הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס
ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!
כינוי: רונן א. קידר
גיל: 52
חיפוש טקסט בקטעים:
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
|
|
1
|
2
|
3
|
4
|
5
|
6
|
7
|
8
|
9
|
10
|
11
|
12
|
13
|
14
|
15
|
16
|
17
|
18
|
19
|
20
|
21
|
22
|
23
|
24
|
25
|
26
|
27
|
28
|
29
|
30
|
31
|
|
הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ± « ישראלים בחו"ל » ±
ארכיון:
|
5/2013
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בקטגוריה זו בבלוגים אחרים, לחצו כאן.
הרשימה
אחרי שחשפתי בפניכם כמה משירי שנות ה-80 האהובים עלי, זאת באמת לא בעיה לחשוף עוד אובססיה אישי שאני סובל ממנה - רשימות. חיבה לרשימות, מצעדים ודירוגים אינסופיים היא תכונה ידועה של חנונים ושל בני מזל מאזניים, ומאחר שזמן רב הייתי (ויש האומרים עודני) חלק משתי הקבוצות הללו, היא מתבטאת אצלי בעוצמה רבה במיוחד. אחת התוצאות המוצלחות ביותר של האובססיה הזאת היא רשימת '100 הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים', אותה ערכתי, מדורגת ומוערת, לפני כמה שנים טובות, ומאז עדכנתי מספר פעמים. ועכשיו, אחרי פוסט נוסטלגי ונהדר של יאיר רווה על שנת 1982 (לטענתו שנת הקולנוע הטובה ביותר בכל הזמנים), ובמיוחד אחרי התגובות שם (שמהן הסתבר לי שיש הסובלים אפילו יותר ממני מאובססיית רשימות קשה) ואזכור אגבי של הרשימה באחת התגובות לבלוג זה, הגיע הזמן להציג את הרשימה לשיפוטכם. (נא ללחוץ על המלים 'לקטע המלא' כדי להגיע לרשימה).
לקטע המלא...שמור בטל
נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/6/2007 21:13 , ושייך לקטגוריות טלוויזיה וקולנוע, סטיות אישיות
הוספת תגובה
הצגת תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-5/7/2007 13:12
שלושה מאכלים
אזהרה: נא לקרוא אחרי הארוחה!
1. שפארגל צייט אחד הדברים הברורים שמאפיינים אזור או ארץ הוא מסורות הבישול הייחודיות, מה שבספרי בישול אוהבים לקרוא לו 'המטבח המקומי'. ומאחר שאני ואסנת אוהבים מאוד לטרוח במטבח, האמנתי שדי מהר יתבטא המעבר שלנו לאירופה בשינוי במסורות המטבח ובהסתגלות למטבח המקומי. אלא שדי מהר התברר לנו שהמטבח הגרמני (אם יש דבר כזה) לא ישתלב בקלות רבה מדי במטבח שלנו. אנדריאה, שאירחה אותנו בימים הראשונים, אמנם יצאה מגדרה בניסיון להכין לנו מעדנים מקומיים, אבל הרעיון הקולינרי המבריק היחיד שחילצנו מהם היה להוסיף תפוחי עץ לכרוב הכבוש (אחד המאכלים הפופולריים ביותר כאן). פרט לכך, המאכל המובהק ביותר שאיתרנו במטבח הגרמני הוא נקניקיה בלחמניה - או יותר נכון, נקניקיה עצומת-ממדים וסביבה לחמניה קטנטונת כדי שאפשר יהיה להחזיק אותה יותר בקלות. למרות זאת, ניסינו להשתלב בסגנון המקומי, והכנו די בתחילת שהותנו כאן צלי חזיר בכרוב כבוש ותפוחי אדמה. הוא אמנם יצא מוצלח, אבל לא שונה בהרבה מהצלי-עם-כרוב-כבוש שמכינים במשפחה של אסנת. אולי בגלל זה, ואולי סתם מתוך הרגל, מצאנו את עצמנו מאז מכינים סושי יפני, חומוס ישראלי, אנצ'ילאדאס מקסיקניים, מוקפץ סיני, מנה בחלב קוקוס בסגנון תאילנדי, עוף טנדורי הודי והמון פסטה בסגנון ים תיכוני - אבל שום דבר שאפשר לקרוא לו ממש מטבח