העיירה שלי
בלי לשים לב בכלל עברנו לפני יומיים נקודת-ציון חשובה - חצי שנה בגרמניה. ואולי דווקא העובדה שלא שמנו לב מראה שאכן התאקלמנו במידה רבה בעיר. הכוונה לא רק לגרמנית (שבהחלט משתפרת) או להבנה יותר מסודרת של נהלי החיים כאן (היזהרו מרמאים עם פנים חביבות) אלא גם לתחושה שזארברוקן, העיר הבינונית בה אנחנו חיים, היא במידה רבה של אמת גם 'בית' ולא רק תחנת מעבר זרה. ולרגל המאורע, כמה דברים קטנים על העיר שלמדנו במשך הזמן:

1. בגלל שהשם הוא Saarbrücken, כלומר יש שתי נקודות מעל ה-u, קוראים את התנועה הזו כמשהו בין שורוק לחיריק, או במלים אחרות, כמו שהיו אומרים 'מה, אתה דפוווק?' ב'פלטפוס'. מהסיבה הזו מתעקשים בכל מיני מקומות (למשל ויקיפדיה) לתעתק את השם בכלל כ'זארבריקן'.
2. האטימולוגיה של השם נראית אמנם ברורה (הגשרים על נהר הזאר) אבל היא שגויה: השם מופיע בספרות (במקורו הצרפתי, Sarrebrooka) כבר משנת 999 לספירה, 500 שנה לפני שהוקם במקום הגשר הראשון. ההערכה היא שמקור השם הוא במילה brocken, שבגרמנית עתיקה פירושה 'סלעים', ושהעיר נקרא על שם מספר גושי אבן שבלטו מתוך הזאר באזור זה.
3. עם אתרי התיירות בעיר נמנים כנסייה שאין בה אף צלב, אתר זיכרון בלתי נראה ואנדרטאות לחללי שני צבאות יריבים באותה מלחמה. את האחרון כבר הסברתי (בפוסט על הטיול לגן הצרפתי-גרמני) ועל שני האחרים אני מבטיח פירוט בהמשך.
4. במרכז העיר, ליד קארשטאט (כלבו ענק במיוחד, שמתפרש על חלק ניכר ממרכז העיר, כך שזו לא ממש נקודת ציון טובה), יש פסל משונה - גוש אבן לא מסותת בגובה מטר בערך, שעליו מגולף דוב ורשום המרחק לברלין (715 ק"מ). המטרה? לא ברורה.
5. תחנת הכוח בעיר זכתה בשנים האחרונות לפרס מיוחד על תרומתה לשימור איכות הסביבה וניקוי האוויר והמים מתוצרים תעשייתיים. ואכן, העיר נראית ומרגישה כמו כפר, וזה בהחלט מרשים בהתחשב בכך שלפני שישים שנה היתה מרכז ייצור הפחם והברזל של גרמניה.
6. מזג האוויר כאן - כמו בחלקים רבים של גרמניה - יכול להיות מתואר במילה הגרמנית הנהדרת wechselhaft - הפכפך. זה אומר שאף פעם אי אפשר ממש לסמוך על התחזית, אבל מצד שני גם יוצר הרבה מאוד הזדמנויות לשילוב של גשם ושמש, שיוצר - כפי שלמדנו בגן - קשת:



אגב, כשהסתכלנו החוצה בהתפעמות מהקשת המרהיבה (זה נראה הרבה יותר מלהיב במציאות) עלה בי עוד הרהור אטימולוגי, הפעם בעניין 'קשת': בעוד שבעברית משמשת אותה מילה לתופעה המטארולוגית, לצורה הגיאומטרית שלה, למבנה האדריכלי ולכלי הנשק באותה צורה, הרי שבאנגלית שייכים כלי הנשק (bow) והקשת בענן (rainbow) למשפחה אחת, ואילו הצורה הגיאומטרית (arc) והאדריכלית (arch) למשפחה אחרת (ונדמה לי שבגרמנית זה גם כך).
יהיה מה שיהיה שמה, הקשת היתה תמיד סמל לברית בין השמיים לארץ ובין הטבע לאדם, והופעתה היום בהחלט משמחת - אולי היא מסמלת את הברית ההולכת ונרקמת בינינו לבין העיר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/2/2007 02:47, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-26/2/2007 10:22

