מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

21 2/2010		אחרי בחינות, לפני בחירות
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי, אגודה

לכל תקופת מבחנים יש את הייחודיות שלה, וגם לזו שנגמרה ביום חמישי האחרון היה את הייחודיות שלה. זה נראה טיפה הזוי לעבור תקופת מבחנים עם מבחן אחד ביום הראשון ושלושה בחמשת הימים האחרונים, ככה שבאמצע יש לא פחות משלושה שבועות מלאים של כלום שבהם ניסיתי ללמוד לשלושת המבחנים במקביל תוך כדי ניסיונות לעשות דברים אחרים. בשורה התחתונה, לא כזה עבד כמו שחשבתי שיעבוד ולא הספקתי לעבור על כל החומר של המבחן האמצעי מבין השלישייה, שגם היה הכי משעמם ומציק מביניהם. גם המבחן שלו היה הכי הזוי מכולם ולא בגלל החומר. למבחן שיבצו את שתי הדודות הכי הזויות שיכלו למצוא, ובאופן די מפתיע, כל הסטודנטים בקורס התרכזו באותה כיתה ככה שבכל הזמן הזה המרצה והמתרגלת גם היו בתוך הכיתה. כמו כמעט כל בחינה, הדודות החליטו לשחק בכמה אפשר להזיז סטודנטים מקום כדי לשגע אותם עוד יותר לפני המבחן, במיוחד כשאחת רצתה להזיז את אחד הסטודנט בדיוק שנייה אחרי שהוא הספיק להתיישב במקום החדש שאליו הוא עבר אחרי שהשנייה הזיזה אותו לשם. התחלנו את המבחן ודי מהר הסתבר שהמזגן בכיתה לא עובד (לא יכלו לשים לב לזה לפני משום מה), ולכן הן קראו לאחד מהאנשים של אחראי הבניין כדי שינסה להפעיל את המזגן. זה לא עבד, ואז הסתבר שהחלונות בכיתה מסיבה מוזרה נעולים עם ברגים, אז אותו איש תחזוקה הלך וחזר עם מברגה כדי לפתוח את החלונות. זה היה חצי שעה אחרי שהבחינה התחילה (!) והוא השתמש במברגה לפחות 4 פעמים (!!). בשלב מסוים הוא גם עשה את זה מעל הראש שלי והמברגה נשארה לי על השולחן במשך כמה דקות טובות מול העיניים. אחרי שהוא הלך, הדודות החליטו להמשיך להציק לסטודנטים ולבדוק טוב טוב שהם מילאו את כל הפרטים על המבחן ולגעור בסטודנטים שלא עשו את זה, ואז להציק לסטודנטים אחרים מכל סיבה שהיא (למשל אחת מהן לא הבינה למה שם המשפחה של אחת הסטודנטיות שונה בין הכרטיס שלה לדף הנוכחות והיא הייתה חייבת לשאול אותה את זה באמצע המבחן…). לא חושב שבכל הסמסטרים שלי בטכניון היה לי מבחן שבו התנתק לי חוט המחשבה לפרק זמן כל כך ארוך ופשוט המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים לכמה דקות טובות במקום להתרכז במבחן עצמו ולנסות לפתור אותו עד הסוף. לקח זמן והצלחתי לאסוף את עצמי ולסיים את המבחן, וכנראה זה אני אגש למבחן הזה שוב, למרות השעמום.

השבוע הזה, עם שלושת המבחנים שלו, היה די מתיש. בקושי היה לי זמן לנשום ולהתעסק בדברים אחרים. רגע לפני שתקופת המבחנים הזו התחילה, לקחתי על עצמי את התפקיד האחרון שלי באגודה והחלטתי להיות זה שאחראי על ארגון הבחירות הקרובות לנציגי הסמסטר. בשנתיים האחרונות ראיתי איך הדבר הזה התנהל מאחורי הקלעים בצורה די ביזיונית וזה די תסכל אותי בתור אחד שכן חשוב לו שהאגודה תצליח, שתייצג את הסטודנטים ושתקבל מהם לגיטימיות. בשנה שעברה רק שליש מהסטודנטים טרחו להצביע ואני ממש לא מבין איך אנשים שם בבית הסטודנט יכולים לקחת החלטות במצב כזה. זה לא פשוט לארגן דבר כזה ובחודש האחרון לאט לאט התחלתי להבין כמה הארגון של הוא לא פשוט, כמה בירוקרטיה מסתתרת שם מאחורה, וכמה אני תלוי ברצונות של אנשים אחרים שלא תמיד שמים את הבחירות האלו בראש סדר העדיפויות שלהם (להם לא אכפת מהלגיטימיות, הם הרי מקבלים כסף). אז עכשיו כשמרבית המבחנים מאחוריי (טוב, צפוי לפחות עוד מועד ב'; אחד ואולי שניים), וכשסמסטר עם ממש מעט לימודים לפני, אפשר להתחיל לעבוד כמו שצריך ולהתחיל גם לתעד את זה כדי שאחר כך אני אראה מה עשיתי ומה אני יכול לקחת הלאה מכל החוויה הזו. היעד נראה בשמיים עם נתוני הפתיחה שיש לי, אבל הולך להיות חודש וחצי מטורפים, הכל כדי לדעת שהשארתי אחריי גוף מתפקד, עם אנשים שאכפת להם ממנו וממי שהם מייצגים. אולי זה יגרום לחלק מהאנשים שכן נמצאים בתוך המערכת לקבל טיפה שכל ולהבין מה הם באמת עושים.

