בפריזר
אז נכון, היו אזהרות שלפנינו חורף קשה, אבל גם אז חשבנו שהכוונה רק לאורכו של החורף ולשלג מוקדם מהרגיל. אבל מזה כמעט שבועיים שולט בכל אירופה (ובפרט אצלנו) גל קור קוטבי של ממש, ששינה לגמרי את החיים בעיר, ומבלבל אפילו זארברוקנאים ותיקים.
הטמפרטורות הרגילות בחורף כאן מסתובבות סביב האפס - מינוס אחד בלילה, פלוס אחד ביום, משהו כזה. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שהיתה כאן בחורפים הקודמים היתה מינוס שמונה, וגם זה בשתיים בלילה, בלילה אחד ויחיד, ולמחרת כבר עלינו שוב למינוס אחת. אבל מזה שבועיים שהטמפרטורות בלילה צונחות לאזור המינו שלוש עשרה, וביום מטפסות (גם כן מטפסות) לסביבות מינוס חמש, במקרה הטוב. הקיפאון הסיבירי הזה גרם לסדרה של שינויים מצדנו בהתייחסות למושג 'חורף', ולהם מוקדש הפוסט הזה.

1. לבוש
בחורפים הקודמים סיגלנו לעצמנו פק"ל חורף יעיל, שעמד היטב בפרץ, גם כשצריך לעשות קניות באפס מעלות או טיול אופניים במינוס שתיים. הפק"ל שלי, מלמטה למעלה, מורכב מ:

1. שני זוגות גרביים, זוג אחד רגיל ואחד חם (צבאי או משהו כזה).
2. נעלי ספורט שחורות גבוהות (אם לא יורד גשם/שלג) או מגפיים (אם כן).
3. מכנסי קורדרוי (ג'ינס לא עומד בפרץ)
4. חולצה ארוכה+ סוודר + מעיל
5. כפפות
6. צעיף צמר שאסנת סרגה
7. כובע חורפי

נראה מספיק, נכון? אז זהו, שזה הספיק עד לחורף הנוכחי. מאז שהחל גל הקור האחרון, נאלצתי להוסיף עוד שלושה שדרוגים לפק"ל. ראשית, כפפות הבד ששירתו אותי היטב בחורפים הקודמים הוחלפו בכפפות עור חמות; שנית, מתחת לכובע החורפי נוספה מעין בנדנה שנועדה לחימום אוזניים (אחרת הן קופאות); ושלישית, למכנסי הקורדרוי נוספו גטקס לגיבוי.
התוצאה - בכל פעם שיוצאים, אחנו מרגישים כמו שלושת הדובים של עליסה, מתנודדים בתוך כל הבגדים האלה ונזהרים ששום פיסת עור לא תיחשף לאוויר, מעבר להכרחי. ואם כבר מדברים, הדבר העיקרי שחסר בפק"ל הזה הוא הגנה ללחיים; בפעם האחרונה שטיילנו בחוץ, המשפט שעלה לי לראש כשחזרנו הביתה היה even smiling makes my face ache.

2. החוץ
באופן מגוחך, נראה כי פועל איזה איזון מסתורי בצרות-החורף כאן. כשחמים יחסית - כלומר מעל האפס - נוטה זארברוקן להיות ערפילית ומעוננת, השמש לא נראית כלל והדיכאון שולט בכיפה. ואילו כשקרררררר (כמו בזמן האחרון) זורחת השמש במלוא עוזה, וכשמביטים מהחלון אפשר לרגע לחשוב שקיץ. מה שכן, השמש אמנם מטעה, אבל יש גם אמת בקסמיה: מינוס שתיים עם שמש זה הרבה יותר נעים מאותה טמפטורה בדיוק אחרי שהשמש שקעה. אחרי שהבנו את התופעה הזו על בוריה, התחלנו לפעול בשגרת חיים שמזכירה את מלחמת המפרץ הראשונה: עד השקיעה אפשר לצאת החוצה בצורה מבוקרת, אבל אחרי השקיעה - ביתינו הוא מבצרנו. וגם שותים המון מים. הידד לנחמן שי.

