מיסטר וונגוט, או: איך הפסקנו לפחד ולמדנו להכיר את הפצצה
קורט וונגוט מת.

פגשתי אותו לראשונה בכיתה ט', כשגרתי בארה"ב וקראתי בעיקר מד"ב ופנטסיה. במסגרת לימודי הספרות האנגלית בביה"ס הוטל על כל אחד מהתלמידים לכתוב עבודה, בשלושה חלקים, על סופר שייבחר מתוך רשימה ארוכה של סופרים, שליד שמם צוינו גם שמות כמה ספרים שכתבו. אני כבר התכוונתי לכתוב על ריי בראדברי, היחיד ברשימה שהיכרתי כסופר מד"ב, כשלפתע צד את עיני "הסירנות של טיטאן", שמו של אחד הספרים של וונגוט, ושאלתי את המורה על מה הוא כותב. היא כבר הכירה קצת את החיבה שלי לעולמות אחרים וחלופיים, ומיד המליצה לי בחום לעבוד על וונגוט.
לצורך העבודה קראתי ארבעה מספרי וונגוט והרבה דברים שנכתבו עליו, וכתבתי בסוף על 'האירוניה הקוסמית' בספריו. אבל יותר חשוב - מצאתי לי בן ברית, מישהו לחלוק אתו הערות מרירות על הטפשות של בני האדם, כולל אנחנו עצמנו; ויחד עם זאת גם גשר נוח מעולם המד"ב/פנטזיה אל ספרות שעוסקת בכאן ובעכשיו (או בדרזדן במלחמת העולם השנייה).

בצירוף מקרים מרהיב (שאולי הוכוון מראש), הגיע אלי הידיעה על מותו בדיוק ביום בו התרחש בעירנו סיפור שהיה מתאים לוונגוט כמו כפפה ליד. בשעה אחת בצהריים, עת סעדנו את לבנו בקציצות מאתמול, יצר אתנו קשר ירון וביקש, אם נוכל, להשאיל את האוטו שלו (שהוא השאיל לנו אחרי שהסענו אותו אתמול לנמל התעופה בשטראסבורג, נסיעה הזויה שאילצה אותנו לקום בחמש בבוקר ולנהל קרבות מאסף עם ג'י פי אס עצבני) לסילבי, עוד זמרת הלומדת אצלו, מכיוון שהיא 'בצרה'. טלפון מסילבי, דקות מספר מאוחר יותר, היה אמור להבהיר את העניין, אבל בעצם סיבך אותנו עוד יותר: היא הסבירה שעליה להגיע בדחיפות לעיר מרציש, ושאינה יכול לנסוע ברכבת כי תנועת הרכבות בזארלאנד הופסקה בעקבות פצצה (פצצה!) שנתגלתה בתחנת הרכבת בזארברוקן.
לסילבי לא היה זמן להסביר, אבל המוחות שלנו כבר החלו לצ'קצ'ק כמו קטר קיטור ישן בדרכו אל הצפון. האמנם הגיע הטרור גם לעירנו השלווה? האם ייתכן שבקרוב יישא העולם כולו את מבטו למרדף אחר מחבלי אל-קאעידה בין כיכר סנט יוהנר והשלוס? ומה לעזאזל התחליף המקומי ל-Ynet, דהיינו האתר אליו פונים לקבל את האינפורמציה בזמן אמיתי?
אחרי שעות מספר בהן לא הצלחנו לגלות דבר באמצעות האינטרנט ו/או הטלוויזיה, והתנדנדנו (איזו מילה מידנדנת!) בין ביטול (אה, בטח היה סתם חפץ חשוד וסילבי לא הבינה נכון) לחרדה (לא מספרים לנו מה קורה שם כי ג'ק באוור עסוק עכשיו בניסיון למנוע מהטרוריסטים להגיע למתקנים האטומיים) התברר המצב לאשורו, וקורט וונגוט השמיע מן השמיים צחוק צבאי קצר. מסתבר כי במסגרת החפירות הנערכות בתחנת הרכבת כדי לשדרג אותה לרמה בינלאומית ולאפשר הגעה מהירה יותר של אנשים מנקודה א' לנקודה ב' (כשא' היא עירנו המעטירה וב' היא עיר האורות הבינלאומית פריז) גילו צוותי העובדים, לגמרי במקרה, פצצה שהוטלה ממטוס במלחמת העולם השנייה, לא התפוצצה, ונותרה לנום שם, מתחת ליסודות התחנה, כבר יותר משישים שנה. הפצצה הזו, רבע טון של חומר נפץ שהטילו מטוסי בעלות הברית (?) על העיר מתישהו במהלך המלחמה, היא שיצרה שעות של כאוס ברכבות הזארלאנד, גרמה לסילבי לאחר ושדדה מאתנו את הרכב לאחר הצהריים הנוכחי. ידו הארוכה של העבר היכתה שוב, ביום בו קורט וונגוט הלך לעולמו (ואיזה עולם עמוס ומרתק זה היה).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/4/2007 21:54, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הומור, סיפרותי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-18/4/2007 15:10

