חם לכם?
המראה מחוץ לחלון הקדמי, ברגע זה:







והשלג ממשיך לרדת:





אנשים יוצאים עם אתים לפנות:





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/11/2008 10:18, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות
25 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק_ ב-23/11/2008 21:13

---

משוט בגרמניה (עוד תמונות)
שלוש פעמים בימים האחרונים נכנסתי לישראבלוג, רשמתי את הסיסמה, ישבתי מול דף הבלוג הריק ולא הצלחתי לכתוב פוסט.
נראה שהמלים מורדות בי; אני משתמש בהן כל-כך הרבה, לכל-כך הרבה מטרות, ועכשיו הן לא רוצות להיאמר. כל מיני רעיונות לפוסטים צפים לי בראש - מהמשך סדרת מאמרי הבחירות, דרך טקסטים על מוסיקה קלאסית ומוסיקה קלה, ועד נאום חוצב להבות בדבר הפוביה שאנשים מסוימים מפתחים כלפי אירופה. אבל יש בלוק. וכשהמלים מורדות, צריך לשבור את השביתה עם תמונות.




כנסייה רומאנסקית בקלן, חבויה בין בתים פרטיים, לא רחוק מהריין.




מגדל הטלוויזיה של שטוטגרט.




בתים מימי הביניים באסלינגן שעל נהר הנקאר.




הקתדרלה של אסלינגן, שם ביצעה אסנת את הרקוויאם הגרמני של בראהמס - הסיבה לביקורנו באסלינגן.




הכנסייה מבפנים, כמה דקות לפני תחילת הקונצרט.


בתקווה שהמלים ימצאו חזרם את דרכן לשולחן המשא ומתן ויגיעו לאיזשהו הסדר עד הפוסט הבא.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/11/2008 23:57, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-19/11/2008 16:19

---

לימבורגר
הבטחתי בפוסט הקודם חוויות ותמונות מהטיול להולנד, אבל קיום ההבטחה נתקל בשלוש בעיות. השלישית תסופר בהמשך, אבל שתי הראשונות הן קוצר הזמן (אירוע רודף אירוע אצלנו) והעובדה שלא היינו בכלל בהולנד (וגם על כך בהמשך).

הקונסטלציה שעמדה מאחורי הטיול קצת מורכבת, אבל לסיכומו של עניין, מצאנו את עצמנו עם זוג חברים מהארץ, רכב שכור וקצת יותר מ-26 שעות במחוז הדרומי ביותר של המדינה המכונה בפי הישראלים 'הולנד'. הטיול החל (לאחר פקקים, איחורים וכל מיני מרעין בישין) בעיר הדרומית מאסטריכט, ולהלן אלף המלים שלי עליה:





יש במאסטריכט קתדרלה יפה (לעיל הצל שלה) וכיכר שוק נחמדה, אבל היא ממש לא היתה גולת הכותרת של הטיול. התמונה צולמה מתוך דיינר פסאודו-אמריקאי שבו עצרנו לאכול, אחרי שנשנשנו על הרינג חמצמץ, הזלנו ריר על ופלים בלגיים והסתובבנו בטיילת היפה לאורך הנהר מאס.

