בקצב המטבוחה, או מסע כומתה בגרמניה
הזמן: טיול יום א' שהוקדם ליום שבת בגלל מזג האוויר ההפכפך.
כלי הרכב: אופניים.
היעד: הכיוון ההפוך מצרפת, בה ביקרנו בפעם שעברה, מה שאומר נסיעה לאורך הזאר והגבול בין גרמניה לצרפת (פתחו מפה אם זה מבלבל), עד זארלואי, העיר השנייה בגודלה בחבל הזאר.
המשתתפים: אנחנו וצמד הישראלים הלא-כל-כך-חדשים כבר בעיר.
הקונספט: פיקניק.
הפיקניק: לצורך העניין החלטנו לפנק את שותפינו לנסיעה ולהזכיר להם טעמים מהארץ, ולכן עמלנו יום מראש על הכנת חומוס מסאבחה ביתי מגרגירים, מטבוחה (קילו עגבניות וארבע שעות) וביצים קשות, והוספנו פיתות מהעיראקי החביב עלינו. בתיאום מושלם, שותפינו לנסיעה הגיעו בדיוק לאותה החלטה; למזלנו, הם הביאו רק דגימה של החומוס-עם-פיתות ממטבחם ופינקו אותנו בעיקר עם בורקסים מצוינים, שאפו בעצמם (אין להשיג בעיר בורקס).
אתר הפיקניק: שולחן שהונח שם בדיוק בשבילנו, בין הנהר לאגמון/ביצה/פאב לצפרדעים וציפורי מים.




אחרי הפיקניק: כשאמונה מפכה בלבנו וקצת יין בורדו ובירה בדמנו, החלטנו שנלך על גדול, ונגיע עד זארלואי, המרוחקת לא פחות מ-27.5 ק"מ מביתנו. אלא שאי שם באמצע הדרך נתקלנו בשלטים מעצבנים וצהובים, שהורו לנו על מעקף ודרשו מאתנו לחצות את הנהר ולהתנייע במספר כבישים אחוריים של מפעלים ושדות ואפילו בקטעים לא סלולים. אך לבסוף שבנו אל דרך המלך ואל השדות שבפאתי זארלואי.
השדות: אם אי פעם שאלתם את עצמכם איך מגדלים תפוחי אדמה, כרוב, גזר, תירס, חיטה, צנוניות וכל מיני סוגים של חסה, בשדות של זארלואי אפשר לעשות יופי של טיול טבע מודרך. וערוגות החסות הירוקות והאדומות הן גם תאווה לעיניים.
הרכיבה: אחרי 27 וחצי ק"מ, שתי קופסאות בורקס, כמויות נאות של חומוס ומטבוחה, ארבע ביצים קשות, ארבע מאפינס טריות, כמה תפוחים, בקבוק וחצי בורדו ושתי בירות, רכיבה על אופניים חזרה עשויה להיראות כמשימה בלתי אפשרית. אבל בלי להתייאש, קודם נחנו שעה וחצי ואז פירקנו את המשימה לשלבים קטנים, ורכבנו חזרה בקצב מינורי, שכינינו בינינו לבין עצמנו 'קצב המטבוחה'. ביטוי חדש ללקסיקון.
המסע: בניסיון להימנע מהמעקף המעיק בדרך חזרה, ולאחר שביררנו מספר פעמים עם רוכבים שהגיעו מהדרך ה'חסומה', השתכנענו שהגרמנים האלה לא יודעים על מה הם מדברים והחלטנו בכל זאת לעבור. תוך זמן קצר הגענו לסיבת החסימה - מחלף חדש בבנייה, שהפך את מה שהיה פעם שביל לאופניים לתערובת של חצץ, אבנים ובוץ. לאחר שניסינו לעבור מתחת לגשר, החלטנו לעבור מעליו בדרך שנראתה תחילה עדיפה אך התבררה כמסע כומתה שבו הולכנו את אופנינו בבוץ הולך ומעמיק, ולבסוף נאלצנו גם לרדת אתם (לא ברכיבה, כמובן) במדרונות מפחידים משהו.