3. השלג
יש לציין שאי אפשר באמת - לפחות מזה שבוע - לחשוב שקיץ בחוץ, ולו בגלל שביום שני שעבר ירד קצת שלג. זה היה כל-כך מעט שלג שאפילו לא צילמנו - בפעם הראשונה מאז שאנחנו בזארברוקן. אבל גם בתחום זה צפן החורף הפתעה עבורנו.
ראינו כאן כבר שלג קל - כזה שמחזיק מעמד מהבוקר עד הצהריים - ושלג כבד, שיורד יום שלם ואז מחזיק עוד כמה ימים. בשלג הכבד האחרון כוסתה העיר בשכבה של כמעט עשרה סנטימטר. אבל הכל נעלם תוך ארבעה-חמישה ימים במקרה הטוב. עד כה, תמיד היתה אחרי השלג איזו תקופה שבה הטמפרטורה עלתה מעל האפס, ואז - די במהירות - השלג נמס. מצבורים נשארו רק במקום שבהם נבנו אנשים שלג, או שאנשים פינו אליהם גושי שלג גדולים; המדרכות והבתים היו חסרי-שלג תוך זמן קצר למדי.
אבל הפעם, כל הנחות היסוד נטרפו. למרות שהשלג היה קל ולא גבוה, הטמפטורה הנמוכה גרמה לכך שהוא פשוט לא נמס, וגם מה שנמס - קפא בלילה מחדש. כתוצאה, חלקי המדרכה שעליהם פוזר מלח (להמסת השלג) נותרו נקיים, אבל לצדם נותר עוד שלג - או שלג שהפשיר וקפא מחדש כקרח - למשך עוד יום, ועוד יום, ועוד... ועכשיו עדיין מכוסה כל החצר האחורית שלנו, למשל, בשלג בן שמונה ימים. ממש נס כד השלג.

4. הנהר
את הדבר המדהים ביותר שמרתי לסוף, וכאן אין ספק שתמונה שווה יותר מאלף מלים:





כן, זהו נהר הזאר, הנהר המקומי שלנו, והדבר הזה שנראה כאילו הוא צף עליו הוא סלע ענקי. והוא לא צף, הוא עומד על שכבת הקרח שנוצרה על הנהר. הנה עוד כמה תמונות להמחשה:






(הקו בין שכבת הקרח לבין המים)





זה לא סתם שדרה עם שלג; זה קטע מהנהר, מקום שבו יש בדרך כלל מרינה קטנה עם סירות פדלים. עכשיו אנשים גולשים שם על הקרח, וגם אנחנו אזרנו אומץ ועלינו.





מפחיד עד מטורף להפליא.

בינתיים התחזית צופה שמחר יחזור שוב ינואר להתנהגותו הרגילה (אפס פלוס מינוס) ואנחנו נצא מהקיפאון. עד אז, איזה מזל שכאן לא מחממים בגז מרוסיה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/1/2009 00:09, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, לפחות רוסיה, עונות השנה
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-20/1/2009 13:57

---

מעזה והשלג ועד האמנות וחיוב החיים

תכננתי פוסט על מלחמת עזה, אבל המאמר הזה מסכם די יפה את מה שהיה לי להגיד (או לפחות חלק מזה).

בחוץ יורד שלג, בפעם השלישית בחורף הזה. בחורפים הקודמים טענו המקומיים שלא יורד כאן הרבה שלג, ואם בכלל אז בפברואר, ומזג האוויר הסכים אתם. מצד שני, זו גם תגובה נאה להערה שהפרחתי אתמול, משהו בסגנון של 'אם כל-כך קר אז לפחות שיהיה שלג' (אתמול בבוקר היה מינוס תשע).

את ההערה הפרחתי, אגב, כשהיינו ברכבת, בדרכנו לפרנקפורט. החישוב היה כזה: אם ממילא האינטרנט בעייתי (הגיבוי אינו מושלם, נוטה לניתוקים, פועל רק במחשב אחד ונותן תחושה לא נעימה שאנחנו משלמים שוב על משהו שכבר שילמנו עליו) ולצאת החוצה אי-אפשר (כי אחרי רבע שעה קופא המוח), הדרך הטובה ביותר להעביר יום ראשון מהנה היא לבלות אותו במוזיאון טוב. ומאחר שאת המוזיאונים בעיר מיצינו כבר, לקחנו את עצמנו (יחד עם ידידנו סבסטיאן הפסנתרן וחברתו המונגולית) לפרנקפורט, אל מכון שטדל לאמנות.