אחרי סיבוב נוסף של פקקים (בטעות הגענו למדינה בדיוק בזמן החופשה בבתי הספר) הגענו בשלום לכפר הקטן סוואלמן, ליד העיירה רורמונט, שם לנו בחווה עם מחלבה ובד-אנד-ברקפסט לתיירים. בגלל שאחרנו ביותר משעתיים קידם את פנינו זאטוט עם אנגלית מינימלית והוביל אותנו לצימר מקסים, שהיה בו הכל פרט למיטות זוגיות (נושא כאוב בצימרים באירופה). חצי שעה אחר כך פגשה אותנו גם בעלת הבית, ואז גילינו שהמחמצים המקומיים על השולחן נועדו לשימושנו (הסתערנו עליהם בארוחת הבוקר, למחרת). בהמלצתה הלכנו לסעוד את לבנו במסעדה העממית במרכז הכפר.
היתה זו החלטה מוצלחת במיוחד. המלצרית והשפית (שתי אחיות, וגם האימא והאבא הסתובבו באזור) לא רק באו לקראתנו מבחינת תכנון המנות (א' טבעוני, מה שדרש אלתורים נרחבים ומגוון רעיונות שלא נמצאים בתפריט) אלא גם נראו להוטות לפטפט - באנגלית או בגרמנית - ולספר סיפורים מפה עד להודעה חדשה. יחד עם האוכל (המצוין, אגב) קיבלנו גם הסבר מפורט על האזור, כולל הבהרה חריפה ש'לימבורג זה לא הולנד'. כן, מסתבר שהשם העברי של המדינה בטעות יסודו: 'הולנד' זה בסך הכל שמו של המחוז העיקרי, שם נמצאת אמסטרדם, ואילו למדינה כולה קוראים Netherlands. האבחנה הזו חשובה במיוחד במחוז לימבורג, שמטפח מאוד את עצמאותו ואת השפה המקומית (שה'הולנדים' בכלל רואים בה ניב של גרמנית). 'אנחנו לא הולנדים,' הבהירה המארחת, שפעם חלמה לעבור לגור באמסטרדם אבל היום מרוצה מאוד מהכפר הקטן ומהעסק המשפחתי. קינחנו בפנקייקים נפלאים, ורק אחרי שהלכנו (בסביבות 23:30) גילינו שכעיקרון המסעדה נסגרת בתשע....
[כל כך הרבה מלים, אבל לא צילמנו, כי שכחנו את המצלמה בצימר]

למחרת קמנו לארוחת בוקר מושקעת (בעלת הצימר פינקה את א' ביוגורט סויה + מיזלי + חלב סויה + פירות) ולאחריה יצאנו לטיול רגלי באזור. הנופים הכפריים וחיות המשק של הולנד (סליחה, לימבורג) השרו עלינו שלווה ועליצות, ותועדו בקפידה בדיגליטיס:









עם היציאה מהכפר פינו שטחי החקלאות את מקומם ליער מקסים, מלא עלי שלכת - ממש כמו אצלנו בזארברוקן, רק שטוח וללא עליות וירידות. כמובן שמצאנו את עצמנו על הרצפה....








(היה די נחמד לטייל עם עוד אנשים, ככה שסוף סוף יש לנו תמונות של שנינו יחד בנוף...)

ומה טבעי למצוא ביער קסום? כמובן, פטריות מהאגדות!





את הטיול השלמנו בטירה (פרטית כנראה) שנפרשה פתאום לצד הדרך ופיתתה אותנו בדשאים ירוקים, בתעלת הגנה מהאגדות ובאור מרהיב:





אחרי הטיול נפרדנו מידידינו (שמיהרו לשכיפהול) ובילינו עוד קצת בעיירה רורמונט, 'העיר הגדולה' של סוואלמן (אבל שם לא צילמנו), ואחר-כך שעות ארוכות ברכבות בדרך הביתה. בבית סידרנו את התמונות והמתנו בשקיקה לאלה שצילמו חברינו במצלמה שלהם; אלא שהסתבר שזו אבדה אי-שם בדרך לאמסטרדם, ולכן נאלץ הפוסט הזה להסתפק רק בתמונות 'שלנו' (וזו גם הסיבה השלישית). מה שכן, אני חייב לציין שהבלוג פשוט לא מצליח להתגבר על שטף האירועים של הזמן האחרון, ובעוד אני מדווח על טיול הסוף שבוע, כבר צברנו חוויות מגוונות עוד מאז, ומי יודע מתי אלה יתועדו ויופצו לעולם הרחב. נו שויין.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/10/2008 09:38, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, אסנת, תמונות, עונות השנה
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של גנצו ב-30/10/2008 05:49

---

אל, אל ישראל (חלק ב') + הכנה לעתיד
התיקו בלטביה והעובדה שלא היינו יומיים בבית (הסברים בהמשך) עיכבו קצת את חלק ב' של סיפור הכדורגל הגדול, אבל אם יש חלק א', חייב להיות חלק ב', לא? אז הנה.