ואחרי סופ"ש של מנוחה בבית, עם משקפיים חדשים (שלושה זוגות, לא פחות), אחרי ארוחת צהריים מעולה (המבורגר ברוטב של יין אדום, פשוט מעדן), אני עוד מעט חוזר צפונה מוכן להתחיל בשבוע הזה שצפויים בו לא מעט דברים מרתקים. יש בו דרבי (עם המון חששות), יש בו ישיבת הנהלה שבה אני אמור להחדיר ציונות אגודתית באנשים ולקבל סוף סוף חברי ועדת בחירות שיורידו ממני חלק מהמעמסה, יהיה בו גם זמן ללמוד למועד ב'; הראשון והפעם כמו שצריך (כי התכוננתי רע מאוד למועד א';) ואולי דברים גם יתקדמו סוף סוף בכיוונים אחרים, חשובים לא פחות. מוזר לי שזה דווקא מתחיל ביום הולדת של זו שעשתה לי חור בלב, אבל יכול להיות שזה חלק מכמה השפעות חיוביות שעוד נשארו ממנה. ואולי פשוט צריך לתת לכל המחשבות האחרות שמתרוצצות בראש לצאת החוצה. לא חסר.

שמור   בטל

8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-22/2/2010 01:09

 

30 1/2010		שיר בבוקר בבוקר
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, יוצא אל האור

לחץ של מבחנים ושל סוף סמסטר, הרבה דברים על הראש וסתם חוסר חשק לכתוב גרמו לי לפספס פוסט יום הולדת. אז נכון שעבר כבר יותר משבוע, אבל מסורת זו מסורת.

אני לא זוכר מתי התחלתי בדיוק לשמוע שיר מיוחד בשביל לפתוח את יום ההולדת שלי, כנראה זה היה מתישהו בצבא. סוג של מילים של אחרים שנוגעות בי ומתאימות לאווירה שאני מנסה להכניס את עצמי ביום הזה. אם בהתחלה זה היה רק beautiful day של U2 (וגם חזר על עצמו במשך שנתיים-שלוש), אחר כך זה עבר לרשימה של שירים עבריים מתאימים. זה כבר נהיה סוג של טקס, חלק מכל מה שהאווירה של היום הזה מסמלת. ניסיתי להבין במהלך החודש למה זה כל כך חשוב לי, כי ההתעסקות הזו נראית פתאום קצת ילדותית (בכל זאת, אני מתחיל להרגיש כבר זקן) ולא ממש הבנתי. אולי זו פשוט התחושה שזה היום שלי בשנה, החגיגה הפרטית שלי שסגרתי עוד שנה ואני מוכן להתחיל עוד שנה. זמן להסתכל אחורה על מה שהיה, להבין ולשנות לקראת מה שיגיע הלאה. החגיגה היא בעיקר שלי, אבל תמיד נחמד לעשות אותה עם עוד אנשים (ולמרות שהזמנתי לא מעט, רק חלק הופיעו, אבל החלק הזה כלל את אלו שבאמת היה לי חשוב שיגיעו ומהאחרים כבר לא היה לי אכפת). מתוך כל התחושות האלו, אני בוחר את השיר, בין אם מדובר בתקווה לקראת השנה שתגיע או בסתם אמירה בשביל עצמי.

אז עכשיו, כשאני רגע לפני סיום עוד פרק בחיים שלי, אני צריך את ההרגשה הזו שהכל יכול לקרות. שתהיה שנה טובה.

בתוך אגם קפוא – מילים ולחן: רונה קינן

היום נגמר לי
ואין לי חשק
לשמוע מה אומרים
אומרים לי כל הזמן
הכל עובר ומסתדר
ובסוף יגיע
יגיע גם תורך
לנשום בשקט
למרות החושך
למרות כל מה
שמכביד אותך לשם

בתוך אגם קפוא
אני רואה תמונה
שלי לפני שנים
אני לא מזהה
תיבת צעצועים
שאין בה אף סודות
הכל יכול להיות
הכל יכול להיות

עבר שבוע
עברו שנתיים
המחשבות שלי
במעגל סגור
חיכיתי כל החורף
חיכיתי כמו תינוק
לשמוע רק מילה
והיא לא נאמרה

בתוך אגם קפוא...

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-8/2/2010 13:51

 

17 1/2010		לנשום בספירה לאחור
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אופטימי

אני לא יודע איך השבוע הזה יתחיל (כי בשביל זה צריך לצאת מהמיטה…) אבל אני יודע איך הוא יסתיים. פרט לעובדה שיסתיים לו עוד סמסטר ותתחיל תקופת המבחנים (למרות שיש מבחן ראשון כבר באמצע השבוע הזה), תסתיים עבורי עוד שנת חיים ותתחיל אחת חדשה. ממש תזמון מושלם.

