מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

19 7/2007		לחץ אמצע-סוף סמסטר
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור

איך יודעים שהשבוע היה ממש, אבל ממש קשה? כשיוצאים הביתה ויודעים שהמנוחה היחידה שתהיה לי היא בתליית הכביסה שהבאתי איתי אחרי 3 שבועות (יש לציין שלא היה לי זמן אפילו ללכת ולכבס אותה במעונות).

אמצע הסמסטר ידוע בתור הזמן הכי עמוס אבל לפעמים אפשר לשבור שיאים. אומנם יהיה קשה להשוות למה שהלך באמצע סמסטר אביב הקודם, אבל עדיין היו לי כמה שבועות לא קלים. עכשיו יש קצת רגיעה, אבל היא קצרה, לקראת השבוע האחרון של הסמסטר שאחריו יגיע המבחן הראשון ואז טיפה חופש וזמן לאגור כוחות לבחינות בחגים (שוב פעם בחינות בספטמבר, מוי כיף). זה לא פשוט שבכל הקורסים שלי יש לי שיעורי בית, חלקם כבדים, חלקים מסובכים ולאחרים פשוט אין לי זמן להגיע מרוב שיש שיעורים אחרים שתופסים את כל הזמן שלי. לקינוח, התווסף לו בוחן אמצע, ואז מה אם נשארו עוד שלושה שבועות בלבד לסוף הסמסטר. הרי בטכניון, אמצע זה אמצע.

השבועות האחרונים התאפיינו בעיקר בתרגיל הבית במערכות הפעלה, שאיים לכלות את הלילות שלי ושל השותפים שלי. צוות הקורס סיפק לנו מערכת הפעלה משלו שאנחנו צריכים להריץ על תוכנה מיוחדת, אחרת כל הניסיונות שלנו להבין מה בדיוק רוצים מאיתנו לא יצליחו. זה לא רק שהמטלה עצמה לא היתה ברורה, גם הקובץ FAQ שצוות הקורס פרסם לא הועיל, וכשסטודנטים ניסו לשאול שאלות בפורום הסטודנטים, מנהלי הפורום איחדו את כל השרשורים שנפתחו שם לשרשור אחד גדול, וזה קצת קשה לנסות להבין מה רוצים ממני כשאני צריך לנסות ולהבדיל בין 6 שרשורים שונים שהפכו לאחד (בצורה כרונולוגית). כבר מההתחלה היה ברור שמסגרת הזמן לא תספיק, ובסופו של דבר הצלחתי להשיג דחייה של 4 ימים שכמעט ולא הספיקו לנו. רק בערב האחרון עלינו על כמה באגים, הצלחנו לסיים את החלק היבש של התרגיל ובבוקר ההגשה הלכתי לי עם מעטפה חומה עבה שבתוכה היו כל חלקי העבודה המודפסים (הקבצים שכתבנו הוגשו ערב לפני). את העבודה החדשה, שצריכה להיות מוגשת בסוף הסמסטר בעוד שבועיים עוד לא התחלנו. פשוט עוד לא מצאנו את הכוחות והזמן.

רק אחרי שיכולתי להגיד נגמר על התרגיל במערכות הפעלה, הצלחתי להתפנות לתרגיל באלגוריתמים. בגלל התרגיל הזוועתי בהפעלה, פניתי למספר מתרגלים וביקשתי מהם לדחות את מועד ההגשה של התרגילים בכמה ימים בגלל העומס הרב, אבל הקורס היחידי שסירב לדחות היה הקורס שאני לוקח בעצמי. את סוף השבוע האחרון "ביליתי" בניסיונות לדלות אינפורמציה מ-1001 מקורות מידע שונים בניסיון להעמיד פתרונות הולמים לתרגיל. גם עבודות הבית בקורס הזה, כמו כמעט רוב תרגילי הבית בפקולטה, נעשות בזוגות. הבעיה אצלי, שבשביל למצוא בן זוג הייתי צריך להפוך עולמות ובסוף מצאתי מישהו שאיתו אני מגיש את העבודות. הבעיה היא, שבזה מסתפקת האינטראקציה בינינו. דיברנו פעמים ספורות בטלפון, אנחנו שולחים אחד לשני מיילים, וזהו. אין לי מושג מי הוא או איך הוא נראה ועל תרגילי הבית כל אחד מאיתנו ישב בעצמו על החלקים שלו (או ריפרנס, בחלק מהמקרים). זה מעצבן אותי, כי זה מוציא את כל הפואנטה של העבודה בזוגות, וזה לא תמיד קל. אני משתדל לשבת מדי פעם עם אנשים אחרים או לשבור את הראש עד שאני מצליח לעלות על הפתרון בעצמי. זה עובד, אבל מאוד לא אידיאלי ולקראת סמסטר חורף שיבוא עלינו לטובה (ההרשמה כבר החלה, אני יכול להירשם מיום שלישי) אני מתכוון לסגור מראש עם שותפים ולא לחכות לרגע האחרון עם כל העניין הזה. עדיף לעשות עם מישהו מוכר שעוד אפשר קצת לבטוח בו, מאשר עם מישהו שזו הפעם הראשונה שאני נפגש איתו (אם אני בכלל נפגש איתו).

