נופלים כמו זבובים
המושג 'קיץ קטלני' לא היה כבר זמן רב מילולי כל-כך: אחרי מייקל ג'קסון ופארה פוסט, התבשרנו שלשום על מותה של פינה באוש, הכוריאוגרפית והרקדנית הגרמנית, אחת מהיוצרות הגדולות בתיאטרון המחול המודרני. ידידה טובה סיפרה לי עליה, ראיתי כמה קטעי וידיאו של ריקודים שלה (המוכר מכולם הוא זה המופיע בפתיחת הסרט 'דבר אליה'. באוש מתה מסרטן חמישה ימים אחרי שנתגלתה בגופה המחלה, ותשעה ימים אחרי שעמדה על הבמה בתיאטרון המחול בוופרטאל עם המופע החדש שלה (שאפילו היתה לי ולאסנת מחשבה לנסוע לראות אותו, אחרי שקראנו עליו ב'פרנקפורטר אלגמיינה' לפני כמה שבועות).

עוד לא התאוששנו, וכבר נודע שקרל מלדן, כוכב ותיק של סרטי מרלון ברנדו וזוכה אוסקר על תפקידו בסרט 'חשמלית ושמה תשוקה', הלך גם הוא לעולמו. כדי שלא ירגיש בודד, הצטרפה אליו מולי סאגדן, הלא היא מיסיז סלוקומב האגדית מהסדרה 'מישהו מטפל בך' (שהיינו רואים מאוחר בלילה בערוץ הממלכתי, קצת אחרי 'עוד להיט' עם קליפים של מייקל ג'קסון). ואם זה לא מספיק, מת אתמול גם שי פיי שו, זמר אופרה סיני שניהל מערכת יחסים מורכבת עם דיפלומט צרפתי והונצח בסרטו המצוין של דייוויד קרוננברג, מ. באטרפליי. פלא שכמעט חטפתי התקף לב כשאתר הסרטים האהוב עלי דיווח על מותו של השחקן ג'ף גולדבלום? מזל שמדובר רק בקטע הומוריסטי מתוכנית הטלוויזיה של סטיבן קולבר.

מה שכן, כל המיתות האלה משתלבות היטב במזג האוויר החם יחסית לעונה שששורר כמעט בכל מקום - בתל-אביב, בניו יורק ובמיוחד באירופה. שבוע של טמפרטורות בסביבות ה- 28-30 מעלות אולי לא נשמע כמו משהו בעייתי במיוחד ליושבי מישור החוף והשפלה, אבל כשזוכרים שבאירופה אין מזגנים בשום מקום, כולל בתחנות רכבת *ובאוטובוסים*, אפשר להבין שהמצב קשה. בינתיים אנחנו מתנחמים במאווררים התעשייתיים שהבאנו אתנו מהארץ (לרבים כאן אין אפילו כאלה), שותים הרבה מים ומחכים להקלה הצפויה בסוף השבוע.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/7/2009 22:55, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, טלוויזיה וקולנוע
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של gentzo ב-7/7/2009 00:35