גרמני או מקומי. ואז, לפני בערך חודשיים, משהו השתנה. כבר כמה פעמים סיפרו לנו שעמק הזאר נחשב לבירת האספרגוס של אירופה, אבל תמיד זאת לא היתה העונה. ופתאום, משום מקום, הופיעו בשווקים ובסופר אספרגוסים לבנים, ענקיים וגרמניים כיאות. התאכזבנו לגלות שמחירם עדיין גבוה למדי, אבל בכל זאת קנינו מיד - שנסרב למעדן המקומי? - ותוך יומיים קלטנו שאין לנו מושג מה עושים איתו. שהרי אנחנו רגילים לאספרגוס מקופסא, שמנשנשים סתם ככה או מוסיפים לסלט, ולא לירק גדול וקשה שתפקידו בכוח אינו ברור. לאחר מספר ימים במקרר החלטנו לעשות ניסוי עם החבר'ה, ושילבנו אותם במוקפץ סיני ולאחר מכן בחביתה התוצאוץ, לצערנו, לא היו מרשימות, ואכזבה נוספת החלה להסתמן באופק. ההצלה הגיעה (כמו בסדרת טלוויזיה מופרכת) מהכיוון הכי לא-צפוי: עלוני הפרסומת של הסופר, שמדי פעם מוסיפים אליהם גם תוכן כדי שיהיה מה לקרוא בין ים המוצרים המוזלים. יום אחד, בעודי משוטט בקניות, נחה עיני על אחד מאותם עלונים, ומיד ראיתי שהוא מוקדש לעונת האספרגוס, מה שנקרא כאן Spargel Zeit. מיד דפדפתי, ולשמחתי גיליתי מספר מתכונים. ננעלתי על הבסיסי מכולם, בלי שמנת, סלמון ותוספות, והכנתי את האספרגוס לפיו. נו, מה? יצא מושלם. והנה הטיפ: את האספרגוס קולפים וחותכים כשני סנטימטר מהקצה התחתון. אז מטגנים קלות בשמן, מוסיפים שתי כפיות דבש, מלח גס ו*מעט* מים ומאיידים (דהיינו, מבשלים עם מעט מים ושמן) כרבע שעה, תוך שדואגים שתמיד יש מים (ורצוי גם להפוך את האספרגוסים בשלב מסוים). יוצא מושלם, ומצדיק ללא ספק את ההשקעה והמחיר.
2. ברווז עיתונאי אחרי שהכנו משהו גרמני (ומקומי), האתגר הבא היה להיכנס לבישול צרפתי. וגם כאן היתה יד המזל בעניין. זה התחיל כשערכנו קניות בסופרמרקט בצרפת (מקום ענק, בסגנון מגה וטיב טעם ביחד, שנוסעים אליו כשיש אוטו לעשות קניות לחודשיים) והתפתינו לנסות נתחי חזה ברווז, או בצרפתית Aiguillette de canard. כמו האספרגוס, גם הברווז שכב זמן מה בפריזר (טוב, האספרגוס שכב במקרר. קטנוניות) מאחר שלא היה לנו מושג מה לעשות אתו. מחקרים באינטרנט העלו בעיקר מתכונים מסובכים או מבלבלים, וכשכמעט נסגרנו על מתכון סיני מהאינטרנט התערב שוב הגורל: כשהוצאנו את הקופסא מהפריזר גילינו פתאום שיש עליה מתכון, או כמו שאומרים בעברית 'הצעת הגשה'. הטוויסט (תמיד יש טוויסט) היה שהמתכון על הברווז היה בשתי שפות - צרפתית והולנדית (או פלמית). במלים אחרות, *לא בגרמנית*. אבל בעיית שפה קלה לא תניא אותנו ממטרתנו, ובעזרת תוכנת בבילון היעילה הגענו די מהר לפיענוח הטקסט הקצר, ועקבנו אחר ההוראות. התוצאה הפתיעה גם אותנו. אומרים שהמטבח הצרפתי מתבסס על כימיה, ואם כן, כנראה שזו היתה ההתנסות הראשונה שלנו בבישול צרפתי. מה שמדהים הוא שהמתכון עצמו די פשוט: מטגנים בצל קצוץ דק עד שהוא מזהיב ומסירים מהאש. במקביל חותכים שלוש עגבניות ומקלפים תפוז אחד וחצי לימון. את העגבניות, קליפות התפוז וקליפות הלימון (חתוכות לרצועות דקות ככל האפשר) מוסיפים לבערך כוס מרק עוף, מביאים לרתיחה ומבשלים רבע שעה. על המחבת ששימש לבצל מטגנים את רצועות חזה הברווז עד שהן 'נסגרות' (בערך דקה מכל צד), מוסיפים את הבצל ואת הרוטב שנוצר ממרק העוף וכו', מבשלים עוד דקה בערך... ומגישים (עם אורז). פשוט אך גאוני.