מצב הרוח אחרי ההרפתקה: מרומם.
מצב האופניים אחרי ההרפתקה: בוצי.



מוסר השכל: קיצור דרך הוא הדרך המהירה ביותר להרפתקה מעייפת אך מלכדת.
מספר ההפסקות (מסיבות שונות) בדרך חזרה: שש, כולל אחת כדי לצפות בטבע.
הטבע: פרחים, עצים, צפרדעים, אנפות מרהיבות.




הגאווה: 55 ק"מ זה בהחלט לא הולך ברגל.
העתיד: אמבטיה חמה לפנק את השרירים, ובשבוע הבא - אותו מרחק לכיוון השני.





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/6/2007 20:46, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, אופטימי
תגיות בטכנורטי: בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, אופטימי
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/6/2007 10:42

---

ל'פוסט ד'תמונות (נא לקרוא במבטא סרפתי)
אז כפי שכתבתי כבר, שבוע ארוך, אינטנסיבי ורב-טיולים עבר על כוחותינו, יחד עם הורי שבקרו כאן לראשונה. מכל מיני סיבות (ביניהן העובדה שאת הסביבה הקרובה בגרמניה כבר כיסינו) התמקד הביקור בטיולים בצרפת, ואם נדייק - בחבל אלזס, השוכן סמוך לגבול והיה במשך תקופות שונות שייך גם לגרמניה; היתרון העיקרי הוא שכמעט כולם מדברים גרמנית מצוינת, מה שחסך מאתנו שבירת שיניים בצרפתית (לא שלא ניסינו).
הטיול הראשון הביא אותנו לשטראסבור(ג), בירת אלזס, השוכנת בשפך נהר האיל אל הריין, או אם נדייק, בדלתא של האיל, שמתפצל לכל מיני נהרות משנה, יובלים ופלגים, שעוברים בעיר ומחלקים אותה לאיים וחצאי-איים למכביר. באחד האזורים הוסיפו לכל חגיגת היובלים האלה גם כמה תעלות ונוצר אזור השוכן כמעט כולו לחוף המים, מלא בתים מתוקים ובתי-קפה לתיירים ומכונה: 'צרפת הקטנה'.




האטרקציה הידועה ביותר בשטרסבורג היא הקתדרלה שלה, שגובהה לא פחות מ-142 מ'. לשיא הגובה אי אפשר להגיע, אבל יש מרפסת תצפית בגובה 66 מ', אליה מגיעים בטיפוס של לא פחות מ-322 מדרגות. כמובן שטיפסנו עד למעלה, אבל את התמונות הטובות ביותר צילמתי בירידה, אז נתפסו בעדשה קרוב-קרוב כמה פרטים מהקישוטים הגותיים. בשל טקס נוצרי לא יכולנו להיכנס, אבל הסתפקנו בהסתכלות מקרוב על הדלת, שאסנת (מומחית הבית לאמנות נוצרית) פירשה לנו.









מימין למעלה: הכנסייה מרחוק (מקרוב אי אפשר לצלם); משמאל למעלה: פרט של הכנסייה ממרחק אפס ומגובה רב; מלמטה: הדלת.

הטיול התקדם צעד משמעותי לכיוון המושלם כשאחר הצהריים יצאה השמש, ומצאנו את עצמנו באחד האתרים היפים ביותר בשטראסבורג, כיכר הרפובליקה, המוקפת אדריכלות גרמנית לא מעניינת אבל מצטיינת בשילובי צמחייה מרהיבים:





אבל על הטיול לשטראסבורג התעלה ללא ספק הטיול השני שערכנו בחבל אלזאס, הפעם ל'דרך היין' (רוט דו וֶן) המתפתלת בלב כרמים על צלעות הרי הווז', קצת מדרום לשטרסבורג. את הסיור פתחנו בעיירה אוֹבֶּרְנֶה, עיירה מקסימה אך קצת הומה מדי, בה בילינו יותר מדי זמן במציאת חנייה, אל לבסוף נרגענו בזכות פרוסה של עוגת אוכמניות ועוד אחת של עוגת ענבים וגבינה. מאוברנה המשכנו להתפתל לאורך הכבישים הכפריים, כשאנחנו טועים מדי פעם בדרך אבל מגיעים תמיד למקומות מקסימים; אחד מאלה היה עץ דובדבנים שאסנת זיהתה לצד הדרך, ב'שטח ההפקר' שבין שני כפרים, ומיד הסתערנו עליו:





אחרי שזללנו דובדובים הרגשנו את עצמנו מוכנים לנסות גם לטעום קצת יין. אחרי הכל, זו דרך היין, לא? עם כל שלטי היקבים והטעימות (דגוסטאסיון) בסביבה, זו נראתה משימה קלה, אבל שני הנסיונות הראשונים העלו יקב אחד סגור ובעלת יקב שנייה שהיתה עצבנית שכולם טועמים ולא קונים כלום, והחליטה שהיא לא עושה היום טעימות. אבל כמו שאומרים, פעם שלישית גלידה, או במקרה הזה יינות אלזאסיים מצוינים (שניים מהם, הפינו נואר והריזלינג, נחים בגאון אצלנו במזווה, ואילו הגוורצטרמינר עשה את הדרך הארוכה לישראל) באווירה כפרית נעימה ועם מוזגת שהתבדחה אתנו בגרמנית שוטפת. לא היה ספק: זהו לב 'דרך היין', המקום בו כרמים ממלאים את צלע הגבעות, וחביות מגיעות לגדלים מפחידים.





היין עשה אותנו שמחים וגרם לנו לראות דברים משונים, כמו למשל חסידות על גגות של בניינים ומקומות חניה שלא קיימים. אחרי ביקור בעוד עיירה מקסימה (אך מלאה וגדושה תיירים) בשם ריקוויר, סיימנו את הטיול המופלא בקולמאר (אבל הדרך נמשכת משם עוד). גם כאן, כמו בכל עיר אירופית שמכבדת את עצמה, יש נהר, ולאזור המקסים (אך תיירותי להפליא) שלאורכו קוראים 'ונציה הקטנה':





אבל האטרקציה מספר אחת בקולמאר לא היתה הנהר, אלא מסעדת הגורמה המפתיעה שמצאנו חבויה באחד הרחובות הקטנים, עם שלט המציין ש'השף מכין את המנות טריות לפי מה שבעונה ומה שיש בשוק'. בתפריט היו אמנם רק שתי מנות ראשונות, חמש עיקריות ושני קינוחים, אבל הזמנו בסוף כמעט הכל, והכל היה לא רק טעים עד התכווצויות עונג אלא גם - ובעיקר - יפהפה.
קשה היה לי מאוד לבחור את מלכת היופי של המנות, אבל בסוף ננעלתי דווקא על אחד הקינוחים - טארט עם קרם שוקולד שעליו פרוסות מנגו מתובלות בנענע ומליסה. שורו, הביטו וראו:





מה אני אגיד לכם? נראה לי שלצרפתים האלה יש גם כמה סיבות טובות להיות סנובים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/5/2007 19:28, ושייך לקטגוריות תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-23/5/2007 10:48

---

דגטלת האביב

דָגְטֶלֶת (נ.) מחלה מודרנית קשה המועברת באמצעות מצלמות דיגיטליות חדישות. המחלה נוטה לתקוף את כל מי שמקבל לידיו מצלמה דיגיטלית לראשונה, או שמקבל מצלמה משודרגת בהרבה יחסית לקודמת. סממני המחלה הן עוויתות לא-רצוניות חוזרות ונשנות באצבע המצלמת, הגורמות להצטברות גושים בלתי סבירים של תמונות בעורקי המצלמה, המחשב והאינטרנט, כולל מורסות של תמונות תמוהות, משונות, או סתם חוזרות על עצמן שוב ושוב. המחלה גורמת להתקפים חמורים במיוחד אצל קורבנות הנמצאים בטיול ו/או בחופשה, במיוחד בלוכסמבורג, ומסוכנת במיוחד באביב. במקרה אחד, אצל הפציינט ר. א. א. ק., הצטברו לא פחות מ-170 תמונות בתוך מספר שעות לפני שהרופאים הגיעו לחלצו. לטובת הקהילה המדעית והרפואית, אנו מצרפים עדויות נבחרות ממקרה קשה זה.

