---

עוד באירופה הוא היה סקפטי
השבוע - מאתמול ועד יום א' - נערכות הבחירות לפרלמנט האירופי. אם לא ידעתם את זה, אל תרגישו רע: מעטים מחוץ לאירופה מדווחים על הבחירות הללו, וגם באירופה לא כל-כך שמים עליהן - בין השאר בגלל שבמדינות רבות ניצלו את ההזדמנות שכולם כבר הולכים לקלפי והצמידו לבחירות האירופיות גם כל מיני בחירות מקומיות. וכך, בעוד שידידינו הגרמנים יודעים להסביר למה לא להצביע למפלגת השמאל החדשה של אוסקר לה-פונטיין בבחירות למועצה האזורית, או שהם בדרך כלל הולכים עם ה-SPD אבל דווקא מחבבים את ראש העיר מה-CDU ומתכוונים לתת לה עוד קדנציה - הרי שבעניין הפרלמנט האירופי הם לא ממש יודעים אפילו להסביר מי נגד מי.
ואולי הגישה המתעלמת הזו היא הגורם לתוצאות הסקרים, שחוזיםהתחזקות משמעותית של מפלגות השוליים, ובפרט של מספר מפלגות יורו-סקפטיות. המונח המוזר הזה לא מתייחס דווקא לחמישייה הקאמרית, אלא לגופים ומפלגות בפרלמנט האירופי המביעים חוסר שביעות רצון מהתהליך המתמשך של איחוד אירופה, ומעוניינים לעצור אותו (המתונים) ואף להפוך את כיוונו (הקיצוניים). יש בין המפלגות היורו-סקפטיות גם כאלה שמעוניינות שארצן אף תפרוש לגמרי מהייחוד (למשל מפלגת 'בריטניה העצמאית'). אבסורד של ממש נוצר כשמפלגות אלה מתחילות לפעול יחד וליצור גוש יורו-סקפטי בפרלמנט האירופי: מדובר בעצם במפלגה פוליטית החותרת תחת עצם קיומו של הפרלמנט שבו היא מיוצגת.
לא קשה למצוא סיבות להתחזקות היורו-סקפטיות - ראשית, ברור שמשבר כלכלי (שלא לדבר על 'עוני נורא') גורם לאנשים לפקפק בכל מיני חזונות אוטופיות של 'אירופה גדולה ומשגשגת'. גם האדישות, והתחושה שלפרלמנט האירופי אין חשיבות, משחקת כאן תפקיד - הרבה יותר קל להצביע הצבעת מחאה (ולהוציא את העצבים על הממשלה הנוכחית ועל מפלגת האופוזיציה הגדולה) כשזה 'לא נחשב', ואז לחזור למפלגות המקובלות בבחירות הארציות.
מה שכן, הצד המדאיג ביותר בכל ההתחזקות הספקטית הזו, הוא שכמה ממפלגות-השוליים הצפויות להתחזק מאוד ממוקמות בשוליים הימניים של המפה, ולא רק סקפטיות בנוגע לאיחוד אירופה אלא גם בנוגע למהגרים, לרב-תרבותיות ולזכויות אזרח. 'מפלגת החירות' של חירט וילדרס ההולנדי היא דוגמה טובה לאיום מהסוג הזה. המקבילה הגרמנית שלה, ה-NPD, הרבה פחות רלוונטית - היא לא זוכה ליותר מאחוז אחד של תמיכה ברוב המדינות הפדרליות בחלק המערבי של גרמניה, וגם במזרח מיוצגת רק ברמה המקומית - אבל לא פחות מפחידה; היום מצאתי פלייר שלהם ברחוב ליד הבית וקריאה מהירה הביאה אותי להבנה שהם מתנגדים בערך לכל עמדה שאני בעדה ולהיפך. מה שנקרא, דע את האויב.

(יש כבר פוסט ערבי-ירדני על האש, אבל אירופה מצביעה וזה היה יותר אקטואלי. בקיצור, לא לדאוג)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/6/2009 00:15, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו...
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של pgklowr ב-17/2/2013 10:22

---

שלוף אותי (אם תוכל)
אני חושב שכבר סיפרנו על הפלא המקומי, אתר התיירות מספר אחד של ארץ הזאר, הלא הוא הזאר-שלָייפֶה (Saaeschleife) - לולאת הזאר, או המקום שבו הנהר עושה סיבוב של 180 מעלות. למי ששכח, מלמעלה זה נראה ככה:





