אינדקס החרדות השלם - חלק ב'
6. רופאי שיניים
דוגמאות: ד"ר גונתר וחבר מרעיו.
מאפיינים: הימנעות מוחלטת מחברתם כל עוד אפשר.
מחשבות אופייניות: מי יכול לחשוב על כסא העינויים הזה?
גורמים מחזקי חרדה: מחסור בכסף (ע"ע)
חרדות קרובות: רופאים בכלל.

אם יש מקצוע שהחרדה הולכת אתו יד ביד ושן בעין, הרי אלה רופאי השיניים: לא רק שיש להם זכות מלאה לחטט לך בפה, לתת זריקות ולהכאיב, הם גם לוקחים על זה כסף, והרבה. יש לציין שהדבר כנראה נכון גם לרופאים, אבל בארץ, את החשבונות של הרופאים לא רואים (כי קופת חולים משלמת). אז נכון, עם הזמן זה פחות כואב ויש כל מיני טכניקות חדשות, אבל עצם הסיטואציה (על הגב, זווית קשה, פה פתוח, זרקור) נראית דומה כל-כך לעינויים בסרטים, עד שקשה מאוד להתנתק מההקשר.

7. קומבינות
דוגמאות: שקרים לבנים למיניהם, זיופי קורות חיים, 'תרשום שזה היה ככה', עסקאות באינטרנט, תשלומים בלי קבלות וכו'.
מאפיינים: פחד מובהק מעסקאות בשטח.
מחשבות אופייניות: אבל איך אני אוכיח שאני בסדר?
תסריט הסיוט: כל סרט של גאי ריצ'י.
גורמים מגבירי חרדה: ערסים, עסקאות שקשורות בכסף, מחסור באישור בכתב לדברים.
חרדות קרובות: כסף (ע"ע), החוק (ע"ע)

"זו קומבינה מקומבנת," אמרו באיזו תוכנית פורים לילית הזויה בימים שעוד שוטטתי בתל אביב בחיפוש אחר חניה, וזה די מסכם את דעתי על כל דבר שנראה קל מדי. הפחד מקומבינות אמיתיות די מוצדק, כי בענייני כסף, סודיות ושקרים אני לא טוב במיוחד, אבל כשהוא מתפשט לעסקאות חוקיות לגמרי, רק קלות מדי (לקנות דברים באינטרנט וכד') זה כבר די מטריד. איכשהו תמיד מתגנבת המחשבה על כמה קל אפשר היה לזייף את כל הסימנים המרגיעים. ואם אתה לא עוסק בקמבון, תמיד יש מישהו שיעשה את זה עליך.

8. כמה חרדות משניות לצורך העניין
לתפוס רכבת/מטוס: כעיקרון, יש לי הרבה ניסיון בתכנון נסיעות וטיולים, בניווט ובהתמצאות. אבל כשצריך להגיע בזמן לרכבת או למטוס (או לרכבת למטוס), במיוחד מוקדם בבוקר, אני תמיד ב-טוח שלא אתעורר (ולכן מכוון שני שעונים וקם חמש דקות לפניהם טבעית), ב-טוח שהכל ייקח הרב יותר זמן משתוכנן (ולכן מתכנן טווחי ביטחון אבסורדיים שמביאים אותנו להמתנות ארוכות בתחנות רכבת קפואות), ב-טוח שלא נספיק בזמן לרכבת הבאה (ולכן קם מהכיסא חמש דקות לפני שהרכבת עוצרת) וכן הלאה.

סיטואציות חברתיות לא מוכרות: גם זו חרדה מופרכת, שכן מזה שנים רבות אני דווקא די מוצלח במסיבות ולא מתקשה להכיר אנשים חדשים, להתעניין בהם ולעניין אותם. אבל הצורך לעשות זאת בשפה זרה שבה עדיין קשה לי לספר בדיחות, להגיש תזה פילוסופית מסודרת או להיכנס לשיחה שאני לא חלק ממנה, החזיר מתהומות הנשייה את החרדה החברתית של החנון מהתיכון, וגרם לכך שתקופה ארוכה העדפתי להישאר בבית ולא לצאת לאירועים ולהכיר אנשים (אבל עכשיו הכל טוב יותר מהבחינה הזו).

שיפוצניקים/בעלי מקצוע: איתן הבהיר את זה טוב ממני בתגובות לפוסט הקודם.