לפני הכל, פרט קטן שנשמט מחלק א' היה המפגש המרגש עם שחקני הנבחרת, שהגיעו באוטובוס בלתי מסומן לשער יחסית-מאובטח, כך שקלטנו שהם שם קצת מאוחר מדי, ובעוד אבי דילג קדימה בניסיון להגיע אל החבר'ה, אנדי (עם המצלמה) היסס ולא הגיע בזמן להצטלם עם אף אחד. מצד שני, אבי ניהל שיחה קצרה עם יו"ר ההתאחדות (או כפי שהוא מכונה 'לוזון', ויש אומרים שמהמילה 'לוזר'), שבמהלכה שאל היו"ר אם 'לכולם יש כרטיסים', הבטיח ש'נכניס להם שלוש חתיכות' והציע לאבי להצטלם איתו (הצעה שזכתה לסירוב מנומס).
משם - בקפיצה מהירה, נשוב אל הטריבונה, שם ישבנו והמתנו למשחק, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום, ולאט-לאט קפאנו יותר ויותר. בשעה וחצי עד המשחק קפצנו, חילצנו עצמות, צפינו בישראלים מתאמנים, היכרנו את כל הרפרטואר של ארבעת בעלי-המבטא, שמענו מוסיקה גרועה בווליום חזק מדי, פגשנו את 'יוסי בנאווין', 'בן זאאר', 'משה אוואווין' ועוד פנינים מפיו של הכרוז הלוכסמבורגי, ראינו את היציעים מתמלאים מאוד-מאוד לאט, עמדנו בהמנון (ואני קלטתי שזו הפעם הראשונה שאני שומע את ההמנון מאז שאני גר בגרמניה, ואז אסנת תיקנה אותי שזו השנייה, בגלל ששמעתי אותו בקונצרט לרגל יום העצמאות ה-60 של ישראל) והבשלנו (אם אפשר להבשיל בקור כזה) לשריקת הפתיחה.

לא עברה דקה מהפתיחה (באמת לא עברה דקה) וכבר קפצנו באוויר: כדור ישראלי הגיע לרחבה, מישהו עשה משהו לא ברור (זה היה בשער הרחוק מאתנו, וכשאתה באצטדיון אין פרשנים שיסבירו מה בדיוק קרה) ופתאום היה פנדל לטובת ישראל, ומיד אחת אפס. כל הקור התפוגג מעצמותינו, קפצנו ודילגנו, היציע פרץ בשירה אדירה וכיו"ב. עד שרבע שעה אח"כ הלוכסמבורגים השוו בכדור חופשי, ולכולנו הדהדו מילותיו האלמותיות של יורם ארבל, 'ככה לא בונים חומה'.
שאר המחצית הראשונה היתה דיכאון אחד גדול. אפילו אסנת לא התקשתה לראות את ההבדל בין הכדורגל המלהיב שראינו בטלוויזיה לבין המאורע המשמים שנפרש לפנינו. אני שמעתי מאוזן שמאל את בני הדודים של אסנת יורדים על הנבחרת בעברית ומימין את אחד משותפינו לטריבונה מעביר ביקורת נוקבת בגרמנית. למזלנו, במחצית השנייה הישראלים אמנם לא שיחקו הרבה יותר טוב, אבל לפחות הבקיעו שני שערים (כלומר: שתי הזדמנויות לקפוץ ולהתגבר על הקור) וניצחו; החבר'ה היו כל-כך נבוכים מהמשחק הגרוע שאפילו לא באו להודות לקהל והסתפקו בנפנוף שלום מרחוק.

אחרי המשחק נסנו כל עוד נפשנו בנו למכונית המחוממת, והפשרנו באיטיות. גם הנסיעה התנהלה לאט, וזאת מכיוון שכל הדרך היינו בתוך ערפל כבד, שלא איפשר לנו לראות כלום (אנד איי דו מין כלום) בחוץ - חוויה קשה לכולם ובעיקר לנהג, שעד שהגיע הביתה כבר לא נשארו לו ממש עיניים. אבל מה לא עושים בשביל הנבחרת.

מה שכן, בכך לא תמו מסעותינו לחו"ל (חוץ-לגרמניה), ואת היומיים האחרונים בילינו בהולנד; אבל זה סיפור אחר, פוסט אחר ותמונות אחרות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/10/2008 11:30, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, סטיות אישיות, בשבילנו זו אירופה אירופה
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-21/10/2008 10:57

---