הסיבה ששמעתי על מכון שטדל היא אותו מדריך לא-ממש-מוצלח לגרמניה שתרגמתי. לפחות יש בו אי-אלו יתרונות. המידע על המוזיאון היה לא לגמרי מדויק (כפי שגילינו במקום) וסבסטיאן גם מאוד נהנה לציין טעויות בשאר פרקי המדריך במהלך הנסיעה הארוכה. אבל ההמלצה עצמה לא אכזבה: אוסף האמנות היה מרשים במיוחד, בעיקר הציורים מהמאה ה-19 וה-20 (1870-1930 זו התקופה האהובה עלי באמנות, נקודה), והציורים הוצבו בצורה מאוד מרשימה, עם הסברים מעניינים.

מעניין למשל לדעת שאחד ממובילי האימפרסיוניזם בגרמניה, שהביא למדינה הקרה את הציורים היומיומיים ומלאי-האור של האימפרסיוניסטים מצרפת, היה מקס ליברמן היהודי, שראה את עצמו כבורגני-גרמני ומת ב-1935 מברלין, משברון לב. או לגלות את גרהארד ריכטר, אמן גרמני בן-זמננו שיצר באמצעות שמן-על-בד אשליה אופטית מרהיבה שהיא גם אמירה מרתקת על מה שאפשר או אי-אפשר לראות.

בדרך הביתה, אחרי שיחה ארוכה ומלהיבה ברכבת עם סבסטיאן וחברתו על החורף הגרמני, דת ומדינה, שירות לקוחות ובכלל, הרגשתי לגמרי אחרת מהייאוש הזוחלני שיצרו החגים פלוס הקור פלוס האין-אינטרנט, והרגשתי פתאום שטוב לי - טוב לי לחיות באירופה, טוב לי במקום שאני נמצא בחיים, טוב לי להיות מי שאני. אז נכון, עדיין אין אינטרנט אמיתי וזה די מרגיז, אבל זה יתוקן בזמן סביר ובתמונה הכללית - הכל טוב.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/1/2009 10:10, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30, אקטואליה, אופטימי
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Pazit ב-7/1/2009 14:39

---

חורף קשה
לישראלים למודי-קיץ כמונו, החורף האירופי קשה מעצם היותו, וכבר בשנה הראשונה התלוננו ארוכות על שעות האור המועטות, הטמפרטורות הנמוכות, העננים שמסרבים לחשוף את השמש ושאר מרעין בישין. אבל השנה, כך נראה, כל הרמזים מעידים על חורף קשה באמת, כזה שגם באירופה קשה להישאר סקפטיים כלפיו. זה התחיל בסתיו שהגיע מוקדם מהרגיל ועצים שהצהיבו כשעוד היו אמורים להיות ארוכים; נמשך בבולמוס האכילה חסר הפשרות של חתולי העיר ובראשם טריסטן שלנו; והגיע לשיאו בשלג שעברנו כאן לפני מספר שבועות, אירוע נדיר למדי בחודש נובמבר (זארברוקן מקבל על פי רוב שלג אחד או שניים בשנה, וגם זה בפברואר). ולא סתם שהיה שלג מוקדם, הוא היה גם הכבד ביותר שחווינו מאז שהגענו לעיר, והחזיק מעמד הכי הרבה זמן (בערך שבוע). ואם זה לא מספיק, לפני יומיים שב השלג למעוננו - שלג שני לפני חג המולד, שזה ממש אירוע יוצא דופן. אז נכון שהפעם הוא היה קל והחזיק פחות מיום, אבל עדיין אין ספק שהחורף כבר מוציא את התותחים הכבדים, ועדיין לא עברנו אפילו שליש ממנו.

חשבתי לצטט כאן את שירה של דליה רביקוביץ', 'חורף קשה', אבל אחרי שקראתי אותי שוב החלטתי שזה אמנם שיר נפלא אבל מדכא להפליא, ושיש גבול. אז דמיינו שיר מדכא על חורף נכתב על מסך מחשב שמאחוריו חלון הפתוח לשמיים אפורים-לבנים, עם כמה עצים עירומים. יודעים מה? לא צריך לדמיין. בוקר טוב:





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/12/2008 11:35, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות, שחרור קיטור
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-22/12/2008 10:56

---

זו העונה, חבר
האירוניה חוגגת: אני ניגש לכתוב בבלוג וגלה שהנושא ה*חם* הוא 'דצמבר ואין עדיין גשם', ואילו דרך החלון אני רואה גשם מעורב בשלג יורד על הרחובות השטופים, כשמאחורי הבית יש עוד כמה שאריות מהשלג שלפני שבוע. כל מקום והעונות שלו.