הקורסים הביולוגיים והכימיים עוברים בינתיים בסבבה. התרגיל בית בגנטיקה עשה סימנים של הרגזה, אבל הלחץ הכללי מנע ממני לקרוא בין השורות ולהבין שהוא לא כזה קל, אפילו בחלקים מסוימים קל (ותודה למי שעזר לי להבין את מה שלא הבנתי). כימיה אורגנית, לעומת זאת, מתחיל להציק. מילא לעשות שיעורי בית שחוזרים על עצמם, אבל אחר כך אני אצטרך לזכור את כל התגובות האלו, וזה די מעצבן (וזה גם המבחן האחרון, אי שם בחול המועד סוכות). במקום מבחן האמצע שבוטל בגלל השביתה, יתנו לנו 4 תרגילי בית עם ציון לחופש, להגשה ביום המבחן. אני לא בטוח עד כמה זה טוב, אבל לפחות זה אחד הדברים שיישמרו אותי צלול בחומר לקראת המבחנים (החומר של תרגילי הבית האלו לא יהיה לבחינה הסופית). בביוכימיה של חלבונים חיכה לי השבוע הבוחן. לצערי, לא למדתי כמו שצריך ובכלל לא ידעתי מה בדיוק היה צריך ללמוד. הם אמרו לנו שלא צריך לזכור דברים, אבל בסופו של דבר היינו צריכים לזכור את המבנה המדויק של כל חומצות האמינו, וזה לא הדבר הכי אידיאלי שאפשר ללמוד, במיוחד תחת כל העומס של הסוף שבוע האחרון. זה חבל, כי הייתי יכול להוציא בבוחן הזה ציון טוב יותר אם רק הייתי לומד טוב יותר והיה לי יותר זמן. נחכה לציון ונקווה שהבוחן בסוף לא ייגן עליי.

בגזרת הפעילות הציבורית העניינים מתקדמים כסדרם. ביום ראשון השבוע ויתרתי על שעתיים הרצאה באורגנית (לא כזה קריטי) בשביל ללכת לסדנה אקדמית מטעם הוועדה האקדמית. הם לא חידשו לי הרבה אבל נתנו כמה כלים וכמה הצעות שכדאי לחשוב עליהן לקראת המשך הפעילות שלי. בינתיים אני מתמקד בכיבוי שריפות קטנות כמו דחיית שיעורי בית, פתרון בעיות קטנות ברישום לסמסטר הבא או ניסיון ללכת ראש ראש עם המתרגל שהחליט לפרסם פתרון לתרגילי בית דווקא על הקיר מול המזכירות ולא באתר הקורס (בינתיים אמרו לי לרדת מהרעיון להשיג בדרכים לא דרכים את מה שכתוב שם ולפרסם בעצמי). אני גם מנסה לשכנע מרצים ומתרגלים שייתנו שיעורי חזרה בווידיאו במקום פרונטלית, וככה גם להם יהיה יותר קל וגם לסטודנטים, שיוכלו להגיע בזמנם ה(לא)פנוי ויראו את ההקלטה. בינתיים שני מתרגלים הסכימו וכל מה שנותר זה לסגור על מועד הקלטה. היום היתה לי ישיבת ועד שבה תכננו הפנינג פקולטי לקראת סוף הסמסטר, ביחד עם יריד חוברות. אחרי אינסוף ויכוחים הגענו להסכמה וכבר מחר ייתלו ברחבי הקמפוס שלטים שיזמינו את מי שרוצה לחגיגה הקטנה שלנו (והיה לי חלק לא מבוטל בעיצוב הכרזות).