3. האדום האדום ציון דרך חשוב: לראשונה הצלחנו למצוא בגרמניה אבטיח אמיתי, אדום, עסיסי ומתוק כמו בארץ. פחות דבר אחד להתגעגע.שמור בטל
נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/6/2007 00:35 , ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30, סטיות אישיות
הוספת תגובה
הצגת תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-22/6/2007 16:59
פיצול באינסוף
תכננתי להעלות הערב פוסט נוסף בענייני שירה, כתבי עת וכל הסיפור הזה, אבל אל"ף, אני חושש שרוב הקוראים הקבועים של הבלוג לא מתעניינים במיוחד בנושא הזה (יש זמנים שגם אני לא מתעניין בו יותר מדי) ובי"ת, איך אני יכול להעלות פוסט על ניהיליזם, פוטמורניזם ומיני 'איזמים' אחרים כשלי מקשרת אלי בפוסט מקסים על חיבוקים, חיזוקים ובכלל, וגורמת לי לשנייה תועה לחשוב שאולי במקום להטיח זה בזה עוגות בוץ מתוקות אפשר לזמן את צ'יקי, אמיר ועודד כרמלי לאיזה Group Hug חמים ונטול 'איזמים' לחלוטין. שהרי בסופו של דבר, השירה עצמה היא כזו פריפריה שהמאבק על מה נכון ולא נכון בתוכה נראה לפעמים כוויכוח הרי גורל על עיצוב הפנים ב'טיטאניק'. מצד שני, מה לטאצ'י-פילי הזה ולדברים הגדולים באמת, והאם באמת אפשר להתמסר לאחוות משוררים כשדברים גדולים כמו "הכיבוש", "המצב" ואפילו "משמעות המציאות עצמה" עומדים על הפרק.
רגעים מעין אלה מחדדים את פיצול האישיות של הבלוג הזה, שהוא לפעמים בלוג אישי לתמונות מטיולים ולהגיגים קלי משקל על גרמניה , באפי וקליפים מהאייטיז, ולפעמים בלוג חצי-מקצועי שמנסה לנהל דיון רציני בנושאים כמו שפה, אמנות, זהות וביקורת. מצד שני, תמיד הייתי מפוצל ללא הכר על תחומים שונים ועמדות שונות, כך שאני מניח שאוכל להתמודד גם עם זה.שמור בטל
נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/6/2007 01:16 , ושייך לקטגוריות סטיות אישיות
הוספת תגובה
הצגת תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-17/6/2007 14:02
קרסוליות עליך שמשון
לאחר שהערת אגב על קרסולית הקו בפוסט הקודם נתקבלה בתגובות נלהבות, החלטתי לחפור ולראות האם עדיין נותר בנבכי המחשב משהו מהעיסוק הישן שלי בה ובחברותיה. ואכן, אי שם באיזה פולדר מאובק שלא נוקה מאז שאהוד ברק היה ראש ממשלה, דחוס בתוך קובץ ARJ (מי משתמש היום בקבצים כאלה?) מצאתי - לא פחות ולא יותר - את הטקסט המתאר את מחקר הקרסוליות, כפי שפורסם ביולי 1995 בגיליון השני מתוך שניים של כתב-עת קצר ימים לנונסנס ולשטויות, שהוצאנו אז. הנה הטקסט, במספר קיצורים מתחייבים, אך ללא כל שינוי, עדכון ושפצור:
הקרסוליות - יצורים מיוחדים במינם ("הנונסלט, בשליגזין הוליסטי", כרך א', גיליון 2, יולי 1995; הגה: ר. א. שרדינגר; איסוף ועריכה: סנורקה)
