הצופה שיצא אל הכפור
היו לי הרבה פוסטים בקנה - החל בהערות על שביתת המורים ז"ל וכלה בהתמרמרויות על פלצנים אמנותיים - אבל פתאום, בלי ששמתי לב, הזדחלה והגיעה נסיעה שתוכננה כבר הרבה זמן - לעיירת הנופש קמפטן, בדרום גרמניה, שם משתתפת אסנת בסוף השבוע הזה בשלושה קונצרטים של שיר אמנותי (לידר) במסגרת פסטיבל שנערך בעיירה.
זו גם הזדמנות מצוינת להזכיר עוד אינטואיציה ישראלית שצריך להיפטר ממנה לגמרי בגרמניה - המחשבה ש'בדרום חם, בצפון קר'. אז מסתבר שבאירופה זה לא בדיוק עובד, וברוב החלק הצפוני של היבשת שורר בערך אותו אקלים, המכונה 'ממוזג' (כנראה בגלל שבקיץ הוא מרגיש כמו חדר עם מזגן ממוצע ובחורף כמו המזגן בקריון כשמפעילים אותו במלוא העוצמה). ההבדלים המשמעותיים היחידים בין מזג-האוויר במקומות שונים נובעים מההבדלים בגובה (כמה גבוה, ככה קר); ומאחר בגרמניה ההרים נמצאים בדרום (האלפים, למי שגיאוגרפיה היא לא הצד החזק שלו), יוצא שכאן זה עובד בדיוק הפוך: בצפון חם, בדרום קר. או אם נדייק, בצפון קר, בדרום קר מאוד.
אז קמפטן זו שוכנת, כאמור, בדרום גרמניה, קרוב מאוד למשולש הגבולות בין גרמניה, שווייץ ואוסטריה, ולכן מצפות לנו בסוף השבוע הקרוב טמפרטורות של סביבות מינוס חמש, עם סיכוי לשלג קל (וזה עוד כלום לעומת התחזית מתחילת השבוע, שהפחידה אותנו עם מינוס 13 - מזל שהחזאים נסוגו מהאיום). נו, בשביל מה יש מעיל חם, כובע, כפפות ועוד זוג של גטקס מהארון?
המסע המתוכנן גם גרם בעקיפין להזנחה מסוימת של חובותיי הבלוגיות - בגלל שהנסיעה בעצם עולה לי ביומיים של עבודה פרודוקטיבית (שישי + חצי שבת + יום ב'), ניסיתי להשלים קדימה את הפער ועבדתי בטירוף מערכות ביומיים האחרונים. אני מניח שזו גם הסיבה העיקרית שלא שמתי לב שכבר הגיע הזמן לפוסט-פרידה-זמנית. אין לי מושג עם יש מרכזי אינטרנט של ממש בקמפטן, או אם יהיה לי כוח להוציא את האף לקור כדי להגיע אליהם, כך שייתכן שהבלוג יישאר נטוש עד יום שני בערב... מקווה שתוכלו להתאפק.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/12/2007 23:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מטאבלוגיקה, עבודה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-15/12/2007 09:18

---

יש משהו מוזר בלהעלות פוסט מיופיו של הסתיו כשבחוץ כבר יורדים פתיתים עדינים של שלג (מהסוג הזה שיורד לאט ובעדינות אבל לא נערם על הארץ כי הטמפרטורה בחוץ קצת יותר גבוה מאפס מעלות. קוראים לזה באתרי מזג האוויר snow shower או snow flurries). אבל מה לעשות שהשנה העונות לא מסתדרות בסדר המופתי של השנה שעברה, אז היינו צריכים לחכות עד ינואר לפני שהפתיתים הראשונים החלו לטפטף מהשמיים. כך שיוצא שיחד עם העלים הצבעוניים האחרונים של הסתיו אנחנו מקבלים גם פרומו לחורף (ומי יודע, אולי יקרה מה שלא קורה כאן אף פעם וזארברוקן תזכה לחג מולד לבן?) .