ועכשיו צריך להעביר כאן עוד סופ"ש, כי בשישי בבוקר מחכה לי הרצאת השלמה ואחריה כבר יהיה מאוחר מדי בשביל לנסוע הביתה. דווקא כשעכשיו אין כל כך הרבה לחץ כמו שיהיה ב-2 השבתות הבאות, אני אוכל לנצל את הזמן טוב יותר למנוחה, להתקדמות משמעותית בשיעורים ולארגון הבלגן שמצטבר לי כל פעם על השולחן. וכן, אולי לחזור לכתוב בצורה יותר מסודרת. הכתיבה של הפוסט הזה החזירה לי את התחושה שקצת חסרה לי בזמן האחרון, ויש לי עוד דברים לכתוב.

ועם או בלי קשר, דווקא בזמן האחרון יש תחושה כזאת באוויר שיש משהו שונה באוויר, שפתאום דברים נעשים בהירים יותר, טובים יותר. הייתי באמת רוצה להאמין שזו לא רק תחושת בטן, שאולי דברים באמת הולכים להשתנות. השבועות הקרובים ייקבעו.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/7/2007 16:42

 

16 6/2007		נציגות
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

השבוע הראשון בתפקיד הראה לי מאוד מהר שקל זה לא הולך להיות. עוד לא הספקתי להבין את המשמעות שלו, וכבר אחד המרצים החליט שהוא רוצה שהמבחן שלו יהיה באוגוסט ואפילו ביולי, ולא במועד החדש שנקבע לו בתחילת ספטמבר. לצורך כך הוא טס לחו"ל והשאיר את המתרגל האחראי לנסות ולשאול את הסטודנטים בעצמו, תוך כדי כך שהוא מרדים אותם במשך שעה ואז מפיל עליהם את הפצצה. מזל שהיו כמה אנשים עירניים בשביל להבין מה קורה. כרגע המצב בכלל לא ברור ואני בעצמי עוד לא גיבשתי את הדעה שלי. זה שוב לחזור לכל עניין שנחפר לעומק מאז שחזרנו מהשביתה  - מתי לעשות את המבחנים. הטכניון קבע אותם לספטמבר בגלל השיקולים שלו (מרצים בחו"ל, מחנות קיץ לנוער ועוד), האגודה ניסתה לייצר לחץ בשביל להעביר אותם לאוגוסט (הסמסטר נגמר רק ב-2 לאוגוסט), אבל אחרי שבועיים היא התקפלה למרות שכל הקמפוס התמלא בשלטים די מכוערים שקראו לבחינות באוגוסט. זה מוזר, כי יצאו למאבק למען משהו ואז פתאום החליטו להתקפל רק כי ראו שאין להם יותר מדי זמן, במקום להיות קצת יותר רציניים ושקולים ולנסות לתכנן מאבק כמו שצריך (וללמוד מהפיאסקו של השביתה הארצית). הבעיה היא שבשביל לרדוף אחרי מרצים שיגרמו לשינוי ההחלטה נתנו להם את האופציה של מבחנים באוגוסט ויש כאלו שהתלהבו מזה והם רוצים שהם יהיו באמת באוגוסט, ויהי מה, ועכשיו צריך להתמודד עם זה. זה מחזיר בדיוק לוויכוח של מתי עדיף ומתי כדאי לעשות את המבחנים, כל מועד עם היתרונות והחסרונות שלו. תמיד תהיה העדפה לקצת חופש, קצת ניקוי ראש לפני שצוללים מחדש למבחנים, וגם לסיים את כל הזנבות של שיעורי הבית שתמיד נכנסים לתוך תקופת המבחנים. מצד שני, הפער הזה לא תמיד טוב ויכולה להיות ירידת מתח אם אני לא אשמור עליו פעיל בחודש שיש בין הסמסטר למבחנים (שינוצל מן הסתם גם לחופשה קטנה). בינתיים עוד אין החלטה, אבל השבוע-שבועיים הבאים יכריעו מה קורה.

