקופת המטלות השניה, עמוס לי מאד. אחריה תתחיל תקופת הבחינות. יהיה עמוס עוד יותר. אבל:

שינו את חוקי ההגירה. עד עכשיו תכננתי לחכות בחופשת הקיץ, ואז ללמוד שני סמסטרים. לפי החוק החדש, אני יכולה ללמוד בחופשת הקיץ, ואז עוד סמסטר אחד. מה שאומר - תושבות כמעט חצי שנה לפני המתכונן!

אבל מוקדם מדי לעלוז. האוניברסיטה המצ'קמקת שלי לא מציעה קורסים בקיץ לתואר שלי, מן הסתם בגלל שעד עכשיו לא היתה דרישה. אז אנחנו נדרוש ונקווה לטוב. דווקא ההודים המגעילים רוצים לללמוד בסמסטר הקרוב. ההודים הנחמדים ייאלצו לחכות את חופשת הקיץ, כי אין להם מספיק כסף. בקיץ הם יעבדו ויחסכו. קצת חבל, אבל ממילא אנחנו לא החברים הכי טובים שיש.

---

הפסקת רייטינג: זוכרים את העגבניות?

---

אתמול הייתי במסיבת בודי-שופ, היה לי מאד כיף. שמתי לב שגם אם אני מוקפת בנות בגילי ונחמד לי לדבר איתן, בסוף אני מוצאת את עצמי דווקא מבלה יותר זמן עם הנשים המבוגרות. מישהי העלתה סברה שזה בגלל שהאוזים ילדים לעומתי, אבל אני חושבת שיש לי איזו תפיסה שנשים מבוגרות הן סבלניות יותר. תפיסה מטופשת לכל הדעות, אבל אולי זה מה שמניע אותי. נו, מילא. כל הנשים המבוגרות מאתמול הן בוסיות במחלקה. לא יזיק להתיידד איתן.

---

עוד הפסקת אייטינג: זוכרים את המנגו?

---

אם זה באמת ייצא לפועל, עניין התושבות מוקדם יותר, אז יש מקום לשקול את בקשתו של גבי (איזה קשוחה אני) להסב את מקצועו לנגר רהיטים (יש גם נגר בתים. לא אותו דבר). החברים מעודדים. אני קצת לחוצה (כמה נדיר) כי זה אומר עוד כמה שנים לפני שנתחיל להרוויח כסף. ואני רוצה כבר ילדים.

---

רייטינג: גבי בנה שידות. הנה אחת:

---

האמת, אין לי כוח לגדל ילדים. זה כאב ראש אמיתי. צריך לחפש גן מתאים, צריך להפעיל אותם כשהם בבית. צריך לדאוג שיהיה אוכל בבית (למרות שהילד בן השש של השכנים כבר יודע לחמם לעצמו מיט-פאי במיקרו. מיט-פאי, אגב, זה הדבר הכי דוחה שטעמתם בחיים, הוא חייב להכיל לכל הפחות עשרים וחמישה אחוז בשר, ו"בשר" זו הגדרה מאד רחבה. גם אוזניים זה בשר) צריך לקחת עוד מישהו בחשבון. מישהו קטן ותובעני.

אבל אני רוצה ילדים גדולים. ואם נתחיל כבר להביא ילדים קטנים יצאו מהם ילדים גדולים יותר מהר.

---

רייטינג (אחרונה ודי): גבי בנה גם בידורית.

---

גם אין לי את הרוגע הרגשי שמסייע להישאר שפוי כשיש ילדים. פיטר, החבר של גבי, הגיע לבקר עם ג'ייקן בן השנתיים. הוא הניח אותו על הרצפה ושניהם פנו לעיסוקיהם. הילד התרוצץ, יחף, בחצר לא מוכרת, לא מאובטחת-ילדים, בנגריה המאובזרת של גבי, עם כל המסמרים והמשורים. פיטר אפילו לא הסתכל בכוון שלו. הילד הסתובב בגינה (להזכירכם, אוסטרליה. 9 מתוך 11 מיני הנחשים המסוכנים בעולם, עכבישים ארסיים, קרפדות רעילות) והזיק לכל מה שהוא נגע בו, ופיטר אפילו לא מצמץ. אני הייתי יורדת מהפסים מרוב דאגה. ואז יורדת מהפסים מזה שאני משדרת לילד חרדה והורסת את ההנאה והספונטניות של חייו.

אני מקווה שתרבות ה"no worries" המקומית תחלחל אלי. אחרת אני באמת ארד מהפסים.

---

ספר בישול אוסטרלי.

 

לזניה

מצרכים:

אוטו

 

אופן ההכנה:

נוסעים לסופר הקרוב וקונים לזניה קפואה. משאירים אותה בשמש כמה דקות, מצננים בצֵל, ומגישים חם.

 

פאד-תאי

מצרכים:

אוטו

 

אופן ההכנה:

נוסעים לטייק אווי התאילנדי בקצה העיירה. לא לשכוח להשאיר טיפ.

גיוון: פאד-תאי עם עוף: לבקש מהמארחת את מנת העוף.

 

סלט טונה

מצרכים:

טונה משומרת.

 

אופן ההכנה: פותחים את קופסת הטונה, מועכים במזלג. בתיאבון!

(מה זאת אומרת "זה לא סלט"? זה סלט-טונה! אוף, טוב, די כבר לצעוק. תוסיפו ירקות. תפוח אדמה למשל.)

 

לפחות שתיה הם יודעים להכין. זה דיי טעים, פונץ' ממיץ פירות (משומר) סלט פירות (משומר) וג'ינג'ר אייל (טרי. נראה לכם? מה זה בכלל ג'ינג'ר אייל?!)

---

אני מקווה לטוב.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 11/9/2005 12:06, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
32 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של Sword of Democles ב-13/9/2005 11:50

31,185