אירופה אירופה
קצת באיחור (אבל לא נורא) - פוסט סיכום לאליפות אירופה 2008.

על גרמניה
לפני לא הרבה זמן, גרמניה היתה הנבחרת שמשחקת אנטי, המכונה המשומנת שמתגוננת 80% מהמשחק, מוסרת מסירות מדויקות, ותמיד מנצחת 1-0 משער מאוחר בבעיטת עונשין או ממצב נייח. זה כבר ממש לא נכון: בכל הטורניר היה רק משחק אחד שאיכשהו מתאים לתיאור הזה (הניצחון על אוסטריה מטיל של באלאק) ובשאר הזמן גרמניה תקפה, כבשה, ספגה, התבלבלה, יצאה קדימה, חזרה אחורה ובאופן כללי שיחקה כדורגל התקפי שהפך אותה לאחת הנבחרות המעניינות ביותר בטורניר. לא פלא שלאסנת, שצופה בכדורגל בערך רק מאז גביע העולם האחרון, היה קל להפוך לאוהדת מושבעת של הקבוצה המקומית. אני הייתי קצת יותר מסויג, אבל גם בגמר אפשר היה לראות (בהבלחות) שהגרמנים משחקים פתוח, אופטימי ובקיצור - לגמרי אחרת. (אגב, מי שהתחפשה לגרמניה בשנים האחרונות היא איטליה, שכבשה בטורניר שלושה שערים, כולם ממצבים נייחים, והשתמשה בשיטה דומה לזכות בגביע העולם ב-2006).

על ספרד
את האליפות הזו התחלנו לראות מאוחר, במשחקים האחרונים של שלב הבתים. בשלב הזה, שני המשחקים שוחקו במקביל, ורק המעניין ביניהם שודר; וכך, כשספרד שיחקה, ראינו את הרוסים טוחנים את שבדיה. ואז, ברבע הגמר, הספרדים שותקו לגמרי בידי ההגנה האיטלקית; ובמחצית הראשונה של החצי הם היו מבולבלים כמעט כמו הרוסים. יוצא שראינו את ספרד בשיאה רק משחק וחצי - החצי השני של החצי, והגמר. מה נאמר - נשארנו עם טעם של עוד.

על הכדורגל
בכל כתבת וויינט על האליפות תמצא מישהו שטוען בתוקף שכדורגל הוא משחק סופר-משעמם. ובאמת, כל עוד יש נבחרות כמו איטליה בסביבה, זה בהחלט עלול להיות כך. אישית, הייתי שמח לשינויים שיאיצו את המשחק וידחפו להכרעה - למשל שלפני ההארכה יוציא כל מאמן שחקן אחד, וההארכה תשוחק בעשרה מול עשרה. במצב כזה נוטים להיות שערים רבים יותר. אבל גם ככה, האליפות הזו הוכיחה שכמו שהוא, כדורגל יכול להיות סופר-מעניין, דרמטי ומה לא - דווקא בגלל העובדה שהוא מוכרע בהפרשים קטנים יחסית, ושתיאורטית אפשר תמיד לשוב מפיגור (בטורקית זה נשמע יותר טוב).

על האוהדים
קראתי כאן שבגרמניה צפו בחלק מהמשחקים יותר נשים מגברים. זה משהו מדהים בעיני, בהתחשב בחד-מיניות המוחלטת של הצפייה בכדורגל (ובענפי ספורט אחרים) בישראל וגם בארה"ב. אין לי מושג איך הגרמנים עשו את זה; זה לא יכול להיות רק בגלל שבאלאק חתיך.

---

ובינתיים בחיי היומיום:

* חברת הכבלים שוב עשתה לי התקף לב הבוקר עם ארבע וחצי שעות בלי אינטרנט.
* למדתי מה אפשר לעשות עם בלנדר (בלנדר בלנדר)
* ראינו את הפרקים האחרונים בעונה הרביעית של האוס ועוד לא לגמרי התאוששנו. מי שראה, מוזמן לנהל דיון מלא ספוילרים בתגובות.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/7/2008 00:31, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, בשבילנו זו אירופה אירופה, המחשב ואני, טלוויזיה וקולנוע, דברים שמצאתי ביוטיוב
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-4/7/2008 14:43