---

נעבור את החורף ואחר כך נראה
בעוד שבוע תמלא חצי שנה לשהות שלנו בגרמניה, והיום יצאה השמש בבוקר והשמיים היו כחולים כל היום. מה הקשר בין הדברים? לא הרבה, פרט לעובדה שחצי השנה הזאת נראית לי כמו נצח, ובין השאר מפרידה את המצב שלנו היום מהתחושות שהיו לנו כשהגענו, אז כשתפסו אותנו קור וסערה באוגוסט, ותהינו איך נצליח לעבור את החורף האירופי האיום הזה. והנה, כבר אמצע פברואר, הטמפטורות במגמת עלייה (וכך גם שעות השמש) ואפשר להגיד - בזהירות, בהסתייגות, אבל אפשר - שעברנו את החורף הזה בשלום.
היו ימים קשים, שבהם ירד גשם כל היום ולא הפסיק; היו תקופות של עננות מעצבנת למשך זמן רב; היה שלג (לבן ונהדר), טפטופי שלג (משונים) ושלג מעורב בגשם (איחס); אבל בסופו של דבר, אנחנו ומעילינו וההסקה והפוך שרדנו את החורף, ואפילו התקשחנו: היום, למשל, היו תשע מעלות בחוץ, ולא הפסקנו להתפעל מכמה חם. זה נכון שלא מדובר על חורף קר במיוחד במונחים אירופיים (נהפוך הוא, זה אחד החורפים החמים בהיסטוריה), אבל זה בהחלט משמח: ככה היה לנו יותר קל להתרגל.
מצד שני, ייתכן שאימא-טבע עוד מכינה לנו כמה הפתעות, וכפי שאמר פרינס (לפני שהפך לאמן שנקרא פעם פרינס), Sometimes it snows in april. בינתיים אנחנו רק מחזיקים אצבעות שהתחזית ליום נאה ביום א' לא תתהפך, כדי שנוכל לעשות איזה טיול נאה ברכבת באזורנו.

ולסיום - חידה: מה משותף לשארל דה גול, לפלסטינים, לבאבילון חמש ולבוסטון סלטיקס?

(אפשר לנחש בתגובות, או להוסיף עוד לחבורה....)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/2/2007 01:01, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, אופטימי
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-21/2/2007 14:24

---

אלוהים אדירים

לפני מספר ימים, בעוד אנו סוחבים קניות מהסופר בתוך שלג מעורב בגשם, הפתיע אותנו מסר שהופיע, לבן-על-גבי-שחור, על לוח המודעות של אחד הבתים בסביבה (ראו תמונה משמאל). להלן תרגום השלט לקוראינו שאינם קוראים גרמנית: "אני חייב לדבר איתך! חתום: אלוהים".
בהתחלה זה נראה לי קצת משונה, אבל די מהר הגעתי למסקנה שזו דרך חדשה של הכנסייה להגיע למאמינים, מעין 'שיווק ישיר'. אם פעם המאמין היה פונה לאל בעת צרה, כעת המסר פונה ישירות אל האדם ואומר לו באופן אישי - אתה, אתך אני צריך להחליף כמה מלים. משהו כמו ה-I want you בפוסטרי הגיוס הנודעים של הדוד סם. האפקט הוא רב-תכליתי: למי שמרגיש אשם על משהו, הפניית האצבע אומרת 'נתפסת', וה'אני צריך לדבר אתך' מגיע בטון ההורי של "אני ואתה חייבים לנהל שיחה רצינית". ומי שאשם, מרגיש באותו רגע את ההאשמה נוחתת עליו מהסמכות העליונה ביותר (זה כמובן עובד רק אם יש בך שביב של אמונה מלכתחילה, מה שכנראה נתון באזור בו אנחנו גרים).
מצד שני, מי שמרגיש שהוא על הסוס, יכול לראות בזה איזשהו אישור שאלוהים שם לב אליו, ובחר בו לשיחה אישית וצפופה על המצב ועל איך אפשר לשנות משהו. מה רע בלהיות קצת משיח, או לפחות נביא?

