|
אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת. העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן. אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
NineLives Suki da yo מקליין צבובה אראמיס בימבה יובל פ(י)לו סימבה האחת
אמילי1212 Pillow Violetsun רוג_ Kaia Girl שמחת זקנתי LIL_WHO Suga Mama קמיל ה Yuval's Studio.
חיפוש טקסט בקטעים: |
1/2018
שבועיים לסוף הסמסטר ואני מרגיש שהכוחות אוזלים לי מהגוף. הסמסטר הזה, שהיה אמור להיות נוח ונחמד תפס כיוון מפחיד והוציא אותי לגמרי מהאיפוס. לא שהייתי מאופס קודם, אבל עכשיו אני צריך משהו בשביל לחזור להיות נורמלי. קשה לחגוג יום הולדת כשיש לך תרגיל בית כבד על הראש להגשה באותו יום, ושותף שמתעסק בתיקון של המחשב שלו. במקום קצת לחגוג בסוף השבוע שעבר, העברתי את הזמן בבית מול המחשב, בשעות הקטנות של הלילה, חזרתי לחיפה במוצאי שבת למרות שביתת המרצים וגם אז ישבתי בלילה בחווה עד שאזלו לי לגמרי הכוחות. בלילה הראשון (בין שבת לראשון) ישבתי עד 3 ופרשתי והשותף המשיך עד 7 בבוקר. יש אפשרות להגיש עד 5 ימים איחור תמורת קנס (5 נקודות ליום) , אז המשכנו לנסות ולגרום לקוד שכתבנו לעבוד. אני לא אלאה אתכם ביותר מדי פרטים על התרגיל (בכל זאת, אני רוצה לשמור על קוראים) ורק יגיד שמדובר במימוש של מבנה נתונים מסוים שממנו ניתן לשלוף נתונים תוך זמן מסוים. ביום ראשון כבר אמרתי שאני צריך קצת הפוגה. בכל זאת, יום הולדת. למזלי, סימפ הייתה בסביבה ולקחה אותי למקום הקבוע שלנו, להפוגה קלה וטובה של שעתיים (אחחח, איזה המבורגר). אחר כך חזרתי למקום הפשע והמשכנו בניסיונות שלנו. אני נטשתי בסביבות 4, השותף המשיך עד 6 ומשהו. עובד? ברור שלא. נזקקנו לעוד לילה בשביל לעשות ניסיון אחרון. בסופו של דבר, הגשנו את העבודה ביום שלישי בצהריים, כשאנחנו יודעים שהיא לא עובדת במאה אחוז, אבל אחרי כל ההשקעה, זה יהיה פשע להבין לא להגיש. חזרתי הביתה גם בסוף השבוע הזה. למרות מבול השיעורים לשבוע הבא (4 הגשות ב-5 ימים), הייתי צריך לבקר את סבא וסבתא שלי ולראות את אבא שלי, הייתי צריך לשבת עם התל אביבית לשיחה קרובה וצפופה (על כוס קפה וארנב משוקולד בקור המקפיא של הים ביפו) וגם לעשות היכרות עם הנגן החדש שלי, המפלצת הקטנה. שדרוג קטנטן שרציתי לעשות לעצמי לכבוד היום הולדת. שבועיים לסוף הסמסטר ונכנסתי לאוברדרפט בכוחות שאמורים לגרום לי להמשיך הלאה. כבר אין לי כוח להתעסק בשטויות, לשחק משחקים או להתפרק שוב. סימפ הגדירה השבוע את אותו מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב במהלך השנתיים האחרונות, מעגל שצריך להישבר. הוא לא צריך להישבר מהסיבה שמשהו צריך לקרות. הוא צריך להישבר כי אני זה שצריך לקחת החלטה ולהגיד שיש לי מספיק דברים על הראש עכשיו ואני לא צריך את זה שוב פעם, כי שוב המעגל יביא אותי לאותה נקודה בדיוק. סופי השבוע בבית רק מכניסים אותי עוד יותר ללחץ של זמן, ועוד לא מצאתי זמן להתחיל ללמוד למבחנים שלי (ויש פתיחה מפוצצת עם 3 מבחנים לא קלים בשבוע הראשון). מדהים אותי איך חייתי לי פעם בטוב עם האמונה שמה שאני רוצה בסוף יקרה, ואיך בשנתיים האחרונות אני מוצא את עצמי שוב ושוב בתוך המעגל הזה ולא מצליח להיחלץ ממנו, ובעיקר לא לומד. איפה הימים ההם, שבהם התעסקתי רק בדברים שבאמת השפיעו לי על החיים ולא חיפשתי אחרי מה שאין לי. נכון, זה היה חסר לי גם אז, אבל האמונה שזה יקרה מתישהו השאירה את זה בצד, עד שהתחלתי להרגיש את זה באמת, ומאז זה לא עוזב אותי. את הגלגל אני לא אוכל להחזיר אחורה, ואני גם לא רוצה להיות באותה תקופה שוב. אני רוצה להישאר האני הבוגר יותר של עכשיו ולחזור להאמין באמונה ההיא. אני צריך את השקט, את השלווה הפנימית, לא להיגרר למשחקים, לא לתת שישחקו בי, לקבוע לעצמי את הכללים ומה אני רוצה ומוכן לעשות, גם אם זה אומר לוותר על דברים שעכשיו אני רוצה ולא בטוח שאני יכול להשיג אותם. זה לא הרמת ידיים, זה הכרה במציאות. אני לא חושב שאני מסוגל לקום ולשנות את העור שלי, להיות מישהו אחר, מנאייק כזה. אני רוצה להיות מי שאני, בלי משחקים, בלי פוזות, אני נטו. אל תתלו בי ציפיות, אל תחשבו שאתם לגמרי מכירים אותי. צילקו אותי (מלשון צלקת) מספיק בשנה האחרונה, התישו ופירקו. עכשיו אני קובע את הטון, ולעזאזל העולם. 25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
"היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
היום הזה הוא התחלה
תחשוב אתה יכול אחרת
והתשובה לשאלה
בתוכך היא מסתתרת
אל תפחד עכשיו
כי לא אבדה לך הדרך
אל תפחד עכשיו
אם לא היום אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות
יש כאב
והתקווה איתך נשארת
אל תאבד אותה
תשמור עליה
ומה יהיה מחר
אין איש יודע" [שיר תקווה – מירי מסיקה] היום הזה הוא ראש השנה הפרטי שלי, שממנו מתחיל הכל מחדש. יש תחושה של שינוי באוויר, של משהו אחר שהולך לקרות, שהשנה הקרובה, שנה של חצי יובל, תהיה שונה, תהיה אחרת, תהיה טובה יותר. יש דברים שמתחילים להתחבר ולהסתדר והמטרות שלי ברורות יותר מאי פעם. למרות שישבתי הלילה עד 3 עם תרגיל בית שלא רצה לעבוד וצריך להיות מוגש בצהריים (השותף המשיך), עדיין מרגיש טוב. Beautiful day Don't let it get away" [Beautiful day – U2] 46 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
סוף השבוע הזה בבית הוציא ממני עוד כמה תובנות לגבי מה אני מצפה מהחיים שלי לשנה הקרובה. אחרי ששתי הידידות שלי גערו בי (ובצדק) כל אחת בתורה, המסר סוף כל סוף מתחיל לחלחל לו פנימה. זה תמיד נזרק לו לחלל האוויר אצלי, אבל בעקבות כל האירועים האחרונים שעברו עליי, זה מתחיל להשפיע עליי. התל אביבית קראה לזה "להיות אגואיסט, אבל במובן החיובי של המילה". להתחיל להתרכז יותר בדברים שחשובים לי, להתחיל להעשיר יותר את העולם שלי ולהשקיע יותר במה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. מהשקעה בלימודים (ארבעה שבועות לסיום הסמסטר הגיע הזמן לתת פוש רציני ולא לחכות לנפילה), דרך לחזור להתאמן ולשחות (ולעזאזל הזמן ללימודים) ועד לפתח דברים אחרים חדשים. אני לא רוצה לשבת יותר על התחת כל יום מול המחשב ולבהות במסך בלי לעשות יותר מדי, אלא באמת לפתח את עצמי ולא לחכות שאחרים יגרמו לי לעשות את זה. אבל בעיקר אני צריך לעבוד על עצמי ולדאוג יותר לעצמי. כל הזמן אני מרגיש שאני נכנס למים בלי יותר מדי לדעת ולשחות, ואז נכנס בלי להיזהר לתוך מערבולת שרק מטלטלת אותי יותר ויותר. זה ממש נהיה דפוס אצלי בזמן האחרון ויותר מכל הלוגיקות וההסתברויות, הגיע הזמן לדעת לשחות. הגיע הזמן לפתוח את העיניים ולשים יותר לב לדברים שקורים מסביבי ולא לתת למשהו אחד לעוור אותי ולא לשים לב לדברים אחרים. לפני כל דבר אני צריך להסתכל אם זה בכלל יעשה לי טוב בסופו של דבר. אין לי כוחות למלחמות מיותרות או לקרבות שנראים אבודים ומזמן כבר הפסקתי לרדוף אחרי אנשים. אני צריך עכשיו יותר מהכל שקט פנימי, בלי שום מערבולות רגשיות. אני לא מוכן להתפשר יותר על פחות מטוב ולא מוכן לחזור ולהגיש רע, גם אם זה אומר שדברים יצטרכו להיחתך. יש לי דרך נורא מוזרה לעשות דברים וזה לא יכול להמשיך ככה. אני לא רוצה לשמור יותר דברים בבטן, להדחיק אותם או לתת להם להתבשל אצלי לאט רק מתירוץ של להבין מה קורה. בצורה הזו, הכל נשאר בפנים ומתבשל וזה גורם למחשבות ולרצונות ולציפיות מסוימות וכמעט תמיד זה מוביל לאכזבות. ככל שאני מושך את זה יותר זמן, הנפילה בסוף גדולה יותר ומכאיבה הרבה יותר. צריך להפסיק לשמור דברים בבטן ולהוציא אותם החוצה על ההתחלה ולא לחפש את הרגע המושלם להוציא אותם החוצה כי אין רגע כזה. אני לא יכול לשתוק ולקוות שדברים יסתדרו כמו שאני רוצה, הגיע הזמן שאני אתן לדברים לקרות כמו שאני רוצה. הולך להיות שבוע לא פשוט. זה מתחיל מכמה מאות שורות קוד שאני צריך לכתוב, ימשיך עם בוחן בביולוגיה ויש לי עוד כמה דברים שאני צריך לסגור עם עצמי, להבין באמת מה אני רוצה ומה יהיה בהם הכי טוב. אני רוצה להגיע ליום ראשון מפוקס ובמצב הרבה יותר ממה שאני עכשיו. מגיע לי, ולא רק בגלל העיתוי. 40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
הדף הקודם הדף הבא דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
|
|||||||||||||||||