---

יום המנוחה
יום ראשון בבוקר. אנחנו מתכננים כבר בעשר וחצי לצאת מהבית לטיול אופניים. לשם כך יצאתי עכשיו החוצה, לקנות באגט טרי.
השלווה ברחובות ביום א' בבוקר מדהימה. הרחוב הדי-ראשי ליד ביתנו ריק כמעט ממכוניות, והציפורים נשמעות חזק יותר מתמיד. היא מזכירה לי - מיד - את תל אביב בשבת בבוקר, זו שכל מי שגר בעיר מכיר, ומי שלא, מפסיד. שלוות השבת של תל אביב זכורה לי כאחת החוויות המקסימות של העיר.
יש נקודה קבועה בדיונים על דתיים למיניהם על חוקי שמירת השבת, כשהם מסבירים שחוק השבת הוא חוק סוציאלי, שנועד לאפשר לנו יום אחד בשבוע שבו נחים מהכל, נרגעים, נכנסים לאותה שלווה. הם מפחידים אותנו, שברגע שתתאפשר פתיחת בתי-עסק מסוגים מסוימים בשבתות, השלווה הזו תתנדף ותתאדה לפתע.ולפעמים, כשהייתי מבין כמה מקומות כן פתוחים בת"א בשבת, למרות המעבר על החוק והקנסות, תהיתי האם הם צודקים, והאם יותר חופש פירושו לוותר על השלווה.
והנה אנחנו שוב כאן. זארברוקן היא לא תל אביב: העיר קטנה יותר והרבה פחות קוסמופוליטית. אין כאן חוקים נגד פתיחת בתי עסק פרטיים ביום א' (מוסדות המדינה ומסגרות הלימוד פתוחות חמישה ימים, ב'-ו'), ולמרות זאת, כמעט הכל סגור. אם נגמר החלב ביום א' בבוקר, צריך לחכות עד יום שני. והשלווה מדהימה.
מצד שני, יש תחבורה ציבורית ביום א', מה שמאפשר גם למי שאין לו רכב - מסיבות כספיות או אקולוגיות - לנצל את יום המנוחה לטיולים ולביקורים. תדירות האוטובוסים והרכבות כמובן מצומצמת יותר (כי יש פחות ביקוש), אבל היום למשל אנחנו מתכננים לנסוע ברכבת לתחילת הטיול שלנו ומשם להמשיך באופניים. בישראל זה הרבה פחות אפשרי.
נראה שגם בלי חוק, סוף השבוע מתארגן כזמן של שלווה ופנאי. אנשים רוצים לנוח, לא לעבוד כל הזמן. וכך, מה שפועל הם השירותים הקשורים לפעילות-פנאי: תחבורה ציבורית, גינות-הבירה לאורך הנהר, מסעדות במקומות תיירותיים ומרכזיים, וכמובן - המאפיות, שפתוחות ביום א' בבוקר, כי אין שום סיבה להסתפק ביום המנוחה בלחם מאתמול.
הבדל נוסף, אגב, קשור ללוח השנה: הנוצרים סופרים את היום מחצות עד חצות ולא משקיעה עד שקיעה, ולכן יום לפני יום המנוחה - בשבת אחה"צ - מקומות רבים פתוחים כרגיל (פרט לחנויות קטנות, שנסגרות שעה-שעתיים מוקדם מהרגיל); ומצד שני, אין דבר כזה 'מוצאי שבת' - רק מסעדות ומקומות בילוי נפתחים ביום א' בערב, ואילו לסופרמרקטים ולחנויות צריך לחכות עד יום ב'.
אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שבלי חוק, ובלי קנסות וחרמות, הקהילה יוצרת לעצמה את השלווה של יום המנוחה, ומאפשרת לכל אחד לבלות אותו כראות עיניו. אין מה לפחד.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/6/2008 10:04, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., בשבילנו זו אירופה אירופה, אופטימי
22 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-2/7/2008 09:38