אבל הסתיו הוא הסיבה שהתכנסנו היום, או יותר נכון, פוסטתמונות העיר בסתיו. אני פשוט אתן להן לדבר בעד עצמן:




זה המדרחוב הראשי של העיר, שבגלל שהוא מוגן מרוחות גם העצים בו מנשירים אחרונים.




עץ עם חוש לדרמה, שאיבד כמעט את כל עליו אבל עדיין מרשים מול השמיים הכחולים.




הצהוב הצהוב הזה. ליד התיאטרון הישן. ללא כל עיבודי מחשב - זה אמיתי.




הכוכב של הפאב. נכון שזה נראה כמו מציור? אבל לא, זה ליד האופרה, 50 מ' מבית הספר למוסיקה שאסנת לומדת בו.






שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/11/2007 22:29, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, עונות השנה
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-17/11/2007 20:35

---

חלומות המשך ואוטומטים
מכירים את חלומות ההמשך? הם יוצאים מהנחה שהעולם לא קיים ומחזקים אותה, כי הם ממשיכים מנקודה שבה חלום אחר נגמר (בדרך כלל עם קצת חפיפה, מעין 'בפעם האחרונה במח"א'). מה שמעניין זה שבחיים הרגילים אולי בכלל לא זכרתי את החלום האחר, אבל עכשיו הוא חד-משמעי. כמובן, שהפרטים שונו כדי להתאים למה שקורה היום.
אז ככה: בפרקים הקודמים הייתי בתוך תוכנית ריאליטי, שמתנהלת באינטרנט, וכוללת חבורה של אנשים הלכודים בתוך בית ומצביעים לאט לאט להעיף את האחרים. בפרק הקודם התארגנו והכרזנו על הבית כמדינה עצמאית, תחילה ברונות שבראשה עמד ברון, ואחרי המהפכה - רפובליקה עממית. בפרק הנוכחי כל זה - כך מתברר - היה סוג של דמיון, או משחק, ושוב היינו בתוך הבית, ואני ניהלתי דיונים ארוכים עם יאו-מאן (אחד המשתתפים בהישרדות 14 שאנחנו צופים עכשיו) על את מי כדאי להעיף ועם מי כדאי להמשיך. מהדיונים התברר שבניגוד להישרדות, כאן אפשר להחזיר שחקנים חזרה למשחק אחרי שעפו; יתר על כן, אלה שעפו עדיין צופים בנו מתוך ממשק טקסטואלי (מה שגיליתי כשניסיתי לפרוץ למערכת הראשית של התכנית).
בינתיים מישהי השתגעה והתחילה לשבת קרוב מדי לטלוויזיה. היא הסבירה שהטלוויזיה שיגעה אותה כי היא כל הזמן דלוקה ולכן היא החליטה שכנראה זו המציאות היחידה והחליטה להיות הכי קרובה אליה שאפשר. אני התייאשתי מלעזור לה והלכתי לדבר עם תחקירן, ששוחח אתי על ההתארגנות שלנו כמדינה בפרק (חלום) הקודם. סיפרתי לו את כל הההיסטוריה והוא שאל אם חשבתי פעם לכתוב ספרי 'היסטוריה חלופית', מעין רומנים בדיוניים שקורים במציאות היסטורית אבל קצת שונה. אמרתי לו שלכתוב זה מעצבן - אם כבר המצאתי את הדברים, למה אני צריך לבזבז כל-כך הרבה זמן על כתיבה של משהו שכבר המצאתי? ביכינו ביחד את העובדה שאין עדיין מכונה שקוראת מחשבות ושופכת אותם ישירות על נייר כמאמר או סיפור (מקליט מאמרים אוטומטי?).
זו בערך הנקודה שהתעוררתי, כלומר הספקתי לחלום שפספסנו איזו אופרה שקנינו אליה כרטיסים, אבל זה כנראה היה כבר בשלבי ההתעוררות.

אתמול, אגב, חלמתי שאני העוזר של סופרמן, מה שבכלל משונה, כי ממתי סופרמן צריך עוזר?