9. חוסר אונים
דוגמאות: על כיסא אצל רופא השיניים (ע"ע), בלי מפתח מחוץ לבית (ראו 'איבוד'), וכן הלאה.
מאפיינים: הרעד הזה, שכמתברר מצד אחד שאין יותר מה לעשות, עשית כל מה שיכולת - ומצד שני, שהעניין עדיין לא סודר, ותלוי במישהו אחר/במזל/במעבר הזמן.
מחשבות אופייניות: חיטוט חוזר ונשנה בכל פרטי המקרה כדי למצוא משהו שאפשר עוד לעשות.
חרדות קרובות: בערך כולן.

זו סוג של חרדת-על, המקושרת כמעט לכל הסעיפים הקודמים, אבל מגיעה לה התייחסות עצמאית, ולו בגלל שהיא בעצם הגורם הישיר לתופעות החרדה. כשהכל כבר בוצע, כשהשיחה המפחידה מאחורינו, כשחישבנו כבר מאיפה מגרדים איזה שקל ומה עושים - אז באה התחושה שעדיין לא הכל הוסדר, ואין 'סוף הסרט' אלא רק ציפייה לאחר-כך, ומערבבת את הבטן כך שאי אפשר סתם להירגע ולראות טלוויזיה. חרדת-חוסר-האונים הכללית הזו נתפסת אז לכל דבר שהוא (הכי קל: קליקים מהמחשב) ושוב מציפה.

10. ילדים (משלי)
את החרדה הזו שמרתי לסוף, משתי סיבות - ראשית, כי היא אולי זו שהכי פחות באה לידי ביטוי ביומיום, ושנית, כי היא סוג של מטא-חרדה: ילדים הרי מתפקדים כסוג של מגאפון לחרדות, מגבירים עד מאוד חרדות קיימות ומייצרים חדשות. אחרי הכל, מדובר בעוד אחריות עצומה, ואחריות נושאת בכנפיה את הכישלון ואת חרדת הכישלון. אפשר לומר, בעיוות של דברי רוזוולט, שהחרדה הגדולה ביותר היא החרדה מהחרדה עצמה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/12/2008 10:39, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, סטיות אישיות
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-12/12/2008 16:55

---

אינדקס החרדות השלם, חלק א'
על חרדה כתבתי כבר בבלוג הזה, אבל זה היה מזמן וחלק ניכר מהקוראים התחלפו. אני חושב שיש משהו חזק באבחנה שהגעתי אליה באותו פוסט (נא להקליק על הלינק), בהבנה שחרדה היא בסך הכל תגובת fight-or-flight טבעית כאשר לא נותר ממה לברוח או במה להילחם. מה שכן, לחרדות שלי יש נטייה להידבק לגורמים מסוימים וליצור איתם סימביוזה מושלמת, ולא דווקא מדובר בגורמי הפוביה המקובלים (גבהים, מקומות פתוחים, עכבישים וכו'). אז במסגרת הנטייה המאזניימית לקטלג, לדרג, למצעד ולסדר בארון, ומתוך הבנה מפוכחת שאחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם החרדה היא לפרוט אותה לפרטים ולזהות את המגוחך שבה, להלן, בבכורה עולמית ובסדר לא מחייב, אינדקס החרדות השלם של רונן א. קידר:

1. מערכות בירוקרטיות גדולות
דוגמאות אופייניות: חברות ביטוח רפואי, ממשלת ישראל, חברות סלולר, צה"ל וכד'.
מאפיינים: חוסר רצון עז לנהל כל דיאלוג ישיר או עקיף עם המערכות הנ"ל; דחיית האינטרקציה איתן עד לרגע האחרון האפשרי (ואחריו); התעקשות לקרוא עד הסוף כל פיסת דואר/מייל/פקס מהמערכות הללו כדי להבין מה הן רוצות ממני.
מחשבות אופייניות: "לא משנה כמה פעמים אני אגיד להם, בסוף הם ימצאו דרך לסדר אותי". "המכתב ששלחתי הלך לאיבוד אצל הפקיד".
גורמים מגבירי חרדה: לעשות את כל זה בגרמנית.
חרדות קרובות: כסף (ע"ע), החוק (ע"ע)

אני מניח שלרוב האנשים קשה עם מערכות בירוקרטיות גדולות (מב"ג), שאיכשהו תמיד מצליחות לסבך את הדברים הכי פשוטים. כמה שלא תגיד לעצמך שהמב"ג מורכבת מאנשים כמוני וכמוך שרק רוצים לחזור הביתה בשלום, תמיד יהיה קול קטן עם פרצוף של עכברוש שילחש לך שאתה אבוד במערכת, ינפנף באגרוף ויצעק 'קפקא צדק'.