בכלל, לוח המבחנים החדש יצר לא מעט בעיות לאנשים. אנשים שלקחו קורסים מסוימים וראו שאין להם התנגשויות, גילו פתאום שלוח המבחנים שלהם נצבע באדום בגלל שהמבחנים שלהם נופלים במקביל, אז הם מתעצבנים וצריכים פתרון. הבעיה הזאת לא פשוטה כי ניסו לקבוע לוח שיתאים לפי המערכת המומלצת, אבל תמיד נוצר מצב שאנשים לוקחים קורסים מכמה סמסטרים (בין השאר בגלל נכשלים למיניהם) ואז פתאום יש להם מבחנים באותו יום. כאן כבר אני נכנס לתמונה וצריך למצוא להם פתרון שישביע את רצונם, וזה לא פשוט כשאני לא יודע עדיין מה לעשות. מזל שיש אנשים קצת יותר משופשפים ממני ומהם יצאה הבשורה שאנחנו עובדים על נתינת מועד ג' מיוחד לכל מי שיש לו בעיה, ולדעתי אם יהיו יותר מדי פונים לגבי זוג קורסים ספציפי, אז אחד המבחנים יזוז.

השבוע גם היה מפגש ראשון של הוועד. זה היה מפגש ולא ישיבה כי "בישיבה הראשונה צריך לבחור יו"ר" (סוף ציטוט מטעם היו"ר היוצא). זה היה מפגש בעיקר להכיר את כל שאר חברי הוועד (בסביבות ה-14 סטודנטים), לשמוע כל מיני דברים שלא ידעתי על האגודה, כמו למשל שלרפואנים אצלנו יש אגודה נפרדת, שהעיתון שמופץ בקמפוס הוא בכלל לא באחריות האגודה (מלבד 3-4 עמודים), שיו"ר ועד פקולטי מקבל שכר של 30 שעות בחודש ופלאפון (עם הרבה כאב ראש נלווה, אז אני אוותר על התענוג הזה בינתיים) וגם שעכשיו אני חבר בוועידה של האגודה. מה זה אומר? שיהיה לי קול בקבלת ההחלטות האמיתיות באגודה, מבחירת יו"ר חדש, דרך אישורי תקציב (זה מה שמתוכנן לי עוד שבוע) ועד החלטות על השבתות למיניהן. כל הדברים האלו הם אלו שגורמים לתפקיד להיות מה שחשבתי שהוא יהיה, בעיקר מאתגר ומעניין, ולמרות הרגעים הקטנים שאני מרגיש שזה קצת גדול עליי פתאום, יש את הרגעים האלו שאני מרגיש שבאמת עשיתי משהו. וכולה עבר שבוע...

 

ובמקום להתחיל ולהשתפך, ולספר למה נפלה עליי הרגשה רעה, במקום זה שמעתי שיר שנתן לי הרגשה טובה יותר ועשה לי מצב רוח קצת יותר טוב (וגם השיר מצוין, הקליפ יפייפה והסרט שמתוכו הוא לקוח מומלץ מאוד).

 

 

[Across the universe – Fiona Apple]

 

Nothing gonna change my world

 

שמור   בטל

20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/7/2007 23:33

 

12 6/2007		מחשבות מתחת למים: פוסט פתיחת החודש [יוני 2007]
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש, אופטימי

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר מתחת למים. התחלתי להשקיע בעצמי יותר, ולכן אני פוקד שוב ושוב את הבריכה המקומית ומשייט לי על פני המים בין שני צדדי הבריכה. 3-4 פעמים בשבוע (תלוי בעומס הלימודים ובמחויבויות שלקחתי לעצמי), בינתיים כ-20-30 בריכות בכל פעם בהתאם לאיך שאני מרגיש, ולאט לאט מתחילים להרגיש טוב יותר. נכון שזה מעייף וקצת קשה לחזור לריכוז אחרי ששוחים בבוקר (מה שיכול כנראה להוביל לשנ"צ כל יום שלישי, לא שיש בזה שום דבר רע), אבל התחושה אחרי שאני מסיים לשחות היא מצוינת, במיוחד אחרי הג'קוזי, הסאונה והמקלחת הטובה לניקוי כל הכלור מהגוף.