אתמול גם טיילתי בעיר וצילמתי מגוון תמונות של הסתיו המאוחר לפני שהוא גווע סופית אל החורף חסר העלים. שלשום, ביום ראשון בערב, מיהרנו לאופרה רוסית קומוניסטית בשם 'קרח ופלדה', וראיתי את העלים הצהובים כמו גושים של קרח התלויים על העצים. התחיל להתפתח לי שיר על זה, אבל אין לי מקליט אוטומטי ובינתיים הוא עוד לא נכתב.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/11/2007 08:38, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, ישירות מהמח"א, עונות השנה, טלוויזיה וקולנוע
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-17/11/2007 16:21

---

עונת המעבר
לקח לי זמן להבין מה קורה, עד שהבנתי שזה קרה באותו זמן בשנה שעברה. התקופה הזו, שבה כל יום אובדות עוד שלוש וחצי דקות אור. הצלילה הזו, דרך הצבעים, לתוך עומק התקופה הזאת שנקראת חורף.

זה מוזר עד כמה השירים בעברית עוסקים בחורף, למרות שאין בארץ ממש חורף. התקופה שאתם קוראים לה חורף היא בערך כמו קיץ באירופה, מקסימום אביב. אבל השירים נושאים עמם כנראה את מורשת ערבות רוסיה ופולין, ולכן שרים 'באביב את תשובי חזרה', ו'נעבור את החורף ואחר-כך נראה, באביב', או 'הולכים ובאים הימים הקרים' בראש השנה, כשכולם עוד מזיעים מחום. חורף אירופי, לעומת זאת, הוא משהו שבאמת צריך 'לעבור דרכו'. ואם הבשורה החדשה שבחורף הזה אצטרך להיות בחוץ ועל הרגליים בשמונה בבוקר ארבע פעמים בשבוע, אין ספק שצפויה התמודדות.

באורח מפתיע, שיא ההתמודדות הוא עכשיו, לפני החורף, כדי להביא את הגוף, הבגדים, הבית, ובעיקר הנפש למקום שבו הם יכולים להתמודד. הנפש רוצה למרוד בהתמעטות האור והחופש, לעצור את הזמן ולשמור על קיץ נצחי ('קיץ' הוא עונה ירוקה ומרהיבה, אגב, לא השידפון הצהוב של המזה"ת). משום מה אני נזכר בשתי שורות משיר ידוע של דילן תומס:

.

השיר הוא על מוות, ולא על עונות השנה, אבל יש בחורף משהו מת, משהו מתכנס, משהו סופי. כמו בסרט 'רקוויאם לחלום', שנגמר בחורף שאין אחריו עוד כלום. החורף האכזרי הזה מככב למשל באחד השירים האהובים עלי (של סיימון וגרפונקל במקור, כאן בגרסה של הבאנגלס):



אבל אחרי השוק, מקלחת חמה עזרה לי להבין שהחורף, כמו כל אסון, נועד כדי לעבור דרכו, כדי להמשיך קדימה למרות ואולי בגלל כל הלחצים האלה. ונזכרתי שיש לי שיר בדיוק לזמנים האלה, של שלום חנוך:

השעה מאוחרת הרחובות ריקים מאדם
לאורך הטיילת פנסים דולקים ואפשר לראות את הים
ואתה מרגיש שאתה האיש הכי בודד בעולם
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח.

אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר
ואתה שיכור שרועד מקור
ונכנס עם הראש בקיר
אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח.....

הולך נגד הרוח
המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם
שימשיך לרדת.
שיימשך הלילה
אהובתי אל פחד
תמיד הכי חשוך
לפני עלות השחר.

לצערי היוטיוב היחיד לשיר הזה הוא עם שלמה ארצי שהורס אותו לחלוטין, ולכן תיאלצו פשוט לדמיין או למצוא את השיר בעצמכם. אני בינתיים אלך לישון ואחלום על מלכת השלג.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/10/2007 00:15, ושייך לקטגוריות עונות השנה, דברים שמצאתי ביוטיוב, בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של F ב-21/10/2007 22:57

---