2. כסף
דוגמאות אופייניות: שקל, דולר, אירו, אגרות חוב, תוכניות חיסכון
מאפיינים: תחושת כאב שמפלחת את החזה בכל פעם שמוציאים סכום לא מתוכנן. חששות כבדים לפני כל בדיקת יתרה. בדיקה קפדנית של כל שורה בתדפיס הבנק כדי לראות ששום דבר לא נעלם סתם. מעקב שעה-שעה אחרי שערי החליפין.
מחשבות אופייניות: לא יהיה לנו מספיק כסף. לא יהיה לנו מספיק כסף. לא יהיה לנו מספיק כסף (כפול מיליון)
תסריט הסיוט: להגיע לסוף החשבון בסופר ולגלות שאין עלי איך לשלם.
גורמים מגבירי חרדה: שורות לא מובנות בתדפיס הבנק. מכתבים המודיעים על חוב לביטוח לאומי מלפני שש שנים. תנודות חדות בשער האירו.
חרדות קרובות: מב"ג (ע"ע), איבוד (ע"ע)

זה שכסף ונכסים הם כשלעצמם גורמי חרדה זה לא חדש, אפילו חז"ל כבר אמרו. אבל איכשהו, למרות שרציונלית ברור לי שיש הרבה אנשים במצב פחות בטוח ויותר נואש מבחינה כספית ממני, עצם העובדה שהדבר הזה שמאפשר בעצם את כל החיים הוא משאב שכל הזמן מטפטף לכיוון הקו האדום גורם לי להיכנס לחישובים מסובכים ומפותלים שמנסים להבטיח שבמקרה הכי גרוע ובקונסטלציה הכי פסיכית שיכולה להיות, לא יווצר מצב שאין לנו לשלם במכולת.

3. החוק
דוגמאות: פקיד גבול, פקידי הגירה, שוטרים
מאפיינים: עצבנות גוברת בכל אינטרקציה עם פקידי ההגירה והגבולות, מה שעלול בהחלט להתפרש לא נכון. קפיצה מהכסא בכל פעם שמישהו דופק בדלת חזק מאוד/מצפצף בפעמון צפצוף ארוך.
מחשבות אופייניות: אני לא לגיטימי, אני לא בסדר, עכשיו הם יתפסו אותי.
תסריט הסיוט: הנאצים מגלים את אנה פרנק; טום הנקס תקוע בנמל התעופה.
גורמים מגבירים חרדה: אשמה, קומבינות (ע"ע), אי-סדרים, בירוקרטיה (ראו מב"ג).
חרדות קרובות: מב"ג (ע"ע); להיתפס בשקר

החרדה הזו תופסת מקום נכבד יותר בקטלוג מאז שעברנו לגרמניה, מסיבות מובנות. בחודשים הראשונים היא נסובה סביב תעודת התושב שלי והסיוט הבירוקרטי שעברנו כדי להבטיח אותה. תחושת חוסר-הלגיטימיות שמתעוררת אצלי בכל פעם שרשויות החוק בסביבה מזכירה לי את יראת האלוהים של הדתיים: תמיד ימצאו משהו רע שעשיתי, או במינימום משהו שיובן לא נכון. האין זאת כך, האזרח ק'?

4. איבוד
דוגמאות: ללכת לאיבוד, לאבד ארנק/מפתחות/טלפון סלולרי/פתק חשוב/משהו שאינו שלי
מאפיינים: תכנון מפורט ומדויק של כל מסלול נסיעה ב-Google Maps כדי לוודא שלא הולכים לאיבוד. חיפוש תמידי של מפות במהלך טיולים מכל הסוגים. טפיחה על הכיס/תיק שבו נמצא הארנק עשר פעמים בדקה, רק כדי לוודא שהוא עוד שם. פחד ממעברים בין רכבת לרכבת (אפשר בקלות לשכוח תיק/ארנק/מצלמה/מעיל בקרון הקודם).
מחשבות אופייניות: איפה התיק? איפה אני? האם סגרתי את הרוכסן בפאוץ' בפעם האחרונה שבדקתי שהארנק עוד שם?
תסריט הסיוט: להינעל מחוץ לבית בפיג'מה; להיתקע בלי ארנק/בלי כסף רחוק מהבית (שניהם כבר קרו לי)
גורמים מגבירים חרדה: מקומות הומי אדם. שינויים במפות. מעברים מרכבת לרכבת.
חרדות קרובות: לבוא לא מוכן לאירוע/הרצאה/דיון.