הווטרינרית של טריסטן אומרת שכל החתולים בזארברוקן משמינים לאחרונה. היא טוענת שהם מרגישים שעומד להיות חורף קשה. מבחינתנו כבר חורף קשה, אבל רשמית החורף נכנס רק שלשום, ואתו גם אתר הבילוי העיקרי של זארברוקן (וגרמניה בכלל) בחודש הקרוב - שוק חג המולד. ולכן, חמושים בסבסטיאן ובחברתו שבדיוק עברו אל לב העיר ובמצלמה כדי לתעד את המאורע, יצאנו עטופים מכף רגל ועד ראש אל הכיכרות.





עצי חג-המולד הללו לא שייכים לשוק חג המולד עצמו אלא לאטרקציה מלהיבה בפני עצמה, אף היא מפירות העונה - אוהל ובו זירת החלקה על הקרח. בניגוד לרוסיה, פה האגמים לא קופאים, ולכן את הקרח להחלקה יש בכל זאת לייצר מלאכותית. משעשע גם לגלות שבאוהל ההחלקה יש חימום - שלא יקפאו חלילה הגולשים.





זה כבר השוק עצמו, או לפחות חלק ממנו, בכיכר שליד השלוס (הטירה/ארמון העירוני/ת). מתחת לבניין המואר ולעץ הענק והמקושט ציפה לנו מגוון עשיר של דוכנים, מקישוטי חג-המולד של ממש ועד מאכלים ממאכלים שונים, לא כולם קשורים במיוחד לאווירת החג ("כל דבר יכול להיות קשור לחג-המולד, אם רק מוסיפים לו קינמון," ציין סבסטיאן בהומור בעוברנו על פני דוכן שווארמה טורקית).
אבל האוכל המסורתי ביותר בחג המולד (וָיינאכטֶן בפי הגרמנים) הוא מה שהילדים ורופאי השיניים אוהבים במיוחד - ממתקים מכל הסוגים והמינים. לשיא הפופולריות זוכות הלֶבּקוּכֶן - עוגיות הג'ינג'ר המסורתיות, המיוצרים בכל הסוגים והצורות. ממתקים מסורתיים אחרים הם צימט-ואפֶלן (עוגיות שטוחות עם קינמון), כל מיני דברים ממרציפן וכמובן שוקו-קוס, שזה בעצם קרמבו, אבל טרי להפליא ומכל מיני סוגים ומינים, בהם ליקר ביצים, שוקולד לבן או וניל-דובדבן (והשם פירושו 'נשיקת שוקולד').

בתמונות, לפי הסדר: לבבות לבקוכן, כל מיני דברים עם מרציפן, וצימט-ואפֶלן טריים בסוף תהליך ההכנה.









ואם כל הממתקים האלה גרמו לכם לחשוב על המכשפה שפיתתה את הנזל וגרטל, לא טעיתם. הנה בית הממתקים שלה במלוא הדרו:







מה שכן, לא רק ממתקים מוכרים בשוק חג המולד. אנחנו, למשל, אכלנו רָייבֶּקוּכֶן, שזו פשוט לביבת תפוחי אדמה (מוגשת בתוספת רסק תפוחים) ושתינו גלוּ-וָיין (יין חם) עם פירות. ויש גם ערמונים חמים, קלמרי מטוגנים, פטריות חמות ברוטב שום וכיוצא בזה. פרט לאוכל, השוק עמוס קישוטי חג, ענפי דבקון (סבסבטיאן וסאן-צ'יר קנו אחד בשביל להתנשק תחתיו), צעצועים, נרות בכמויות עצומות, דוכני מתנות מהסוגים שמוצאים בכל יריד בעולם (כולל קטורת וקריסטלים למיניהם), זֵרים וכל מיני דברים משונים, למשל מתקני האכלה לציפורים בצורת ינשופים:





אחרי שעה של שיטוט מיצינו לבינתיים (וגם קפא לנו האף והשוק התחיל להתפזר) ולכן עברנו לביתו החמים של סבסטיאן, שהכין לנו מנה מסורתית לחג המולד, ומשם רכבנו הביתה על אופנינו באפס מעלות בערך, אבל מרוצים.

עכשיו נשאר רק לחשוב איך עוברים את שאר 89 הימים של החורף.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/12/2008 09:46, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-5/12/2008 22:10

---