לנקודת התצפית הזו על העיקול המרהיב נסענו כבר מספר פעמים, בעיקר כדי להראות הנס לכל מיני חברים וידידים. אבל מאז שראינו את העיקול תכננו - ולא הצלחנו - לנסוע באופניים לאורך הלולאה עצמה. הסיבוך היה שצריך לנסוע עם האופניים חצי שעה ברכבת רק כדי להגיע לתחילת המסלול, ואיכשהו תמיד היו מסלולים קרובים יותר וכיפיים יותר שפיתו אותנו.
אז זהו, שלא עוד.
ביום א' האחרון, כשתל אביב הגיעה זמנית לזארברוקן והטמפרטורות טיפסו לאזור ה- 28-29 (די נדיר באזורנו), החלטנו שזה הזמן. בבוקר עוד לא היינו בטוחים, כי השמש החליטה להתעורר מאוחר ויצאה מבין העננים רק אחרי 11:00 (קיץ, אבל לא כזה קיץ). אבל אחרי שהתייעצנו שלוש פעמים בתחזית ופעמיים בתסכול המתמשך מחוסר-טיולי-אופניים בזמן האחרון, אספנו את עצמנו, את אופנינו, שמיכת פיקניק ושני כריכים מלחם תוצרת בית עם עוף טריאקי (אף הוא תוצרת בית) - ועלינו על הרכבת למרציש, עיר-שדה נאה שבה מתחיל המסלול.

תיכף ומיד הבנו שקיץ הוא קיץ, גם אם היא מלווה בירוק אירופי ולא בצהבהב-חום ישראלי. אמנם התלבשנו במינימום האפשרי, מרחנו את הפנים ושלפנו את הכובעים מהבוידעם, אבל החום בכל זאת תפס אותנו לא מוכנים, ותוך דקות מספר נאלצנו לעצור בלב הנוף הירוק, להתנשף ולשתות חצי בקבוק מים:





במהלך העצירה תפסנו שהחום רק מתגבר, ושלפחות בנסיעה יש מזגן (דהיינו, הרוח הקרירה הטופחת על פניך כשאתה רוכב). מה שכן, די מהר החל הנהר להתפתל, והרכיבה קרוב אליו השכיחה מאתנו את הטמפרטורה. שנייה לפני הפיתול גם נעשינו רעבים וחיפשנו מקום לאכול את הכריכים הגאוניים שהכנו. וכמו בהזמנה, הופיעה לפתע לצד השביל פינת החמד הזו:




(הצילום קצת מתקשה להעביר את הפרטים, אבל כן, זה מפל קטן החבוי בלב היער, ולמרגלותיו ישבנו וזללנו).

רגעים אחדים אחרי הסעודה חלפנו על פני הלולאה עצמה. בנקודה הזו התקשינו מאוד לרכוב, לא בגלל החום (התרגלנו) אלא בגלל שעצרנו כל עשר שניות לצלם עוד משהו מרהיב. הנה כמה אלפי מלים על העניין:








(סמוך לגדה הנהר רדוד כמו ביצה ויש שושנות מים בכמויות).

בערך בנקודה הזו התקשרו אלינו ידידינו אנדי ולילי והציעו לפגוש אותנו במטלאך, עיירה מקסימה בשני-השליש הטיול שסובבת באורח כמעט טוטאלי סביב מפעל החרסינה של וילרואה-בוך הממוקם בה מזה שנים רבות, ולכן בימי א' שטופי שמש מלאה תיירים שבאו לקניות וגלידריות פסאודו-איטלקיות. אחרי התרגעות נעימה, סבב רכילות וכוס אפפלשורלה (מיץ תפוחים עם סודה, מאוד מרענן) הרגשנו מוכנים להתמודד עם החלק האחרון של הטיול, שכלל עלייה לא קלה (אבל לפחות מוצלת) אל נקודת תצפית שפעם היה בה מנזר והיום נותרה רק קפלה קטנה. שם ראינו את זוהרו של ישו המושיע מציץ מבעד לעצים:





והצצנו אחורה, על מטלאך היפה ובליבה מפעל החרסינה:





הייתי יכול עוד להוסיף המון 'אלפי מלים', אבל אני אסתפק במלים עצמן, ואספר שחזרנו הביתה ברכבת בשש וחצי בערב, כשהחום היה עדיין בשיאו (ולמזלנו היה איזה גאון שהצליח להשיג מהנהג את המפתח לחלונות הרכבת). חזרנו הביתה עייפים אך רצוצים, ישירות למקלחת קרה, וידענו שעכשיו ראינו כבר את השלייפה משני הצדדים (Both sides now).

