דו-מי-סול (וגם סי)
אחרי יותר מעשר שנים שאנחנו יחד, אסנת הצליחה היום סוף סוף להגשים את אחד החלומות הגדולים ביותר שלה - להושיב אותי מול פסנתר ולתת לי שיעור בסיסי במוזיקה. למעשה, על הבסיס המתמטי של המוזיקה כבר דיברנו בעבר, וכבר אז תפסתי את הדברים באופן תיאורטי, אבל איכשהו רק אתמול בערב (והיום בצהריים) השתחרר לי משהו בראש, והבנתי איך מתקשרים המבנים המתמטיים והחוקים המשונים שאסנת הסבירה לי עליהם עם הרגש והתחושה שאני חש בהם כשאני שומע מוזיקה. איך בתוך המגבלות של הסולם, הדומיננטה והסובדומיננטה מסתתרות אינספור אפשרויות לשחק עם מנגינות ועם צלילים, ואיך המשחק הזה נעשה בפועל בכמה יצירות וכמה שירים שאני מכיר.
מעולם לא ניגנתי על שום כלי, בין השאר בגלל שהקואורדינציה שלי אף פעם לא הייתה מושלמת, וזה יצר מכשול שלם שגרם לי להחליט שאני גם לא מוזיקלי. אסנת טוענת שזה שטויות. והאמת שאני מתחיל להאמין לה... אחרי שלמדתי ממנה על סולמות וספטאקורדים וכל מיני דברים משעשעים כאלה, כל מה שאני רוצה הוא לשבת ליד הפסנתר ולהמציא מנגינות (האמת שגם כילד אהבתי לשבת ליד הפסנתר ולהמציא מנגינות, אבל אז הן היו צורמות ואיומות כי לא הבנתי כלום).
בקיצור - נפתח משהו בצ'קרת המוזיקה. וזה משמח אותי.
(וזאת כשבזמן האחרון קצת יותר יבש בתחום הכתיבה. אולי תחום אחד בא במקום האחר?)




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/12/2009 18:28, ושייך לקטגוריות אסנת, סטיות אישיות, אופטימי
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-16/12/2009 14:40

---

משהו קטן ומשעשע
(שהיה יכול להתאים גם לבלוג השפה 'דגש קל').

היום, בתוך העבודה המשמימה של תרגום האינדקס למדריך יוון, נתקלתי במשהו משעשע. אי-שם באזור האות S, בתוך ים של שמות יווניים המתועתקים לאנגלית במגוון צורות מזעזעות, הופיעה באנגלית השורה הבאה:

התרגום לעברית יהיה 'קיאקי ים, ראו קיאקים' - אבל זו לא הנקודה - מה שיפה הוא ביטוי שנשמע כמו חזרה זהה, אבל יש לו משמעות. קצת כמו מייג'ור מייג'ור מייג'ור מייג'ור (דמות מהספר 'מלכוד 22') או מדיניות ההפרדה הגזעית במכבסות של דרום אפריקה ('לבנים לבנים לבנים לבנים, לבנים שחורים לבנים שחורים'). ואני מניח שיש עוד כאלה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/12/2009 00:39, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, דגש קל שבקלים
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Crocodil Gena ב-23/12/2009 23:34

---

בתוך הראש (על אוטונומיה, מינימום מקומי וחלומות)
למה באמת אנחנו זקוקים לאנשים אחרים?
לאנשים עם כישורים חברתיים טובים עד מושלמים, השאלה הזו פשוט לא רלוונטית. אנשים אחרים נמצאים שם, מעניינים יותר או פחות, והם משמשים למגוון מטרות, בהן העברת זמן, יצירת קשרים, קידום בעבודה או סתם השגת מטרות חשובות. אבל למי שמתקשים להתנהל בתוך העולם החברתי, כל אינטארקציה היא עבודה קשה, וכל מפגש הוא סכנה למבוכה ולפגיעה. ומאחר שמפגשים רבים נועדו בסך הכל כדי 'לשמור על קשר', כלומר לאפשר עוד מפגשים, הרי שלפעמים יש תחושה שלכל הקומפלקס הזה של חיים חברתיים אין תכלית.