המחלה חשוכת מרפא, אך לפי מיטב הידע הרפואי היא חולפת לאחר מספר ימים או שבועות ואינה מותירה סימנים.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/4/2007 22:55, ושייך לקטגוריות תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-18/4/2007 15:16

---

קדחת האביב
שבוע שלם של שמש הוציא את זארברוקן מדעתה. העצים פורחים בשלל גווני ירוק וצבעים אחרים, כל אחד בתורו ובדרך האופיינית לו. הנה רק דוגמא ראשונית:





ובשבת הנוכחית, כמו בכל שבת שנייה בחודש (פרט לחורף) נערך שוק הפשפשים הנודע של זארברוקן, והפעם (למודי ניסיון) הסתערנו עליו בשעה מוקדמת ביותר לפי שעוננו (סביבות שמונהה וחצי) יחד עם ידידינו אלכס ויוליה. הם אמנם לא היו צריכים בסופו של דבר לקנות רהיטים בשוק זה, כי בצירוף מקרים ממוזל מצאו דירה מרוהטת ויפהפייה בפרבר ירוק וחביב, רבע שעה הליכה מהעיר ו-25 דקות מאתנו, אבל תמיד יש כלי בית ושאר דברים חשובים שצריך. כמובן, לא רק אנחנו והם חשבנו על השוק, ותוך זמן קצר זרמו בין הדוכנים רוב תושבי זארברוקן, שהשאירו את המעילים בבית ודיגמנו מגוון חולצות קצרות, קצרות יותר וגופיות. ההמולה היתה מרהיבה ומשגעת:





מה שעוד יותר משגע הוא שבזכות היציאה המוקדמת לדרך זכינו למציאות מגניבות יותר מאשר בכל מסע-שוק עד היום. השלל הפעם כלל אופניים בשבילי (!!), כיסא להשלמת הסט (סוף סוף יש ארבעה!), סיר בינוני (יעיל להכנת רטבים), כלי הגשה לאורז/מרק/תפו"א או מה שלא, שלושה מחזיקי נרות, כובע קש וחולצה לבנה בשבילי, תכשיט לאסנת, קערה לסלטים קטנים, מלקחיים לתירס חם, מעמד לדברים חמים בצורת קומקום, מסגרת מעוטרת וספל סגלגל, והכל ביחד עלה לנו כשבעים אירו בלבד. וזה עוד כלום לעומת אלכס ויוליה, שיצאו עם אופניים, סט לפונדו, גריל למסיבות שהם התלהבו ממנו מאוד, סט מרקיות ועוד המון-המון דברים. מצ"ב תצוגה (חלקית למדי) של המציאות, לא כולל אופניים וכיסא:





איפשהו באמצע השוק, קצת לפני שכפות הרגליים של כולנו הפכו לג'לי, חיברנו אחת (מזג האוויר המושלם) ועוד אחת (זה שיש לנו את האוטו של ירון לסופ"ש) ומצאנו את עצמנו מחליטים לעשות מחר גיחה ללוכסמבורג, כולל פיקניק. השילוב של כל זה עם המצלמה הדיגיטלית החדשה (תודה ותודה ותודה למי שצריך להודות!) מבטיח מחר (או מחרתיים אם אהיה עייף מדי) פוסטתמונות מפורט ומרהיב של האביב האירופי - אל תחמיצו.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/4/2007 17:27, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות, אופטימי
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-18/4/2007 15:14

---