הקרסולית היא יצור מיוחד במינו. במהותה היא תופעת הפרעה או רעש אך ברוחה יצור טוב לב במיוחד. קיימים סוגים רבים של קרסוליות בשלל גוונים, צבעים ,רעשים ומימדים... הקרסוליות הן יצורים פרזיטיים הלוקחים להם קורבנות אנושיים,יצוריים או טכנולוגיים וגורמים להפרעות ורעשים שונים ומגוונים המטרידים את הסביבה הקרובה. אולם, לאחרונה התבררר כי אין רוע במחשבות הקרסולית האומללה. הקרסולית התמימה מנסה לעזור, לקרב ולישמור על מצבו הנפשי-פיזי של הפילוסוף ללא כל מודעות מינימלית לחומרת תוצאות מעשיה. כך למשל קרסולית הקו, המנתקת את השיחה מדי פעם מתוך ניסיונות כירסום הקו כדי לקרב בין האנשים/יצורים בשני קצותיו.כך גם קרסוליות הבית, המנסות ללוות את הפילוסוף בביתו, וקרסוליות החוץ, המנסות לגרום לו להרגיש בבית שהוא בחוץ. קרסוליות הגוף, לעומת זאת, הרחיקו לכת והגיעו לחיים סימביוטיים עם האדם/יצור הנושא אותן.
א. קרסוליות הקו [Karsulea Linea] (קרסוליות הנמצאות בקווי טלפון למיניהם)
קרסולית זו היא הראשונה והנפוצה מכולן. היא מציקה לכל דברן ממוצע, ולכל קשר בין דברנים כאלו. משום כך, זוהי גם הקרסולית הנחקרת מכולן. תאוריות רבות הועלו בחיפוש באפלה אחרי מניעיה, כאשר המשמעותית מכולן היתה תאורית החיזור. תאוריה זו גרסה כי הקרסולית ובן זוגה, קרסול הקו, מחזרים אחד אחרי השניה וההפך, מה שגורם לרעשים וצפצופים רבים בקו, וריבוי מיוחד של קולות משונים עם הצלחת החיזור. כמו כן גורסת תאוריה זו כי התנתקות הטלפון היא תוצאה של כרסום היסטרי של הקו הנובע מבדידות או התלהבות יתר. עם זאת, נתגלתה התאוריה כלא-מספקת ולא-מתאימה-מדי עם התגלות הפסיכולוגיה של הקרסולית (ראה פסקה קודמת). ניתן, בסופו של דבר, לומר כי הקרסולית מאמינה שהיא מקרבת בין צידי הטלפון. אמנם לפעמים היא מקצרת את הקו... אך הכל נעשה בתום לב.
קרסולית הרי הסלאמי [Karsulea Salamata] הרי הסלאמי הופיעו לראשונה בתכנית "זהו-זה" האגדית, אשר הדגימה את תפקידה של התקשורת במלחמת המפרץ במערכון על המלחמה בהרי הסלאמי, מלחמה רבת פגזים ורעשים (בקושי היה אפשר לשמוע את דיווחי הכתבים...). קרסולית הרי הסלאמי, בהשאלה, היא קרסולית הגורמת להופעת רעשים בלתי סבירים של פיצוצים וכאלו כרקע לדיבור, כך שהשומע בטוח כי הקו מופגז באופן היסטרי מאש תותחים ומרגמות.
הקרסולית התוכית [Karsulea Parota] קרסולית זו הינה קרסולית קו בסיסית המבוססת על חיקוי השיחה או שיחות אחרות בקול מעצבן המפריע לשיחה האמיתית והמבורכת המנסה (נואשות) להתקיים (לרוב ללא הצלחה).
ב. קרסוליות הבית (קרסוליות השוכנות בשוכני, חלקי ומכשירי הבית)
קרסולית החדר [Karsulea Kammera] זן נפוץ ביותר בחדריהם של פילוסופים. גורם לתופעות כאוטיות להחריד הנוטות לעלות על תדר העצבים של אנשים נורמאליים. בין השאר מוחלפת רצפת החדר בפסיפס פרקטלי המורכב מכל חומר אפשרי. יש לציין כי זן זה מוגדר כ-Mostly Harmless ולמעשה חי בסימביוזה מלאה עם הדייר.