---

אביב בטריר
עוד פוסט תמונות, הפעם בלי הרבה התחכמויות (כדי לא להפחיד את האקספלורר) ובלי הרבה מלים (כי התמונות שוות אלף כאלה) אבל עם משקפי שמש, שיצאו השבוע מהבוידעם ושימשו אותנו היטב.




שער העיר, פּוֹרטָה ניגרָה (בלטינית - השער השחור) - מבנה מרשים ששרד עוד מימי הרומאים.





הבית החדש שלנו (היינו רוצים. למעשה זהו ביתם של נסיכי טריר).





מצאו את האסנת! בין הפותרים יוגרל יום שמש מרהיב כמו זה שהיה לנו, אמנם עם קצת ערפל בבוקר אבל בלי אובך בכלל, ו-12 עד 14 מעלות.





מערכת מנהרות החימום מתחת למרחצאות הקיסר. הידעתם שטריר היתה לזמן מה בירת הקיסרות הרומית כולה? נראה שהרומאים האלו נהנו מהחיים, לפחות לפי מספר אתרי המרחצאות בעיר.





שמחה רבה, שמחה רבה... וזה בהחלט הרבה יותר שמח אחרי שכל החורף כלום לא פרח והכל היה עירום.





כנסייה מאיימת (במבט ראשון ראיתי שם מלאך ענק שפורש כנפיים ומביט עלינו) באור הדרמטי של אחר הצהריים.





אסנת: "קונסטנטין, אתה דורך לי על הרגל!"
קונסטנטין הגדול: "תראי, פיזרו איזה עשר רגליים שלי בכל העיר, בגלל איזו תערוכה שרוצים לעשות לכבודי. איך לכל הרוחות אני אמור לעקוב אחרי כולן?"





רק השבוע, במבצע: כלבים מתואמים - לו וגם לה!






לסיום-סיומת - 'השער השחור' מהצד השני (ובקצה השני של היום).

(לפילוסופיות וכדומה, נא להמתין לפוסטים הבאים)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/3/2007 22:38, ושייך לקטגוריות אמנות, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
2 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-14/3/2007 07:32

---

תמונות מטיולים
זהו, תם שבוע הטיולים, התמונות הועלו למחשב והאורחים בדרכם חזרה לארץ. זה הזמן לסכם בקצרה מה היה לנו שם:


1. קצת Hochwasser, כלומר מים גבוהים, כלומר נהר העולה על גדותיו מרוב התרגשות לקראת האורחים.

















