אחרי השלג
השלג היה, השלג הלך, הותיר אחריו מדרכות רטובות (כמו אחרי גשם) ואיש שלג שמישהו בנה על הגדר בינינו לשכנים. ירון ואנדריאה מבטיחים שיהיה עוד שלג לפני שהחורף ייגמר, אז נחזיק אצבעות.

בין לבין נפגשנו אתמול עם אורן ונורה (הישראלי הנוסף בזארברוקן וחברתו מצפון גרמניה) בפאב-מסעדה בסגנון מקסיקני שאורשי (הפסנתרנית ההונגריה) הביאה אותנו אליו פעם. היה משהו מצחיק בכך שאנחנו שיחקנו את תפקיד המארחים בזארברוקן, אלו שיודעים איפה כדאי לשבת ואיך מגיעים לשם, ועוד המלצנו להם על מסעדה איטלקית ומסעדה סינית, ובאיזה קולנוע ומתי אפשר לראות סרטים בשפת המקור (ביום שלישי נראה את 'הילדים של מחר' במעין-סינמטק המקומי). השיחה התנהלה בבליל מילולי של עברית, אנגלית וגרמנית - נורה גרה בארץ שנתיים ויודעת לא מעט עברית, אורן עוד לא ממש למד מספיק גרמנית, ואנחנו מצאנו את עצמנו מדברים אנגלית מתובלת במלים גרמניות מדי פעם. אבל הקוקטיילים הנדיבים הפשירו את הקרח כמו מלח ששמים על המדרכות להפשיר שלג (כן, הדימויים שלי נעשו מוגבלים מאז שנחת פה הלבן הלבן).

את האווירה המקסיקנית (שנובעת כמובן גם מהעובדה שאני מתרגם את מקסיקו כבר חמישה חודשים) המשכנו גם היום, כשהכנו טורטיאס עם גואקמולה ובשר טחון מטוגן בבצל ופלפלי צ'ילי חריפים. היה נפלא. בכלל, הבישול שלנו חוצה גבולות בזמן האחרון, ונע ממרק עדשים כבד בסגנון אירופי, דרך עוף בסילאן (דבש תמרים) ותפוזים בסגנון ישראלי, ועד פיוז'ן משונה של רביולי גבינת עזים וזיתים ברוטב פטריות וחלב קוקוס תאילנדי (תאמינו או לא, זה יצא טעים). וכל זה, אגב, רק בשבוע האחרון. איזה מזל שבנינו לנו מטבח כדי שנוכל לא לצאת ממנו כל היום.

לחלק האמנותי בסוף השבוע דאג קונצרט שנערך בבית הספר למוזיקה, שם נהננו משירים בגרמנית, באיטלקית, בצרפתית ובאנגלית. קשה לומר שהיו בו תגליות גדולות, אבל איכשהו ראינו בקונצרט וסביבו בערך את כל מי שאנחנו מכירים בזארברוקן (פרט לאורן ונורה שראינו לפני שתי פסקאות), וזה בהחלט היה נחמד. לילי הציעה שנלך ביחד להחליק על הקרח, וניסתה לשכנע אותנו גם אחרי שאסנת ניסתה להבהיר לה בנחרצות שהחלקה על הקרח פירושה עבורה בעיקר סימנים כחולים על הישבן.

אה, כן, ובדרך הביתה ראינו את שאריות השלג האחרונות לפני שהן נעלמות לחלוטין. אין ספק שאני הולך להתגעגע. באמת לא ברור לי איך נעלם כל השלג שנח על העיר רק אתמול. אבל יש לי חשד, בהתחשב בכמויות המים שנשארו מאחוריו: דג גנב את פתיתי השלג שלי! וכשאני אתפוס אותו, אני אפרק לו את כל הסנפירים!שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2007 20:30, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הומור, אופטימי
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-29/1/2007 01:01

---

הלבן הלבן הזה - פוסט תמונות שלג
"שלג על עירי,
כל הלילה נח"

ובבוקר, כשקמנו, זה מה שראינו:




ומחלון המטבח:




אחרי התקף התלהבות מהיר, ואחרי שביררנו שבחוץ מעלה אחת מעל האפס (כלומר, חמים ונעים, אבל לא מבשר טובות מבחינת הישארות השלג על הקרקע) לבשתי את מעילי וגעטקסיי ויצאתי לסיור תמונות בעיר ובכפר. הדבר המעניין הוא שלאף אחד זה לא ממש מזיז שירד שלג. שוק האיכרים בכיכר הראשית, למשל, מתקיים כתמיד:





אני, בניגוד לאסנת, כבר ראיתי בחיי שלג יורד (שלוש פעמים: בחרמון, בוושינגטון בירת ארה"ב ובאגם טאהו בקליפורניה, שם נתקע הרכב המשפחתי בפקק שיצרה סופת שלגים) , ולבטח ראיתי שלג נח על הקרקע. אבל כל הפעמים האלו היו במסגרת טיול, וחוויית השלג היתה חלק מחוויית הטיול, במיוחד במקומות שלא ראיתי אותם מעולם לא-מושלגים. אבל לראות שלג המקום שבו אני גר מזה מספר חודשים, ולראות את הנופים שאני מכיר מיומיום משתנים למשהו שנראה כמו איזה אתר נופש אלפיני או מרחבי אלסקה במרוץ למיליון - זה כבר ממש משהו אחר.
קחו, למשל, את גשר ביסמארק, שאנחנו עוברים עליו בדרך לעיר:





ואת בניין האופרה והתיאטרון, בו עולה הערב הפקת "רומיאו ויוליה":





וכנראה שאנחנו לא היחידים שמתלהבים מהשלג, כי היה כבר מי שבנה איש שלג אמיתי:





זה כמובן לא יחזיק הרבה זמן - מדובר על שלג קל, שהרבה ממנו כבר נמס והפך לשלוליות - אבל בינתיים, חוויית אירופה מכה בנו בשיאה.

"שלג על עירי,
שלג על פני,
ובתוך הפרי כל געגועיי"
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/1/2007 13:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ליןן ב-1/2/2007 19:55

---

הסערה
הפעם הראשונה ששמעתי על הסערה שהתחוללה באירופה הוא כשידיד שלח אלי אי-מייל דרמטי תחת הכותרת "אתם בסדר??". רק אז, אחרי שעניתי שהכל בסדר, למה אתה שואל, בדקתי את אתרי החדשות והתעדכנתי. מה שמוזר הוא שאני לא סגור בחדר בלי שום קשר עם העולם, אלא יושב מול חלון ענק ומחובר די קבוע לשני אתרי מזג-אוויר כדי לדעת כמה קר צפוי להיות בחוץ. אז איך, תשאלו, פספסתי את הסערה הגדולה ביותר באירופה ב-15 השנה האחרונות? עניין של הרגל.
מאז שהגענו לכאן, ובגלל שאין לנו טלוויזיה (כלומר, אין לנו חיבור לכבלים או אנטנה אלא רק מסך להשמעת די וי די), אני מתעדכן במזג האוויר דרך תחזיות באינטרנט. אלו בדרך כלל מסתכמות באייקון קטן וחביב שיגיד אם יש גשם או שמש, וכמובן בטמפרטורות, שאני כל הזמן צופה בהם בחשש ומקווה שלא ירדו למקומות שהמעיל שלי לא רגיל אליהם. בשבוע האחרון, עם חזרתי מישראל, לא היתה שום סיבה לבהלה בשני האינדיקטורים האלה: הטמפרטורות החזויות היו חמימות ממש (10 מעלות!) ותיאור מזג האוויר היה בסך הכל 'גשם', לא דבר חדש ומיוחד בעירנו. מה שלא ראיתי (מכוחו של אותו הרגל) הוא את פרמטר 'מהירות הרוח' בתחזיות האלו, שבאמת היה גבוה בהרבה מהרגיל. וכמובן, בתחזיות-האינטרנט אין אף חזאי חמור סבר שמדבר על "חזית קרה", "מערכת רבת-עוצמה" ושאר מרעין בישין, ושולח את צופיו להכין את ביתם ועצמם לחורף. אז באמת לא חשבתי שצפוי שום דבר מיוחד.
יפה, תאמרו, אז החמצת את התחזית, אבל איך פספסת את הסערה עצמה? אז ראשית, יש לציין שהסערה פספסה אותנו. לפי שובל-הנזק שהותירה ולאור דיווחים של חברים מברלין אין ספק שהסופה עברה מצפון לנו, ואנו חשנו רק בספיחיה הדרומיים. וספיחים אלו, מה לעשות, לא היו הרבה יותר מסערת-חורף ישראלית טיפוסית, עם קצת רוח וגשם; בזארברוקן השלווה לא היו ברקים, לא נשמע אפילו רעם אחד, ורובם הגדול של ענפי העצים נותרו מחוברים לגזע. זו היתה סערה אולי ביחס למזג-האוויר ששרר כאן רוב החורף - מעונן/מעורפל עם גשם מדי פעם) אבל ממש לא משהו לדווח עליו עבור מי שעבר את עונת ההוריקנים של 1985 בפלורידה ואת חורף 1991-2 בישראל. מצפון, אני מניח, הכל היה אחרת, ואולי האירופים לא כל-כך רגילים לסופות של גשם (נראה לי שסופות בעוצמה כזו מורידות כאן בדרך כלל שלג). במלים אחרות, אולי החורף הפחות-קר מהרגיל (אני מסרב לקרוא לו חם) אשם גם בסיפור הזה.
מה שכן, כבר מעכשיו אנחנו מתכוננים לאירוע מזג-האוויר הבא, שאמור להתחיל ביום שלישי עם שלג קל ולהגיע לשיאו ביום שישי, בשלג אמיתי ובטמפרטורה של מינוס שבע מעלות. ייתכן, כמובן, שכל זה לא יקרה, אבל אם כן - הבלוג ילבש לבן. אני מבטיח.