על עניין ה'איבוד' אפילו כתבתי שיר (מופיע בספר שלי, 'סימני נשיכה'. דרשו אותו ממוכר העיתונים שלכם), אבל זה לא אומר שהתמודדתי. עולם הג'י פי אסים ומפות האינטרנט די מבטיח שללכת לאיבוד זו חרדה באמת לא רציונלית, אבל אובדן של אחד מכל ההרבה חפצים שאדם לוקח על עצמו (ארנק, מפתחות, טלפון, מצלמה, צעיף, כובע, כפפות, בטריות ספייר, משקפי שמש, יו ניים איט) הוא דבר בהחלט סביר ואיכשהו מפחיד אותי נורא.

5. קולות משונים מהמחשב
(ובאופן כללי, התנהגויות משונות של הקופסה הנ"ל)
דוגמאות: קליקים בלתי צפויים, ניתוק מהאינטרנט, צורבים שלא צורבים, תוכנות שמתנהגות מוזר וכן הלאה.
מאפיינים: רגישות מופלאה לכל קליק בלתי מוכר, רעש של המאוורר או האטה בביצועים; המון תוכניות אנטי-וירוס, אנטי-ספיי ואנטי-מי-יודע-מה כדי 'להגן'; קריזה בכל פעם שחברת הכבלים, מב"ג (ע"ע) מעצבן ביותר, מנתקת אותי לפתע.
מחשבות אופייניות: החוק (ע"ע) גילה שהורדתי איזה קובץ באורח בלתי חוקי והתקין לי במחשב תולעת למעקב; האקרים איראניים השתלטו לי על הפיירפוקס; "אני לא מאמין! שוב אין אינטרנט!"; "משהו מוזר קורה עם המחשב שלי"
תסריט הסיוט: קריסת הארד דיסק (תודו, זה לא תסריט הסיוט שלכם גם?)
גורמים מגבירים חרדה: ניתוק ארוך מהמחשב.
חרדות קרובות: התנהגויות משונות של ה-DVD/מדיח/מכונת כביסה/מקרר.

על עריצות החרדה של המחשב והאינטנט אין לי הרבה מה להוסיף לפוסטים הרבים שכבר כתבתי; מעבר קצר על קטגוריית 'המחשב ואני' ייתן פרספקטיבה רחבה של כל התת-חרדות בתחום זה.


[הפוסט הזה מתארך, ויש עוד כמה וכמה חרדות שעוד מחכות לקטלוג. הפתרון? נפצל. יהא זה חלק א' וחלק ב' בוא יבוא.]


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/12/2008 00:00, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, סטיות אישיות
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-7/12/2008 12:22

---

False friends
(על איזשהו קו מהפוסט הקודם)

יש משהו מטעה בדרך שבה הגרמנית דומה כל-כך לאנגלית. כשמתחילים ללמוד את השפה נראה לפעמים שזו פשוט אנגלית עם דקדוק משונה וסיומות אחרות. House הוא Haus, סילבר הוא זילבר וגולד זה גולד. אפשר לחשוב שכדי להפוך פועל באנגלית לפועל בגרמנית צריך פשוט להוסיף לו את הסיומת ieren: ללמוד זה studieren, להתאמן זה trainieren, לתפקד זה funcutionieren ולבודד זה isolieren. פשוט.
אבל דווקא הפשטות הזו גורמת לדוברי אנגלית להיתקע על טעויות מסוימות, ולהבין לא נכון מלים שמשמעות דומות למלים אנגליות מסוימות. קל למשל לשמוע את הפועל schauen ולהיות בטוח שזה to show - להראות; אבל מה לעשות שבגרמנית זה פשוט 'לראות, להסתכל'. או למשל, כשיודעים שקיים בגרמנית הפועל vermissen, ואפשר להגיד ich vermisse dich במשמעות I miss you, קשה נורא להימנע מאמירות כמו Ich habe den Zug vermisst, שנורא רוצה להיות 'פספסתי את הרכבת' אבל הוא בעצם 'התגעגעתי לרכבת'.
למי שיודע אנגלית קשה להבין של-toll אין שום קשר לגובה (זה סתם 'יופי, נהדר!'); ש-nett אינה רשת; שאת שם החנות Saturn קוראים זאטוּרן ולא סאטֶרן; שמשחקים כאן הוֹקֵיי ולא הוקי ומנגנים יאץ במקום ג'אז; וש-Bildung זה לא בנייה אלא חינוך (או אחד מהרבה דברים אחרים).
הבלבול נעשה מורכב יותר כשמגיעים למבני משפט ולביטויים. wake up זה אכן aufwachen ו- get up זה aufstehen, מה שמתאים יפה למשמשעות של auf בתור למעלה; אבל aufmachen זה לא to make up אלא לפתוח מעיל או לבטל משהו. ובעוד ש- nothing to do (במובן של it has nothing to do with you) מיתרגם נהדר ל-nichts zu tun, הרי ש "instead of me" או "in my place" (למשל שכאתה רוצה שמישהו יחליף אותך בעבודה או במטלה מסוימת) לא הופך ל-in meinem Platz או statt mir כמו שהייתי רוצה, והגרמנים מוצאים דרך אחרת ומסובכת יותר לומר זאת.