זו הייתה שנה שנפתחה בצל האסון ההוא בפקולטה, שגרם לי להתמודד עם הרבה דברים שלא ידעתי איך לטפל בהם. קשה לראות אנשים שאתה מכיר ואפילו מחבב נשברים לך מול העיניים, ועוד יותר קשה הייתה תחושת חוסר האונים שהייתה קשורה לחלק מהניסיונות לעזור לכל מי שהיה קשה לו. הבירוקרטיה הטכניונית לעד תתגלגל לאט, גם כשמדובר ברגשות של אנשים, וכל הזמן באוויר ריחפה תחושה של ללכת עם הראש בקיר ולא משנה מול מי. זה היה אחד מרגעי המשבר הגדולים שלי בתפקיד שכיהנתי, במיוחד שזה די היה משתק והבליט במיוחד את הבדידות ואת החוסר במישהו ממש קרוב שיידע לעזור לפרוק את הדברים החוצה. לאחרים היה מי שיעזור, אני נשארתי עם הצלקות בפנים. היה הרבה מוות השנה, ולצערי הייתי בעוד הלוויה פרט לזאת ודווקא את ההלוויה שהייתה אמורה להיות הכי קשורה אליי, זו של סבתא שלי ז"ל, פספסתי אבל זה כי הייתי רחוק מכאן, מסייר בבתי הקברות הגדולים בעולם על אדמת פולין (זו גם חוויה שדי עיצבה את מי שאני בשנה האחרונה).

זו הייתה שנה של הורדת פרופיל ושינוי כללי המשחק בשבילי. בהתחלה זה עוד היה קשה להתרגל לזה, אבל אחר כך ראיתי שזה עושה לי רק טוב ונותן לי קצת יותר שקט. פתאום כבר לא הכל עליי, פתאום יש פחות צורך להוכיח לכולם. אבל אי אפשר להתנתק מזה לגמרי, ושמרתי אפילו על מידת קשר לכל מה שקורה מסביב, כי ככה אני. עוד מעט גם זה יגמר, והמחשבות שהיו לפני חודש אם לחזור ולעשות משהו, חוזרות עכשיו עם מטרה לתת חותם אחרון ומשהו שישאיר טביעת אצבע ברורה שלי בשביל הדורות הבאים.

זו הייתה שנה שבה התמודדתי וניצחתי פחדים הרבה יותר משמעותיים, בעיקר עמידה מול קהל. רק בשבועות האחרונים הייתי צריך להציג שני מאמרים (אחד בקורס רגיל והשני הצגה של סמינר, שהתכוננתי אליה כמו משוגע) ובדיוק ביניהם הייתה הצגה של קטע מוזיקלי באחד הקורסים שלקחתי. עד עכשיו אני לא מבין איך הצליחו לגרום לי לחקות את סרג'יו קונסטנזה ואפילו לשיר כמוהו, ועוד מול 50 אנשים…

זו הייתה בעיקר שנה של שינויים, כי החיים הולכים להשתנות לגמרי בשנה הקרובה. מסגרות אחרות ייסגרו ואחרות ייפתחו וצריך ליצור את השינוי הזה וגם להסתגל אליו. צריך להפנות את עצמי לכיוונים חדשים, להתמודד עם כל אותם פחדים שלא התמודדתי איתם ממש עד עכשיו ולנצח אותם, כי אחרת אני אשאר לא רק ממש לבד אלא גם בלי כסף ובלי שום דבר לעשות (ולא ממש בא לי לחזור הביתה בסוף התואר, הגיע הזמן לעצמאות אמיתית). מתישהו תגיע הנקודה שבה אני אתחיל להכריח את עצמי לקחת את הסיכונים ולזוז ואז יתחילו חיפושי העבודה הרציניים. הייתי רוצה להאמין שזה ייתן לי את הביטחון גם עבור "ראיונות עבודה" מסוג אחר כי בסופו של דבר כל הדברים האלו קשורים אחד בשני וצריך אותו אומץ בשביל להציג ולמכור את עצמך, גם אם זה עבור קשר רומנטי. אני קצת יוצא מעודד מהשנה האחרונה, למרות שהניסיון המשמעותי מהשנה האחרונה די הסתיים בכישלון אבל במקרה הזה לא הייתי מאשים את עצמי. ככה זה כשבחורה גורמת לך להרגיש שמחווה של ליווי הביתה והגנה מפני גשם הייתה דבר מיותר (במיוחד כשאחר כך צריך לצעוד יותר מחצי שעה בגשם שוטף).

אני די אופטימי בקשר לשנה הקרובה. עכשיו רק נשאר לעבור את השבוע הקרוב. לנשום בספירה לאחור, 4 ימים, וללכת.

שמור   בטל

1 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של בימבה* ב-17/1/2010 09:35