---

תהיות בשוליים:
1. איך זה שדיסקים צרובים, גנובים, מורדים מהאינטרנט ולא חוקיים הרבה יותר קל להשמיע בדי וי די מאשר דיסקים חוקיים לגמרי שבמקרה נקנו בארה"ב?
2. איך זה שהפוסט הקודם, שהמשיך לדוש בשאלת 'מיהו משורר' ו'מהו כתב-עת לשירה' דווקא לא גרר הרבה תגובות?
3. איך זה שמישהו בכלל מעלה על דעתו להריץ את דליה איציק לנשיאות?

עדכון:
אתרי מזג-האוויר שנמכו את התחזית שלהם ועכשיו מדברים על snow showers. אלוהים יודע מה זה, אבל שלג אמיתי כנראה לא נראה. זאת בניגוד ל ישראלים אחרים מעבר לים שהקדימו אותנו במרוץ ללבן הלבן הזה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/1/2007 10:34, ושייך לקטגוריות עונות השנה, בשבילנו זו אירופה אירופה
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-23/1/2007 10:19

---

הגיחה
היום כבר לא יכולנו יותר. מאז חג המולד לא חל שינוי במזג האוויר. הוא נותר, בפרפרזה על האמרה הידועה, "עננים וקור ושלג אין". הטמפרטורה לא עלתה מעל האפס כל השבוע, והנוף בחוץ היה כמו להסתכל אל תוך כוס חלב - לבן ומעורפל מאופק עד אופק. באתרי מזג=האוויר השונים יש שמות שונים למצב הזה, מ-Mist ועד Freezing fog, אבל לי היתה רק מילה אחת טובה לתאר אותו - איחס. ובעוד אתם, או לפחות הירושלמים שבכם, קיבלו קצת מ"הלבן הלבן הזה", אצלנו גם זה לא נראה באופק.

אבל לא היתה ברירה. אחרי שדחינו מיום ליום את ההליכה לסופר לקניות, וחיסלנו בינתיים כמעט את כל מה שהיה בפריזר, היינו היום חייבים לצאת. חוצמזה, שלושה ימים היינו תקועים בבית, רק אנחנו והחיידקים, והגיע הזמן להתאוורר. אז מה אם מינוס שלוש מעלות בחוץ. התלבשנו חם, אספנו את כל הפחים, הבקבוקים למחזור והשקיות למצרכים, ויצאנו. וברגע שיצאנו ידענו שטוב עשינו. אמנם הקור צרב כל פיסה מהגוף שלא היתה מכוסה (בעיקר את האפים המסכנים), אבל ההליכה עשתה לנו טוב. ואז, כשעמדנו לעקוף את הפינה לרחוב של הסופר, התפתח הדיאלוג הבא:

אני: תגידי, גם את רואה דברים לבנים קטנים שנופלים מהשמיים?
אסנת: כן, נדמה לי.
אני: אני חושב שזה שלג.

ואכן, מתוך הלבנבנות-אפרוריות המשונה, בקצב איטי ביותר, התערבלו באוויר פתיתים קטנטנים של שלג . זה היה מה שקוראים לו כאן snow flurry, שאפשר אולי לתרגם לעברית כ'טפטוף שלג' או 'אבקת שלג' או 'שלג קל ביותר'. זה גם הספיק להיגמר עוד לפני שהגענו לסופר. אבל זה היה שלג, וזה הספיק כדי לשבור את הבצורת העגמומית בה היינו שרויים עד אז. שלא לדבר על כך שכשיצאנו מהסופר, החל החלב אט-אט להתבהר, ועד שחזרנו הביתה כבר שבו אלינו השמש והשמיים הכחולים.

(אסנת , אגב, טוענת שהמיני-שלג הזה ממש לא מספק מבחינת החסך שלה - היא מעולם לא ראתה שלג - ואני נוטה להסכים אתה)



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/12/2006 01:33, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, אופטימי
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קרואלה דה קוויר ב-30/12/2006 23:02

---