כשאני לא מחשב באיזה בריכה אני עכשיו, וכמה אני צריך לשחות בשביל שאני אהיה מרוצה מהאימון, אני פשוט חושב. כשנמצאים מתחת למים אפשר כמעט להתנתק מהסביבה (בעיקר כשאין זקנות במסלול ששוחות גב ומונעות ממני לעקוף אותן) ולתת לעצמי לסדר את כל הדברים בראש. אני לא חושב יותר מדי לימודים אלא על כל מה שמסביב ומנסה להבין ולסדר דברים. מאז ומעולם אני נמצא בתוך סוג של מרדף אחרי הדברים שאני באמת רוצה ותמיד מוצא את עצמי חושב איך אני משיג אותם, איך אני מנסה להסביר את הדברים האלו. דווקא עכשיו, כשהלימודים חוזרים לנגוס בזמן הפנוי, השחייה נותנת לי את השקט להתנתק לקצת זמן מהכל ולנסות להבין דברים מחדש.

הימים לא פשוטים, הם אף פעם לא היו. תמיד זה היה כל כך פשוט להיאחז במשהו שיזרוק אותי גבוה למעלה, ואחרי 5 שניות להתרסק בחזרה למטה, מאוכזב או פגוע. הטלטלה הזו מעיקה עליי ולא נותנת לי לארגן את החיים שלי בצורה שאני באמת רוצה שהם יהיו, לא נותנת לי פשוט ליהנות מהם. דווקא בזמן שאני שוחה והגוף פעיל, המוח מוצא זמן לנוח ומצליח להגיע לתובנות חדשות בחיים. מבחינתו, הגיע הזמן עכשיו באמת ליהנות מהחיים, למצוא חוויות חדשות, ריגושים חדשים ולא לתת לעצמי להרגיש רע אם משהו לא קורה כמו שבאמת רציתי. עד עכשיו הייתי עושה מזבובים פילים ומצליח להגיע לרמות של קיצוניות מטורפת, אבל עכשיו אני כבר מבין שפשוט צריך ליהנות מהדברים ולהראות את זה כלפי חוץ. זה לא אומר רק לשנות את המראה החיצוני שלי (גידלתי לי זקן צרפתי), אלא לשמור על האופטימיות ולהאמין שבאמת מה שצריך לקרות, פשוט יקרה והחיים יסתדרו בסוף כמו שצריך. אני יכול להתלונן עד אין קץ על הפאקים שלי, על הרצון שאנשים יכירו אותי בצורה אמיתית וכמו שאני באמת הייתי רוצה ועל המחסור באהבה אמיתית, אבל זה לא שווה את זה. במקום זה פשוט צריך לחיות, לתת לחיים לסחוף לכיוונים אחרים וטובים, ליהנות וללמוד מכל רגע ולהיות בן אדם טוב יותר, בדיוק כמו שאני רוצה להיות.

זה לא הכלור שעלה לי לראש, זה ההרגשה שהחיים באמת הולכים להשתנות לטובה, ולמרות הקשיים שכבר צצים, יהיה פשוט טוב.

 

והיה גם יריד תעסוקה, שבו ניסיתי בפעם הראשונה גם לחלק קורות חיים. היו כמה חברות שהסכימו לקבל, היו אחרות שעיקמו את האף לנוכח הממוצע שלי והסמסטר שלי, מאחרים השגתי מתנות (פנס USB למחשב, כדור לחץ, מחברות ועטים, אטבי נייר ומימיה מעפנה), ובעיקר שיזוף מהיום השמשי שהיה. לא בניתי יותר מדי על עבודה, אבל יש לאן לשאוף בהמשך, כי בינתיים עוד לא סיימתי אפילו חצי תואר.

 

והיתה גם נסיעה משפחתית לסוף שבוע באילת לכבוד סבתא שלי שחגגה 80 לפני חודש. המלון היה מעולה, מושלם בשביל להירגע לפני שצוללים בחזרה למבחנים, המופע WOW היה מעולה ומלהיב וכמובן היה מדהים לראות את מכבי לוקחת אליפות יחד עם החלק הצהוב של המשפחה. למרות שסבתא שלי התגלתה כפולניה לא קטנה (והיא בכלל מרומניה), כולם סימנו את הנסיעה כמוצלחת ביותר.

 

והיו גם בחירות לאגודת הסטודנטים, ועכשיו אני נציג סמסטר, עם לא מעט חששות וכאב ראש לא קטן שמתחיל לו, אבל עם הרבה רצון לתרום, לשנות ובעיקר להראות לעצמי כמה אני מסוגל לעשות את זה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. גם זאת חוויה לא קטנה.

שמור   בטל

33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-15/6/2007 16:59