קרסולית גנבית [Karsulea Diebeta] קרסולית זו שואבת חפצים שונים השייכים ל"קרבנותיה". ה"קרסולית הגנבית המעלימה" מעלימה אותם, ואילו ה"קרסולית הגנבית המחזירית" מחזירה את החפצים שלקחה אחותה למקום אחר לגמרי במרקם הזמן-חלל.
קרסולית האחים [Karulea Hermana] זהו הגורם הפנימי להתנהגותם של אחים קטנים ולהפיכתם למפלצות איומות. Believe me, I’ve tryed. זן זה אלים במיוחד ומחדד את הקשר בין הקרסוליות לנושא הרעש.
ג. קרסוליות הגוף (קרסוליות השוכנות באברי גוף האדם)
קרסולית המוחות (השכל) [Karsulea Cabeza] קרסולית זו לוקחת כפרזיט את המוח האנושי. תוצאותיה של פעילות הקרסולית כוללות בד"כ הפרעות בחשיבה, כאבי ראש, מצבי פטיש והעדר קוהרנטיות במעשיו ומחשבותיו של הנשאי. ברצוני לנצל במה זו ולהזהיר כי קרסולית זו מתרבה במהירות רבה, ומועברת בקלות אבסורדית בין אנשים, ולכן התופעות שהיא יוצרת נחשבות ל"מחלה מדבקת מאוד" !!!!!
קורסולית[Korsulea] קרסולית השוכנת בגוף האדם, וגורמת לתנועות אקראיות ובלתי רצויות ("טיקים") בגופם של אנשים. הקרסולית מתעוררת בתנאים שבהם הטמפרטורות יורדות לרמות מסוכנות, או, אצל אנשים מסוימים, בטמפרטורות ירודות פחות. לפעמים מגיבה הקרסולית הנ"ל לאנשים או שמות מיוחדים. דרכי ההעברה שלה כוללות רוח, גשם, קוביות קרח, דובונים (וגם דובוניות וחרמוניות), נהרות, ועוד.
ד. קרסוליות החוץ (קרסוליות שמוצאים מחוץ לבית או בדברים שיוצאים החוצה)
קרסולית היער [Karsulea Waldeta] קרסולית זו... נוטה להתחבא באזורים פראיים יחסית ולהשמיע מתוכם קולות משונים במהלך הלילה. קולות אלו אינם רק משונים, הם גם שונים. גם הקרסולית עצמה היא שונה, מכיוון שאינה פרזיטית, ונוהגת ללקט ביער אוכל ואנרגייה, אותם היא מעבירה בדרכים לא דרכים לחברותיה הקרסוליות.
קרסולית השולמית [Karsulea Shulamitus] נתגלתה בשל סמיכות ההקשר בין המטוס האיראני של שולה (אלוני) לבין גילוי קרסולית הקו, יחד עם התנהגותה המוזרה של אותה שולמית בחודשים שלאחר מכן. מסתבר, שהנ"לית פיתחה זן מיוחד במינו של קרסולית, הגורמת לפליטות פה קצובות ומסוכנות ברגעים קריטיים. מאז נראה כי הקרסולית התפשטה לכל רחבי הממשלה והכנסת.
קרסולית המכתבים [Karsulea Posta] זן זה מגיע בשתי צורות עיקריות : הראשונה שוכנת בבתי דואר, אחראית ל"קבוע הרעש" של מערכת זו - אובדן מכתבים והגעתם לכתובות בלתי מזוהות ומשונות. הצורה השניה, המשעשעת יותר גורמת לכותבי המכתבים לחזור באופן בלתי פוסק ובאורח אקראי למדי על סימני פיסוק מסויימים (לרוב "!" או "...") בצורה המפריעה לחלוטין לכתיבת המכתב, ויותר מכך, לקריאתו. שמור בטל
נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/6/2007 23:26 , ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות
הוספת תגובה
הצגת תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ב-26/6/2007 15:51
הדף הקודם הדף הבא דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28
|