---

אני, אגב, אוהב את השם 'אלוהים'. קראתי פעם מאמר שטען כי קיומו של השם הזה בעברית, הבנוי כצורת רבים, הוא שריד לאמונה באלים רבים שהיתה נפוצה בכנען ההיסטורית. אולי בגלל שהאמונה שלי היא יותר פוליתאיסטית ופאנתאיסטית ממונותיאסטית, אני מרגיש קרבה לכינוי הזה, הפותח את האפשרות לסוגים ומינים שונים של 'אלוהים'.

---

שלג זה כיף, בין אם הוא יורד ובין אם הוא על האדמה, וגשם זה עוד נסבל, אבל על השילוב הזה של שלג וגשם היורדים יחד (באנגלית קוראים לזה sleet) הייתי רושם לאלוהים (מי שלא יהיו) הערה בתיק האישי.

---

גם את הפוסט הזה נאלצתי להעלות בבוקר ולא בלילה, כי משום מה וודאפון לא התרגשה מכך שאנחנו משלמים לה הון תועפות על אינטרנט נכה-משהו ולא אפשרה לי להתחבר אתמול בערב. או זה, או שהרגזתי איזשהו אלוהים.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/2/2007 09:37, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, המחשב ואני, אינטרנט
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-9/2/2007 08:22

---

ביום שמש יפה (פוסט תמונות)
יש לי אמנם ביקורת מסודרת על "הילדים של מחר" בקנה וגם כמה פוסטים פוטנציאליים אחרים, אבל השמש יצאה ליומיים רצוף, ועוד בימים שבת וא', ואנחנו ניצלנו אותה לשני טיולים, אחד בכל יום, שסיפקו תשוקה עזה שהיתה לנו כל החורף הזה להזיז קצת את הרגליים. אחת התוצאות היא - כמובן - תמונות.
הפעם יצאנו לשני אזורים מרוחקים מהנהר, שלא ביקרנו בהם עד כה - ראשית, הקתדרלה הגדולה השוכנת על הגבעה בצדו השני של הנהר, באזור שהסתובבנו בו הרבה כשחיפשנו דירה אך כמעט לא חזרנו אליו מאז. הקתדרלה פתוחה רק ביום א' לתפילות אז לא ראינו אותה מבפנים, אבל מבחוץ היא ללא ספק מרשימה:







זאת היתה גם הזדמנות לצלם את העצים העירומים והדרמטיים, שקשה שלא לחוש בהשפעתם מאז שהחל החורף. אולי התמונה הזו מעבירה הכי טוב את התחושה המאיימת:






כפי שאפשר לראות, בשלב זה השמש רק הציצה דרך העננים, ונותר לנו רק להחזיק אצבעות שהיא תופיע מחדש למחרת. אז החזקנו, והיא עשתה זאת בגדול: שמיים כחולים, ללא ענן אחד מזריחה עד שקיעה - חוויה שלא ראינו כאן מאז אוקטובר (כן, אני יודע שאצלכם זה נפוץ. נדבר באוגוסט) . כדי לנצל את היום הנפלא לקחנו אוטובוס שבע תחנות אל 'הגן הצרפתי-גרמני', גן שניטע בשיתוף פעולה בין גרמנים לצרפתים כמחוות שלום לאחר סדרת המלחמות בין שתי מדינות אלו, שזארברוקן הפכה בכולן לשדה קרב. רק יום קודם, ליד הקתדרלה, ראינו אנדרטה שהקימה עיריית סנקט יוהן (החלק ההוא של זארברוקן) ללוחמים הגרמנים שנלחמו נגד צרפת ב-1870. בגן עצמו, מוקד המשיכה העיקרי הוא האגם (משמאל), שאינו גדול במיוחד אבל יש לו היסטוריה - עוד בימי הביניים השתמשו בו האבירים המקומיים כמקור כח לתחנת הקמח, ומכאן שמו, "בריכת טחנת הקמח הגרמנית" (דוֹיטשמוּלֶרוָייהֶר).