---

חמה בעמקים (פוסט תמונות)
אחרי סדרה ארוכה של ימי א' שבהם לא הצלחנו לנצל את הקיץ מכל מיני סיבות שונות ומגוונות (כגון חזרות של אסנת, הזמנות לאירועים או סתם גשם), הסתמן סוף סוף יום א' מתאים לטיול. בתחזית השתמשו אמנם במילה schwuel, שפירושה 'חם ולח', אבל כמה כבר נורא יכול להיות בגרמניה בקיץ? לא התייאשנו, לקחנו את עצמנו, אופנינו וכריכינו ויצאנו לקרוע את העמק.
איזה עמק? נו טוב, לא קשה למצוא בסביבה עמקים. אבל אחרי שחרשנו את עמק הזאאר לשני הכיוונים, קצת השתעממנו, ולכן ניצלנו את העובדה שעל הרכבת הקלה המקומית (זאארבאן) אפשר לקחת אופניים בקלות וללא תוספת תשלום, ואת המדריך לטיולי אופניים באזור, שקיבלנו בדואר חינם אחרי שהזמנו באינטרנט, והחלטנו לנסוע עד סארגמינס שבצרפת ולעלות משם בעמק הנהר בליס (Blies), לאורך גבול צרפת גרמניה.
ההתחלה היתה קשה (כמו כל ההתחלות). 28 מעלות בצל זה אולי מזג אוויר מקובל בישראל, אבל אנחנו כבר לא רגילים אליו (במיוחד כשבתחנת הזארבאן אין צל). סארגמינס, מסתבר, היא גם קצת עיר, ולכן נאלצנו לרכב קצת בתוך העיר לפני שהתחיל הנוף. אבל כשהוא התחיל, הוא לא רצה להפסיק.



לא, אלה לא האופניים של אסנת, אלא סוג של פסל סביבתי...

הפתעה הבאה חיכתה לנו אחרי עוד כמה כפרים קטנים, ואחרי שחצינו חזרה את הגבול מצרפת לגרמניה, אבל לפניה (כדי לבנות מתח) נרשמו כמה עליות מרשימות(הקשה מביניהן היתה במעלה פראונברג, הר הנשים) וירידות מלהיבות (יו-הו!). אז, בדיוק ביציאה מכפר קטן, ראינו כמה זוגות אופניים חונים לצד הדרך, ואת בעלי האופניים (גרמנים מבוגרים חביבים) עומדים מתחת לעץ וקוטפים דובדבנים (העצים שנמצאים מחוץ לתחום הכפר לא שייכים רשמית לאף אחד). אחרי שהתפטמנו באדום המתוק, אחד מהם הציע לצלם אותנו:



כן, הנקודות האדומות הן דובדבנים

ניצלנו את ההזדמנות לפיקניק ספונטני (לא בדיוק. הכנו סנדביצ'ים ושמיכה מראש) כדי לאזור כוחות להמשך הדרך. החלטנו לדווש עד בליסברוק (16 ק"מ בסך הכל) כדי שיישאר לנו כוח לדרך חזרה; השביל כמובן ממשיך עוד מאות קילומטרים ברחבי גרמניה. בבליסברוק, חצינו את הגשר שהעניק את שמו לעיירה, ותפסנו הצצה מרהיבה לנהר הבליס שלאורכו רכבנו כל הדרך.




בנקודת אמצע הדרך עשינו הפסקה גדולה. אחרי הכל, לרכוב בשמש, בחום ובעליות זה דורש לא מעט אנרגיה. הספסל היחיד שמצאנו היה בשמש, אבל למזלנו היא התחבאה בדיוק מאחורי ענן (לא מקרה נפוץ בקיץ ישראלי למשל) ואפשרה לנו לנשנש עוד כריכים ופירות ולרדת על בקבוק הפינו נואר מאלזאס שהבאנו איתנו בדיוק למטרה זו. אחרי מנוחה ארוכה ופנטזיות על נדל"ן באזור אמרנו שלום לבליסברוק ויצאנו לדרך... ואז בדיוק קרה משהו שהקיץ הישראלי לא מכיר בקיומו: עננים שחורים הסתירו את השמש ועל השביל החל מטפטף גשם קל. כמו בהזמנה - משהו לקרר את הגוף המתאמץ.
הגשם לא נמשך זמן רב, ותוך דקות החלו גם העננים להיעלם. בשלב זה דיוושנו באיטיות רצופת-עצירות, הן בגלל העייפות והן בגלל שבקבוק פינו נואר לא הולך ברגל (וגם באופניים הוא לא כזה יציב). בזכות הנסיעה האיטית גילינו משהו שפספסנו בדרך לשם. שימו לב:



שולחן הפיקניק הזה, הוא בצרפת או בגרמניה?