ואגב, היום כבר נשבר החום וירד גשם שוטף.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/5/2009 23:39, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-27/5/2009 14:33

---

אירו-ביזיון
אני באמת לא יודע למה אנחנו עושים את זה לעצמנו ולחברינו, אבל אחרי ששמענו בגלגל"צ את השיר הישראלי (הלא-רע) לאירוויזיון, לא רק שביררנו איפה בגרמניה משרדים את התחרות, כדי לצפות בה גם השנה, אלא אפילו הזמנו את ידידינו סבסטיאן הפסנתרן וסנצ'יר המונגולית לצפות אתנו. הם הודיעו לנו שהם כבר התחילו להכין אספרגוס ברוט הולנדז, ושאולי עדיף שנבוא אליהם ונצפה אצלם. השניים לא הכירו היטב את התחרות וסמכו עלינו, מה שהתברר כטעות בהתחשב בהמשך.
אחרי הרמת כוס יין לבן הבהרנו לידידינו שלא יצפו לרמה מוזיקלית מי-יודע-מה, ולמעשה שבדרך כלל השירים באירוויזיון מגרדים את תחתית החבית. אבל כן הכרנו להם את הספורט הלאומי הישראלי - להעיר הערות ציניות על המשתתפים, לבושם (או אי-לבושם), תכונותיהם הקוליות וכו'. בנוסף הבטחנו מתח, דרמה ונפנוף עז בדגלי ישראל בכל פעם שנקבל דוז פואה.
באורח מדהים, השירים הצליחו להיות גרועים אפילו יותר משציפינו, וברגעים רבים ברח סבסטיאן למטבח או למרפסת בקריאות 'אֶס טוּט וֶה' (זה כואב). כך היה כבר בשיר הראשון, כשליטאי עם כובע חשב שהוא פרדי מרקורי. ההתרגשות גאתה לקראת השיר הישראלי, אבל ידידינו סירבו להתלהב (מה גם שאחינועם די התרגשה ובמת הענק לא עשתה צדק לשיר בשום מובן של המילה). יש לציין שאחרי סיום הזוועתון הם חזרו בהםם והודו שהשיר הישראלי היה הטוב ביותר, לפחות מבחינה מוזיקלית.
מיד אחר כך עלתה פטריסיה קאס הצרפתייה, וסבסטיאן סיפר שהיא נולדה לא רחוק מכאן ושלפני עשר שנים היא היתה נהדרת. מה שאנחנו חווינו היה בעיקר קול הרוס לחלוטין ועיניים שהעידו שיש במוסקבה קוק מצוין. זה בסדר, בשיר של פורטוגל עברו לאל.אס. די. סבסטיאן בהה בעיניים פעורות בתלבושות ובגימיקים שנעשו קיצוניים יותר ויותר, ואסנת פתחה פה גדול מול האולם הענק, שנראה כמו איצטדיון כדורגל.
בהמשך, הזמר היווני חשף פטמה והתנהג כאילו הוא בטברנה עם שמעון פרנס, התאומות הארמניות עשו צחוק ממורשתן המסורתית, ולמדנו כל מיני מלים ברוסית שהצחיקו מאוד את סנצ'יר (הידעת שברוסית 'שיק' פירושו 'אופנתי'? לא יאומן, נכון?). אחר כך עלתה נבחרת הברייקדאנס האולימפית של אזרבייג'אן, ואיתה דידי הררי וזמרת שגרמה לי לתהות אם יש נמר מאחורי הקלעים, ולמה לא מנעו ממנו לקרוע לה את כל הפרונט של השמלה. שני שירים אחר-כך עלתה על הבמה להקתץ המחול הקיבוצית, שמשום מה ייצגה את מולדובה ואפשרה לנו להסביר לסבסטיאן מה זה הורה.