האגם משמש בקיץ למטרות שונות ומשונות (יש סירות פדלים ואפילו עוגב-מים) אבל בחורף האטרקציה העיקרית היא מגוון ציפורי מים ששטו בו, ושנהנינו מאוד להאכיל. במיוחד כיכבו העגורים (מימין), שיש משהו חייזרי בבליטות שיש להם ליד הפנים ובצרחות שהם משמיעים כשהם מקבלים אוכל. את האוכל, אגב, מוכרים במסודר בחצי יורו בקיוסקים סביב האגם. ואם כבר במידע על שירותי תיירות עסקנו, חייבים לציין שזהו גם האתר הכמעט-יחיד בזארברוקן שבו יש בכל מקום גם הסברים באנגלית (בנוסף לצרפתית וגרמנית).

תיקון: באדיבות הקוראת נועה ד. התברר לנו שלא מדובר כלל בעגורים, אלא באווז סיני מבוית (והנה הערך עליו בוויקי הגרמנית) . תודתנו לנועה, והתנצלות לעגורי העולם שהשתרבבו לכאן בטעות.









האתר, כצפוי, ערוך יותר לאביב ולקיץ, אז נערכים בו מופעים, ויש רכבת המקיפה את כל הגן ורכבל המטפס על הגבעה. את תחושת ה"נחזור לכאן בקיץ" קיבלנו במיוחד כשעלינו מהאגם ב'עמק הפרחים' (בלומנטל, ד"ש לנעמי), וגילינו, כצפוי, שיש אולי כמה ניצנים אבל פרחים עוד אין. בט"ו בשבט, כך מתברר, כמעט כלום אינו פורח עדיין. מצד שני, ראינו כמה ניצני בצלים, ואחרי סוף העלייה גם הופיעו בפנינו פרחים סגולים לא ידועים (משמאל; מישהו מכיר?). בכל זאת, גני הוורדים הגדולים שבקצה הגן (אחד 'גרמני' ואחד 'צרפתי') עוד עמדו בשממונם, וכך גם אזורים נוספים שאמורים להיות מלאים פרחים; אין ספק שעלינו לשוב אל הגן באביב ובקיץ.











החוויה האחרונה שצפן הגן בחובו עבורנו התגלתה בסוף הטיפוס. היה זה בית קברות קטן ועתיק, שהקברים בו היו מהשנים 1870-1912. בלב צמחייה ירוקה שבירוקים נחו מצבות שעל חלקן אי אפשר היה אפילו לקרוא את הכתוב, ועל אחרות נרשמו שמות מכובדי זארברוקן (כלומר, אנשים שיש על שמם רחובות) מאותה תקופה. בקצה בית הקברות הקטן מצאנו אנדרטה ללוחמים הצרפתים שנהרגו באותה מלחמה של 1870. את התמונה השלים שריד של בונקר גרמני, ש-20 כמוהו היו ברחבי הגן כשהוא שימש כשדה קרב.
כשיצאנו עוד נשאר לנו כח לטפס ברגל במורד ההר ולנחות על מסעדת בשרים מצוינת, בה זללנו סטייקים וסלטים ללא הכר, והשלמנו יום א' מהטובים בדורנו. אני מקווה שזה ייתן לנו כח לצאת אל השגרה ולעבור אותה בשלום.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 4/2/2007 18:52, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, אופטימי, עונות השנה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של יהיה אחלה ב-9/2/2007 01:19

---