החניות הרבות איפשרו גם לדָגטֶלֶת שלי להשתולל, אבל יש בזה גם יתרונות: בזכות המצלמה הזמינה הצלחתי לתפוס בדיוק את השמש יוצאת ומאירה את חלקת גן-עדן הזו:




המשך הטיול כלל הפסקות מרובות, חזרה על עקבותי פעם אחת כדי למצוא משקפי שמש שנפלו, עוד עץ דובדבנים, כמה עזים שאסור להאכיל, גילוי פארק מים בסארגמינס ומרוץ נגד הזמן בתחנת הרכבת כשהתברר שהמכונה לא מקבלת שטרות. אה, כמובן, וההזדמנות הראשונה שלי בגרמניה לעשות משהו שהייתי עושה הרבה בארץ: מקלחת קרה.

---

 ובינתיים באליפות אירופה:
* הרוסים הפכו רשמית לנבחרת האהודה עלינו כשלימדו את ההולנדים פרק בהילכות כדורגל הולנדי. ארשאבין לשלטון.
* 120 דקות של משחק מתסכל-עד-אימה (משהו כמו לראות את הבריון השכונתי מרביץ לילד הזריז כשהמורים לא מסתכלים) הסתיימו לפחות בסוכריה של שמחה לאיד: לראות את האיטלקים מפסידים במשחק של עצמם. קנאברו יכול להגיד שלוש פעמים שקשה להפסיד בפנדלים, אבל את הסימפטיה שלי הוא לא יקבל.
* למזלנו, הקלנו על התסכול בצלי בקר נפלא שאלתרנו לארוחת הערב.
* בניצחונות של הגרמנים, הרוסים והטורקים היו צפירות בחוץ עד אמצע הלילה. אתמול כלום. כנראה שאין הרבה ספרדים בזארברוקן.



                 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/6/2008 09:09, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, אסנת, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-25/6/2008 11:47

---

רשימת קריאה (מקושרת)
איכשהו הצטברו כמה דברים שכדאי לקרוא, עם קו מקשר דק. כך דורה כותבת על היוזמה העסקית החדשה שגילו ב'דה מרקר' (צריך לקרוא עד הסוף כדי להאמין); אליענה כותבת תגובה שנונה למאמר מטופש עד מאוד של יאיר דקל, שהחליט משום מה שנשים שמנות מזיעות יותר ושזו הזדמנות מצוינת להשתלח בהן. זוועה.
בהזדמנות זו יש לציין שאותו מאמר לוקה גם בהטעיה מטופשת במיוחד, מהסוג שכבר התרעתי עליה כאן - זה שישראל במקום ה-50 מתוך 200 מדינות העולם בנתוני ההשמנה זה מיקום מצוין, כי מדינות המערב, שבהן רמת החיים גבוהה והתחיל מגמת השמנה, הן בסה"כ 30-40 מדינות, ואילו במדינות המתפחות ובמדינות העולם השלישי אין ממש בעיה כזו (להיפך).
בגרמניה, אגב, מצאו פתרון לא רע לבעיית השמנת היתר: כולם, אבל כולם, מתעסקים בפעילות גופנית, פלוס מינוס כל הזמן. השבילים מלאים הולכי רגל, סקטים, ג'וגרים וכמובן - רוכבי אופניים. בישראל, לעומת זאת, ממשיכים להקשות על רוכבי האופניים, ועכשיו מנסים לחייב אותם לא רק לחבוש קסדה אלא גם ללבוש אפוד בכל פעם שהם יוצאים לדיווש קל. אפוד כזה, אגב, עשוי להיות ציוד סביר בקיץ האירופי הקריר, אבל בישראל הוא הופך כל רוכב פוטנציאלי למלכודת זיעה (כדי שלמר דקת תהיה סיבה לקטר עליו).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/5/2008 00:53, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, רשימת קריאה
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-31/5/2008 09:41

---