בשלב הזה הוא הביא את האספרגוס מהמטבח ונכנס יופי למצב הרוח; כשקיארה האלמותית עלתה לייצג את מלטה הוא תהה כמה זמרות כבר יש להם באי הקטנטן והאם יש לבחורה כרטיס קבוע לאירוויזיון. מה שכן, מאותה נקודה הכל הידרדר: הדנים נראו כמו חיקוי גרוע של להקה בריטית משנות ה-90 (בכלל, כל המופע נראה כמו שחזור של שנות ה-90 המוקדמות, שכבר סיכמתי עם אסנת שהיו אחת התקופות הגרועות ביותר במוזיקה העולמית); הגרמנים גרמו לסבסטיאן לחזור בו מכל הירידות על מדינות אחרות ולהסכים שזה אולי המופע המטומטם ביותר שראינו עד כה (אבל לפחות היתה בחורה עם שוט); ומופע המחשופים של הטורקים העלה תהיות, כי משום מה זכרתי שזו ארץ מוסלמית.
בהידרדרות הכללית הספקנו לציין לעצמנו שהלהיטים השנה הם כינורות מצד אחד ואש על הבמה מצד שני, מה שאומר שלאונרד כהן והכינור הבוער שלהם היו יכולים לתת פייט. הכינורות של הנורבגים הזכירו לי את חיים טופול והעיצוב הזכיר את מרק שגל, אבל הזמר לא שר 'לו הייתי רוטשילד' אלא סתם רצח את השפה האנגלית. תוך שחוסלו האספרגוסים ותפוחי האדמה שהוכנו איתם, המשיך המופע אל סופו כמו רכבת הרים שירדה מהפסים, עם אוקריאנית שחיקתה את בריטני ספירז, בריטית שחושבת שהיא זמרת סול, ואסון טבע בספרדית.
כשהשירים נגמרו, חשבנו שהרע מכל כבר מאחורינו, סבסטיאן הכין קפה ואנחנו הוצאנו את פאי הפקאן שהבאנו. סלחנו אפילו למופע המוזר של 'רוסיות מתפתלות במים' ששימש כדי להעביר את הזמן עד בוא התוצאות, והתיישבנו בסקרנות, עם דגל וקפה, לשלב התוצאות.סבסטיאן אמר שהשיר הכי טוב הוא הישראלי, אני אמרתי שהטורקים ייקחו, ואסנת החזיקה אצבעות לזמרת האיסלנדית, אולי היחידה שהצליחה באמת לשיר.
תוך דקות התבררה עוצמת מפח-הנפש. השיר הנורבגי, שאף אחד מאתנו לא הצליח בדיוק להיזכר מה מעניין בו, קיבל דוז פואה אחרי דוז פואה והוכיח שכינורות הם אכן טרנד לוהט, ויחד עם ההצבעה האזורית המסורתית (פינלנד-דנמרק-שבדיה-נורבגיה-איסלנד; קרואטיה-בוסניה-סרביה; מקדוניה-יוון-אלבניה; רומניה מלקקת למולדובה ומולדובה מלקקת חזרה; וכן הלאה) והוויתור על ההקראה המסורתית של כל הנקודות (טוב, היינו עלולים לשבת שם עד מחר) גם של התוצאות הפך לפארסה מעצבנת. המתח היחיד היה בשאלת מיקומו של השיר הישראלי (האם בחצי הראשון של הטבלה או השני) והגרמני (האמנם אחרון, כפי שרצה סבסטיאן, או קצת גבוה יותר). בשני המקרים נכון לנו מפח-נפש. נשארנו רק כדי לשמוע שוב את השיר הנורבגי, להסכים שאין בו שום דבר מיוחד ולהתנצל מאה פעם בפני מארחינו. "לא נורא, היה מצחיק," סיכם סבסטיאן, "ולפחות אכלנו פאי פקאן."

(משום מה הזיכרון שלי הוא שפעם היה יותר טוב. אבל יכול להיות שאני טועה).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/5/2009 23:38, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, טלוויזיה וקולנוע, סטיות אישיות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-20/5/2009 12:42

---