זה נכון במיוחד כשיש עולם פנימי עשיר. אם יש לי הרבה דמויות מעניינות בתוך הראש (ויש לי), הבחירה לנטוש אותן על מנת להתלבש, להתארגן, לנסח את המחשבות דרך הפילטר של השפה, להתמודד עם צורות חשיבה שונות, עם קונבנציות חברתיות, עם נימוסים, עם הצורך לשמור על התנהגות 'מקובלת בחברה' - הבחירה הזו אינה מובנת מאליה. ככל שהקושי הכרוך בלמידת הקודים החברתיים גדול יותר, כך התגמולים הכרוכים בהם נראים קטנים יותר. ברמה מסוימת של קושי, הפתרון האוטונומי - לחיות בתוך בועה של עצמך ולנהל רק את האינטראקציות ההכרחיות - הופך למינימום מקומי, כמו גומה במשחק גולות: לכל כיוון שלא תנסה ללכת, מצבך יהיה קשה יותר, וכוח חזק יפעל להחזיר אותך למקום.

בתור ילדים יש לנו הרבה זמן, ומי שיש לו הרבה דמיון מפתח עולמות שלמים. 'להתבגר זה כמו להתעורר מחלום', שמעתי פעם במחזה. אבל מה אם עולם החלום אמיתי יותר מעולם המציאות? איך מבתקים את קורי השינה של האוטונומיה, והאם צריך בכלל?




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/12/2009 23:09, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, מעברים 10-20-30
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ראובן ב-25/12/2009 01:14

---

מהי מטרתה של המציאות?

הציטוט לעיל, של המשורר וההוגה הפורה אנונימוס, הוא הגרסה הראשונה לציטוט בסגנון זה שזכיתי להכיר. זה היה אי שם בימים שבגרוש היה חור, יצורים קטנים ופרוותיים מאלפא סנטאורי היו באמת יצורים קטנים ופרוותיים מאלפא סנטאורי וקהילת האינטרנט בישראל היתה יכולה להצטופף בתוך סניף 'פיצה האט' בינוני (ואכן עשתה כן לפחות פעם אחת). זה לא מפתיחע, לאור העובדה שהייתי אז מוקף חנוני מד"ב שהיו מזהים מיד את המחווה בציטוט לעיל (וכנראה היו גם באותו סניף של פיצה האט).
מאז שמעתי את המשפט בגרסאות שונות, כאשר את המלים 'מדע בדיוני' מחליפים סמים, אמסטרדם, אמנות קונספטואלית, טלוויזיה, ריאליטי טי. וי. (משעשע) או מגוון וריאציות אחרות על אותם נושאים. הוא משעשע כי הוא (על כל צורותיו) מהווה היפוך לדעה המקובלת, המסווגת את מי שעוסקים במדע בדיוני/אמנות/כל מיני דברים כאלה כמי שבורחים מהמציאות. עם זאת, מאחר שההגדרה של 'מציאות' היא בערך 'כל מה שקיים' ('כל מה שנמצא'), הביקורת בעצם מכוונת להציג את הגישות הללו כבריחה מהמציאות הנורמלית והנורמטיבית. זהו למעשה צעד חזק בלחץ החברתי לנרמול האנושות: אם דברים מסוימים מוגדרים כבריחה ולא כבחירה, הם מאבדים מהלגיטימיות שלהם, והופכים למשהו שצריך 'לרפא' או 'להתבגר' ממנו.
המשפט ההפוך חושף את השקר, את הסימטריה בין הבחירות. באותה מידה שניתן לטעון שדברים מסוימים הם בריחה מהמציאות, כך לרבים המציאות היומיומית היא דרך נוחה לא להתמודד עם דברים מסוימים שמפחידים אותם. נשאלת השאלה, האם למציאות יש גם עוד פונקציות? האם למי שבוחרים בדרכי שוליים יש שימוש כלשהו למציאות הנורמטיבית, או שמא היא פשוט עול שיש להתמודד אתו?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/11/2009 09:41, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, הומור, סטיות אישיות
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/12/2009 15:40

---