והכי גרוע הוא עניין משפטי התנאי. באנגלית אנחנו רגילים להשתמש במילה אחת לכמעט כל משפטי התנאי, וגם לשאלות הפתוחות שמופיעות במשפט תפל:

רק במקרה של תנאי שקורה כל הזמן, שמתאר מצב כללי בעולם, משתמשים במילה אחרת, המשמשת בד"כ לתיאורי זמן:




בגרמנית,יש מילה שנראית מאוד דומה ל-if. זו מילת התנאי ob. וגם מילה שנראית מאוד דומה ל-when, רק נכתבת קצת שונה: wenn. דובר האנגלית מניח שפגש כאן חברים ומנסה להשתמש במלים האלה בדרך שהוא מכיר.... ואז הוא מגלה ש:

1. ob מתאימה במקום if רק במקרה הרביעי מהרשומים לעיל, אבל מצד שני משמשת בהרבה מקרים שבהם באנגלית היינו אומרים whether בכלל.
2. wenn מחליפה את if בשלושת המקרים הללו, וגם בתיאורי זמן בעתיד או בתיאורי זמן של אירועים שקורים בקביעות. אבל כשמדובר במאורע יחיד בעבר (למשל בדוגמה השנייה לעיל) המילה הנכונה היא als (מה שמבלבל עוד יותר בהתחשב בדמיון של המילה הזו ל-as האנגלית).

בקיצור, שדה מוקשים של ממש. ובמלים אחרות, אף פעם על תסמכו על מלים. הן לא חברות שלכם.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/11/2008 01:02, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., סטיות אישיות
33 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-4/12/2008 18:46

---

משחקי מלים
אתמול אצל ידידנו הפסנתרן סבסטיאן: כטוב לבי ביין אדום וארוחה מצוינת שהנ"ל הכין, התחלתי לפתח כל מיני צירופי מלים לא הגיוניים שמתבססים על מלים דומות זו לזו בצלילן בגרמנית. כך פטפטנו על Knoblauch Knopfe (כפתורי שום), על Schlauch im Bauch, auch mit Lauch (צינור בבטן, גם עם כרשה) ועל Taube-Traube Zauberer (קוסם של יונים וענבים). לקינוח שלף סבסטיאן כמה תעתועי לשון אמיתיים בגרמנית (אל תצפו ממני לחזור עליהם; אחד עסק בדגים הטריים של הדייג פריץ, ואחר בבר הריבס של ברברה). בתגובה שלפנו כמה 'שרה שרה שיר שמח' ו'גנן גידל דגן בגן', שסבסטיאן שבר את שיניו עליהם בעברית וסאן-צ'יר, חברתו המונגולית של סבסטיאן, ענתה במשפט מלא 'נג' וכיוצא בזה במונגולית. לקינוח הבאתי את שני הפייבוריטים התמידיים מהשפה האנגלית, הלוא הם צמד המכשפות הצופות בשני שעונים ואותו חוטב עצים מסכן שתוהה כמה עצים עוד עליו לחטוב. היה משעשע.
יש משהו מאוד נחמד בזה שבראש שלי התחילו להתחבר מספיק מלים בגרמנית כדי ליצור קומבינציות יצירתיות מהסוג הזה, או לפחות יצירתיות מספיק כדי לשעשע את סבסטיאן, שזו אחרי הכל שפת האם שלו. זה מקרב אותי עוד צעד לאותה 'תחושה של בית בשפה' שכל כך חסרה לי בגרמנית.
אגב, בגרמנית יש ביטוי שמקביל ל'שלג דאשתקד' בעברית, רק שכאן זה Schnee von gestern, כלומר 'שלג מאתמול'. ובאמת, שלג מאתמול זה לא רק רטוב, בוצי וחלקלק, אלא גם חדשות ישנות - שאריות לבנות לא מרגשות שנראות כמו תוספות-פוטושופ לנוף העירוני הרגיל. כמעט שום דבר מהקסם של העיר הלבנה לא נשמר, פרט אולי למדרונות היער-שמאחורי-הבית, שם אפשר עדיין להתעלם מהעצים המבצבצים ולדמיין את יערות השלג מהאגדות.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/11/2008 09:15, ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות, עונות השנה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-28/11/2008 09:56

---