2. טיול לדורהיים והסביבה, ובו תגלית מרתקת: מעין טבעי הנובע מזה מאות שנים סמוך לכפר, וכל תושבי הכפר באים אליו (עד היום) למלא בקבוקים. ומה התגלית המרתקת? כפי שגיליתי בדיוק לפני שצולמה תמונה זו, מהמעין יוצאים לא מים סתם, אלא סודה - מים עם גזים, ואפילו הרבה (!) לא פלא שהגרמנים מגישים סודה כשמבקשים מהם מים מינרליים - כנראה שככה זה המעינות בסביבה... (נשאלת השאלה למה אי אפשר לארגן מעין של קולה, שוקו חם או ייגרמייסטר)


3. ומיסוד המים ליסוד האש. תמונה זו צולמה במפעל הברזל פולקלינגר הוטה, עולם של צינורות, מוטות, ארובות ועוד, שהיה פעיל עד 1986, וכיום הוא אטרקציה תיירותית (קצת overpriced ודי מרוצה מעצמה). לי זה הזכיר את התפאורה של 'ברזיל' (וגם יכול להתאים היטב למשימה של 'המרוץ למיליון').









4. ולסיום, חזרה אל המים, ואל הזאר, שבתמונה זו עושה חיקוי נאה של נחש אנקונדה (רק יותר ארוך משנים עשר וחצי מטר) ליד העיירה מטלאך, שם גם ביקרנו במפעל הקרמיקה Villeroy-Boch (פרס יינתן למי שיציין ראשון את ההגיה הנכונה של השם; ההשתתפות אסורה על מי שהיה אתנו בטיול).








שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/3/2007 00:46, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-10/3/2007 16:56

---

fruehling
ציינתי כבר בפוסט קודם שהשהייה באירופה גורמת לנו להבין סוף סוף את המושג הזה שנקרא 'עונות השנה'. בעוד שבישראל יש שתי עונות - קיץ ועוד יותר קיץ - כאן עברנו סתיו מובהק של שלכת ועננים, שהסתיים בדיוק בתחילת דצמבר, כשכל העצים נותרו עירומים; ואחריו הגיע החורף, שהיה אמנם קל מהרגיל, אבל בכל זאת נתן לנו טעימה של שלג, עצים עירומים וטמפרטורות שנושקות לאפס מלמלטה.
למה אני מספר את כל זה? כי היום, ה-1 במרץ, הוא - רשמית - היום הראשון של האביב, העונה שבה אמורים העצים לחזור ללבלובם הירוק. וכמו שלא האמנתי בסתיו שכל העצים אכן יאבדו את עליהם, גם עכשיו היה לי קשה לראות אותם חוזרים ממצבם העירום והמאיים. כזכור, ראינו כבר אי-אלו פרחים בכמה מקומות, אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שראינו מהחלון היום אחר הצהריים: כמו יקה טוב, הציץ העץ של השכנים בשעון והוציא אל העולם עשרות ניצנים ורדרדים, שבאמת לא היו שם אתמול. שנאמר, אביב הגיע פרח בא.
אז מה מאפיין את האביב בזארברוקן? פרט ללבלוב, שאנו מצפים לו בכליון עיניים, מדובר בעונה הפכפכה, בה ייתכן (כמו שהיה היום) מבול אדיר שמפנה את השמיים תוך עשר דקות לכחול יפהפה. מבחינת הטמפרטורות מדובר על משהו שמזכיר חורף ישראלי. עוד מתאפיין האביב בזרימה עזה בנהר, בשל הפשרת השלגים (אלו שיש), ובאיום מתמיד שלו לעלות כל גדותיו (תופעה המכונה Hochwasser, מילולית 'מים גבוהים') ולגרום לסגירת האוטוסטרדה הצמודה אליו ולשינוי מאסיבי של כל התנועה בעיר.
אנחנו מחזיקים אצבעות שלמרות הגשמים לא יגאה הנהר הערב, כי אנחנו מצפים למבקרים הראשונים שלנו, אחרי חצי שנה; ההורים של אסנת נמצאים ברגעים אלה בדרכם אלינו מפרנקפורט, וכדי להציג בפניהם את הדירה בשיאה בילינו חלק מהיום במרתון סדר, ניקיון ובישולים; איכשהו זה גם מתקשר לאביב.
עם החלפת העונה לובש גם הבלוג ירוק - תמונה של פסי הרכבת בגן הצרפתי-גרמני. ולי נותר רק לאחל 'שֶנֶה פרוּלִינג' - אביב שמח!שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/3/2007 20:35, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, אופטימי
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-3/3/2007 10:22

---